|
|
בלק ואכזבתו.
שיר מאת: אהובה קליין ©
ויהי היום בלק בן ציפור
ריבוי ישראל זומם לעצור
מביט בהם בקנאה ופחד
כיצד ייצר צעדיהם יחד?
רותם בלעם לפתרון
בהכירו כי חד לשון
פיו אוֹצָר - עתיר קללות
כוחם להזיז הרים וגבעות.
אך בלעם מבטיח
אלוקים אינו זונח
גם תמורת כסף וזהב
אינו מקלל עם נאהב!
ויספוק בלק כפיים
כעסו נסק שמים
הניס בלעם למקומו
כאבו נצר בליבו.
הערה: השיר בהשראת פרשת בלק [חומש במדבר]
פרשת בלק - מדוע נכשל בלק - בקללת ישראל?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו פותחת בחששותיו של מלך מואב מפני עוצמת עם ישראל:
"וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל- סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא".[במדבר כ"ב, ב-ה]
כתגובה הוא שולח מלאכים אל בלעם- המשמש נביא בגויים- לקלל את עם ישראל,
במהלך הפרשה- התורה מתארת שמטרת מלך מואב אינה מתגשמת ובלעם יצא מברך את ישראל ולא מקלל.
תגובתו של בלק בן ציפור: כעס ואכזבה נוראה:
"וַיִּחַר- אַף בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, וַיִּסְפֹּק אֶת-כַּפָּיו; וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ, זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְעַתָּה, בְּרַח-לְךָ אֶל-מְקוֹמֶךָ; אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ, וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְהוָה מִכָּבוֹד. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם, אֶל-בָּלָק: הֲלֹא, גַּם אֶל-מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֵלַי--דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר. אִם- יִתֶּן- לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב--לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה, לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי: אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה, אֹתוֹ אֲדַבֵּר". [במדבר כ"ד, י'- י"ד]
השאלות הן:
א] מיהו בלק בן ציפור- כיצד זכה למלוכה?
ב] ממה חשש מאד בלק - מלך מואב?
ג] מה הייתה תגובת מלך מואב לכישלון מטרותיו?
תשובות.
בלק זוכה למלוכה.
הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק מביע תימהון: כיצד בתחילת הפרשה אין הכתוב מציג את בלק- כמלך מואב ,אלא מציין את שמו בלבד: "בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר"?
תשובתו: אין זה מקרה כלל! בלק לא היה מזרע המלוכה במואב ולא התאים למלוכה מעוצמת סגולותיו האישיות- אלא לאחר הניצחונות הנפלאים של ישראל בעבר הירדן המזרחי - החליט בלק לעיני המואבים-לשמש כצופה המתייצב בשער ומתריע בפניהם - מהסכנה הצפויה להם מפני ישראל החזקים והיות ונעשה מקטרג ראשי על עם ישראל ובא בהצעות שונות כדי להפריע להצלחתם – לכן המואבים מינו אותו למלך עליהם, הדבר היה רק משום צורך השעה, כפי שהכתוב מדגיש:
"וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא". אנשי מואב היו חדורי אמונה- שכשם שבלק מתריע בפניהם מסכנת ישראל- כך מסוגל הוא לחלץ אותם מאיום זה .
רש"י מביא את דברי תנחומא: "והלוא מתחילה – נסיך היה שנאמר: אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע, נְסִיכֵי סִיחוֹן, יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ".
מתברר , שמשנהרג סיחון המליכו אותו תחתיו לצורך השעה. לא ברור , כיצד תנחומא מגיע למסקנה שבלק היה נסיך על פי פסוק זה, ישנם הסוברים: שצור- הוא למעשה- בלק.
הרא"ם סבור: שבלק , היה מנסיכי סיחון.
על פי הזוהר הקדוש[,בלק, קצו'] נאמר: בלק היה מבני בניו של יתרו, כפי הידוע, יתרו ובניו התגיירו ושרתה עליהם השכינה ובניו היו לומדים בלשכת הגזית, לעומתם בלק נטש את דרך אבותיו ,משראו זקני מואב ומדין- שהוא התרחק ממשפחתו החליטו להמליך אותו עליהם. [מתוך ספר " מטה שמעון"]
רבינו בחיי מעלה סברה מעניינת: "כי מן היום שראה את כל אשר עשה ישראל לאמורי, לא היה מחשיב עצמו למלך ומפני זה הזכירו הכתוב בשמו סתם ,לא בשם מלך"- במילים אחרות- הוא לא התנהג כמלך- כי מלך בכוחו לשלוט ולא לפחד- בכך שלא החשיב עצמו למלך- מוכיח שאין הוא מלך!
חששותיו של בלק.
בספר "כל אגדות ישראל" מסופר: כאשר בלק הבחין בניצחונותיהם של ישראל- נגד האמורי, התחיל לפחד מפניהם, מיד שלח שליחים אל מדיין שהיה מסוכסך איתם והשלים איתם ונתן בפי השליחים לשאול: "הן בארצכם גדל משה ובוודאי אתם יודעים במה כוחו? עשו איתי חסד ותגלו לי את הסוד, אנשי מדין החזירו תשובה לבלק: כוחו של משה אך ורק בפיו, כאשר הוא קורא לאלוקיו- מיד נענה, כששמע זאת בלק החליט: אם אכן המדיינים צודקים, אשלח לקרוא לבלעם בן בעור אשר גם הוא כוחו בפיו וכך יגבר הסיכוי שאנצח את ישראל.
הרמב"ן סבור: כי הטעם שמואב כל כך פחדו מישראל – בעבור שמואב היומועטים-בגויים ,היות ולא היו עם קדמון בדומה לכנעני והאמורי, הם היו פוחדים מישראל- לפי שראו שהם מתרבים בקצב מהיר ובנוסף הבחינו גם בכל הנסים שקרו להם ,ולמרות ששיערו שישראל לא ילכדו את ארצם - היות ורצו לעבור דרכם וגם שמעו את דברי ה' לא להצר למואב, לכן פנו אל זקני מדין במסר שגם אם ישראל לא ילכדו את ארצם ,הרי הם עלולים להזיק להם כפי שנאמר: "עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל - סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה";
רבינו בחיי מביא מדרש: "כל ראייתם של רשעים לפורענות" כשבלק ראה את ישראל מתרבים -הביא את בלעם הרשע שבא לעקור אומה שלמה:
דוגמאות לראייתם של רשעים:
"וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן,.." [בראשית ט, כ"ב]
"וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה" [בראשית י"ב, ט"ו]
בספר "באר יעקב" ראיתי הסבר יפה: בלק פחד ממה שעשה יעקב אבינו- ישראל סבא, שהיה איש אחד בלבד ומשפחתו היו עדיין מעטים ובכל זאת נצחו אומה שלמה! כפי שנאמר:
"וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד--עַל-אַחֶיךָ: אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" .את הפסוק הזה פירשו "בצלותי ובבעותי"- הכוונה שיעקב ניצח את אויביו בעזרת תפילתו.
וכמו כן נאמר:" אַל־תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֤י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם ־יְהֹוָ֔ה וְגֹאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל"
על כך דרשו חז"ל: מה תולעת זאת שאינה מכה את הארז, אלא בפיה – כך אין לישראל אלא תפילה", בלק שם לב – שישראל מנצחים בכל המלחמות באופן בלתי טבעי, הוא הבין שכוחם של ישראל בפיהם- לכן רצה לשכור את בלעם-שגם הוא כוחו בפיו"- כדי שיקלל אותם.
תגובת בלק לכישלונותיו לפגוע בישראל.
"וַיִּחַר- אַף בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, וַיִּסְפֹּק אֶת-כַּפָּיו; וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, לָקֹב אֹויְבַי קְרָאתִיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ, זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְעַתָּה, בְּרַח-לְךָ אֶל-מְקוֹמֶךָ";
לפי ספר :"כל אגדות ישראל" בלק מאד כעס על בלעם שלא קילל את עם ישראל כפי שהוא ביקש ממנו,, בלעם הסביר לו: כי רק מה שה' ישים בפיו- הוא יעשה!
ענה לו בלק: אתה בעיני ה' – כחומר ביד היוצר.
ענה לו בלעם: אני מדבר בשם ה' ואתה יושב, לכן אני מבקש ממך שתעמוד. שמא ה' יענישך ויכלה אותך. אז קם בלק על רגליו ובלעם אמר לו: דע לך שאלוקים לא ינום ולא יישן ושומר על עם ישראל ללא הפסק. ענה לו בלק: אם אינך יכול לקלל את ישראל בגלל משה, קלל אותם בגלל יהושע, ענה לו בלעם: אל תזלזל גם ביהושע הוא מריע ותוקע ויש בכוחו גם להפיל חומה.
בלק מתאכזב מאד ושואל: האומנם אין עצה להשמיד את העם הזה שיצא ממצרים? ענה לו בלעם: אל תאמר יצא ממצרים, אלא תגיד: ה' הוציא אותם ממצרים. העם הזה שונה מכל האומות בעולם, לפני צאתו למלחמות- הוא שואל את הכהן הגדול- המתבונן באורים ותומים וכך עונה להם: המצליח דרכם או לא?
עונה לו בלעם: עם ישראל הוא עם מיוחד שאין דומה לו, שם ה' תמיד שגור בפיו, מברך את ה' כשיוצא מביתו ובשובו לביתו -לכן ה' תמיד מתבונן בעם ישראל, ומשגיח עליו וממילא לא ניתן לפגוע בו.
"אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה"׃ [דברים י"א, י"ב]
"נתיבות שלום" מסביר: היות ועם ישראל תמיד דבוקים בה' שהוא מקור הברכה ,לכן אין אפשרות שיחולו עליהם קללות- ובכל שלושת המצבים- לא ניתן לפגוע בהם: כאשר עוסקים בתאוות, ה' אינו נוטש אותם- אז אפילו כשחוטאים ה' איתם. ואם התרחקו מה' - הקורבנות מכפרים עליהם ולכן לא שייך לקללם.
ה"בית הלוי" הסביר את כעסו של בלק על ידי משל: אדם אחד הציע לחברו?: שיסתור על לחי רבו ותשובתו הייתה: לא אוכל לעשות כן, אדם אחר אמר לחברו : שירים אבן של מאה טון וישלם לו: חמישים ₪.
למרות ששניהם השיבו תשובה זהה יש הבדל בין שתי הדוגמאות.
הראשון היה יכול לסתור לרב, אלא סירב לעשות כן מפאת מצפונו. אבל השני אפילו אם רוצה להרים את האבן הכבדה – אינו יכול.
אם המבקש במקרה הראשון היה מגדיל את הסכום למיליון דולר בעד לסתור לרב על פניו- יתכן שהראשון כבר היה מוכן לעשות כך, אבל לגבי המקרה עם האבן, לא משנה כמה כסף יציעו לאיש- ממילא לא יוכל להרים את האבן- זה למעלה מכוחותיו.
הנמשל: בלק חשב שאין בלעם יכול לקלל את ישראל בגלל מצפונו עם זאת חשב שבמידה ויציע לו סכום רב יותר של ממון- בלעם יסכים לקלל, אבל כאשר ראה שאין בלעם מוכן לקלל את עם ישראל, כעס.
אך בלעם הסביר לו שגם אם יעניק לו סכומי עתק, אין באפשרותו לקלל!
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק, כן אין יכולת לבן אנוש לנתק את עם ישראל מאלוקים בכל מצב- היות והם זוכים להגנה יומם ולילה ,כמו שנאמר:
"הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל". [תהלים, קכ"א, ד]
,
פרשת בלק - מי היה בלעם ומה גילה על עם ישראל ?
מאת: אהובה קליין
פרשה זו מתארת לנו כיצד שאף בלק - מלך מואב לכלות את עם ישראל. את השליחות הזאת הפקיד בידי בלעם - שהיה נביא הגויים.
בלק, היה נחוש ונחרץ לבצע את אשר זמם לאחר שהשקיף על עם ישראל והבחין בעוצמתו הרבה, כפי שהכתוב מציין: "וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵ-ל, לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵ-ל". [במדבר כ"ב, ג-ד]
לאחר כמה ניסיונות כושלים לקלל את עם ישראל , בלעם מבחין בייחודיות של עם זה ומסיק - כי המשימה איננה פשוטה כלל, כפי שהכתוב מתאר:
"וַיַּרְא בִּלְעָם, כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת-יִשְׂרָאֵ-ל, וְלֹא-הָלַךְ כְּפַעַם-בְּפַעַם, לִקְרַאת נְחָשִׁים; וַיָּשֶׁת אֶל-הַמִּדְבָּר, פָּנָיו. וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵ-ל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; וַתְּהִי עָלָיו, רוּחַ אֱלֹקים. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. נְאֻם--שֹׁמֵעַ, אִמְרֵי-אֵ-ל: אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. ה מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵ-ל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע ה', כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם. יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו, וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים; וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ. אֵ-ל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם, כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ; יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו, וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם--וְחִצָּיו יִמְחָץ. כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר".[במדבר כ"ד ,א- י]
השאלות הן:
א] מי היה בלעם?
ב] במה הבחין בלעם?
בלעם
בלעם היה נביא הגויים , גר בפתור אשר בארם נהריים על נהר פרת- צפון סוריה בקרבת גבול תורכיה.
בלעם היה אחד משלושת יועציו של פרעה , יחד עם איוב ויתרו. הוא הציע לפרעהלשעבד את ישראל, איוב שתק, יתרו התנגד וגורש ממצרים. כתוצאה מכך, בלעם נהרג בסופו בחרב, על איוב באו ייסורים - יתרו לעומתם, זכה שבתו תינשא למשה.[תלמוד מסכת סוטה דף יד ע"א]
בלעם היה ירא חטא – הכוונה, הוא פחד שייענש על ידי אלוקים אם יפעל בניגוד לרצון ה'.
את זאת ניתן ללמוד ממילותיו: "וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹקָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה".
[במדבר כ"ח, י"ח]
אך מנגד היה בלעם מוכן לקלל את ישראל במידה ואלוקים היה מאשר לו לעשות כן.
על פי המתואר בספר יהושע - בלעם נחשב לקוסם , סופו היה שנהרג על ידי ישראל: "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵ-ל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם". [יהושע י"ג, כ"ב]
בלק - מלך מואב, בטח בבלעם שיוכל לסייע לו בהחלשת עם ישראל באומרו: "כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר".
במסכת אבות- מתואר בלעם: "עַיִן רָעָה, רוּחַ גְּבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע". [מסכת אבות, ה' . י"ט]
כלומר : היה גאוותן גדול ואנוכי.
ישנו פירוש ידוע- אשר לפיו-בלעם הוא שיעץ למואב לגרום לישראל לחטוא בשיטים עם בנות מואב, התוצאה הייתה - מגיפה קשה בעם ישראל.
על פי חז"ל- לבלעם היו כוחות מיוחדים :יש רגע אחד ביום, בו הקב"ה כועס על עובדי ע"ז. בלעם ידע לכוון לרגע הזה, והיה מנצל את הזמן כדי לכוון את קללותיו למישהו מסוים ברגע הזה , מה שהיה פוגע בהם אנושות, כי כשהקב"ה כועס, כביכול, הוא שומע לקללתו ונפרע מהם (ברכות ז, ב).
חז"ל סבורים: כי בלעם בן בעור היה בגדר "נביא"
רש"י מבהיר: אע"פ שבלעם היה רשע ולא ראוי לנבואה, האלוקים העניק לו נבואה , כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לומר: אילו היו לנו נביאים חזרנו למוטב.
בסופו של דבר איבד בלעם את כוח נבואתו.
על פי תנחומא: גם בלעם וגם בלק היו גדולים מאבותיהם, בלק בן ציפור זכה למלוכה - היה מלך מואב ובלעם זכה לנבואה.
בלעם היה עיוור בעינו האחת כפי שנאמר:" שְׁתֻם הָעָיִן"- בלשון יחיד.
רש"י מביא את דברי רבותינו: הקב"ה היה סופר את בני ישראל ובמיוחד שם דגש על זרע הצדיק ואמר: מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יתבוננו בדברים אלו, היות ובלעם היה רשע – עין אחת נסתמה לו כדי שלא יתבונן בזרע הצדיקים.
מעניין , בלעם אפילו מתפאר במום זה בכך שהוא ראה ושמע שהקב"ה יושב ומונה... וההוכחה לכך בדבריו:
"נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. נְאֻם--שֹׁמֵעַ, אִמְרֵי-אֵ-ל: אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה"
רבי יוחנן אומר: "בלעם חיגר ברגלו אחת היה שנאמר: "וַיֵּלֶךְ, שֶׁפִי", סומא באחת מעיניו היה שנאמר:" שְׁתֻם הָעָיִן". [מסכת סנהדרין ק"ה]
רש"י מפרש את המילים: "נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָייִם" – בשני פירושים: א] לפי הפשט: מכאן שהקב"ה היה נראה אל בלעם רק בלילה במיטתו. ב] מדרש: כשאלוקים היה נגלה אל בלעם מיד היה נופל- מאפיסת כוחות- על פניו- מהטעם שהיה ערל ומאוס.
לפי אונקלוס, בלעם היה ברמה פחותה ולכן ה' התגלה אליו רק בחלום. לפי מדרשו: כשאלוקים היה מתגלה אליו, מיד נופל על פניו.
רבינו בחיי מציין את ההבדל בין בלעם לבין נביאי ישראל: אל נביאי ישראל ה' מתגלה ביום, לפי שנאמר:" וַיְהִי, בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶל-מֹשֶׁה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" במדבר ו, כ"ח]
אצל נביאי אומות הוא פונה בלילה.
הבחנתו של בלעם.
על הפסוק:"וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵ-ל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; וַתְּהִי עָלָיו, רוּחַ אֱלֹקים"
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: כאשר בלעם נשא את עיניו וראה את עם ישראל "לשבטיו" חונה בסדר מופתי- לפי השבטים לבתי אבות ומשפחות מיד הבין מהי תשובתו לבלק- מלך מואב.
באותו רגע רוח אלוקים שרתה עליו ,כעת לא היה עוד כלי שלא מרצון לדברים שה' שם בפיו ,מעתה ואילך-את כל אשר יגיד יהיה מתוך רוח טהורה של נבואה!
רוח אלוקים זו שכעת חש אותה -היא הייתה עבורו לגמרי חדשה ומעולם לא הרגיש בה קודם. ולכן בניגוד לנביאי ישראל- בלעם מתייחס תחילה אל עצמו ומחשבה זו מעסיקה אותו לגמרי. הוא כה טרוד עם השינוי החדש הזה עד שאיננו מגיע למה שבאמת עליו לומר.
עתה הוא מרגיש שנפקחה עינו והוא חש באלוקים העומד מעל סדר העולם וקובע לו מידה , גבול- חוק וסדר, כלומר- מאפשר לו לחזות בדבר מה מסדר העולם שהוא קבע. כעת בעקבות אותה רוח אלוקים -שהכריעה אותו, בלעם -נעשה "גלוי עיניים" –דעתו צלולה וערנית.
הרי שאלת בלק אל בלעם הייתה: כיצד אתה רואה את עם ישראל "מראש הפעור"? מהו היחס שלהם לצניעות ומוסריות?
בלק, מבחין ב"אוהלי יעקב" ו"במשכנות ישראל" המספק לכל ילד ידע- מיהו אביו - השבטים המקובצים לפי ייחוס האב- שהרי "משפחת האב" קרויה: משפחה וכאן הם קנה המידה- שעל פיהם אפשר לדון את מוסר העם בענייני אישות.
"מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ" כמה טובים הבתים - הם בהתאם לחזון המוסריות וטובתו האמתית של העם בין אם הם אוהלי העראי של עם ישראל תוך כדי מסעותיו במדבר ובין אם הם המשכנות הקבועים שלהם: "מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת". [תהלים מ"ט, י"ב]
הכוונה למשכן בשילה ובית המקדש ,בתי ישראל- הם כמו נחלים מבורכים וגני ירק – מבורכים.
כל בית אב מעביר לדור הבא את הברכות החומריות והרוחניות- כנחל וכל אחד מבורך בשפע גשמי, מוסרי ושכלי. כל אחד הוא נחל בפני עצמו הזורם באופן עצמאי בשונה מאחרים. וכל הנחלים האלה מתאחדים לנהר אחד גדול וכך גם כל אחד ואחד כולל שפע פירות וצמחייה בזכות אותו נהר גדול ומשותף.
הנהר - זו היא התורה הקדושה - אשר לפיה חיים עם ישראל.
לסיכום, בלעם שהיה נביא הגויים, ראה את חיי הקדושה של ישראל בחיי היום, יום ולפי המדרש: ראה את המשכן בשילה ואת המקדש. לכן הסיק: שישראל הם חץ ה'בידי אויביו- והאויבים לא יצליחו לפגוע בהם.
כדבריו: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר".
בלעם ותגליתו
אהובה קליין ©
נְאֻם בִּלְעָם בן בְעֹר
עת התייצב ברֹאשׁ הַפְּעוֹר
נחרץ בדעתו חיש לפעול
על ישראל בקללות למשול.
לפתע חש רוח אלוקים
רגליו רועדות על הסלעים
בעינו האחת מביט בישימון
ה' בשרביטו נותן את הטון!
אוהלים סדורים לרגלי ההר
כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר
נטועים כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם
צמחיה עשירה מרהיבת עין.
משכנות ישראל נשקפים ברקיע
מראה נשגב אותו מפתיע
עם יוצאי מצרים
לעד מבורך משמים!
הערה: השיר בהשראת פרשת בלק [חומש במדבר]
בלק שולח מלאכים.
שיר מאת: אהובה קלין ©
ויהי היום ובלק נחרד
מעם קטן ומיוחד
חש אימה בליבו
עתה קץ בנפשו.
ישראל ידמה לשור
מכוחו הרוחני יגור
קרקע נשמטת מרגליו
חוזה קץ מואב.
חיש יקרא למלאכים
יבקש להפעיל קסמים
לגשת לארם נהריים
להזיק ליוצאי מצרים.
מבלעם בקשה לבקש
להפעיל עוצמה כאש
קללות ודאי יועילו
כוח ישראל ימיסו.
אך לא צלחה דרכו
כי אין עוד מלבדו
מלך מלכי המלכים
הופך קללות לניסים.
הערה: השיר בהשראת פרשת בלק [חומש במדבר]
פרשת בלק - שליחת מלאכים - לשם מה?
מאת: אהובה קליין
הפרשה פותחת בדאגתו של בלק מפני עוצמתם של ישראל - דבר שעשוי לשמש איום לו ולארצו ועל כן חששותיו מרובים וכך הכתוב מתאר זאת:
"וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ: לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ: כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר. וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק". [במדבר כ"ב, ב- ח]
השאלות הן:
א] מדוע ירא בלק מישראל ?
ב] מהי מטרת שליחת המלאכים אל בלעם ?
התשובות :
בלק ירא מישראל.
על פי רש"י: בלק הבין לאחר - שעם ישראל נצחו את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן - שני מלכים - אשר נחשבו לבעלי מעמד עם עוצמה - כי יש לו סיבה לפחד, שהרי הוא לא שיער במוחו שעם ישראל יגבר עליהם, לכן הוא הסיק מכך קל וחומר: אם ישראל הצליחו לנצחם יש לו סיבה לדאוג מאד.
הרש"ר- הרב שמשון רפאל הירש סבור: כי המילה: "וַיָּגָר"- מביעה את האימה הגדולה שאחזה במלך מואב - עד כי חש שאבדה לו כל תחושה של יציבות וכאילו הקרקע נשמטה מתחת רגליו.
במדרש רבה: "הם כבר ראו את עצמם כגרים בארצם שלהם, כאילו הארץ אינה שייכת להם עוד וכבר נכבשה על ידי ישראל"
תחושה זו נגרמה למואב- כפי שנלמד מהמשפט:" וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא" עם ישראל הצטייר בעיניו כעם חזק מאד ולא רק מבחינה מספרית, אלא כביטוי לכוח – משהו רוחני בעוצמתו ,כפי שדוד המלך אומר: "קריית מלך רב" [תהלים מ"ח, ג]
או כפי שנאמר :"וישלח להם מושיע ורב והצילם" [ישעיהו י"ט, כ]
ועל הביטוי: " וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" אומר הרש"ר: מואב הרגיש שכל כוח שיפעילו נגד ישראל , יהיה חסר ערך והמילה: "קוץ" הוא הדרגה הגבוהה ביותר של בוז , כל מה שהיה להם ,נעשה בזוי לפי ראות עיניהם ואף מתועב מעוצמת קיומם של עם ישראל.
עצם העניין שמואב פונה לזקני מדיין בדבר טענתו: כי ישראל מהווים מצב הדומה ל:" כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה" -תמוה מאד?
כוונתם: שהשור אוחז בלשונו את העשב ואחר כך תולש אותו -באופן זה המואבים וכל סביבתם ייעלמו על ידי ישראל.
הם בכוונה לא מכנים אותם :"עם", או בשם: "גוי" היות ולא מכירים בכך שיש לישראל אדמה משלהם - כמתבקש אצל כל אומה אחרת. אך רואים אותם כקהל מאוחד על בסיס בלתי ידוע להם.
ומדוע פונים דווקא לזקני מדיין?
יתכן ,כיוון שמדיין הייתה קרובה למצרים ובמיוחד לאזור המדבר שם נדדו ישראל תקופה ארוכה ,לכן העלו במחשבתם כי המדיינים מכירים מה טמון בכוחם של ישראל?
בהמשך מובא דברי מדרש רבה [ במדבר רבה כ, ד.] הם התייעצו עם המדיינים - היות והם הכירו את משה - מנהיג ישראל אשר בעבר חי במדיין ולכן רצו לדלות מהם פרטים על אישיותו.
הספורנו מסביר: כי המילים: " וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"- מתארים את המון מואב- שקצו בחייהם מפני בני ישראל השוללים אותם.
רש"י שואל ומסביר: הרי המואבים ומדיין בעבר לא חיו בשלום כפי שנאמר: "המכה את מדיין בשדה מואב" [בראשית ל"ו, ל"ה] אלא מרוב ששניהם פחדו מישראל- השלימו ביניהם. ומדוע רצו להתייעץ דווקא עם זקני מדיין? התשובה: הם ראו שישראל מנצחים שלא כדרך העולם, ניצחונם הוא משהו מיוחד.
לכן אמרו: משה – מנהיג ישראל גדל במדיין לכן ישאלו במה כוחו של מנהיג זה, אמרו המדיינים: כי כוחו של משה הוא בפיו מכאן יצאה ההחלטה לפנות לאדם שגם כוחו בפיו.
בלק שולח מלאכים אל בלעם.
בעל הטורים מסביר: "אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה"- בגימטרייה- זה פותר חלומות [ במדבר רבה כ, ז]
רבינו בחיי מפרש את שם המקום :באמצעות שני פירושים:
א] על דרך הפשט: שם מקומו הוא לכן נאמר: "ארץ בני עמו" והם היו ארמים כפי שכתוב: "מפתור ארם נהריים" [דברים כ"ג]
ב] ומדרשו: ""פתורה"- נקרא כך מלשון- פתרון. לפי שבלעם תחילה היה פותר חלומות ומאוחר יותר פעל כקוסם, בשלב הבא- עלה לדרגה של נבואה.
וידוע שקללתו הייתה חלה על המקולל כדברי חז"ל שהיו אומרים:
"אל תהיי קללת הדיוט קלה בעינך"
ובהמשך מביא רבינו בחיי את - דעת רבי אברהם ז"ל: שהדבר המיוחד שאפיין את בלעם: שהיה בקי בתורת המזלות ומתוך כך כאשר היה רואה שמזלו של אדם נמצא במצב של ירידה ושרוי בזמן שהוא רע לגביו, אז היה רואה זאת כשעת כושר לקלל את אותו אדם וכאשר הרעה הייתה תוקפת את אותו אדם- האנשים בסביבה היו מאמינים וסבורים שקללתו גרמה למצב הזה.
לכן כשהגיעו המלכים אליו הוא הערים עליהם וטען : שלא יוכל לעבור את פי ה'.
הרש"ר מפרש: כי בלק שלח שליחים לארם שבמחוז הפרת - למולדת אבותיו של עם מטיל- אימה עושה נפלאות זה, הם נשלחו לארץ המזרח –"ארץ בני קדם"
[במדבר כ"ג, ז] כי שם נשלחו צאצאי אברהם אבינו להתיישב בימים עברו. ובעקבות זה, לצד העבודה הזרה נשארו שם גם רעיונות טהורים על אלוקים- כאחד ויחיד. [ישעיהו ב, ו] וזו הייתה גם המולדת של איוב ומרעיו [כפי שמסופר באיוב א, ג] אל ארץ זו שגם הוא השתייך אליה, על פי ייחוסו ,שולח בלק את השליחים שלו.
והם מצווים לפנות אל בלעם במטרה שיקלל את ישראל.
רש"י מסביר: כי בלק שלח את השליחים אל ארץ בני עמו שלו ובלעם היה מתנבא ואומר לו: שהוא עתיד להיות מלך.
נשאלת השאלה: מדוע הקב"ה נתן לבלעם הרשע את כוח הנבואה?
ותשובתו: לפי שלא יהיה פיתחון פה לאומות העולם: אילו היו לנו נביאים- היינו חוזרים למוטב., לכן ה' העמיד להם ,מלכים ,שרים ונביאים.
אלא שישנו הבדל בין נביאי ישראל- לנביאי אומות העולם.
בעוד שנביאי ישראל מזהירים את העם מפני עבירות כמו שנאמר: "צופה לגויים נתתיך" [ירמיהו א, ה] לעומתם נבאי אומות העולם מאפשרים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא על ידי עבירות.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי בלק הבין כי כוחו של עם ישראל אינו בכלי המלחמה ובעוצמה הגשמית ,אלא יש להם איזה סוד רוחני עם עוצמה מיוחדת וגם משה מנהיג ישראל- כוחו המיוחד בפיו, לכן בלק חיפש אדם כדוגמת בלעם שידע מתי וכיצד להפעיל את קללותיו ובתור נביא מתוך אומות העולם היה לו ידע ובקיאות בנושא. על כן שלח בלק את המלאכים אל בלעם כדי שיפעיל את כוח קללותיו כלפי ישראל.
אולם אלוקים האוהב את בניו- לא אפשר לבלעם לקלל את ישראל, אלא יצא מברך.
פרשת בלק- מאין לנו: כי: "בדרך שאדם רוצה לילך בה- מוליכים אותו" ?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו בלעם מתבקש לקלל את עם ישראל בהוראת בלק בן ציפור- מלך מואב, הסיבה לכך: מלך מואב ירא מעם ישראל ההולך ומתרבה ולדעתו הדבר מהווה איום לארצו. למטרה זו הוא שולח אליו את זקני מואב וזקני מדיין, בלעם מבקש מהם שילונו אצלו למשך הלילה ובעצת ה' הוא יענה לבקשתם.
בלק מתעקש ושולח שליחים מכובדים יותר מהראשונים, הפעם בלעם אומר להם: כי גם אם מלך מואב ייתן לו את מלוא ביתו כסף וזהב- הוא לא יוכל לעבור על דברי אלוקים.
אולם הציע להם לשהות במשך הלילה אצלו על מנת שה' יודיע לו כיצד לנהוג.
הפעם אלוקים מודיע לבלעם: "..אם—לקרוא לך באו האנשים קום לך איתם ואך את הדבר אשר -אדבר אליך אותו תעשה: ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו וילך עם שרי מואב: ויחר- אף אלוקים כי הולך הוא.." [במדבר כ"ב, כ- כ"ג]
השאלות הן:
א] מדוע בסופו של דבר הקב"ה מאשר לבלעם ללכת ?
ב] מה ניתן ללמוד מכך שבלעם חבש את חמורו בעצמו?
תשובות.
הליכתו של בלעם- באישור ה'.
חז"ל שואלים על המשפט: "..קום לך עימם"- מדוע תחילה אלוקים סירב להרשות לבלעם לקלל את ישראל, אך בפעם השנייה אלוקים אישר לו ללכת עם שרי בלק?
מתוך כך הם מגיעים למסקנה: "בדרך שאדם רוצה לילך בה, מוליכים אותו" מן השמים – [מסכת מכות י', ע"ב]
כוונתם , שמתחילה אלוקים ביקש מבלעם לא לקלל את ישראל, אך היות ובלעם הראה שהוא מאד משתוקק לשתף פעולה עם שרי מואב - על מנת להזיק לישראל, לכן ה' הסיר את התנגדותו הראשונה ואפשר לו הפעם ללכת , אולם בסופו של דבר הוא נחל כישלון.
"העמק דבר" אומר הסבר דומה: הקב"ה אומר לבלעם: אם אתה כל כך מעוניין ללכת תלך- יש לך בחירה חופשית , אבל לא לקלל את עם ישראל העומדים תחת כנפי השכינה. הליכה זו תוליך אותו לאבדון.
החת"ם סופר אומר: אומנם בחירתו של אדם היא בחירה חופשית, אבל ידוע - כי לב מלכים ושרים ביד ה'.- ולהם אין בחירה חופשית. משום כך כשאמר לו ה': "אם לקרוא לך באו האנשים"- אם הם באים לקרוא לך לקלל את ישראל על דעת בלק: "קום לך איתם"- על סמך דעתם וקריאתם. אך אל תלך מתוך רצונך על סמך בחירתך החופשית לכן נאמר בהמשך: "ויחר אף ה' כי הולך הוא"
רש"י מפרש: אם אתה בלעם הולך- "לך"- לטובתך שאתה הולך לקבל על שליחותך זו שכר- אזי מותר לך ללכת.
קדושת לוי אומר: כאן ה' מנסה את בלעם לראות- האם הוא עושה שליחות זו מתוך הנאה וה' התיר לו ללכת אם הוא נהנה ומכיוון שבלעם רצה לקלל את ישראל מתוך הנאה- לכן ה' כעס עליו.
בלעם חובש את אתונו.
רש"י מסביר: כיוון שבלק היה יכול להגיד למשרתיו לחבוש את האתון ובכל זאת הוא בעצמו חבש את אתונו אמר לו ה': רשע שכמוך כבר אברהם הקדים אותך בכך שהוא בעצמו חבש את חמורו בדרך לעקדה ולא נעזר במשרתיו.
על כך אומר תנחומא: הרי היו לבלעם משרתים והיה יכול לבקש מהם שיחבשו את האתון, אלא מרוב שנאה לישראל הוא היה כל כך להוט לקללם- שמיהר ובזריזות חבש בעצמו את אתונו.
על כך אמר לו ה': רשע שכמוך כבר אברהם הקדים אותך בזמן הליכתו לעקדה, כפי שנאמר:"וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו".
מכאן לומדים שהשנאה מקלקלת את השורה.
הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק: מסביר מדוע ה' מזכיר לבלעם שאברהם הקדים אותו בחבישת החמור כשהלך לעקדה: ה' דוחה את התנהגותו של בלעם- הפועל מתוך שנאה לישראל בטיעון: אברהם קם מוקדם בבוקר וחבש בעצמו את חמורו- במטרה לקיים את מצוות ה' לעקוד את יצחק. אבל לא הצליח בכך, לפי שה' כבר הבטיח לו" ואעשך גוי גדול" [בראשית י"ב, כ] אבל אתה בלעם מקדים בבוקר וחובש את אתונך בעצמך עשית זאת - כדי להפר את מצוות ה' לכן מזימתך להרע לישראל לא תעלה יפה!
במסכת אבות נאמר: "כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו- מתלמידיו של אברהם אבינו:
עין –טובה [ הכוונה שאינו מקנא באחרים]
רוח נמוכה [בעל ענווה וצנוע ]
ונפש שפלה [מסתפק במה שיש לו]
אבל מי שיש בו :
עין רעה [שמקנא בחברו]
רוח גבוהה [מתנשא בגאווה על סביבתו]
ונפש רחבה [בעל תאווה]- מתלמידיו של בלעם הרשע"
על מאמר זה אומר בעל "חידושי הרים" דבר מעניין במיוחד: הרי בשני המקרים- גם אצל אברהם וגם אצל בלעם מופיעים שני נערים.
אצל בלעם נאמר :"והוא רוכב על אתונו, ושני נעריו עמו" [במדבר, כ"ב, כ"ב]
ואצל אברהם אבינו כתוב:" וייקח את שני נעריו אתו" [בראשית כ"ב, ג]
במילה נער- ישנו רמז לשלוש התכונות המנוגדות אצל שני האישים: נער-ראשי תיבות: נפש, עין, רוח. אצל אברהם: נפש שפלה, עין טובה, רוח נמוכה. ואילו אצל בלעם: נפש רחבה, עין רעה, רוח גבוהה. על פי הסבר- זה כל אחד מהאישים לפני יציאתו לדרך לקח אתו את תכונותיהם הנפשיות- אברהם למלא את רצון ה' ואילו בלעם- להפר את רצון הקב"ה.
לסיכום לאור האמור לעיל: יפים דברי חז"ל שאמרו : "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו" בלעם שהשתוקק כל כך לקלל את ישראל- לא הצליח להוציא את זממו לפועל-כי אלוקים אוהב את עם ישראל והם מבורכים ואיש אינו יכול לקללם.
אולם בכל זאת ה' התיר לו ללכת , אך לא עלה בידו לקלל.
ומכאן לעניות דעתי, ניתן ללמוד על דרך החיוב: כי אדם שחפץ ללכת בדרך טובה = ללמוד תורה ולקיים את המצוות- הלכה למעשה – לעלות ולהתעלות בסולם הרוחני– הוא זוכה לסייעתא דשמיא , כפי שכתוב: "רבי ישמעאל אומר: הלומד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד : על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות" [מסכת אבות, ד, ה]
יהי רצון שנשאף תמיד להגיע למטרות טובות וקדושות ובכך נזכה לעזרה משמים.
בלעם ואתונו
שיר מאת: אהובה קליין©
ויהי בעת האיר השחר
לב בלעם חד כתער
נחוש לחבוש אתונו
עליו כופה רצונו.
שואף לגמוא מרחקים
ובלבד שיקלל קדושים
נושא כארז גאוותו
בדמו זורמת שנאתו.
לעם יוצא מצרים
במדבר רחב ידיים
מתרבה ככוכבי שמים
אותו ירמוס כפליים.
עין רואה אוזן שומעת
הסבלנות במרומים פוקעת
כהרף עין הרשע מכרעת
ובנפש בהמתו חכמה נוטעת.
הערה: השיר בהשראת פרשת בלק [חומש במדבר]
עם לבדד ישכון
שיר מאת: אהובה קליין ©
עם לבדד ישכון
לעיני כול יכון
יציב ואיתן כסלע
לעד מעל הטבע.
סודו גנוז בשורשים
טמון בעומק רגבים
מכוח האבות ואימהות
עוצמת הרים וגבעות.
בים סוער ניצב
ניצחון בכל מצב
עיניו נושא למרום
נאחז בכוח עליון.
ציץ זהב לראשו
שריד מקדש בליבו
נר לרגליו תורתו
כהרף עין גאולתו.
הערה: השיר בהשראת פרשת בלק [חומש במדבר]
פרשת בלק- "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"-כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו קרויה על שם בלק מלך מואב והדבר מעורר פליאה רבה, כיצד מלך רשע זה- ששנאתו הייתה רבה לעם ישראל, עד כי כה התאמץ בכל כוחו לקלל את כל האומה, זכה שפרשה שלמה תיקרא על שמו ?"
חז"ל עונים על קושייה זו - ומבססים את דבריהם על מאמר המופיע במסכת סוטה [מ"ז, ע"א]
"בשכר ארבעים ושניים קורבנות, שהקריב בלק מלך מואב- זכה ויצאה ממנו רות, שיצאו ממנה דוד ושלמה"
מכאן שבזכות צאצאיו- דוד המלך ובנו שלמה - זכה בלק שתיקרא פרשה על שמו.
שנאתו של בלק נובעת מקנאה ופחד מפני כוחם של ישראל, הוא רואה את ניצחונותיהם כנגד סיחון מלך האמורי, והניצחון כנגד עוג מלך הבשן, דבר הגורם לו לרצות ולהפעיל כוח רוחני כנגד ישראל באמצעות בלעם נביא הגויים שיקלל את עם ישראל. דברי בלעם: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן—עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב: מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל.." [במדבר כ"ג, ט-י]
למרבה הפלא קללותיו של בלעם הופכות לברכות ולנבואות לגבי ישראל ואין הדבר עולה בידו לבצע את זממו.
השאלות הן:
א] כיצד הביט בלעם בעם ישראל?
א] מה המשמעות: "עם לבדד ישכון"?
ב] "מנה עפר יעקב"- למה התכוון בלעם?
התשובות:
בלעם מביט בעם ישראל.
על פי האבן עזרא: בלעם עומד במקום גבוה- על ראש צורים וכך משקיף על עם ישראל.
רש"י סובר: כי בלעם מסתכל על שורשיהם של עם ישראל והוא רואה אותם -היינו האבות והאימהות- שמשם נובעת חיותם הנצחית.
הוא גם רואה את כל ההתפתחות שלהם במשך ההיסטוריה והוא מגיע לנקודה היסודית: "עם לבדד ישכון.."
הכלי יקר מסביר: כי בלעם מתחיל להתייחס אל עם ישראל החל מאברהם אבינו ולא מתרח, שהרי אברהם נקרא: "צור"- והוכחה - שנאמר: "הביטו אל צור חצבתם.."[ישעיהו נ"א, ,א-ב]
הכוונה: הביטו אל אברהם אביכם וצור תמים זה- עשה מהפכה- הוא שרף את העבודה הזרה מן הארץ.
והגבעות- הן משל לאימהות של עם ישראל.
עם לבדד ישכון.
הרידב"ז [רבי יעקב דויד בן זאב וילבסקי] מסביר: בני ישראל משולים לאש כפי שנאמר: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה"[עובדיה י"ח] ואומות העולם נמשלו למים כפי שכתוב: "הווי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון"[ישעיהו י"ז, י"ב]
והרעיון הוא: כי כל עוד קיימת מחיצה בין המים לאש- כמו מים המתבשלים בסיר על האש- הרי האש גוברת על המים. ואחרי בישול ארוך- המים מתאדים עד הטיפה האחרונה. אך לעומת זאת - כאשר אין שום דבר המבדיל בין המים לאש, בסופו של דבר המים מתגברים על האש ומכבים אותה.
הנציב מוולוזין מתרץ את הנושא באופן דומה: כאשר עם ישראל אינו מתערב עם הגויים בעודו יושב בתוכם הוא זוכה לשכון במנוחה בקרב הגויים עד בוא הגאולה. אבל ,כאשר הוא כן מתערב בקרב הגויים ,נאמר עליו "לא יתחשב" כלומר הוא מגיע למצב שהוא אינו חשוב והדבר גורם לזלזול מצד הגויים כלפיו.
רש"י אומר: כי בלעם מסתכל בראשיהם ובתחילת שורשיהם של עם ישראל והם נראים חזקים ומיוסדים כצורים וגבעות על ידי האבות והאימהות- האבות זכו לשכון בדד -שאינם מתערבבים עם שאר האומות,
פירוש נוסף: כשעם ישראל שמח אין אומה אחרת שמחה עימם, שנאמר: "ה' בדד ינחנו "[דברים ל"ב, י"ב]
אונקלוס מסביר: כי עם ישראל לבדם עתידים לרשת את הארץ.
דעת מקרא מסביר: כי עם ישראל אינו מונה את עצמו כאחד הגויים ואינו לומד ממידותיהם ומעשיהם ,הוא מתנשא לגובה מוסרי מעל כולם.
אבן עזרא אומר: כשם שעם ישראל בודד בזמן שבלעם משקיף עליו, כך יישאר בודד לעד. לעומת זאת שאר העמים מתמזגים ומתבוללים זה בזה במהלך הדורות ומשנים את תורותיהם והחוקים שלהם ואילו ישראל יישאר לבדו עם תורתו לנצח ושום מדינה ,או עם מסוגלים להתגבר עליו.
אברבנאל טוען: בעוד שכל הדתות האחרות אספו תחת חסותם עמים רבים, שנהגו לשמור על לאומיות נפרדת, עם ישראל- דתה ולאומיותה אחת היא ואיננה יכולה להפריד בין שני הדברים.
העמק דבר אומר: כי המצב של : "עם לבדד ישכון " מכוון לתקופת הגלות של ישראל. בעוד שכל עם אחר אם היה נקלע למצב כזה- היה נעלם מבמת ההיסטוריה.
ואילו עם ישראל, למרות כל הייסורים שעבר- חי וקיים לעד.
ה"כלי יקר" מסביר: כי המשמעות של: "עם לבדד ישכון"- מיום שנאמר לאברהם אבינו: "לך- לך מארצך.." חלה עליו התבודדות מכל אומה ואינו מצטרף לא לבית אביו ולא לשום אומה, כי אלוקים לקח אותו לחלקו.
"מי מנה עפר יעקב"
הרמב"ן מפרש : בלעם אומר: אני רואה את עם ישראל מראש ההרים, הם שוכנים לבדם ולא מתאפשר לספור אותם- כי הם כה רבים כמו עפר הארץ שלא ניתן למנות.
וגם אין אפשרות לספור את רובע ישראל הכולל מחנות ודגלים, וכאן התנבא עליהם שיתרבו כחול על פני הים לבדם ולא יהיה ניתן למדוד או לספור אותם.
אור החיים מסביר: כי בלעם הרשע חיפש באיזו דרך ניתן להרע לעם ישראל ,הוא ניסה להיכנס בהם דרכם ובדרך אבותיהם, ללא הצלחה, לכן חיפש לפגוע בהם דרך ענף שהוא מספרם, כדברי חז"ל: "אין הברכה שורה לא בדבר מנוי.." לכן רצה הרשע להכניס עין הרע על ידי שיספור אותם ,אך לא עלה בידו ואז הגיע למסקנה: שלא ניתן למנות את ישראל שנמשלו לעפר הארץ- כלומר-הם כה מרובים כעפר הארץ והברכה הזו שהובטחה לאברהם אבינו בפועל נתקיימה ביעקב, ולכן אמר: "מי מנה עפר יעקב"
ה"כלי יקר" אומר: כי הקב"ה לא נתן מספר לשום אומה, אלא רק לישראל וזה מוכיח את גודל מעלתם. ועל זה אמר בלעם: "מי מנה עפר מיעקב" וזה מופת שאין לו צירוף עם כל אומה ולשון.
דעת מקרא מתרץ : כי המשפט: "מי מנה עפר יעקב"?- זוהי שאלה רטורית. ומשמעותה: שלא ניתן לספור את זרע יעקב-כלומר את בני ישראל שהרי נתקיימה בהם הברכה: "ושמתי את זרעך כעפר הארץ, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה"[בראשית י"ג, ט"ז]
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק, כי ישראל- היא אומה בודדה ומיוחדת עוד מימי אברהם אבינו, לא ניתן לפגוע בה ולהחריבה, על אף ניסיונות נשנים וחוזרים בכל דור מצד האויבים.
וזה מתוקף כוחה הנובע משורשיה- האבות והאימהות . לאורך ההיסטוריה השכילה לשמור נאמנות לשורשים , לא שינתה את: לשונה, לבושה ושמה.
גם עתידה טמון בקיום התורה ומצוותיה, כמו שנאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה.."
