חומש ויקרא

מאמר לפרשת תזריע-מצורע מתוך מעיינה של תורה

  מתוך: מעיינה של תורה, לפרשת מצורע 

"והיה בעור בשרו לנגע צרעת" (יג-ב)

כאשר ברא השם יתברך את העולם זרחה האלוקות מן הבריאה כולה. כל אדם מסוגל היה לראות ולחוש את היוצר מתוך יצירתו, ועדיין לא התקיים כוח הרע אשר יסתיר ויעלים את הכוח האלוקי. אולם אחרי חטאו של אדם הראשון נסתתרה האלוקות בפנימיותו של העולם הטבעי. הטבע נעשה יותר עכור וגס, עד שהוא מכסה ומסתיר מעיני האדם את הכוח האלוקי הפנימי והאמיתי, הנותן חיים וקיום לבריאה כולה. כפי שאומר הכתוב: "ויעש ד' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור" – הכל נתכסה במלבוש של עור, המעלים את פנימיותו של הטבע כשם שהעור מכסה על פנימיותו של גוף האדם. (אותיות "עור" הן כאותיות "עיור" מלשון סומא...)

ברם, גם ה"עור" אינו אלא הסתר שטחי. כשם שעורו של אדם יש בו לפי המדע – נקבוביות זעירות, בתי נראות, שבעדן נכנס אויר לגוף ובעדן יוצאת הזיעה מן הגוף – כך גם ב"עור" הבריאה, בהסתר של הטבע החיצוני, ישנם ה"חלונות" וה"חרכים", שבעדם אפשר לראות, אם אך יש רצון לכך, את קרינת ההשגחה מן הטבע, את כוח היוצר ביצירתו. האלוקות עשויה לקרון מבעד ל"עור" ולהתגלות לעיני האדם העמל ושוקד על כך שה"עור" יהפוך ל"אור"... אבל אם הנקבוביות הזעירות של ה"עור" הינן סתומות ואטומות, כך שהאדם אינו מבחין כלל בקרינת העוח האלוקי הפנימי שבטבע וסבור הוא שהכל אינו אלא מקרה טבעי ללא כל הנהגה והשגחה עליונה, חלילה הרי הוא זה "נגע צרעת בעור בשרו" העור לקה מלמעלה בנגע צרעת, החוצץ לחלוטין בין החיצוניות והפנימיות שמתחת ל"עור"... אדם כזה אמנם טמא" הוא ועליו לבוא אל הכהן, אל גדול הדור שתפקידו ללמד דעת אלוקים ולנטוע אמונה בלבבות, למען ירפאהו ויפקח שוב את עיניו לראות משהו מתחת ל"עור"... 
(שפת אמת).

מובא בספרים שאותיות "נגע" בהיפוך סדר הן "ענג" – מילה הקשורה עם שבת קודש, ("וקראת לשבת ענג"): ואותיות "צרעת" בהיפוך סדר הן: "עצרת" מילה הקשורה עם יום טוב. ("עצרת תהיה לכם"). 

שבת ויום טוב הם איפוא ההיפך של נגע צרעת: שכן אם נגע צרעת מסמל את ההסתר של האלוקות, את גסותו של עולם הטבע המכסה על פנימיותה של הבריאה הרי שבת ויום טוב הינם ההיפך המוחלט מזה, שהם פוקחים את עיני האדם ופותחים את לבו לראות ולחוש את יוצר בראשית מתוך יצירתו, קורעים את ה"עור" המכסה על הפנימיות ומפיקים את האור הגנוז מתוך הטבע.
(ספרים).