חומש במדבר
דבר החסידות – פרשת בלק
- פרטים
- קטגוריה: פרשת בלק
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:39
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 427
ב"ה
דבר החסידות – פרשת בלק
למה שם כזה?
יש להקשות, מדוע קראו לפרשתנו בשם בלק, והרי ידועים דברי הגמרא (יומא לח, ב) "דלא מסקינן בשמייהו" (שאין לקרוא בשמו של רשע), על יסוד הפסוק במשלי (י, ז) "שם רשעים ירקב", וא"כ, הלוא בלק שנא את ישראל "יותר מכל שונאים" (תנחומא פרשתנו ב) וכיצד זה נהגו ישראל לקראה "פרשת בלק"?
והנה בחיד"א (שו"ת יוסף אומץ סי"א) כתב דכשם שמותר להזכיר שם עבודת-כוכבים הכתובה בתורה (סנהדרין סג, ב) – כך מותר לקרוא בשמם של רשעים הכתובים בתורה, אבל עדיין לא מובן, כי גם אם איןאיסור בדבר, מדוע בחרו בדווקא לקרוא בשם של רשע – בלק?
[ואין לומר שזהו מחוסר ברירה, כי כך מתחילה הפרשה, שהרי יכלו לקרוא לה על שם המילה הראשונה בפרשה – "וַיַרְא", כמו שיש פרשת וַיֵרָא (בקמץ), ויצא ועוד]
ויש לומר, ע"פ מה שכתב ב"יראים" (סי' עה) הטעם שע"ז הכתובה בתורה מותר לקרוא בשמה – לפי שכיון שהזכירה אותה התורה ודאי נתבטלה, ומאותו טעם שהתורה מזכירה אותה אנו רשאים להזכירה. אבל לכאורה צ"ע, כי הלוא מצינו שמות ע"ז בתורה שלא נתבטלו כמו 'בעל פעור' המוזכר בפרשתנו ולא נתבטל (משנה סנהדרין ס, ב ובגמ' שם סד, א).
אלא מסיק הרבי, ששיטת היראים היא, שכל האיסור להזכיר שם ע"ז הוא כי בהזכרת שמה נותן בה ממשות, ולכן לא שייך איסור זה בע"ז הכתובה בתורה, כי אדרבה ואדרבה, כל כוונת התורה בהזכרה זו היא לגלות איך שהיא אפס והבל ואין בה מועיל (או ע"י סיפור איך שהע"ז לא הועילה כלום או איך שעובדיה נענשו וכיו"ב) ולכן גם מותר לנו להזכירה*.
ועפ"ז מיושב גם טעם קריאת שם הפרשה "בלק", כי כל תוכן הפרשה היא להראות איך התבטלה מחשבתו הרעה (ואדרבה עוד הביאה תוספת ברכות לעם ישראל) ואין בהזכרת שמו שום חשיבות לרשע אלא אדרבה מוסיפה בגנאי ורקבון שמו.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כג, בלק שיחה א (עמ' 166 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 193 ואילך). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קכח-ט.
______________
*) ועל-דרך שאמרו (סנהדרין סג, ב) "כל ליצנותא אסירה חוץ מליצנותא דעבודת כוכבים" – מאחר שבליצנות זו מבזים את הע"ז, וכך הזכרת שם ע"ז הכתובה בתורה מבטלת ממשות הע"ז. ועפ"ז יומתק שהגמ' מביאה הך דמותר להתלוצץ בע"ז בהמשך לדין כל ע"ז הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה, כי שניהם מטעם אחד נאמרו.