חומש במדבר
דבר החסידות – פרשת קרח
- פרטים
- קטגוריה: פרשת קורח
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 20:30
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 336
דבר החסידות – פרשת קרח
ראשיתם – לך נתתים...
סיפר המשפיע הרה"ח הרב שלמה שי' זרחי, משפיע בתומכי-תמימים המרכזית, ניו-יורק:
אחד מידידיי, שהיה שייך לזרם הליטאי, סיפר לי:
פעם, בחורף תשכ"ג, הייתי צריך להיפגש עם איזה חסיד חב"ד ולהעביר לו סכום כסף. קבענו להיפגש במרכז חב"ד 770 אשר בשכונת קראון-הייטס. ואכן נפגשנו שם בערב והבאתי לו 30,000 דולר.
ואז התברר, שאותו יום היה כ"ד טבת, בדיוק 150 שנה להסתלקותו של אדמו"ר הזקן ולרגל המאורע החליט הרבי לערוך התוועדות.
הציע לי ידידי, שהיות שאנו כבר נמצאים כאן – אשאר איתו להתוועדות של הרבי. הסכמתי. וכך לראשונה בחיי זכיתי להשתתף בהתוועדות. לקראת הסיום, החל הרבי לדבר חזק על נתינת צדקה בקשר ליארצייט ולפתע הכריז: שכל אחד ירוקן את הכסף שיש לו בכיס וימסור לצדקה!
עמדתי לא הרחק מהחבר שלי, החב"ד'ניק, והצצתי לכיוונו; תהיתי מה הוא יעשה עכשיו? אני הלוא יודע שיש לו בכיס 30,000$ שקיבל זה עתה ממני, סכום לא-מבוטל כלל ועיקר, ובפרט באותם הימים...
אני מבחין איך הוא זע באי-נוחות, מעביר את הכסף מכיס אחד לשני, ואחרי זמן קצר אני רואה והנה הוא מניח את הכסף על השולחן ומעבירו לצדקה.
הייתי בכזו התפעלות, שאמרתי לעצמי – אם יש קהילה שבה אדם מן-השורה, בעל-עסק, מגיע לרמה כזו של מסירות-נפש עבור מילה של הרבי – אני רוצה להשתייך לתנועה זו!
וכך נהייתי לחסיד חב"ד...
(שמעתי מהגה"ח הרב מרדכי מישולבין, ראש ישיבת תות"ל ביתר עילית
וראה תורת מנחם חלק לו עמ' 56-7)
~~~
בפרשתנו (יח, יא ואילך) מצווה התורה על מתנות כהונה: להפריש לכהן תרומה וביכורים וכו'.
מצוות תרומה מוזכרת במשנה הראשונה בש"ס: "מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן".
והרבי פעם הקשה – במהלך "הדרן על הש"ס" – דלכאורה, מדוע מקשרים את מצוות ק"ש עם מצוהנוספת, מצות תרומה? [ואמנם הגמרא מתרצת, ש"מילתא אגב אורחיה קמשמע לן" – שהמשנה רוצה ללמדנו בדרך-אגב דין בהלכות טבול יום. אבל עדיין קשה מדוע צריך להכניס את זה דווקא כאן,בתחילת מסכת ברכות ומצוות קריאת-שמע?]
מובא על כך בספר הון עשיר (לבעל משנת חסידים): שכשם שתרומה היא "ראשית", המבחר שבתבואה, כמ"ש (פרשתנו יח, יב) "כל חלב תירוש ויצהר ראשיתם גו'" – כך גם ק"ש, שעניינה קבלת עול מלכות שמים, היא היסוד והתחלה של הכל.
אבל, עדיין יש לדייק, מדוע נקטה המשנה את הלשון "לאכול בתרומתן" ולא כהלשון הרגיל בכל מקום "לאכול בתרומה"*?
מבאר הרבי ובהקדים:
שלכאורה, איזה סימן מביאים לזמן ק"ש של ערבית מאכילת תרומה? הרי מצוות ק"ש היא מן-התורה, ואכילת תרומה בזמן המשנה (ובכל ימי בית שני) היתה רק מדרבנן**, והרי "ספיקא דרבנן לקולא" וממילא מובן שאם הטבול-יום רוצה לאכול תרומה כבר משקיעת-החמה שהוא ספק לילה – מותר, משא"כ ק"ש שספיקה לחומרא – הוא יוכל דווקא מצאת-הכוכבים! ואיזה היקש הוא זה?
אלא, מחדש הרבי, שעל כרחך צריך לומר שאין כוונת המשנה "לאכול בתרומתן" לתרומה, אלאלביכורים, שדווקא היא נקראת 'תרומתן', כי ביכורים אינם כמו תרומה שהיא "של בעלים ליתנן לכל כהן שירצה" אלא הם תרומתן של הכהנים, כמ"ש הרמב"ם (הל' ביכורים רפ"ג) "הביכורים נותנין אותן לאנשי משמר והן מחלקין אותה ביניהן".
ועפ"ז ממשיך הרבי, מובן עוד יותר הקשר בין ק"ש ל'תרומתן' שפירושו ביכורים:
הרי ה'הון עשיר' ביאר ש"קריאת שמע היא הראשית המובחר מכל המצוות, דומיא דתרומה שהיא ראשית, המבחר שבתבואה" – אבל זה הרבה יותר מודגש בביכורים מבתרומה, כי בתרומה אמנם "מצוה לתרום מן היפה" אבל החיוב דתרומות הוא בשדה כחושה כמו בשדה שמנה.
משא"כ בביכורים – הרי כתב הרמב"ם "אין מביאין ביכורים אלא משבעת המינין האמורים בשבח הארץ" ובהם גופא "לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים" רק מהכי מובחרים, וזהו הרמז לק"ש: שאינה 'ראשית' כמו תרומה גרידא, אלא כמו ביכורים שהיותם מן המובחר הוא לעיכובא – שלא רק שיהודי מתחיל את היום עם קריאת שמע, קבלת עומ"ש, אלא הוא גם נותן את הדברים הטובים והשמנים ביותר לענייני התורה ומצוותיה – "כל חֵלב להשם".
שבת שלום וחודש טוב!
מבוסס על: התוועדות י"ט כסלו תשכ"א סעיף כח-לא (נד' בתו"מ חכ"ט עמ' 252 ואילך) – עיי"ש בעומק ואריכות ה'הדרן'. כאן הובא רק עניין אחד בקיצור [וראה עוד בעניין "כל חלב לה'" בדבר-החסידות 198 – פ' קרח אשתקד].
______________
*) במלאכת שלמה (למשנה כאן) ביאר, שמה שנקט "בתרומתן" ולא "בתרומה", להודיענו שדווקא תרומת דגן ויצהר שדידהון היא (תרומתן, שנעשית נכסי כהן – ראה קידושין נח, א) הותרה להם בהערב שמש אע"פ שלא הביאו כפרתן, אבל לא תרומת הקדשים (ש"משולחן גבוה קא זכו" (ראה שם נב, ב) שכפרה מעכבתם.
אמנם, תירוץ זה אינו מחוור לגמרי, שהרי "לשון חכמים לעצמו" (ע"ז נח, ב), וכמעט בכל מקום הכוונה בלשון "תרומה" היא לתרומת דגן תירוש ויצהר ולא לתרומת הקדשים.
**) כמ"ש הרמב"ם (הל' תרומות סוף פ"א) "התרומה . . אפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהן, שאין לך תרומה של תורה אלא בא"י בלבד ובזמן שכל ישראל שם, שנאמר כי תבואו – ביאת כולכם".