- פרטים
-
קטגוריה: פרשת פינחס
-
פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 12:16
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 2015
יוכבד/ שיר מאת: אהובה קליין©
יוכבד אם הנביאים
משה אהרון ומרים הצדיקים
אשת עמרם משבט לוי
בתושייתה נחושה גאולה להביא.
חוכמתה נוסקת לשמים
ביתה תבנה במצרים
בתקופת גזירות שמד
לא תירא ולא תיחת.
בעמל כפיה תעמול
תתברך בכול מכול
זיו שכינה יאיר פניה
הוד והדר יינסכו עליה.
כגפן פורייה בכרמים
שורשיה יצמיחו מנהיגים
מתוכם מושיע וגואל
תורה יביא לישראל.
הערה: השיר בהשראת פרשת פינחס [חומש במדבר]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת פינחס
-
פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 12:16
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1709
פרשת פינחס- מי הייתה יוכבד ובמה ייחודה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשת פינחס נקראת על שמו – משום שנהג בגבורה והיה איש מעשים ומילא את הכתוב במסכת אבות: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"
[אבות ג', ה]
משום כך זכה לברית שלום לכהונת עולם לו ולזרעו..
בפרשה זו , הקב"ה מצווה את משה ואלעזר בן אהרן הכהן- למנות את בני ישראל: "שאו את ראש כל- עדת בני- ישראל מבן עשרים שנה ומעלה לבית אבותם כל יוצא צבא בישראל: וידבר משה ואלעזר אותם בערבות מואב על -ירדן יריחו לאמור: מבן עשרים שנה ומעלה כאשר ציווה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים" [במדבר כ"ו, ב-ה]
השאלות הן:
א] מה היה מספרם של כל שבטי ישראל?
ב] מי הייתה אשת עמרם – המופיעה בפרשה- ובמה ייחודה?
תשובות.
מספרם של עם ישראל.
ה"חיזקוני" אומר: כי סך כל מספר שבטי ישראל פרט לשבט לוי היו: חמישים ושבע משפחות:
מחנה ראובן בצד דרום - ארבע משפחות לשבט ראובן.
לשמעון- חמש משפחות.
לשבט גד-שבע משפחות.
לשבט יהודה ששכן בצד המזרחי- היו חמש משפחות.
לשבט יששכר היו ארבע משפחות
לזבולון שלוש משפחות.
דגל מחנה אפרים בצד מערב- היו שמונה משפחות
לשבט מנשה, ארבע
ולבנימין שבע משפחות .
בדגל צפונה- שהוא דגל מחנה דן – שבט דן משפחה אחת
שבט אשר חמש משפחות
ולשבט נפתלי ארבע משפחות
בסך הכול: 57 משפחות.
מניין בני ישראל המתרחש בפרשת פינחס קרוב מאד למניין בפרשת במדבר
וההפרש היה אלף שמונה מאות ועשרים נפש פחות בפרשת פינחס.
אצל שבט לוי שנמנו מבן חודש ומעלה - היה גידול של אלף נפשות בעוד שבמדבר- מספרם הסתכם ב:"שנים ועשרים אלף"[נ, ל"ט] בערבות מואב- הם מנו: "שלושה ועשרים אלף"
יוכבד- אשת עמרם.
יוכבד מוזכרת בפרשה: "ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה אותה ללוי במצרים ותלד לעמרם את אהרון ואת משה ואת מרים אחותם":
[במדבר כ"ו, נ"ט]
דעת מקרא מסביר את מהות השם: יוכבד- מורכב מלשון חצי ההוי"ה וכבוד, אשתו של לוי – בן יעקב - ילדה אותה במצרים בכך השלימה מניין שבעים שעד אז היו רק שישים ותשע.
על פי חז"ל : נולדה יוכבד בין החומות [מסכת סוטה י"ב, ע"א] ויתכן ששאר בני יעקב, חוץ מיוסף לא הולידו אחר ירידתם למצרים.
פרטים נוספים על יוכבד מתוארים בחומש שמות, [פרשת שמות ב, א.]
רבינו בחיי מסביר: כי מהמילים: "ויקח את בת לוי" ניתן ללמוד : כי עמרם בעלה של יוכבד פירש ממנה- משום הגזירה: "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו" ועל כך דרשו רז"ל" :שיוכבד הייתה בת מאה ושלושים שנה כאשר ילדה את משה במצרים ונהיו לה סממנים של אישה צעירה.
ולגבי המשפט:"ותרא אותו כי טוב הוא" על פי הפשט נראה שהיה משה- יפה וגם נעים בעיניה וזאת גם אם היה כעור, הרי לאימא ישנו אינסטינקט לשמור על בנה מפני סכנה ולהסתירו.
ולפי מדרש חז"ל: יוכבד ראתה כי משה נולד מהול.
ומדרש נוסף אומר- כי ברגע שמשה נולד- התמלא הבית אור.
יוכבד מצטיירת כאישה חכמה - בכך שלקחה עבור משה תיבת גומא והיה בזה משהו מן התחבולה – משום שהניחה את משה הקטן על שפת היאור, כדי שהחוזים בכוכבים ממצרים יראו את התיבה ויאמרו: כי המושיע הושלך ליאור ויתארו לעצמם כי הדבר נובע מתוך כוח אצטגנינותם וילכו לספר לפרעה ואז הגזירה להשליך את הבנים ליאור – תתבטל, כתוצאה מזה -כבר לא יבדקו אם התינוק לאחר השלכתו ליאור - חי, או מת. ולא יחפשו אחריו.
מתוך מעשיה של יוכבד המתוארים בכתובים: ניתן להבחין כי הייתה בעלת תושייה היא ציפתה את תיבת הגומא בחימר ובזפת.
רש"י מדגיש :כי ציפוי הזפת היה מבחוץ, ומבפנים היה טיט כדי שמשה הצדיק לא יריח את ריח הזפת הרע.
ה"כלי יקר" אומר: כי ברגע שכל הבית התמלא אור בעת לידתו של משה, היא חששה שגם המצרים יבחינו באור-לפיכך החליטה להסתירו, שמא המצרים יבחינו באור ועל ידי האור יראו את הילד ולכן הצפינה אותו יותר משאר הילדים.
ועוד חששה – שאם יראו ביתרון האור יסיקו: כי הוא הגואל המוציא אותם מאפלה לאורה ומשעבוד לאורה.
על פי מדרש גדול: משמעות השם יוכבד הוא: פניה היו דומים לזיו הכבוד.
אברבנאל אומר: כי יוכבד ובעלה עמרם שהיו משבט לוי- נחשבו בעלי מזג שווה שהוא תכלית ההצלחה בנישואין.
על פי מדרש רבה: "ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חוכמה, מהו שכר היראה?- תורה. שלפי שיראה יוכבד מפני הקב"ה, העמיד ממנה- משה שכתוב בו: כי טוב הוא, ונתנה התורה על ידו.."[שם, כ]
שוחר טוב מפרש: "חכמות נשים בנתה ביתה"[משלי]- זו יוכבד לפי שזכתה להעמיד שלושה מנהיגים צדיקים: משה, אהרון ומרים.
בזכות משה – היה מזון מן השמים לעם ישראל-המן.
בזכות אהרון בני ישראל חסו בצל ענני הכבוד.
בזכות מרים זכו לבאר מים במדבר.
ושלושתם היו נביאים.
לסיכום, ניתן ללמוד כי: לאור ספירת בני ישראל, נראה שאצל שבט לוי היה גידול של אלף נפשות.
ומתוך שבט זה- יצא מושיען של עם ישראל- הלוא הוא משה.
אך זכות גדולה נפלה בחלקה של יוכבד שזכתה להיות אימם של שלושה מנהיגים בעם ישראל.
בזכות נשים צדקניות- נגאלו ישראל ועתידים גם להיגאל בקרוב. אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת פינחס
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 13:25
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1912
אליהו הנביא במדבר/ שיר מאת: אהובה קליין©
אליהו נמלט למדבר
כחרס ליבו נשבר
הגיעו- מים עד נפש
חום מועקה ויובש.
מואס בחיי השליחות
מבקש נפשו למות
משא כבד מנשוא
החמה צורבת ראשו.
תר אחר שלווה
בצל הרותם רגיעה
לפתע עוגת רצפים
צפחת מים מתוקים.
כצמח השב לחיים
יקום בכוחות מחודשים
ינוע ארבעים ימים
עד הר האלוקים.
הערה: השיר בהשראת ההפטרה לפרשת פנחס[מלאכים-א, י"ח]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת פינחס
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 13:24
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1793
פרשת פנחס- מה הקשר להפטרה במלאכים א?
מאמר מאת: אהובה קליין.
[המאמר מוקדש לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל בת בן-ציון]
פרשה זו היא המשכה של סוף פרשת בלק, שם מתאר הכתוב את מעשה הנקם של פנחס:
"..וייקח רומח בידו: ויבוא אחר איש ישראל אל הקובה וידקור את שניהם את איש ישראל ואת האישה אל קבתה ותיעצר המגפה מעל בני ישראל.."[ במדבר כ"ה, ז-ט]
ואילו כאן התורה מתארת את שכרו:"...פנחס בן –אלעזר בן אהרון הכהן השיב את—חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי: לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום: והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קינא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל"[שם כ"ה, י"א-י"ד]
השאלות הן:
א] שתי הפרשיות-בלק ופנחס קרויות על שמות האישים-מה ניתן ללמוד מכך?
ב] מדוע זכה פנחס להתעלות?
ג] מה היה שכרו של פנחס ומדוע?
ד] מה הקשר בין הפרשה להפטרה במלכים-א, י"ח]
התשובה לשאלה א]
חז"ל עונים על שאלה זו: כי ניתן להשוות בין אופיים של בלק ופנחס ולהפיק מכך מוסר- השכל:
בעוד שבלק- מלך מואב לא פעל לבדו, אלא סמך על אחרים, כאשר החליט כי רצונו לקלל את עם ישראל-ביקש זאת מבלעם.
לעומתו, פנחס הוכיח במעשהו את גדולתו כאיש נמרץ ואיש מעשה, הוא אינו מצפה מאחרים שיעשו את הפעולה הנדרשת להצלת ישראל מהמגפה, אלא הוא בכבודו ובעצמו שולף את הרומח והורג את הישראלי- החוטא ואת המדיינית.
למעשה הוא נוהג כדברי: הלל שאמר: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"[מסכת אבות ב, ה]
התשובה לשאלה ב]
רבינו בחיי אומר: כי פנחס הצטיין במידת בטחונו בה' ועל כך אומר שלמה המלך: "מגדל עוז שם ה' בו –ירוץ צדיק ונשגב"[משלי י"ח, י]
הכוונה: אדם הבוטח בה' דומה לאחד שיושב בתוך מגדל עוז ואינו ירא מבני אדם, בדומה לכך אומר דוד המלך: "ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם"[תהלים קי"ח, ו]
כל מי שרץ בשם השם מגיע לדרגה רוחנית גבוהה ונשגבה כיושב במגדל ואם הצדיק רץ בשם ה' אינו נכשל.
ומדוע נאמר :" מגדל עוז" ולא נאמר הר גבוה? התשובה לכך: היות ובזמן מלחמה ,דווקא , המגדל מאד שימושי ומספק בטחון כפי שכתוב אצל מלחמתו של אבימלך:" ומגדל עוז היה בתוך העיר וינוסו שמה"
[ שופטים ט', נ"א] והנמשל למגדל העוז- הוא שם השם , כי צדיק הירא ובוטח בה' ודאי לא יהסס לרוץ ובטוח שלא יכשל במרוצתו, הצדיק יהיה פעיל במצוות ה' יומם ולילה ולא יתעייף כי נפשו השכלית תספק לו כוח כמו שאמר הנביא ישעיהו: "וקווי ה' יחליפו כוח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו" [ישעיהו מ']
במידות אלה התאפיין פנחס- היה ירא את ה' ובטח בו במטרה לקדשו ברבים.
על כן זכה להתעלות למדרגה גבוהה.
התשובה לשאלה ג]
רבינו בחיי אומר: כי אומנם מתו מישראל עשרים וארבעה אלף איש , אך הם היו רק משבט שמעון ולא משאר השבטים וזוהי הכוונה במילים:
"השיב את חמתי מעל בני ישראל"- שלא חלה מידת הדין מחוץ לשבט זה ויתר השבטים לא נפגעו, מכאן שהשבת החימה גרמה לישראל אורך ימים ושנות חיים מאותו זמן –לעד, כנגד זה זכה פנחס לחיות לנצח-מידה כנגד מידה, כי פינחס זה אליהו הנביא, כפי שאמר: מלאכי: "בריתי הייתה אתו החיים והשלום" [מלאכי ב] ונאמר כאן את בריתי שלום.
ולפי המדרש: שתי קנאות עשה אליהו: האחת בימי משה ושנייה בימי אחאב.
לכן שכרו של פנחס: ברית כהונת עולם-לו ולכל השושלת שלו לעד.
הכלי יקר מפרש: כי עצם העובדה שפנחס הרג את החוטאים בעזרת רומח- מרמז כי שם את כל רמ"ח אבריו בידו ופעל מתוך מסירות נפש ממש והיה מקנא שתי קנאות: אחד כנגד עבודה זרה
או קנאה אחת לכבוד ה' והשנייה לכבוד משה.
התשובה לשאלה ד]
על כך עונה- " בעל העקדה": אין התורה משבחת את מידת הקנאות, אלא את פנחס עצמו שפעל מתוך קנאת ה' בכוח הארה עליונה, ואילו משה לא היה נוהג במידת הקנאות, כי הבין שאין הדבר מחייב בבית דין של מטה, על כך נאמרה תוכחה לאליהו הנביא- שלא היה נוהג כמו משה והרג את נביאי הבעל.
כפי שמסופר: "ויורידם אליהו אל נחל קישון, וישחטם שם"[מלאכים-א, י"ח] ושם הכתוב מתאר: שאליהו נתמלא צער בבריחתו מפני אחאב ושאל נפשו למות, היות והיה רעב וצמא במדבר, אך המלאך נשלח להצילו והביא לו עוגת רצפים [עוגה שהוכנה על גחלים]וצפחת מים. ומשם הוא נצטווה ללכת למשוח את חזאל -למלך ארם, את יהוא בן נמשי -למלך על ישראל ואת אלישע -לנביא ממשיך דרכו. ומדוע נבואה זו לא נמסרה לו בארץ ישראל, אלא במדבר? התשובה לכך: הקב"ה רצה בכוונה להביאו למדבר- מקום שניתנה תורה לעם ישראל לידי משה.
וזאת כדי להדריכו ללכת בדרכי משה, ומדוע הייתה רוח חזקה במדבר- מפרקת הרים? להורות לו :כי שיטת הקנאות היא קשה לפני ה', "לא ברעש ה' ולא באש ה'" ולכן אחרי זה נשמע קול דממה דקה-כדי להוכיח כי אצל ה' הדברים צריכים להתבצע מתוך נחת וישוב הדעת.
ולמעשה זה הקשר בין הפרשה להפטרה : עניין הקנאות של פנחס מזכיר את קנאותו של אליהו הנביא.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד כי פנחס מצטייר בפנינו -כאיש מעשים ולא דיבורים, פעל נכון ברגע המתאים -מתוך מסירות נפש,
אך הקנאות ,לא הייתה דרכו של משה ובדרך כלל אינה רצויה לפני ה', אלא במקרים של סכנת נפש.
פנחס השתמש במידה זו אך ורק לצורך השעה.
לכן זכה לכהונה נצחית.
משום כך, גם אליהו הנביא שהיה ידוע במעשה קנאותו, הובא למדבר כדי שיקבל מסר מאת: ה'- כיצד לנהוג בישוב הדעת ושלווה.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת פינחס
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 13:36
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1606
פרשת פינחס- מי היה יהושע ובמה ייחודו?
מאת: אהובה קליין.
בפרשתנו מוזכר יהושע כממשיך דרכו של משה,בציווי ה' - משה סומך עליו את ידיו ומקדיש אותו למנהיג ישראל.
כנאמר:"ויאמר ה' אל משה קח—לך את—יהושע בן-נון איש אשר רוח-בו וסמכת את—ידך עליו:והעמדת אותו לפני אלעזר הכוהן ולפני כל העדה וציוותה אותו לעיניהם,ונתת מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל.."
[במדבר כ"ז,י"ח-כ"א]
השאלות הם:
א] מי היה יהושע?
ב] במה ייחודו?
התשובה לשאלה א]
יהושע היה משרתו של משה,ככתוב:"יהושע בן-נון נער לא ימיש מתוך האוהל"
[שמות ל"ג,י"א]
רבינו בחיי מציין: כי יהושע חי- 110 שנים,מתוכם 40 שנה כשבני ישראל הלכו במדבר,14 שנה בארץ,מתוכם 7 שנים שנכבשה ו-7 שנים שחילקוה.
ולכן שואל רבינו בחיי, מדוע הכתוב מכנה אותו:"נער"? הרי היה בן 56שנה כאשר שירת את משה?
ותשובתו: כי המילה:"נער" מבטאת= משרת-היות והאדון נקרא איש והמשרת נקרא נער,כמו שכתוב[אסתר ב]"נערי המלך משרתיו"
הרמב"ן עונה על שאלה זו בדומה לתשובתו של רבינו בחיי,אלא שהוא מביא דוגמאות נוספות מהמקרא:
"יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו"[שמואל-ב,ב,י"ד]
ובהמשך אומר הרמב"ן: כי משמעות השם:בן-נון - נבון:"כי אין נבון וחכם כמוהו"
יהושע מלווה את משה גם להר סיני,כפי שהכתוב מציין זאת:"ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל- הר האלוקים"[שמות כ"ד,י"ב]
כאשר משה חוזר מהר סיני עם לוחות הברית ובני ישראל משתחווים לעגל- הזהב,יהושע שומע את רעש קולות העם,הוא טועה בחשיבתו:"ויאמר אל- משה קול מלחמה במחנה.."
אך משה מבין שאין זו מלחמה ועונה לו:"אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אני שומע"[שם ל"ב,י"ז-י"ח]משה מבחין שאין זה קול של מנצחים במלחמה ואין זה קול של מנוצחים,אלא קול רינה וצהלה של העם.
טרם שולח משה את המרגלים לתור את הארץ,הוא משנה את שמו של יהושע.
כפי שהכתוב מציין:"ויקרא משה להושע בן- נון יהושע"[במדבר י"ג,ט"ז]
רש"י אומר על כך: משה התפלל על יהושע-שה' יושיע אותו מעצת המרגלים.
מתברר כי תפילה זו התגשמה.
ההוכחה:כאשר משה שולח את המרגלים לתור את הארץ,יהושע לוקח גם חלק בריגול,אך הוא וכלב בן יפונה מדברים באופן חיובי על הארץ בניגוד ליתר ראשי- השבטים:"ויהושע בן-נון וכלב בן יפונה מן-התרים את הארץ קרעו בגדיהם:ויאמרו אל-כל—עדת בני ישראל לאמור הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד,מאד: אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש: אך בה' אל- תמרודו ואתם אל- תיראו את- עם הארץ..."[במדבר י"ד,ו-י]
יהושע השתתף גם במלחמות ישראל, כגון המלחמה בעמלק:
"ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק מחר אנוכי ניצב על ראש הגבעה ומטה אלוקים בידי,ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להילחם בעמלק.. ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב"[שמות י"ז,ח-י"ג]
מעניינת גישתם של אנשי גבעון כאשר שמעו על מלחמותיו של יהושע ביריחו והעי,הם חששו גם להיפגע,כפי שמתואר בתנ"ך:"ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי:ויעשו גם המה בעורמה וילכו ויצטיירו וייקחו שקים בלים לחמוריהם ונאודות יין בלים ומבוקעים...וילכו אל-יהושע אל המחנה הגילגל ויאמרו אליו ואל איש ישראל: מארץ רחוקה באנו ואתה כרתו לנו ברית.."[יהושע ט]יהושע באמת ובתמים מאמין לאנשים רמאים אלה- המתחפשים לדמויות שבאו ממרחקים- וכורת איתם ברית-לפיה הוא לא יפגע בהם לרעה.
לבסוף, התרמית התגלתה ובני ישראל לא נלחמו בהם, היות וכיבדו את השבועה בברית.
יהושע קרא לאנשי גבעון ,הוכיח אותם וכעס עליהם: "למה רימיתם אותנו"?
תשובתם הייתה:כי ידעו שארץ ישראל תיכבש מידי העמים והיות והם היו חלק מאותם יושבי הארץ חששו לגורלם,עתה לפי ההסכם החדש יהושע הפך אותם לחוטבי עצים ושואבי מים לעדת ישראל ולמזבח.
התשובה לשאלה ב]
ייחודו של יהושע היה בכך: שבזמן מלחמותיו התרחשו ניסים גלויים,
כשנלחם נגד חמשת מלכי האמורי נפלו אבני ברד גדולות מהשמים:"ויהי בנוסם מפני ישראל הם במורד בית-חורין וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים עד-עזקה וימותו רבים אשר- מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב"
[יהושע י,י"א-י"ב]
ובהמשך התרחש נס שני:
השמש והירח נדמו בזמן מלחמתו נגד האמורי, כפי שכתוב:"וידום השמש וירח עמד עד ייקום אויביו הלוא היא כתובה על ספר הישר ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא יום תמים: ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל"[שם י,י"ג-ט"ו]
יהושע היה מנהיג לדוגמא, הוא היה מחובר לאלוקים ומקיים את כל הציוויים.
לסיכום, ניתן להסיק: יהושע היה ממשיך דרכו של משה-בעל רוח אחרת, במילים אחרות-נילחם נגד הזרם כמו כלב בן יפונה ,לא הלך בדרך חבריו המרגלים.
הוא זכה להנחיל לעם ישראל את ארץ ישראל ובימיו התרחשו ניסים שלא היו כדוגמתם מעולם -לפני כן ולא יהיו בעתיד.
במותו כונה בשם: "עבד ה' "
התנ"ך גם מגלה לנו היכן קבורתו.
"וימת יהושע בן-נון עבד ה' בן מאה ועשר שנים ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש"[יהושע- כ"ד, כ"ט]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת פינחס
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 10:36
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1539
פרשת פינחס-האם מנהיג נבחר אלוקים-מצליח תמיד בתפקידו?
מאמר: מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו אנו עדים לבחירת מנהיג על עם ישראל ,לפי ציווי ה', כפי שהכתוב מתאר:
"ויאמר ה' אל משה: קח- לך את יהושע בן-נון,איש רוח בו,וסמכת את ידך עליו: והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וציוויתה אותו לעיניהם ונתת מהודך עליו, למען ישמעו כל- עדת בני ישראל.."
[במדבר כ"ז,י"ח-כ"א]
השאלות הן:
א] מדוע נבחר דווקא יהושע למנהיג כיורשו של משה, בעוד שטבעי הדבר שבניו של משה -ירשו תפקיד רם זה?
ב] האם מנהיג נבחר ה' תמיד יצליח בתפקידו?
ג] היכן מוצאים בתנ"ך דוגמאות לתשובה לשאלה זו?
התשובה לשאלה א]
ישנן כמה סיבות לבחירת יהושע ליורשו של משה:
1] יהושע הוכיח כבר בעבר את נאמנותו לעם ישראל, במלחמת עמלק כשמשה הטיל עליו את ניהול המלחמה,כפי שכתוב:"בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק"[שמות י"ז,ט]
2] יהושע היה משרת את משה בנאמנות וביושר כפי שהתורה מתארת זאת:"ומשרתו יהושע בן נון נער,לא ימיש מתוך האוהל"[שם, ל"ג,י"א]
3] הוא לא השתתף בחטא העגל,אלא במשך ארבעים יום המתין למשה בתחתית ההר עד לשובו מהר סיני.[כך פירש אבן עזרא.]
4] בעוד שבניו של משה לא עסקו בתורה הרי על יהושע נאמר:"נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד" [משלי כ"ז,י"ח] הוא היה דואג בבית מדרשו של משה לסידור מקומות הישיבה והמחצלאות בנאמנות מיוחדת..
[במדבר רבה,כ"א, ט"ו]
5] יהושע הצטיין באופי חזק ומיוחד, הוא היה:"איש אשר רוח בו"
מנהיג בעל אוזן קשבת לכל אחד ומסוגל לפשר בין הבריות- בתוך דעותיהם המנוגדות זו לזו.
כפי שרש"י מדגיש :"מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו"
[רש"י כ"ז,ט"ז]
ויש מפרשים שיהושע היה מסוגל גם לעמוד כנגד דעות של אנשים שלא היו ברוח התורה.היה יכול ללכת כנגד הרוח של כל אחד באופן נפרד.
יש לציין ,כי על אף כל מעלות הנ"ל,הזקנים לא העריכו את יהושע כמנהיג הנמצא בדרגת רבו- משה.
כפי שאמרו :"פני משה כפני חמה: פני יהושע כפני לבנה"
בנוסף לכל המעלות שהוזכרו,אלוקים ראה ביהושע מנהיג מתאים ביותר באותה תקופה לעם ישראל.
התשובה לשאלה ב]
מנהיג הרוצה להצליח בתפקידו לאורך כל הדרך-
חייב להיות מחובר וקשוב לרצון האלוקים, היות והוא נבחר אלוקים,מהשמים מתבוננים בהתנהגותו ומדייקים בכל פרט-ממש כחוט השערה.
די לטעות אחת שנוגדת את רצון הבורא , השליט עלול להפסיד את שלטונו.
כמו כן ,הוא חייב לשמש דוגמא אישית לעם לאורך כל הדרך,ללכת בקו ישר כשהתורה נר לרגליו ולא לזגזג לכאן או,לכאן.
ברגע שהוא משדר חוסר יושר ואמינות ונותן לעם להרגיש שהוא דואג לאינטרסים האישיים שלו ,ברור שמנהיגותו אינה לאורך ימים.
התשובה לשאלה ג]
הנה כמה דוגמאות למנהיגים שעשו טעויות ובכך הפסידו את המשך שליחותם.
דוגמא1]
משה בכבודו ובעצמו, שהתורה מתארת את מסירותו מצד אחד לעם וגם את נאמנותו לאלוקים,כפי שכתוב:"ולא קם עוד בישראל כמשה" [ דברים ל"ד,י]
דווקא הוא, חוטא במי המריבה,בעוד שנצטווה לדבר אל הסלע, הכה את הסלע פעמיים- לעיני עם ישראל.
בעקבות מעשה זה, לא השלים את שליחותו ולא זכה להיכנס לתוך ארץ ישראל כמו אהרון אחיו -שחטא בחטא העגל וגם ממנו נמנעה הכניסה לארץ - המובטחת.
דוגמא 2]
שאול, היה מלך נבחר אלוקים,אלוקים ציווה את שמואל להכתירו על ישראל,
כפי שמסופר:"וייקח שמואל את- פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו ויאמר הלוא משחך ה' על נחלתו לנגיד" [שמואל-א,י,א]
אך, במלחמת עמלק כאשר שאול קיבל בפירוש ציווי משמואל:"עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את-כל אשר לו ולא תחמול עליו והמתה מאיש עד אישה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור:" [שמואל-א, ט"ו,ג-ד]
שאול לא קיים את הציווי,כמו שכתוב:"ויחמול שאול והעם על - אגג ועל מיטב הצאן והבקר ..." [שם ט"ו,ט]
והתוצאה:"ויסוב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע: ויאמר אליו שמואל: קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך:"
[שם ט"ו,כ"ז-כ"ט]
דוגמא 3]
המרגלים שהיו מנהיגים, להוציא את יהושע וכלב בן יפונה- חטאו והוציאו דיבה על ארץ ישראל.
והתוצאה:"וימותו האנשים מוציאי דיבת-הארץ רעה, במגפה לפני ה' והושע בן-נון וכלב בן יפונה חיו מן- האנשים ההם ההולכים לתור את הארץ"
[במדבר י"ד,ל"ז-ל"ח]
לסיכום, לאור האמור לעיל,כשמנהיג נבחר על ידי אלוקים,אין זה עדיין מבטיח שישלים את שליחותו עד תום,אלא די שיעשה טעות אחת, הקב"ה מדייק איתו כחוט השערה ומונע ממנו להשלים את תפקידו ואף מענישו.
מי ייתן, ועם ישראל יזכו למנהיגים אשר התורה היא אור לרגליהם לאורך כל הדרך.
ויורדים אל חיי העם ומעורבים בהם באופן פעיל ,אינם מזגזגים לכאן או,לכאן ומשתדלים במיוחד לא לטעות בהתנהגותם אפילו טעות אחת קטנה.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת פינחס
-
פורסם בשבת, 17 אוקטובר 2020 19:48
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1707
פרשת פינחס- מי היה באמת פינחס ומה פעל למען עם ישראל?
מאת: אהובה קליין.
הפרשה בתחילתה מתארת את פינחס:
"וידבר ה' אל- משה לאמור: פינחס בן אלעזר בן—אהרון הכהן השיב את—חמתי מעל בני—ישראל בקנאו את—קנאתי בתוכם ולא—כליתי את בני ישראל בקנאתי: לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קינא לאלוקיו ויכפר על—בני ישראל: ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את- המדיינית זמרי בן- סלוא נשיא בית- אב לשמעוני ושם האישה המוכה המדיינית כוזבי בת-צור.." [במדבר כ"הי-ט"ז]
השאלות הן:
א] מה המעשה שעשה פינחס – שהיה כה הכרחי באותו זמן?
ב] מי היה פינחס?מה השכר שקיבל?
התשובה לשאלה א]
את פעולתו של פינחס- התורה מתארת בסוף פרשת בלק, עם ישראל היה במצב רוחני ירוד מאד והתחבר למואב וחטא בגילוי עריות ועבודה זרה ואת הגרוע מכל- קוראים אנו בפסוקים הבאים: "והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדיינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בוכים פתח אוהל מועד: וירא פינחס... וידקור את שניהם... ותעצר המגפה" [במדבר כ"ה,ו- ט]
פינחס הרג את שני החוטאים- מתוך קנאה לה' ובעקבות זאת נעצרה המגפה בקרב עם ישראל.
לפי דברי רש"י:הסיבה לבכייתם של ישראל באותו אירוע הייתה - כי ראו שמשה היה חסר אונים- לא הייתה לו תשובה למצב הנורא ורפו ידיו מפעולה והנה פינחס בא והציל את המצב.
התשובה לשאלה ב]
הקב"ה הבטיח שכר לפינחס על מעשהו: "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום"
לפי תרגום יונתן בן עוזיאל:הקב"ה הבטיח לפינחס שיהפך למלאך ויחיה לנצח והמטרה כדי שיוכל לבשר על הגאולה באחרית הימים.
נשאלת השאלה, מדוע הוא נבחר דווקא לבשר את הגאולה?
מתברר שפינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן- נקט בשני מעשים מיוחדים למען עם ישראל כשעמדו על סף הכניסה לארץ ישראל:
א] בזמן שעם ישראל התקרב יתר על המידה למואב והייתה סכנת התבוללות בעם, העם היה ממש בסכנה של התרסקות רוחנית,
קם פינחס ועשה את הדבר הנכון ביותר בזמן המתאים, כפי שכתוב: "ויקם מתוך העדה וייקח רומח בידו וידקור את שניהם"
התורה משבחת אותו על מעשהו הנועז: "פינחס בן אלעזר...השיב את חמתי מעל בני ישראל.."
ב] פינחס היה בראש הצבא שיצא לנקום במדיינים, כפו שנאמר: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים" והוא הצליח במלחמה וחזר עם חייליו בשלמות.
אחרי שתי פעולות אלה, פינחס זוכה לכהונת עולם.
הרמב"ם מסביר: מה הם הסימנים למשיח:
"ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה'"
כלומר- הוא יצליח לאחד את עם ישראל סביב הקב"ה וגם יצליח במלחמות ישראל.
שתי סגולות אלו היו בפינחס ולכן: הוא אליהו שיבוא ויבשר את הגאולה.
בילקוט שמעוני נאמר: "אמר ר' שמעון בן לקיש, פינחס הוא אליהו, אמר לו הקב"ה אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבוא אתה שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני, שנאמר:הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה'.. והשיב לב אבות על בנים"
גם בזוהר הקדוש נאמר:אליהו הוא כוהן והוא גם פינחס.
רבנו בחיי אומר: כי פינחס נשאר חי ורק שמו השתנה
אחרי שעלה השמיימה- נקרא אליהו.
אש, מים, רוח, עפר והמיתה באה לאדם כתוצאה מהתגברות יסודות אלה על אלה, כגון האש מתגברת על המים, אך אצל אליהו הייתה תופעה מיוחדת כל ארבעת היסודות שבו- היו משולבים זה בזה באופן שווה ולכן נאמר: "הנני נותן לו את בריתי שלום"- ארבעת יסודות הנ"ל יחיו בשלום ביניהם ולכן חייו הם נצחיים.
לסיכום, לפי רוב המפרשים, פינחס נקט בפעולות חשובות במטרה להציל את עם ישראל מהתבוללות, ובעקבות זאת זכה לכך שהפך למלאך- הלא הוא אליהו הנביא שעתיד לשוב אלינו בקרוב לבשר את הגאולה.
לא נותר לנו, אלא לייחל שהגאולה תגיע במהרה לעם ישראל.אמן ואמן.