פרשת שלח

פרשת שלח/ איזו שליחות עלתה יפה בעם ישראל ומדוע?

פרשת שלח/ איזו  שליחות עלתה יפה בעם ישראל ומדוע?
 מאמר מאת: אהובה קליין

המאמר מוקדש לעילוי נשמתה של אמי-חיה ז"ל בת  בן-ציון.

בפרשת שלח ,שולח  משה שנים עשר מרגלים שהם ראשי השבטים—לתור את ארץ ישראל-לבדוק מה טיבה?
כפי שאמר להם: "וראיתם את- הארץ מה היא ואם העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב? ומה הארץ אשר  הוא יושב בה הטובה היא אם רעה ומה הערים אשר—הוא יושב בהנה  הבמחניים אם במבצרים: ומה הארץ השמנה היא אם רזה...[במדבר י"ג, י"ח-כ"א]

ארבעים שנה אחר כך גם יהושע שולח מרגלים  לרגל את הארץ: "וישלח יהושע בן- נון מן השיטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמור: לכו ראו את הארץ ואת יריחו וילכו ויבואו..."[יהושע פרק ב, א]

השאלות הן:
א] האם שליחת מרגלים למטרת כיבוש הארץ-חיונית?
ב] מהו ההבדל בין שתי השליחויות?
ג] איזו שליחות עלתה יפה?

התשובה לשאלה א]
על פי דברי רבינו בחיי: שליחת מרגלים  למטרת  כיבוש הארץ היא חיונית, היות ואין סומכים על הנס בלבד וחייב אדם  תחילה לעשות השתדלות בדרך הטבע כפי יכולתו, כמו שכתוב: "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה"[משלי  כ"א,ל"א]
יש להתכונן למלחמה על ידי כל האמצעים הנדרשים, הכנות  כלי נשק וריגול ואחרי זה להתפלל לקב"ה על הישועה וההצלחה של העם.

ומטעם זה-גם נח נצטווה לעשות תיבה כדי לעשות השתדלות  פיסית להצלחה ולא לסמוך על הנס.
ודוגמא נוספת: מצאנו  אצל דוד המלך, כאשר שאל באורים והתומים  על מלחמתו בפלישתים תשובת ה' הייתה: "..לא  תעלה הסב אל אחריהם ובאת להם ממול  בכאים"[שמואל-ב , ה,כ"ג]
מכאן, שעם ישראל ,תחילה,  חייב לעשות השתדלות גשמית, אך גם להתפלל לה' על הניצחון.
אצל עם ישראל התוצאה תלויה בזכויות ,או בעונש.
לפי שהניצחונות ,או חס ושלום הכישלונות  במלחמות ישראל - נקבעו ,או נקבעים מלמעלה אז והיום -על פי הזכות והעונש  בהתאם להתנהגותם.
מכל מקום חייבים תמיד לעשות השתדלות תחילה, כמו שמצאנו גם אצל מלחמת העי שאמר ה' ליהושע: "שים לך אורב לעיר אחריה"[יהושע, ח, ב] ואצל משה הייתה הסכמה מצד הקב"ה לשלוח מרגלים לתור את הארץ כדי שיכירו את הדרכים-כיצד להגיע לארץ  ובאיזה מקום יתחילו להילחם נגד האויבים.

התשובה לשאלה ב] וגם ג]
כאשר משה שולח את  שנים עשר המרגלים-נשיא לכל שבט, הכתוב מציין את השמות של כל אחד בנפרד.
ומדגיש: "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה"- 

על כך מפרש רש"י: שהם היו חשובים באותה שעה וגם כשרים, כלומר  שליחים אלה חשו באותו זמן שהם חשובים מצד עצמם ודאגו רק לכבוד העצמי שלהם, ומוסיף הזוהר הקדוש: כי הם ידעו שכל עוד שוהים במדבר הם נושאים עימם את התפקיד החשוב להיות ראש שבט, אך ברגע  שיכנסו לתוך ארץ ישראל-הם יהיו מפוטרים מתפקיד נכבד זה, כי שם יש אפשרות כבר למנות מלך על עם ישראל-שזו אחת מבין שלושת המצוות שנצטווה העם  בכניסתו לארץ. לכן העדיפו להישאר במדבר כדי לא להפסיד את השררה והכבוד שלהם.
לרובם, להוציא את יהושע בן-נון וכלב בן יפונה- היו חישובים אישיים ואנוכיים. מסיבה זו השליחות  נכשלה  ובכיים הפך לדורות.
לעומת שליחות ראשונה, הרי השליחות השנייה הייתה שונה: ראשית נשלחו על ידי יהושע רק שני מרגלים ולא פורסמו שמותיהם, כפי שנאמר: "וישלח יהושע בן-נון מן- השיטים שניים אנשים מרגלים חרש לאמור: לכו  ראו את הארץ ואת יריחו.."[יהושע ב, א]

על פי חז"ל :האנשים האלה היו: האחד- כלב בן יפונה שהשתתף גם בקבוצת המרגלים הראשונה שנשלחה על ידי משה. והשני היה נכד לאותו דור והוא: פנחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן.

ושואלים חז"ל: מדוע נאמר: "חרש לאמור"? הרי המרגלים נוהגים ללכת חרש- בשקט ובהסתר ולא בגלוי שאם לא ינהגו כך, עד מהרה, חס ושלום, יתגלו לאויב ויתפשו.
חז"ל מביאים  פירוש מעניין במדרש רבה: "אל תקרי חרש אלא חרש"-כלומר עשו את עצמם כקדרים המוכרים כלי חרס,  מתנהגים כאנשים פשוטים ללא כל חשיבות מיוחדת.
על כך מוסיף "חידושי הרי"ם" :מדוע  דווקא כלי חרס ולא כלים אחרים, כמו נחושת, או עץ? אלא שאם כלים אלה באו במגע עם שרץ-הם נטמאים בין בתוכם או כלפי חוץ.
אך ,כלי חרס אם בא במגע עם שרץ, הוא עלול להיטמא רק מבפנים והטעם שיתר הכלים מחומרים שונים יש להם חשיבות משלהם אפילו אם לא נעשה בהם שימוש, אבל כלי חרס אין לא שום חשיבות- לפי שנעשה מעפר ומים. והחשיבות היחידה אצלו נובעת מעצם היותו כלי קיבול ואפשר להכניס בו דברים ומטעם זה הוא מיטמא רק בנגיעה מבפנים.
בדומה לכלי החרס היו גם השליחים, לא  מפורסמים בשמם ולא ייחסו כל חשיבות לעצמם, אלא היו אנשים צנועים שלא חיפשו כבוד.
החשיבות  היחידה שהייתה להם- נבעה מעצם  משלחם- יהושע  בן- נון ,ולא עשו עצמם ככלי קיבול ,אלא -לשליחות הקודש בלבד, ולא רדפו אחרי הכבוד והשררה.
מסיבה זו ,השליחות השנייה הצליחה.

רבינו בחיי מציין:כי בשליחות ראשונה, נשלחו נציג לכל שבט-כדי שהשליחות תהיה בהסכמת כל עם ישראל,  מהטעם שאם יצליחו למלא את משימתם -כל בני ישראל יהיו שותפים לזכות זו. ואם יכשלו-יהיו כולם שותפים לעונש.
ובמדרש נאמר: כי המרגלים ששלח משה  היו כסילים  ואילו המרגלים ששלח יהושע- היו  צדיקים, לפי שעשו עצמם קדרים המוכרים את כליהם. היות וכך הצליחו להסתיר את מטרת בואם  האמיתי.

לסיכום, מתוך האמור לעיל : ניתן להגיע למסקנה, כי השליחות הראשונה של המרגלים על ידי משה נכשלה, לפי שרוב המרגלים חשבו רק על עצמם וכבודם ולא פעלו מתוך  המניע האמיתי- להוכיח לעם כי ארץ ישראל היא אכן טובה מכל הבחינות.

אבל ,המרגלים שנשלחו  על ידי יהושע-היו אנשים צנועים עושים שליחותם  נאמנה- ממש משימת קודש.

מי ייתן וגם המנהיגים שלנו ילמדו מהם כיצד להתרחק מהשררה ולדאוג אך ורק לטובת העם.
 
 

מרגלים/ שיר מאת: אהובה קליין ©

מרגלים/ שיר מאת: אהובה קליין ©
 
ישנם מרגלים בשליחות חיונית
כוונתם טהורה חשיבתם חיובית
מקטינים עצמם ככלי חרס
נסים מהשררה מונעים הרס.
 
דוגמת מרגלי יהושע בן-נון
מחשיבים עצמם כקליפת השום
שמם היה גנוז בגנוזים
הצלחתם הרקיעה שחקים.
 
אך, מרגלי משה הנשיאים
חיפשו כבוד ותפקידים
באמתחתם פירות באושים
חטאו בלשונם בדיבורים קשים.
ידועים היו בשמם
אנוכיות הייתה דרכם
לפיכך כשלו בשליחותם
בכייה לדורות נפילתם.
הערה: השיר בהשראת פרשת שלח[חומש במדבר]
 

פרשת שלח-עליה וירידה,כיצד?

פרשת שלח-עליה וירידה,כיצד?
/ מאת: אהובה קליין.

פעמים במהלך חיי האדם נפתחים לו שערים ואם רק ידע כיצד להיכנס דרכם  וינהג בחוכמה - אזי עשוי הוא להתעלות מבחינה רוחנית ובד בבד גם ברמה הגשמית.
אך אם ידאג אך ורק לענייניו הפרטיים ולא יתחשב בזולת ובסביבתו הקרובה והרחוקה,או ישפוט את הדבר בעין לא טובה-אזי עשוי הוא למעוד ולרדת למעמקים.

דבר זה קרה למרגלים:
משה שולח שנים עשר מרגלים לתור את ארץ ישראל- נשיא מכל שבט.
ומצווה עליהם:
"..עלו זה בנגב ועליתם את ההר וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם-רב:ומה הארץ אשר הוא יושב בה הטובה היא אם-רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחניים אם במבצרים:ומה הארץ השמנה היא אם רזה,היש בה עץ אם-אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי ביכורי ענבים":[במדבר י"ג,י"ז-כ"א]

השאלות הן:
א] מה היה תפקידם של המרגלים?
ב] מה הקשר בין פרשת בהעלותך לפרשת שלח?
ג] היכן מוצאים בתנ"ך דוגמאות על אנשים שהתעלו,או חלילה מעלו בתפקידם וירדו ברמתם? 

התשובה לשאלה א']
תפקיד המרגלים היה:
לפי דברי רבי חזקיהו בן מנוח-בעל ה"חיזקוני":
תכנית חלוקת הארץ לשבטים לאחר כיבושה,פרט לשבט לוי שלא נשלח נציג משבט זה לפי שלא זכה בנחלה בארץ ישראל.

לפי רבינו בחיי: המטרה הייתה- לבדוק את המסלול והדרכים אשר משם כדאי לבוא לכבוש את הארץ.
לפי רש"י: המטרה הייתה להגשים את דרישת עם ישראל לשלוח מרגלים לארץ וה' הסכים להגשים מבוקשם.
וזאת בדומה למצוות:"שום תשים עליך מלך" לכתחילה אלוקים לא היה חפץ במלך,אבל לאחר שהעם דרש בא הציווי,רעיון זה מבטא:הנביא הושע:"אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי[הושע י"ג]
יש דעה שאומרת: שהמרגלים  נשלחו לתועלת משה,היות וכך התארך הזמן שהתלווה לעם במדבר,שאם לא כן ,הם היו נכנסים מיד ועונשו של משה לא להיכנס לארץ -היה מתרחש מוקדם יותר.

התשובה לשאלה ב']
לעניות דעתי , קיים קשר בין שתי הפרשיות בנושא: עלייתו של אדם בדרגתו הרוחנית ,או ירידתו.
בפרשת בהעלותך: תפקידו של אהרון היה:
לפי אחד מפירושי רש"י: להדליק את הנר עד שהשלהבת עולה מאליה.
"נר ה' נשמת אדם"- הרי בכוחו של אדם לעלות ולהתעלות.או חלילה לרדת ברמתו המוסרית-הדבר כרוך בהתנהגותו.

המרגלים נשלחו לתור את הארץ,כאשר נשאו עימם את הפירות, במקום לשבח את ארץ ישראל ולהתבונן בה בעין טובה,הם הוציאו דיבה ואמרו:"..באנו אל- הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פרייה:אפס כי עז העם בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילדי הענק ראינו שם:עמלק יושב בארץ הנגב והחיתי והיבוסי והאמורי יושב בהר.."[במדבר י"ג,כ"ז-כ"ט]

והגרוע מכול,המרגלים אמרו את חוות דעתם מנקודת ראות שלהם:"..לא נוכל לעלות אל- העם כי חזק הוא ממנו"!

כאן היה כישלונם של המרגלים , במקום לעלות ולהתעלות הם ירדו למעמקים.
לא כן,כלב-הוא היה בעל רוח אחרת:"ויהס כלב את העם אל- משה ויאמר:עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה":[שם י"ג,ל"א]

גם יהושע היה עימו בדעתו ולכן זכה אחר כך להמשיך להנהיג את העם ולהכניסו לארץ ישראל.
הנקודה השנייה המקשרת בין שתי הפרשיות היא: המתאוננים:

בפרשת בהעלותך נאמר:ויהי העם כמתאוננים רע באוזני ה'.."[שם י"א,א]
בפרשת שלח נאמר:"וילונו על משה ועל אהרון כל בני ישראל ויאמרו אליהם כל-העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לא מתנו ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה:ויאמרו איש אל אחיו ניתנה ראש ונשובה מצרימה":[שם י"ר,ב-ה]

בשני המקרים  ישנה הסתכלות בעין רעה  וישנה כפיות טובה -לגבי אלוקים אשר דאג  להוציאם ממצרים ובמשך כל נדודיהם במדבר הרעיף עליהם מכל טוב- באמצעות ניסים ונפלאות.
זוהי ירידה מוסרית גדולה וכפיות טובה מאין כמוה!

התשובה לשאלה ג']
להלן דוגמאות לעליה ברמה הרוחנית והפיסית:
א] יוסף הורד למצרים לאחר שאחיו התעללו בו והשליכהו לבור,במצרים שהה בבית האסורים,בכל זאת לא נטש את אמונתו ובטחונו בה',הצליח לפתור חלומות לשרי המשקים והאופים ובסופו של דבר פתר גם לפרעה את חלומותיו והוא התעלה,זכה בתפקיד בכיר  בדאגתו לכלכלת מצרים והעולם בתקופת הרעב.
ב]פינחס נקם את נקמת ה' כאשר הרג את המדיינית והישראלי אשר חטאו לעיני כול, כתוצאה מכך התעלה וזכה ב:"כהונת עולם"-היות וכיפר על עם ישראל.

להלן דוגמאות לירידה מוסרית וגשמית:
א] שאול המלך הפסיד את מלוכתו היות ולא השמיד את כל העמלקי כפי שציוהו שמואל ובמיוחד את אגג מלך עמלק.
ב] קורח ועדתו נענשו ונבלעו באדמה- לאחר שדרשו כהונה ממשה ואהרון בניגוד לרצון ה'.
לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי  בכוחו של אדם לעלות ולהתעלות-אך מנגד גם לרדת, הרשות נתונה לכל אחד ובידו לקיימנה או חלילה לאבדנה.

מי ייתן ועם ישראל ילך בדרך התורה הקדושה ויישם את תכונותיו של אברהם אבינו:"עין טובה,רוח נמוכה ונפש שפלה" [מסכת אבות ה',י"ט]

ואז צפוי הוא לעלות ולהתעלות ואף ולהאיר לכל העולם. 
 
 
 
 
 
 
 

עליה וירידה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

עליה וירידה/ שיר מאת: אהובה קליין ©
 
ישנה עליית שלהבות
על ידי הטבתן עולות
דוגמת הנר במשכן
בצל השכינה שכן.
 
הנר מסמל נשמה
בגוף האדם משכנה
שאיפתה לעלות להתעלות
אך  פעמים תרד במעלות.
 
יוסף התעלה במצרים
בעזרת חוכמתו כמים
את האלוקים לא נטש
למרות  היותו בחיק נחש.
 
המרגלים חטאו בלשונם
בכך כשלו בשליחותם
מאיגרא רמא נפלו
לבירא עמיקתא צללו.
 
הערה: השיר בהשראת פרשת שלח[חומש במדבר]
 
 
 
 
 

שליחותו של אדם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

שליחותו של אדם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

שליחותו של אדם בימיו
על פי ייעודו וכישוריו
ימלא באהבה ומסירות
בכוח התמדה וחריצות.

דוגמת יוסף בן הזקונים
התגלגל לכיסאו בנתיב ייסורים
מילא שליחותו באהבה כמים
דאג לפמלייתו למזון במצרים.

ישנה שליחות  נטולת ביטחון
סופה בכי  אובדן וכיליון
דוגמת שליחות המרגלים בארצנו
בכיים מהדהד עוד  בימינו.

הערה: השיר בהשראת פרשת שלח [חומש  במדבר]


 

פרשת שלח- האם השליחות, אופיינית רק לאדם-בשר ודם?

פרשת שלח- האם השליחות, אופיינית רק לאדם-בשר ודם?
מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשתנו מסופר על שליחותם של המרגלים שהלכו לתור את ארץ ישראל וחטאו בהוצאת דיבה על הארץ.
וכך התורה מתארת את תחילת המאורע:"וידבר ה' אל- משה לאמור: שלח- לך אנשים ויתורו את- ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבותיו
תשלחו כל נשיא בהם" [במדבר י"ג ,א- ג]

השאלות הן:
א] מי  ציווה לשלוח את המרגלים ?
ב] מהי שליחות אצל בני אדם?
ג] האם השליחות היא אופיינית רק לאדם –בשר ודם ?
ד] היכן  ניתן למצוא בתנ"ך דוגמאות לשליחויות?

 התשובה לשאלה א]
רש"י עונה על כך:הקב"ה  לא ציווה את משה לשלוח מרגלים,אלא היות ובני ישראל באו לפני משה וזאת הייתה בקשתם,משה הרגיש צורך לשאול את ה' כיצד לנהוג?
רש"י מבסס את תשובתו  על פי המילה:"לך",הרי היה ראוי להגיד:"שלח אנשים",המילה :"לך"  משמעותה- "לדעתך",כלומר ה' אינו מצווה לשלוח,אך אם משה רוצה בכך,הוא רשאי לעשות כן.
ריש לקיש אומר:"שלח לך- מדעתך"
וההוכחה:הרי ה' יודע מראש את העתיד וכי הוא היה נותן ציווי שמועד מראש לכישלון?[גמרא ,סוטה ל"ד]

התשובה לשאלה ב] 
מתברר כי בטרם נשמה יורדת לעולם היא מקבלת צווי לשליחותה המיועדת בעולם הזה,כך מסופר בגמרא.
לכל אדם בעולם ישנה שליחות שאותה הוא חייב למלא וכאשר  מסיים את שליחותו , למעשה, הוא גם מסיים את חייו בעולם הזה.
בניגוד לנביאים,או מנהיגים כפי שמצטיירים בתנ"ך,בעוד שהקב"ה  מודיע להם מראש על שליחותם בעולם- באופן ישיר,הרי לאדם הפרטי אין ה' מודיע בעולם זה את שליחותו בדיבור אליו.
אלא ,על האדם לבדוק באישיותו,מה ייעודו, מהם כישוריו וכיצד יכול בעזרתם  למלא את השליחות הנראית לו- למען הכלל.

לדוגמא: ישנם זמרים מאד מוצלחים ,בעזרת שירתם –הם  מפיצים תורה  ודרך ארץ.
ידועים סופרים,שבעזרת כתיבתם הם מקרבים את היהודים הרחוקים לתורה הקדושה.
ישנם שחקנים מתנדבים להצחיק ולשעשע חולים,הרבה פעמים הם מצליחים לתרום שמחה ועידוד ובכך לסייע בריפוי מחלתם.
כמה מענג לראות אנשים הבאים לבתי אבות להגיד מילה טובה לזקן ולעודדו בחיוך ובשיחה נעימה.
ועוד ישנן דוגמאות לאין ספור.
השליחות היא- הוצאת הכישורים מהכוח אל הפועל –והיא גורמת סיפוק ואושר לשליח בכבודו ובעצמו  ולא פחות  מכך גם לסובבים אותו.

תשובה לשאלה ג]
השליחות קיימת: בדומם,צומח, החי ,בבני אדם , מלאכים.
הדומם: כאשר אתה נכנס לביתו של אדם, למעשה קירות ביתו  יכולים לתת תמונה ברורה,מיהו אותו בעל הבית,מה אופיו,: וזוהי שליחות של קירות ביתו.
בתנ"ך,ישנן דוגמאות רבות לשליחות הדומם,כגון:
מטה משה:כאשר נהפך לתנין לפני פרעה,הוא מילא כאן שליחות בשכנוע פרעה,למען יוציא את עם ישראל ממצרים.
הסלע: ממנו יצאו המים לבני ישראל-הייתה לו שליחות –מי שתייה לעם ישראל.
היאור במצרים: מים ששליחותם השקיית השדות.
ליאור הייתה שליחות גם בעשרת המכות.
הר סיני-שליחותו הייתה מקום לקבלת התורה לעם הנבחר.
הצומח: התמר משמש לייצג אחד משבעת המינים,ענפיו משתייכים גם לארבעת המינים-עליהם  מברכים בחג הסוכות.
העץ- לסוגיו השונים-רבות שליחויותיו.משמש כצל,נוי, פירות, מקום משכן לציפורים וגוזליהם,כחומר לעשיית רהיטים.....
החי:  הפרות והעיזים  מספקות חלב לאנושות.
ישנן חיות שמפרוותן עושים מעילים.בעלי חיים שנעזרים בהם,למשא, למלאכות.
התחש: חיה שנבראה באופן מיוחד ואת עורה תרמו למשכן.
האדם:השליחויות באות לידי ביטוי  במקצועות:עורך דין, משפטן. רופא, מורה, סופר, טייס,צייר,מנהיג.....
מלאכים: מלאכי השרת, מלאכי חבלה, מלאך המוות.
מלאך רפאל-אחראי על רפואה  ,מלאכים המסייעים בכתיבת הדין ביום הדין.

התשובה לשאלה ד]
בתנ"ך ישנן דוגמאות רבות לשליחויות,אביא כמה מהן.
א] אברהם אבינו- שליחותו הייתה להפיץ את האמונה באל אחד.
ב] ירמיהו נועד לנביא, כפי שהקב"ה אומר אליו:
"בטרם אצורך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגויים נתתיך" [ירמיהו א,ה]
ג] שמואל הנביא,אימו חנה נדרה נדר ובכך הקדישה  את שמואל לה':"ותידור נדר ותאמר ה'  צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו" [שמואל א,א,י"א]
ד] דבורה השופטת והנביאה:"ודבורה אישה נביאה אשת לפידות היא שופטה את ישראל בעת ההיא:והיא יושבת תחת תומר דבורה בין הרמה ובין בית-אל בהר אפרים ויעלו אליה בני ישראל למשפט". [שופטים ד,ד-ה]
ה] משה :שליחותו כמנהיג עם ישראל:"ועתה לך ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים" [שמות ג,י]
ישנן דוגמאות רבות בכל התנ"ך.

לסיכום, לאור האמור  לעיל.
השליחות מופיעה  אצל הדומם, הצומח,החי ,האדם וגם אצל המלאכים.
איש,איש ושליחותו- על פי ייעודו וכישוריו.
אצל האדם –שליחותו  מיועדת לו טרם ירד לעולמנו,לאחר שמסיים את שליחותו בחייו,נשמתו ישיב לבוראו.
בתנ"ך אנו פוגשים אין ספור של שליחויות בקרב- האבות,השופטים המנהיגים והמלכים.
יהי רצון וכל אדם יגלה מהם כישוריו ובהתאם לכך ימלא את שליחותו למען עם ישראל,וכל  מי שפועל נכונה למטה ומכבד את הבריות ,כנגד זה גם  במרומים מכובד אצל  פמליה של מעלה.

פרשת שלח-מה הסיבה לכישלון שליחות המרגלים?

פרשת שלח-מה הסיבה לכישלון שליחות המרגלים?
מאת:אהובה קליין.

בפרשת שלח משה שולח שנים עשר מרגלים לתור את ארץ ישראל וכך התורה מתארת את הדבר: "וידבר ה' אל-משה לאמור: שלח- לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל איש אחד איש מאחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם"

השאלות הן:
א] מה המטרה בשליחת המרגלים לארץ ישראל וכיצד לומדים זאת?
ב] מדוע נאמר למשה:"שלח לך" ולא נאמר:"שלח"?
ג] מה הייתה צורת ההסתכלות של המרגלים על ארץ ישראל?
ד] מה ניתן ללמוד משליחות המרגלים?

התשובה לשאלה א]
על כך כותב רבי יעקב צבי מקלנבורג ,בעל:"הכתב והקבלה"
כי בלשון הקודש ישנו הבדל בין:"תיור" ל"ריגול"
המילה "לתור- פירושה- לראות את הטוב שבארץ, כמו שכתוב:"לתור להם מנוחה" [י,ל"ג] ואילו המילה:ריגול:יש בה כוונה רעה לראות -את הרע בארץ, כמו שאמר יוסף לאחיו:"מרגלים אתם, לראות את ערוות הארץ באתם" [בראשית מ"ב.ט]
מסיבה זו אומר ה' למשה:"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען".המטרה לראות את כל הטוב שיש בארץ ישראל כדי לשכנע את העם לכבוש אותה מהגויים השולטים בה.
אך, המרגלים מעלו באימון שמשה נתן בהם והם דווקא חיפשו את החסרונות ונקודות התורפה בארץ, כפי שכתוב:"ויבואו עד נחל אשכול וירגלו אותה" [דברים א,כ"ד] הדבר פגע קשות במרגלים עצמם ובכל עם ישראל ועיכב את כניסתם לארץ המובטחת בערך כארבעים שנה.
התשובה לשאלה ב]
לפי דברי רש"י:הקב"ה אמר למשה כי אינו מצווה עליו לשלוח מרגלים ,אלא משה יעשה כרצונו, אלא משבאו עם ישראל אל משה והפעילו עליו לחץ בדבר הנחיצות לשלוח מרגלים, מחשש שמא יחשבו כי הארץ היא רעה – נענה לבקשתם- ונשלחו לתור את הארץ.
התשובה לשאלה ג]
המרגלים הסתכלו על ארץ ישראל בעיניים גשמיות וזו הייתה טעותם החמורה, רמז לכך ניתן לקרוא בסוף הפרשה על מצוות הציצית:"..ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותיי והייתם קדושים לאלוהיכם.."[במדבר ט"ו, ל"ט] על כך אומרת הגמרא בירושלמי [ברכות א,ה] כי העיניים והלב הם אשר מושכים את האדם- או לצד הרע שיכולים להיות:"סרסורי עבירה", או לצד הטוב-"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך.."[דברים ו,ה]
וגם כמו שנאמר:"עיני כל אליך ישברו.."[תהילים קמ"ה]
וחז"ל אמרו: "העין רואה והלב חומד והגוף עושה העבירות"[רש"י שם ט"ו,ל"ט]
רבנו "בחיי" אומר: על הפסוק:"ותפקחנה עיני שניהם" [בראשית ג,ז]:ניתן ללמוד כי יש עיניים שכליות המסתכלות בראייה שכלית על הטוב והרע, האמת והשקר.
אך ,יש עיניים בשריות המתבוננות על הכול באופן גשמי.
וכאן בפרשתנו המרגלים אמרו:"וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות, ושם ראנו את הנפילים בני ענק מן הנפילים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם"
הבעיה התחילה ברגע שהמרגלים כשלו ב:"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם" כלומר ההסתכלות הייתה בצורה שלילית דרך עיניים גשמיות.
ולכן אמרו שלא ניתן לכבוש את ארץ ישראל.
אך אם היו מסתכלים על הארץ בעיניים רוחניות בדומה לקב"ה, כמו שנאמר:"ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד, עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה"
[דברים י"א,י"ב] הכול היה מסתיים אחרת!
הם היו מבינים כי מי שדאג להם בכל שנות נדודים במדבר- למזון למים וביגוד... יכול גם להכניסם לארץ ישראל ולסייע בכיבושה מהגויים.
אך, כתוצאה מההסתכלות הגשמית הם איבדו את הביטחון בה' ושכחו את כל הניסים שהתרחשו במדבר על ידי הקב"ה. לעומתם כלב בן יפונה היה שונה:"ועבדי כלב הייתה רוח אחרת עמו וימלא אחריי..."[שם י"ד, כ"ד] הוא התבונן על הארץ בעיניים רוחניות ובעקבות זאת גם ליבו הפך להיות רוחני.
כנאמר:"וימלא את ליבו אחריי"
וברגע שהעיניים והלב רוחניים המסקנה ברורה:"יכול נוכל לה ועלה נעלה" [שם י"ג,ל]
וכאן ניתן לראות בברור את הקשר בין המרגלים לפרשת ציצית בסוף פרשת שלח.
התשובה לשאלה ד]
ניתן ללמוד משליחות המרגלים כמה חשוב שהאדם יתבונן על סביבתו הקרובה והרחוקה בעיניים רוחניות- כי אז גם ליבו הופך להיות רוחני והוא לומד להסתכל בעין טובה.
כמו שנאמר במסכת אבות:"כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו ושלושה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע, עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה.." [אבות ה,י"ט]
והרמב"ם אומר: כי עין טובה- היא הסתפקות במועט ונפש שפלה- היא הזהירות ורוח נמוכה היא הענווה היתרה, ואילו עין רעה -החריצות בהשגת ממון ונפש רחבה-תאווה ואינה מסתפקת במה שיש,
נפש רחבה- גאווה – רוח גבוהה.

יהי רצון ונזכה להיות מתלמידיו של אברהם אבינו ובע"ה נזכה לראות רק את הטוב בכלל ובפרט.

המרגלים וחטאם

המרגלים וחטאם
שיר מאת: אהובה קליין (c)

השמש האירה פנים
חולות מדבר צוקים
שנים עשר נשיאים
למסע רגלי יוצאים.

פניהם מועדות לארץ כנען
עתירת פירות עשירת טעם.
עיני ה' בה תמיד
מראשית ועד אחרית.

בעיניים גשמיות מרגלים
מדבש ותירוש מתעלמים
מערים בצורות חוששים
בשליחותם כושלים נופלים.

החיים והמוות ביד הלשון
שליחות קטלנית הרת אסון
דיבתם הרחיקה אורות
בכייתם בכי דורות.

הערה: השיר בהשראת פרשת שלח [חומש במדבר]

המרגלים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

המרגלים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

לארץ הקודש יעלו
יופייה רזיה יגלו
מסך עשן יאטום עיניהם
יטעה לבבם יבלבל חושיהם. 

אשכול ענבים נושאים
תאנים רימונים משובחים
במוחם מתערבלות מחשבות
שערי קדושה נועלות.

במשימת קודש כשלו
ארץ חמדה מאסו
עיניהם דומעות כמים
עוונותיהם חקוקים בשמים.

הערה: השיר נכתב בהשראת פרשת שלח.

פרשת שלח- במה חטאו המרגלים?- מאת: אהובה קליין

 פרשת שלח- במה חטאו המרגלים?- מאת: אהובה קליין

הפרשה פותחת בנושא המרגלים: "וידבר ה' אל משה לאמור: שלח- לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל" [במדבר י"ג , א]

מספר המרגלים: שנים עשר איש- ראשי העם- אנשים מכובדים רמי מעלה.

כיצד ניתן להבין את מעשיהם- הוצאת דיבה על ארץ ישראל? הם מדברים בגנותה של ארץ ישראל לעיני משה וכל העם? "ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פיריה: אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם"

על שאלה זו ישנם כמה תשובות:

א] לפי דעתו של הגר"י ניימן בספרו "דרכי מוסר": ישנם כמה דרגות של אמונה, המדרגה הנמוכה ביותר היא: להאמין כי כל מה שעינו של האדם רואה בסביבתו- נברא על ידי בורא עולם כגון: עצים , פרחים, בעלי חיים וכו' ישנה דרגה גבוהה יותר:כאשר אדם היוצר דבר מה- כגון: נגר יוצר מהחומר גלם שברשותו- רהיטים- גם זה ממעשיו של ה' ואל יחשוב האדם:"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"
מסיבה זו נאמר בסיפור יציאת מצרים:"אנוכי ה' אשר הוציאתך מארץ מצרים"
הקב"ה בכבודו ובעצמו הוציאם ממצרים ולא משה- משה שימש כשליח ה'.

אך, ישנה דרגה גבוהה יותר באמונה- אדם הנמצא במדרגה זו- יודע שהכל מאת ה' ואפילו דברים שקשה להבינם יש לקבל זאת מתוך הכרה שהדבר – רצון ה' ומעשיו.
ואם הקב"ה אמר כי ארץ ישראל היא טובה- יש להאמין בכך.
ודווקא בדרגה זו של אמונה- חטאו המרגלים וכשלו.

ב] מעניינת במיוחד תשובתו של רבי צבי הירש קלישר- מאבות הציונות הדתית במאה הי"ט, לדעתו מי שנמצא בארץ ישראל- ונהנה מפריה ללא עמל ויגע- סופו שיזלזל וידבר בגנות ארץ ישראל וכך היה עם המרגלים- הם אכלו מפרי הארץ ללא עמל מיוחד והתוצאה הייתה- ראיה שלילית על המקום.

ג] תשובה נוספת מביא ר' יצחק אלחנן ספקטור: חטא המרגלים היה גדול במיוחד היות והם חטאו נגד כל העם, על חטא בן אדם למקום, או חטא בן אדם לחברו- כשאדם מצטער על מעשיו ומבקש מחילה- אלוקים מוחל, אבל כאשר מנהיג פוגע בעם שלם- על כך אין כפרה, לכן ה' גזר על יוצאי מצרים:"במדבר הזה יפלו פגריכם" [י"ד,כ"ט]

ד] תשובה נוספת אומר: ר' יעקב צבי מקלנבורג- בעל" הכתב והקבלה":
לדעתו, בלשון הקודש ישנו הבדל בין "תיור" לבין "ריגול",
הרי נאמר:"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" [י"ג,כ]
המילה: לתור- היא במובן חיובי- לראות את הטוב והיפה, אך המילה ריגול- היא במטרה לחפש את השלילה שבדבר. וכאן היה חטאם, הם לא הלכו במטרה לחפש את הצד הטוב של ארץ ישראל, אלא כוונתם הייתה לשלול אותה בכל מיני טענות.

הדבר מוכח מהמשפט:"ויבואו עד נחל אשכול וירגלו אותה" [דברים א, כ"ד]
תוצאת התנהגותם - המיטה אסון כבד על העם ומנעה כניסתם לארץ ישראל בארבעים שנה.

לאור כל הנאמר, נשאלת השאלה כיצד ניתן לתקן את חטא המרגלים?

על כך עונה: האר"י הקדוש- [רבי יצחק לוריא- אבי הקבלה המעשית במאה הט"ז] המרגלים בהביאם את פרי הארץ דיברו רעה, אך ניתן לתקן את העברה על-ידי שנוהגים בזמן המקדש להביא ביכורים כדי להודות על פרי הארץ. הדבר מעורר את חיבת הארץ- לכן מסיבה זו נצטוו להביא ביכורים מתוך שבעת המינים [דברים ח,ח]

ויש לדבריו הוכחה במשנה- מסכת ביכורים, המשנה מזכירה את הפירות שהביאו המרגלים איתם:גפן, תאנה, רימון, כך נאמר בלשון המשנה:"יורד אדם לתוך שדהו ורואה- תאנה שביכרה, אשכול ענבים רימון שביכר- קושרו בגמי[בגומא] ואומר: הרי אלו ביכורים"

יהי רצון ועם ישראל יזכה בקרוב לגאולה שלמה. ובית המקדש השלישי יבנה ונזכה כאיש אחד בלב אחד - לעלות לרגל לירושלים כדי להביא ביכורים לכפר על חטא המרגלים.