חומש ויקרא

מאיר עיני שניהם ה'

דבר החסידות – פרשת אמור

 

מאיר עיני שניהם ה'

פרשתנו פותחת בציווי "ויאמר ה' אל משה, אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו". כותב רש"י (ומקורו ביבמות קיד, א) "אמור ואמרת – להזהיר גדולים על הקטנים". כלומר, הכפילות של 'אמור' 'ואמרת' באה להשמיענו שהכהנים המבוגרים צריכים להזהיר את הקטנים שלא להיטמא למת.

נשאלת השאלה: בפועל נפסקה ההלכה שאין חיוב להפריש קטנים מאיסורים (כולל איסור טומאה לכהן) כידוע הדין "קטן אוכל נבלות אין בי"ד מצווין להפרישו" ורק אסור לתת לו איסור בידים (ראה שו"ע או"ח סי' שמ"ג*), וא"כ מדוע נאמר להזהיר גדולים על הקטנים שמשמע שכן מוטל עליהם להזהירם ולהפרישם?

מבאר הרבי על-דרך הדרוש: "להזהיר" הוא מלשון זהר ואור, כלומר להאיר להם את הדרך באור התורה והמצוה. וזה פועל גם בכיוון השני: "להזהיר הגדולים על ידי הקטנים" [כמו הפירוש בפסוק (סוף מלאכי) "והשיב לב אבות על בנים" ופירש"י על ידי בנים], כלומר, שע"י שגדול עוסק בחינוך הקטן מתווסף זהר ואור בנשמת הגדול, כדברי הגמרא בתמורה (טז, א) "בשעה שהתלמיד הולך אצל רבו ואומר למדני תורה – אם מלמדו מאיר עיני שניהם ה'" – שע"י לימודו עם התלמיד מאיר ה' גם את עיני הרב.

ותוספת זו שמקבל הרב ע"י חינוך התלמיד מודגש בכפילות של "אמור ואמרת"; כידוע שכפל, בכמה וכמה מקומות, אין פירושו פעמיים בלבד אלא "אפילו מאה פעמים" – כי ע"י התעסקות עם השני מתגלה עצם הנשמה שלמעלה משניהם, ונהיה לו עילוי שבאין-ערוך.

וע"ד החסידות יש לומר: שגדול וקטן בנפש האדם עצמו הם השכל והמעשה; כי גדלות האדם תלויה בשכלו, ו'קטן' רומז על כח המעשה שהוא הכח התחתון שבאדם (ראה חולין יב, ב: "קטן יש לו מעשה"). וידועה מסקנת חז"ל (קידושין מ, ב) "תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה" שמזה נמצאנו למדים שרק כאשר החכם משתמש בחכמתו למעשה, כגון שצריך להורות הלכה – אז הוא בא לידי עומק הבנת ההלכה.

ובאופן זה הפירוש "להזהיר גדולים על הקטנים" הוא, שכאשר השכל מביא לידי מעשה (קטנים) – אז נתווסף אור וזהר חדש בשכל (גדולים), כי "לא המדרש עיקר אלא המעשה" (אבות פ"א מי"ז).

ועד שכל זה מביא לגאולה, שגם היא קשורה לכפילות, כמבואר במדרש (פדר"א פמ"ח. ילקוט לך רמז סד) שהאותיות הכפולות (כ-ך, מ-ם וכו') רומזות לגאולה, שתבוא בקרוב ממש.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ז, אמור שיחה א (עמ' 147 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 154 ואילך). הרעיון לעיבוד מספר "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קג. לשלמות העניין כדאי ללמוד השיחה במקור, על כל פרטי' ודקדוקי'.

______________

*)  ואף שהטור ביו"ד סי' שע"ג למד מגמרא זו שאסור לתת לכהן קטן ליטמא, אבל הב"י הכריע שלדינא אין נפק"מ בזה בין איסור טומאה לשאר איסורים ובכולהו אין בי"ד מצווין להפרישו – ראה ט"ז שו"ע או"ח שם סק"א בארוכה בזה וגם יישוב קושייתנו, אלא שכאן מבואר הנושא על דרך הדרוש והחסידות.

 

בשנים קודמות נכתב בפ' אמור על פסח שני ול"ג בעומר, ויבואו בשבועות הבאים אי"ה. לפני שנתיים נכתב על חודש אייר ונשלח בשבוע שעבר.