חומש במדבר
דבר החסידות – פרשת בהעלותך
- פרטים
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 12:46
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 571
ב"ה
דבר החסידות – פרשת בהעלותך
מעלתו של שבט דן
בדיחה יהודית עתיקה מספרת, על יהודי שהגיע לרב העיירה, ותינה לפניו את צרתו: שאיבד חפץ יקר ערך.
אמר לו הרב: "תאמר 3 פעמים 'איזהו' ותיוושע".
הלך היהודי לביתו ואמר בדבקות ג' פעמים את הפרק "איזהו מקומן".
משעבר זמן ולא נושע, חזר לרבו והתאונן שהסגולה לא הועילה.
שאלו הרב: אמרת איזהו?
ענה היהודי: בטח! שלש פעמים את כל פרק איזהו מקומן!
אמר לו הרב: לא! התכוונתי שתאמר את מאמר הגמרא (חגיגה ד, א) "איזהו שוטה – זה המאבד כל מה שנותנים לו"...
~~~
על הפסוק בפרשתנו (י, כה) "ונסע דגל מחנה דן, מאסף לכל המחנות לצבאותם" מפרש רש"י: "נוסע באחרונה, וכל מי שהיה מאבד דבר – היה מחזירו לו" (ירושלמי).
ויש לעיין בזה: דלכאורה, מה ששבט דן צעד בסוף כל המחנות, רחוק מן המשכן – מורה על כך שגם ברוחניות הוא היה בבחינת 'רגל' ונחות מכל השבטים [ובלשון רש"י (ויקהל לה, לד) – "מן הירודין שבשבטים"].
ואם כן, כיצד זה שדווקא הוא היה זה שמצא את כל האבידות של כל השבטים והשיבם, שפירושו ברוחניות, ששבט דן 'השלים' את כל מה שהשבטים האחרים החסירו ו'איבדו'?
ביאור העניין ע"פ חסידות:
ידוע פירוש רבינו הזקן (לקו"ת מסעי צא, ג) על מאמר רז"ל (חגיגה ד, א) "איזהו שוטה זה המאבד כל מה שנותנים לו" – שלכל יהודי ניתנת מלמעלה בחינת 'מה', כלומר דרגת ביטול לקב"ה [כמו "ונחנו מה"], אבל בגלל היצה"ר, הנקרא "מלך זקן וכסיל" (קהלת ד, יג) כלומרשוטה – עלול יהודי לאבד את ה'מה' שנותנים לו.
ובנוגע לענייננו: במחנות שצעדו בסמוך למשכן, ואף שבט לוי ובני קהת בתוכם שהיו ממש צמודים למשכן – היה חשש שיאבדו את ה'מה'; ההתבטלות לאלקות, ודווקא שבט דן לא רק שלא איבדו את הביטול שלהם אלא אף השיבו את ההתבטלות לה' לכל בני ישראל.
והטעם לכך:
בקשר לברכתו של יעקב לדן (ויחי מט, טז) "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל", מספרת הגמרא (פסחים ד, א) "ההוא דאמר דונו דיני, אמרי – שמע מינה מדן קאתי" [=היה אחד שהיה רגיל לומר 'דוני את דיני' – אמרו: משמע שהוא משבט דן]. כלומר, אדם זה היה מברר את ההלכה על כל דבר, גם על הפעוט ביותר, ביודעו שהעולם אינו הפקר וגם על דבר קטן יש לעיין בהוראות התורה.
נמצאנו למדים את מעלתו של שבט דן, ההנהגה של קבלת עול (בחינת רגל) גם על מעלת שבטים נעלים שעבדו את ה' מתוך הבנה עמוקה (בחינת ראש) – כי כאשר האדם עובד את ה' ע"פ השגת שכלו – הוא עלול לפעמים להרגיש יותר מדאי את שכלו ולאבד את רגש הביטול כלפי בוראו. ולכן לפעמים הוא צריך דווקא את ההתעוררות מ"שבט דן" – קבלת עול פשוטה – שהיא "ראשית העבודה" (כמבואר בתניא פמ"א) ודווקא אחרי הבסיס הזה של קבלת עול וביטול הוא יכול להתקדם הלוך ונסוע בדרך העולה בית א-ל.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק א, ויחי [ע"פ "דן ידין עמו"] (עמ' 103 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 90 ואילך). העיבוד בסיוע "ביאורי החומש" במדבר ח"א (היכל מנחם תשע"ב) עמ' קסה-ו.