ב"ה

 

 

 

 

 

הציווי הראשון בפרשתינו, שעל שמו נקרא כל ספר במדבר "חומש הפקודים" הוא לספור את בני ישראל.

 

הנוהג של מניין אוכלוסין מקובל כיום ברוב מדינות העולם, אולם הדבר נעשה בדרך כלל ע"י פקידים פשוטים. כאן אנו עדים לתופעה מעניינת: הקב"ה מצווה "תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן"!

 

תארו לעצמכם: האדם הכי חשוב בעם, משה שקיבל תורה מסיני ולימד אותה לכל, ואתו אהרן הכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים, צריכים לעזוב את כל עיסוקיהם ולעבור מאוהל לאוהל כדי לספור את מניין הנפשות שעברו את גיל 20 !

 

וכדי להקל עליהם לספור מעל שש מאות אלף איש – צירפו להם עוד עוזרים, את מי? "ואתכם יהיו איש איש למטה, איש ראש לבית אבותיו הוא", כלומר, האנשים הכי חשובים שבכל שבט, כדברי רש"י "קרואי העדה. הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה". והשאלה זועקת, הלוא לתפקיד זה יכלו לקחת סתם אנשים; כל מי שרק למד לספור...

 

אלא, כאן רואים את גודל מעלתם וחשיבותם של ישראל, שגם כשמדובר בענין של חולין לכאורה, ספירה, הרי אצל בנ"י זה דבר קדוש וצריך שזה יעשה ע"י האנשים הכי חשובים וקדושים. כי אצל יהודי כל פרט בחייו הוא חשוב וקדוש.

 

וכאן המקום להצדיע לכל ילדי השכונה שבאו והתאחדו בל"ג בעומר, במצעד שכל כולו קדושה ואחדות, כך שכולם ראו והכירו שאתם שייכים לעם-הנבחר, עם סגולה.

 

 

 

שבת שלום!

 

 

 

מבוסס על: התוועדויות תשמ"ה ח"ד עמ' 2092 ואילך. בסיוע 'מעיין חי' ח"ד עמ' 4.