חומש ויקרא

דבר החסידות – פרשת בהר

ב"ה

דבר החסידות – פרשת בהר

 

שמיטה לשם ה'

פרשתנו פותחת בדיני השמיטה בפסוק "כי תבואו אל הארץ . . ושבתה הארץ שבת לה'" ובפסוק שלאחריו: "שש שנים תזרע שדך . . ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וגו'".

מדוע מדגישה כ"כ התורה שזו שבת לה'? מפרש רש"י "שבת לה' – לשם ה', כשם שנאמר בשבת בראשית" [=בשבת של ימי השבוע]. אבל לכאורה זה לא עונה על השאלה, אלא מוסיף לנו עוד שאלה: מדוע אכן נאמר "שבת לה'" בשבת בראשית?

מסביר הרבי, מקובל ברוב העולם שיש יום מנוחה בשבוע, כדי להתרענן ולצבור כח לעוד שבוע של עבודה. יכול יהודי לחשוב, שגם השבת ניתנה כדי לצבור כח ולפוש מעמל השבוע המפרך. אומרת התורה – לא! השבת היא לשם ה' ולכן עלינו לנצל את השבת לתורה, לתפילה, ואמנם גם למנוחה. אבל לנוח כי ה' ציוה אותנו לנוח!

אותו הדבר הוא גם לגבי השמיטה: אחת השיטות להשבחת קרקע היא 'הוברה', דהיינו, להשבית את הקרקע מעבודה למשך שנה ואז לאחר מנוחה של שנה היא מיטיבה לעשות פרי בעתיד.

מלמדת אותנו התורה ששנת השמיטה היא שבת לה'; אמנם הקרקע נחה ואולי זה גם עוזר לה, אבל לא זו היא כוונת השמיטה אלא יהודים שובתים מעבודת האדמה לשם ה' – להצהיר שהקב"ה הוא אדון העולם והם שומעים בקולו ושובתים!

שבת שלום (תרתי משמע)!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ז, בהר (עמ' 357 ואילך) ועוד. העיבוד ע"פ 'מעיין חי' ח"ג עמ' 134 ואילך. זו רק נקודה מהשיחה ע"פ פשט. לעומק הרעיון יש לעיין במקור.