פרשת בחוקותיי - מהו הקשר בהפטרה?

פרטים

קטגוריה: פרשת בחוקותי

פורסם בחמישי, 19 מאי 2022 07:45

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1089

פרשת  בחוקותיי - מהו הקשר בהפטרה?

 מאת: אהובה קליין.

 פרשה זו פותחת במילים: "אִם -בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת -מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.  וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִיתֵּן פִּרְיוֹ.  וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם".  [ויקרא כ"ו, ג-ז]

בהמשך נאמר:

"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם.  אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹות לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹוטֹות עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. 

וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל -הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה.  וְאִם -בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת –כָּל -מִצְוֺתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי.  אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹויְבֵיכֶם. וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹויְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂונְאֵיכֶם", [שם, כ"ו, י"א-י"ח]

בהפטרה [בספר ירמיהו] אנו קוראים:

"ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי, וּמְנוּסִי--בְּיוֹם צָרָה; אֵלֶיךָ, גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי-אָרֶץ, וְיֹאמְרוּ אַךְ-שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ, הֶבֶל וְאֵין-בָּם מוֹעִיל. הֲיַעֲשֶׂה-לּוֹ אָדָם, אֱלֹקים; וְהֵמָּה, לֹא אֱלֹקים.  לָכֵן, הִנְנִי מוֹדִיעָם, בַּפַּעַם הַזֹּאת, אוֹדִיעֵם אֶת-יָדִי וְאֶת-גְּבוּרָתִי; וְיָדְעוּ, כִּי-שְׁמִי ה'". [ירמיהו ט"ז, י"ט- כ"א]

בהמשך ירמיהו מבדיל בן איש הבוטח בה' לבין איש שבוטח באדם:

"כֹּה אָמַר ה', אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר, זְרֹעוֹ; וּמִן-ה', יָסוּר לִבּוֹ.  וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי-יָבוֹא טוֹב; וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב.  בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה ה', מִבְטַחוֹ.  וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-מַיִם, וְעַל-יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא ירא (יִרְאֶה) כִּי-יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן; וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי.  עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל, וְאָנֻשׁ הוּא; מִי, יֵדָעֶנּוּ.  אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב, בֹּחֵן כְּלָיוֹת:  וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו, כִּפְרִי מַעֲלָלָיו" [ירמיהו י"ז, ז- י"א]

השאלות הן:

 א] מה המשמעות:  "אִם -בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת -מִצְוֺוַתי תִּשְׁמְרוּ,.."?

 ב] הקשר בין הפרשה להפטרה - ההבדל בין אדם הבוטח בה' לבין הבוטח באדם?

תשובות

"אִם- בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ.."

ה"נתיבות  שלום" שואל: הרי יהודי חייב לקיים את כל התורה - שלא על מנת לקבל פרס. אם כן, מדוע נאמר: אם בחוקות ה' נלך - נקבל שכר? ומדוע נאמר: "תֵּלֵכוּ"- מהו עניין לשון ההליכה הזו, מדוע לא נאמר: "אם  את חוקותיי תקיימו ?

תשובתו על פי מדרש [ויק"ר ל"ה, ד]

הכוונה לחוקים אשר באמצעותם ה' חקק את השמים ואת הארץ, לפי שנאמר: "כֹּה אָמַר ה', אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה--חֻוקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לֹא-שָׂמְתִּי". [ירמיהו ל"ג, כ"ה] הכוונה לחוקים שבהם ה' חקק את השמש והירח.

כמו שנאמר: "כֹּה אָמַר ה', נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻוקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים, לְאוֹר לָיְלָה; רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ" [שם ל"א, ל"ד] ונאמר: "בְּשׂוּמוֹ לַיָּם, חֻקּוֹ, וּמַיִם, לֹא יַעַבְרוּ-פִיו;    בְּחוּקוֹ, מוֹסְדֵי אָרֶץ" [משלי  ח', כ"ט] יש חוקים שבאמצעותם ברא ה' את החול: "הַאוֹתִי לֹא-תִירָאוּ נְאֻם-ה', אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, חָק- עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ; וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ, וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ". [ירמיהו ה, כ"ב]

וישנם חוקים שנועדו לברוא את התהום:"בְּחֻקוֹ חוּג, עַל-פְּנֵי תְהוֹם". [משלי. ח, כ"ז]  על פי דוגמאות אלה- אנו לומדים: כי ה' ברא את -  השמים ואת הארץ על ידי  חוקים, כמו שנאמר: "יְהַלְלוּ, אֶת-שֵׁם ה':    כִּי הוּא צִיווָּה וְנִבְרָאוּ.   וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם;    חָק- נָתַן, וְלֹא יַעֲבוֹר". [תהלים קמ"ח, ה-ו']

מכאן, שלכל הבריאה- ישנם חוקים וסדר קבוע שקבע ה' להם, וסטייה הקטנה ביותר –אפילו כחוט השערה- מסדרי הבריאה-  תגרום חלילה  לחורבן העולם.

הרי כל  הבריאה תלויה בחוקיה וסדריה.

צריך לדעת: כי שורש כל החוקים- הם חוקי התורה, כל טבע העולם תלויים בזה:  כאשר ישראל מקיימים את חוקי התורה - על ידי זה גורמים להעמיד על מכונם את כל סדקי הבריאה התלויים בחוקי התורה.

בלי חוקי התורה- אין קיום לבריאה.

לכן "השכר" שה' מבטיח עבור קיום המצוות -  אין זה שכר  עבור המצוות - אלא ,זוהי מציאות וסדר הבריאה - שם אנו מקיימים את חוקי התורה, הרי מידה כנגד מידה - סדרי הבריאה קיימים – הגשם בעתו,  ונתנה הארץ יבולה.. ואם חלילה אין אנו מקיימים את חוקי הבריאה נוצר, חלילה- חורבן העולם.

דוגמת חוקי החול: החול  תפקידו לתחום גבולות לים ואם חוקי החול מתבטלים, חלילה, הים מציף את כל העולם!

מכאן, שאם מתחוללת רעידת אדמה, חלילה - ואלפי אנשים נמחים- זו תוצאת -  "ואִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ" גם כל סוגי המחלות- נובעים משינוי הטבע והסדר, שהרי ה' ברא את האדם באופן ישר, אך אם אינו מקיים את חוקי התורה - גם בגופו ,אין  מתקיימים חוקי הטבע וסדרי הבריאה.

לכן אם נלך בחוקי התורה - כל הבריאה תתנהל כסדרה ותשפיע עלינו ברכות. לפי שחוקות שמים וארץ תלויים בקיום חוקי התורה - וללא חוקי התורה - הבריאה אינה יכולה להתקיים!

על   לשון: "..תֵּלֵכוּ" - הכוונה: שכל הליכותיו של האדם - באמצעות הלב והמוח - שיהודי קובע במוחו- אמונה בהירה ומשריש את האמונה גם בלבו ומפעיל את כל אבריו למען רצון ה'.

"ואִם-בְּחֻקֹּתַי תלכו"- הכוונה: שהאדם מתנהג בקדושה - כחוק ולא יעבור עליו.

ובעניין השלום ועל ידי ששלם במידה - זוכה לבחינת שלום.

במהר"ל כתוב: ישנם שלוש בחינות של שלום:

אדם שלם עם עצמו, עם בוראו ועם חבריו.

ויש שאינו שלם עם עצמו – בבחינת     -  " אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי".   [תהלים ל"ח, ד].

הכוונה: שהמוח מעוניין בכיוון מסוים - אך הלב רוצה אחרת. מצב מעין זה - נובע מחמת פגמים

וע"י תיקון המידה  הוא  יהיה שלם עם עצמו.

על פי פירוש "מלא עומר" : אם עם ישראל יהיו עמלים בתורה ,  יהיה להם קל לשמור על מצוות  לא  תעשה – כי עצם העיסוק בתורה - מציל את האדם מן היצר הרע  כפי שאומרים חז"ל:      "בעידנא דעסיק בה אגוני ומצלא" [כשעוסק בתורה היא מגינה ומצילה אותו]

ר' משה- ליב מססוב מבהיר  באמצעות משל: אדם הנכנס לארמונו של מלך ומתייצב לפניו כדי לבקש בקשה - הוא  חש יראה ופחד. לא כן , כאשר מגיע  בעל מלאכה אל הארמון ועליו לבצע פעולה מסוימת בהתאם לדרישת המלך, אילו היה עושה זאת מתוך יראה ואימה  - הדבר היה מפריע לו לבצע את מלאכתו כראוי.

הקשר להפטרה [ספר ירמיהו]

הקשר מתבטא בכך:  בפרשת בחוקותיי התורה מתארת את הברכות - אם בחוקי ה' נלך ומה יקרה - ואם חלילה - לא נלך בחוקי ה' ?  התוצאה תהיה ,חלילה -קללה.

אומר הנביא ירמיהו:

"כֹּה אָמַר ה', אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר, זְרֹעוֹ; וּמִן-ה', יָסוּר לִבּוֹ" בהמשך אומר הנביא: מה יהיה עונשו של אותו  איש - הוא יהיה כמו עץ העומד יחידי וערירי במדבר שאין מגיע אליו שפע מן השמים וגם משכניו  לא יקבל טוב וגם שורשיו לא יספקו לו שפע - מהסיבה: שהוא נמצא בארץ מלחה ואינה מיושבת.

מנגד: " בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה ה', מִבְטַחוֹ".  אדם הבוטח בה' -  לא רק שהוא בוטח בכך שה' הוא מסבב הסיבות - אלא מבין שהדבר לא יבוא על ידי סיבה פלונית - או אדם מסוים- אלא הוא בוטח בה' באופן מוחלט - כי רק מה' תבוא עליו ישועה והוא אינו סומך על בני אדם ,או על אמצעים  טבעיים אחרים - אדם כזה – הוא מבורך - כעץ השתול על מים ונותן פירות – הוא אינו חושש ממכת חום שתפגע בו - אלא תמיד עליו יהיו רעננים. אפילו בשנת בצורת - לא ידאג ולא יפסיק לתת את פירותיו.

ואומר הנביא ירמיהו: אם תשאל לגבי אנשים שבוטחים בה' ואינם מצליחים?

על כך עונה הנביא: הביטחון של האדם חייב להיות שלם לגמרי, שהרי  כל המידות הרעות וציורי החטאים אורבים תמיד על הלב - שהוא שולט על האדם ומנסים לבלבלו ולהחטיאו - זהו טיבו של הלב האנושי המסוגל בכל רגע להתהפך ולגרום לאדם לשנות את דעתו.

לכן מה שמתרחש אצל  כל אדם - רק לה' הדבר ידוע -  אם  אותו אדם בוטח בה' באופן מוחלט, או לא.

מהטעם שה' חוקר כליות ולב ויודע את המחשבות הנסתרות - המתחוללות בקרבו.

זה ההבדל בין ראייתו של אדם - הרואה רק את המעשים החיצוניים של בני אדם - אך אינו יכול לדעת את  מחשבותיו של האדם.

ומדגיש הנביא - כי מלבד הביטחון  המוצק של האדם בה' , הוא חייב להקפיד שגם מעשיו החיצוניים יהיו טובים ולא יסתירו את  ביטחונו בה'.

ואם האדם חפץ להתעשר ואוסף כסף, ונכסים במרמה ובדרכים שאינן כשרות, הוא דומה לעוף שנקרא בשם: קורא - אשר דגר ולא ילד-ובלשון הנביא:

"קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד, עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט; בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל" [ ירמיהו   י"ז, י"א]

אותו עוף דרכו לדגור על הביצים של עופות אחרים- שאינם שייכים לו וכאשר אותם גוזלים יגדלו הם יגלו  ויבינו שאינו אביהם- ויעזבוהו- כך נוהג אדם בדרכים שאינן הגונות ובחצי ימיו העושר יעזבהו ומצבו יהיה גרוע יותר ממי שמעולם לא היו לו נכסים רבים- וכך ירגיל את עצמו לדרכים פסולות ובאחריתו הוא יהיה נבל- כל התנהגותו זו תהיה טבועה בתוכו וירגיל עצמו  לחמוס ולעשוק ולעשות מעשי נבלה.

ויש עוד נקודה מעניינת בדברי הנביא ירמיהו הסובר: כי כיסא כבודו של ה' – הוא מקום המקדש:

"כִּיסֵּא כָבוֹד, מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן--מְקוֹם, מִקְדָּשֵׁנוּ.  מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה', כָּל- עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ; יסורי (וְסוּרַי) בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ, כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם-חַיִּים אֶת-ה'". [שם, י"ז, י"ב –י"ד]

במקום  המקדש ה' השכין את שכינתו- והנהגתו שם היא בהשגחה פרטית.

מי שישראל בוטחים בו שזהו ה'- וכיסא כבודו במקדש - לכן כל העוזבים את ה' - התוצאה תהיה: שהם יתביישו - לפי שעזבו את שכינתו במקדש ובמקום זה הלכו לסמוך על בני אדם—אותם אנשים שסרו מדרכי ה'- הם יהיו לדיראון עולם - כאילו נכתבו שמם בספר והתפרסמו בכל העולם   כי עזבו מקור מים חיים - את ה'.

וכאן בפרשה נאמר: רעיון דומה-

"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם".

"נתיבות שלום" אומר על כך- כי כאן מדובר במדרגה הגבוהה ביותר של  יראת האדם  את ה' -מתוך אהבה   ומגודל האהבה הזו האדם חס וירא  מללכת כנגד רצון ה', שמא  יתרחק מה' ותיפגם אהבתו אל הבורא.

לסיכום, לאור האמור לעיל: הקו המשותף בין הפרשה להפטרה: העולם מתחלק לשני חלקים- זה כנגד זה: החלק המיוצג  על ידי: "ארור" ומנגד החלק המיוצג על ידי  "ברוך"

 החלק ה"ארור"- הם האנשים הבוטחים בבני אדם ומתרחקים מה' וזהו כישלון - כאשר ישנה מחשבה – שהאדם מנהל את העולם הזה ואף קובע את אשר יתרחש בו.

 דבר הזה גם גורם להסתמך על מדינות שונות- כאילו בכוחם לחולל את הטוב ובעקבות כך, חלילה, אותם אנשים  מתרחקים מבורא עולם.

ואילו החלק ה"ברוך"- הם האנשים הבוטחים רק בה' ולכן מבורכים –בדומה לעץ

 ששורשיו יונקים מים-והוא עשיר בפירות משובחים.

 יהי רצון שעם ישראל יתחזק באמונה ויתחבר  לחוקי התורה והמצוות.

וכך יהיה ראוי  לברכה:  " בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה ה', מִבְטַחוֹ". 

.

ברוך הגבר

פרטים

קטגוריה: פרשת בחוקותי

פורסם בחמישי, 19 מאי 2022 07:42

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1086

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

גֶּבֶר נִיצָּב בֵּין הַסְּלָעִים

סוֹמֵךְ וּבוֹטֵחַ בֶּאֱלוֹקִים

נִפְעָם  מִסִּדְרֵי הַבְּרִיאָה

הַנְּעוּצִים בְּחֻוקי הַתּוֹרָה.

אֱמוּנָתוֹ בְּעִמְקֵי לִבּוֹ

זוֹרֶמֶת בְּשָׁרְשֵׁי נִשְׁמָתוֹ

כַּמַּיִם הַזּוֹרְמִים לַיָּם

אֵינָם  פּוֹסְקִים לְעוֹלָם.

מְבֹרָךְ בְּכָל אֵיבָרָיו

כְּעֵץ שָׁתוּל עַל יוּבַלָּיו

גָּדוּשׁ פֵּרוֹת מְגָדִים

עַלְעַלָּיו לָעַד רַעֲנַנִּים.

אֵינוֹ יָרֵא מִבַּצֹּרֶת

בִּרְכָתוֹ אֵינָהּ עוֹצֶרֶת

יִרְאַת בּוֹרְאוֹ באַהֲבָה

עוֹלָה וּמִתְּעָלָה כלֶהָבָה.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת  בְּחֻקּוֹתַי [חֻמָּשׁ ויקרא ]

וְהַהַפְטָרָה [סֵפֶר יִרְמְיָהוּ- פֶּרֶק י"ז]

מקדש ושכינה / אהובה קליין

פרטים

קטגוריה: פרשת בחוקותי

פורסם בחמישי, 06 מאי 2021 12:20

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1619

מקדש ושכינה.

 מאת: אהובה קליין ©

בני אברהם יצחק ויעקב

כדגי הים , ידגו לרוב

בניסי נסים - יצאו ממצרים

לעיניהם נבקע הים לשניים.

תורה ציווה משה

מנהיג דגול  וגם רועה

לצאן אשר בדרכו תועה

עליהם משגיח ורואה.

בהיכנסם לארץ המובטחת

פוסעים בין צמחייה פורחת

קולות מים רבים   אדירים

כמשברי ים -צימאונם  מרווים.

בעבותות  הציוויים מתקדשים

בברכות שמים מתברכים

השכינה עליהם  שורה

נתיבות חיים  להם מורה.

ארץ זבת חלב ודבש

כהרף עין   יבנה  מקדש

הנה ימים באים

להר הבית הכל עולים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בחוקותיי [חומש ויקרא]. 

פרשת: בהר – בחוקותי / השראת השכינה על ישראל?

פרטים

קטגוריה: פרשת בחוקותי

פורסם בחמישי, 06 מאי 2021 12:19

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1581

פרשת: בהר – בחוקותי / השראת השכינה על ישראל?

מאת: אהובה קליין.

בפרשתנו, ישנה  הבטחה לעם ישראל:  מי שיקיים את התורה כהלכתה , יזכה לברכות ואם חלילה לא יציית לצוויי ה'- תבואנה, חלילה הקללות. כך התורה מתארת את ההבטחה:

"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.   וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.  וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.  וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב. וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ; וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב.  וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם--וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם; וַהֲקִימֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתְּכֶם.  וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, נוֹשָׁן; וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ.  וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם.  וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹקִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם. אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת".  [ויקרא כ"ו, ג'- י"ג]

השאלות הן:

א] מה משמעות הברכה: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם.."?

ב] "ולא תגאל נפשי אתכם ?

ג] "וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם.."  ?

תשובות.

"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם.."

רש"י מסביר:- הכוונה לבית המקדש.

רש"י מבסס את דבריו על תורת כוהנים: הדברים  נאמרו  כשהוקם המשכן - הלא הוא - אוהל מועד במדבר, שקדם לבניית המקדש, כפי שנאמר:

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"  [ויקרא א, א] מה משמעות ההבטחה של ה' ? – המשמעות היא- הבטחה על הקמת בית המקדש לאחר המשכן.

הזוהר הקדוש מבאר:  כי כוונת התורה גם למצב – בו עם ישראל יושבים בגלות - בתקופה כשהשכינה "ממושכנת" ועם ישראל מצויים בגלות - גם אז הקב"ה לא ימאס בעם ישראל!

המאירי רואה: שישנה הבטחה לשיבת ציון וקיבוץ גלויות: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם.."- היינו- הגלויות- שהן משמשות –משכון וערבון בידי האומות- יחזרו לתוככם בבחינת:

"וּפְדוּיֵ֨י ה' יְשׁוּב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם..." [ישעיהו נ"א, י"א]

רש"ר מסביר: נאמר בספר במדבר:

"שׁוּבָה ה', רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל"- מכאן ששכינת ה' אינה שורה בקרב יחידים בודדים, אלא בקרב אלפים ההולכים ומתרבים לרבבות. שה' שוכן רק בקהל גדול של אנשים השומעים  בקולו מרצונם החופשי. גם כאן הכוונה שאחרי שבני ישראל יתרבו בארץ ,ה' ייתן את שכינתו בתוך הציבור הלאומי של עם ישראל.

אך במסכת אבות- ישנה הוכחה שהשכינה שורה גם על יחידים בתנאי קדושה:

"רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר, עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב) אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט) וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר  (תהלים פב) בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר   (מלאכי ג) אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וְגוֹ'.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר   (שמות כ) בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ"? [מזכת אבות, ג', ו]

"וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם"

רש"י מסביר: ה' מבטיח שלא ימאס בעם ישראל אפילו בהיותם בגלות  כשם שהכתוב מתאר: "וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם--לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם:  כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיהֶם....." [ויקרא  כ"ו, מ"ד]

ומהפסוק בשמואל: "כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּיבּוֹרִים--מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן". [שמואל-ב, א, כ"א] מכאן שפירוש המילה "גאל"- זה לפלוט- כאשר המגן שמשתמש בו הלוחם- פולט ודוחה את השמן שבו משחו אותו - כך ניתן בקלות לנקוב בו חורים - באופן מושאל- הפועל- "געל"- הוא במשמעות: "מאס"- לדחות וכאן ה' מבטיח שהוא לא ימאס בעם ישראל.

הרמב"ן טוען: כי ההבטחה: "וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם" - מעוררת תמיהה וכי יש צורך להבטיח הבטחה זו? אחרי שה' מבטיח  את השראת השכינה על ישראל? אפילו כשעברנו את בריתו נאמר "לא געלתים - קל וחומר כאשר אנחנו שומרים על מצוותיו?

הרלב"ג מחדש הבטחה חדשה:- כי ה' לא יסיר את שכינתו מישראל גם בזמן שיהיו חוטאים ונפשו של ה' הייתה צריכה למאוס בהם.

"העמק דבר"  לנצי"ב  מפרש גם בכיוון הזה: אלא שהוא אינו מייחס  את הברכה: "וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם"- לחטאים של - כלל ישראל, אלא לחטאים של יחידים.

לכן ה' לא יסלק את שכינתו מעם ישראל- בגלל חטאם של  אחדים.

אברבנאל טוען : ישנה השגחה פרטית! בעולם הזה וה' אינו שולט רק בעליונים.

הרב סורצקין ב:"אוזניים לתורה"  אומר: כי זו הבטחה לעם ישראל- שלא יהיה חורבן שלישי, כאשר יקויים: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם.."

ואז , שוב "וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם" וממילא "והתהלכתי בתוכם" כלומר- הי יתהלך בינינו בתוך כל שטחי הארץ- הוא לא יצמצם את שכינתו באזור מסוים, אלא ישכין שכינתו על כל חלקי הארץ!

וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם.."

על פי רש"י:  הקב"ה אומר לעם ישראל: אני אטייל איתכם בגן עדן כאחד מכם ולא תזדעזעו ממני- כי אני אהיה לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם, רש"י מבסס את דבריו על תורת כוהנים:

שם מובא משל: מעשה במלך שיצא לטייל עם העבד שלו והיה אותו עבד מסתתר מלפניו., אמר לו המלך: מה לך לפחד ממני אני יוצא איתך- כך עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבוא - ואילו הצדיקים מזדעזעים ממנו , הקב"ה מרגיע אותם ואומר להם: אני יוצא איתכם- כי אני אהיה לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם.

בנוגע למילים: "אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" מסביר רש"י:

אם אתם אינכם מאמינים בי - הרי יש לכם הוכחות שעשיתי לכם הרבה נסים והוצאתי אתכם ממצרים. אני הוא זה שעתיד לעשות לכם גם בעתיד נסים.

ה"נתיבות שלום" מסביר: כי בדרך כלל ישנו חשש  שאם אדם מתברך בברכות גשמיות הוא עלול להגיע: למצב של: " וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" [דברים ל"ב, ט"ו] או כמו שכתוב:

"פֶּן-תֹּאכַל, וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ.  וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ, יִרְבֶּה וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".[דברים ,ח', י"ב]-כלומר שמרוב שהאדם כל כך טוב לו, שכח את אלוקים. לכן התורה מבטיחה: אם אתם ,בני ישראל, תלכו בחוקותיי כרצון ה'- התוצאה תהיה: שה' ישפיע עליכם שפע ברכות בגשמיות שלא  יביאו למצב: של " וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט"-אלא תהיה ברכה גמורה - שמתוך כך תגיעו למדרגות רוחניות הגבוהות ביותר.

והברכות  כמו-:  "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ"- יהיו כברכה - להתקרב על ידי זה לה' עד השגת הברכה:

"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם"; "וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם" שאטייל איתכם בגן עדן.

הסבר נוסף שמביא ה"נתיבות שלום": ה' ידאג שהעניינים הגשמיים יתעוררו אצל ישראל רק בעתם - בעת שזה רצון ה'- כלומר-אם בחוקותיי תלכו - ה' ישמור עליכם שגם הגשמיות שלכם תהיה כרצון ה'.

רש"ר מבאר: "וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם"- אהיה קרוב בקרבה גדולה- לא רק בחיי הכלל, אלא גם לכל יחיד ויחיד - ולכל משפחה ומשפחה- אשגיח על כל אחד ואחד – השגחה פרטית. ואתם כולכם תהיו שמחים בהנהגתי.

לסיכום, ברכת השראת השכינה - יפה ומועילה לעם ישראל- וכדי לחזק את עוצמת השכנת השכינה, עלינו - יש לציית לצוויי ה' – לקיים את החוקים והמצוות -מתוך אהבה ושמחה ובלב שלם ויפים דברי דוד המלך: "

" .ה', מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ. הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק;    וְדֹבֵר אֱמֶת, בִּלְבָבוֹ...." [תהלים ט"ו, א, ב] וכן המשפט המבטיח את הקשר הנצחי בין עם ישראל לה':

"כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב".[שם צ"ד, י"ד]

דבר החסידות – פרשת בהר בחוקותי

פרטים

קטגוריה: פרשת בחוקותי

פורסם בחמישי, 06 מאי 2021 09:41

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1517

ב"ה

דבר החסידות – פרשת בהר בחוקותי

מוקדש לעילוי נשמתם הטהורה של ארבעים וחמשה נפשות ז"ל שעלו בסערה השמיימה בעיצומה של הילולת רשב"י במירון, ליל ל"ג בעומר ה'תשפ"א ובתוכם אחד ומיוחד הרה"ח ר' אריאל ב"ר ניסן צדיק ז"ל מירושלים עיה"ק, שזכה ורבים זיכה בהנחת תפילין. ת.נ.צ.ב.ה.

 '''''''''''''''''''''''''''''''''''''''''''''

שבק חיים לכל חי

מספרים, על אחד מנקיי הדעת שבירושלים עיה"ק ושמו ר' שלום המעורר, שנקרא כן על שם שהיה נוהג להשכים ולהעיר את אנשי היישוב לעבודת הבורא.

כאשר חלה ונטה למות, הזמין אליו את אנשי חברה-קדישא ואמר:

-         נאמר בפרשת בחוקותי (כו, ו) "ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד" – כאשר ישימו את שלום המעורר בארץ [=באדמה] – אז תשכבו לישון ולא יהיה מי שיחריד אתכם להשכים בבוקר...

(ע"פ עלון "ממתק לשבת" (העלון לילדים של צעירי חב"ד באה"ק) השבוע, גל' 434)

~~~

אפרו של יצחק

בסיום התוכחה בפרשתנו (בחוקותי כו, מב) נאמר: "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור".

מפרש רש"י: "ולמה לא נאמרה זכירה ביצחק? אלא אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח על המזבח".

יתרה מזו, מסופר בגמרא זבחים (סב, א) שמניין ידעו בבניית בית שני את מקום המזבח – "אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום", כלומר שמאפר זה* ידעו לקבוע את מיקום המזבח.

וצריך להבין:

א)    מהי המשמעות בכך שאפרו של יצחק צבור ומונח על המזבח, הרי בד"כ אפר הקרבנות בכלל לא נשאר על המזבח, כי יש מצוות תרומת הדשן והוצאת הדשן?**

ב)    גם על פי הלכה, כאשר משהו נשרף ונהפך לאפר – הוא נעשה מציאות חדשה ממהותו הקודמת, לדוגמא בשרפת חמץ הרי אחרי השרפה אין לו יותר שום מציאות של חמץ (וראה סוף מס' תמורה ובמפרשים שם), ומהי החשיבות ב"אפרו של יצחק", לכאורה מה שחשוב הוא ה"ריח ניחוח לה'" שעולה בעת ההקרבה, ולא מה שנשאר אח"כ?

ויש לבאר:

הגאון הרוגוצ'ובי מחלק (מפענח צפונות פ"ה): שיש מצוות שהפעולה שלהם היא חד פעמית, ורק הזכות שלהם עומדת לעד. אבל יש מצוות כאלה – שהפעולה עצמה נמשכת ומתחדשת בכל רגע כאילו המצווה נעשית עכשיו.

[ועל פי זה יובן מה שמסופר על דוד המלך (מנחות מג, ב) שראה עצמו ערום במרחץ, ודאג מכך שהוא ערום בלא מצוה עד שנזכר במילה שבבשרו ונתיישבה דעתו – שלכאורה מדוע לא התיישבה דעתו במצוות תפילין שקיים לפני זה, שבוודאי נשאר אצלו רושם משעבוד הלב והמוח? אלא ההסבר שמצוות מילה – שבה נאמר (לך יז, יג) "והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם" – מתחדשת בכל רגע (מפענ"צ שם סי"ח. וש"נ) וזה נחשב כאילו הוא עכשיו מל את עצמו]

וזהו החידוש בעקידת יצחק (שאנו מזכירים בכל בוקר):

זכות העקידה הוא באופן כזה שכאילו יצחק בכל רגע נשרף מחדש על גבי המזבח (ראה מכילתא: "ויצחק כאילו עקוד עליו"), וממילא אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח – הוא כעת נשרף על המזבח ומעלה "ריח ניחוח".

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כה, תולדות שיחה ג (עמ' 131 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 149 ואילך). הרעיון לעיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" ויקרא עמ' תכא.

______________

*)  בפירוש הרד"ל לפדר"א פל"א (אות נט) מפרש, שע"פ מש"כ בתניא רבתי סי' ד (ה) ש"יצחק נעשה דשן והיה אפרו מושלך כו' והביא הקב"ה עליו טל וחיה" – יתיישב הלשון "אפרו של יצחק", ואין צריך לדחוק שאפר האיל שהוא תמורתו נחשב כאילו יצחק עצמו קרב.

**)  ואף שעל דרך הפשט ניתן לבאר שבהקרבת אילו של יצחק לא היה תרומת והוצאת הדשן, מכיון שהמצווה היא "ושמו אצל המזבח" (צו ו, ג) ובעקידה (שהיה לה דין של במה קטנה*) אין מציאות של "אצל המזבח".

גם – הטעם של הוצאת הדשן היא (כדברי רש"י שם) כי "אין מקום למערכה" – שיש לפנות את האפר כדי שיהיה מקום במערכה לקרבנות הבאים. ובמזבח שבנה אברהם לעקידת יצחק לא שייך טעם זה, כמובן. 

והרי הדין הוא ש"כל הנוגע במזבח יקדש" (תצוה כט, לז), ו"אפילו קרבן פסול שעלה עליו . . לא ירד" (רש"י), וממילא, כאשר אין חיוב (וטעם) להוריד את האפר, אז "לא ירד".

– אבל, ביאור הנ"ל רק מסביר מדוע "אפרו של יצחק יכול להשאר על המזבח, אבל ממה שחז"ל מקשרים את זכותו של יצחק מכך שאפרו צבור על המזבח משמע שזה קשור לזכות העקידה עצמה, כלומר, שלמרות שבד"כ יש להסיר את הדשן של קרבן עולה מהמזבח – כאן ה"קדושת עולה" היא דווקא באופן שאפר נשאר "צבור ומונח על המזבח". וטעמא בעי?

______________

*) כמ"ש ברד"ל לפדר"א שם (ס"ק מד). וראה צפע"נ עה"ת וירא כב, ו. אבל להעיר מפנים יפות וירא שם, ז.

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.