חומש ויקרא
דבר החסידות – פרשת אמור
- פרטים
- קטגוריה: פרשת אמור
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 20:26
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 337
ב"ה
דבר החסידות – פרשת אמור
חינוך בכל מצב
מספר אדמו"ר הריי"צ [=רבי יוסף יצחק, השישי בשושלת חב"ד]:
פעם בהיותי ילד קטן, נתנה לי אמי ארוחת בוקר קלה. אבי נכנס לחדר ושאל אותה אם אמרה אתי 'מודה אני', ואני בשמעי שאלתו – פרצתי בבכי רב.
- הילד היה רעב – ענתה אמי – ונתתי לו מעט חלב ועוגה.
- וברכה על העוגה ועל החלב ברך לפני 'מודה אני'? – שאל אבי.
- הילד – ענתה אמי – רועד מרוב פחד.
- כשאוכלים לפני 'מודה אני' בלי ברכה – אמר אבי – מותר לרעוד.
ומבלי הבט על בכייתי, לקחני בידי אל חדרו באמרו:
- איך עלה בדעתך לאכול לפני 'מודה אני' ובלי ברכה?!
לבי התכווץ בקרבי ולא יכולתי לענות מאומה, וכשנרגעתי אמר אבי אתי 'מודה אני' והסדר היה להניח יד אחת מול חברתה, להרכין קצת את הראש ובמצב זה לאמר 'מודה אני' מלה במלה.
(ספר התולדות אדמו"ר מוהריי"צ ח"א עמ' 4, ע"פ ספר המאמרים ה'תשי"א עמ' 62)
~~~
על הכתוב בריש פרשתנו "ויאמר ה' אל משה, אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו". כותב רש"י "אמור ואמרת – להזהיר גדולים על הקטנים". כלומר, שלמדים מכאן את חובת החינוך – שהמבוגרים צריכים לחנך את הקטנים שלא להיטמא (ומקורו ביבמות קיד, א).
מה שמעניין הוא, שרק בשלשה איסורים בתורה אמרו חז"ל (ביבמות שם) את החיוב הזה "להזהיר גדולים על הקטנים": א) באיסור אכילת שרצים. ב) באיסור אכילת דם (ורש"י מביא את זה באחרי יז, יב). ג) באיסור טומאת כהנים (אצלינו).
וצריך להבין, מה נשתנו איסורים אלו, שדווקא בהם בחרו להדגיש את חובת החינוך? אין זאת, אלא שבכל אחד מאיסורים אלו עלול המחנך לבוא לידי רפיון ויאוש, שלכן צריכה התורה לתת בהם חיזוק מיוחד, והמאפיין של כל אחד מהם הוא:
א) איסור שקצים – נפשו של אדם קצה בו (הוריות יא, א).
ב) איסור דם – בני ישראל היו שטופים ורגילים באכילתו (פירש"י ראה יב, כג).
ג) איסור טומאת כהנים (וכל דיני טומאה) – אין לו הסבר בשכל.
ומכאן למדנו שלשה כללים גדולים בחינוך:
א) כשאדם נתקל בהתנהגות גסה ושפלה ביותר, עלול הוא לחשוב שבמצב זה אין לו שום אפשרות לפעול ולחנך לטוב – על כך באה התורה ונותנת דוגמא משרצים; שאפילו כשמדובר בילד שאוכל שרצים, דבר המוכיח שהוא מתנהג בצורה בלתי-אנושית כלל – עדיין חלה חובת החינוך ואפשר להעמידו על דרך הישר.
ב) יש האומרים, שחינוך מועיל רק כל זמן שהאדם לא הורגל ללכת בדרך הלא-טובה, אבל אם 'עבר ושנה' כבר לא יועיל החינוך וחבל על המאמץ – על כך באה התורה ונותנה דוגמא מדם, שלמרות שהיו שטופים לאכלו עדיין יש להתאמץ ולחנך! סימן שעדיין ניתן לשנות גם אם הילד הורגל בהנהגות לא-טובות.
ג) יש הסבורים, שחינוך שייך רק בדברים שניתן להסבירם בהיגיון, אבל בדברים שתלויים באמונה אי אפשר לחנך: אם האדם טוען שאינו מאמין – אי אפשר לשכנע אותו להאמין – על כך באה התורה ונותנה דוגמא מטומאת כהנים; עניין על-שכלי לחלוטין, שגם בה חלה חובת החינוך.
ואסיים בלשון הרבי בסיום מכתבו, אשר כמדומה היא מהיסודות שהרבי העמיד כבר אז, שבע שנים לפני קבלת הנשיאות:
"ולכן הזהירה התורה, שאל נאמר נואש, וכל אחד מישראל, יהי' מי שיהי', מוזהרים עליו להשתדל בכל האפשרי להעמידו על האמת ולעורר נקודת היהדות אשר בו.
ובפרט קטנים ממש, אשר הם כחומר ביד המחנך אותם"
- עד כאן לשונו הזהב.
שבת שלום ול"ג בעומר שמח!
וכל אחד מאיתנו ידאג להביא עוד ילד יהודי לתהלוכות של הרבי לכבוד רשב"י!
מבוסס על: אגרת הרבי מח' אייר ה'תש"ג (לפני 74 שנה), נד' באגרות קודש חלק א עמ' קיט וביתר ביאור בעמ' רפג-ו (נדפסו ג"כ בהוספות ללקו"ש ח"ב עמ' 679 וח"ז עמ' 328). הרעיון לעיבוד בסיוע "ביאורי החומש" ויקרא (היכל מנחם תשס"ט) עמ' רחצ-רצט והעריכה הלשונית בסיוע 'שיחת השבוע' גל' 22 (אמור תשמ"ז).