ארבעה אנשים מצורעים

פרטים

קטגוריה: פרשת מצורע

פורסם בחמישי, 01 מאי 2025 07:54

נכתב על ידי Super User

כניסות: 170

אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים מְצֹורָעִים.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן. ©

אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים מְצֹורָעִים

פֶּתַח שַׁעַר שׁוֹמְרוֹן יוֹשְׁבִים

צָמָא וְרָעָב אוֹתָם מְיַיסְּרִים

לָנוּס מֵהַמָּוֶת כֹּה מְיַיחֲלִים.

לִפְתֹּור מְצוּקָתָם  מְנַסִּים

זֶה לְזֶה  עֵצוֹת מַצִּיעִים :

אַל לָנוּ לִשְׁהוֹת  כָּאן

נְשַׁנֶּה כִּוּוּן לְמַחֲנֵה אֲרַם.

יַחְדָּיו מְמַלְּטִים נַפְשָׁם

חֲפֵצִים לְשַׁנּוֹת  גּוֹרָלָם

שֶׁמָּא יִתְמַזֵּל מַזָּלָם

חַיֵּיהֶם יְשַׁנּוּ מַסְלוּלָם.

צַעֲדֵיהֶם מִתְנַהֲלִים בִּכְבֵדוּת

בְּתוֹכָם  מִתְפָּרֶצֶת הַבָּכוּת

מָה רַבָּה הָיְיתָה הַהַפְתָּעָה

מַחֲנֶה  אוֹיֵב  לְלֹא צָבָא.

הָאוֹיְבִים הֻכּוּ בַּסַּנְוֵורִים

בִּידֵי מֶלֶךְ  מַלְכֵי הַמְּלָכִים

הַמְּצֹורָעִים הִשְׂבִּיעוּ רַעֲבוֹנָם

כְּהֶרֶף עַיִן  נִצְּלוּ מֵאֲסוֹנָם.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: הַהַפְטָרָה: [מְלָכִים- ב, ג'- כ']    

פרשת: תזריע – מצורע - מי היו ארבעת המצורעים?

פרטים

קטגוריה: פרשת מצורע

פורסם בחמישי, 01 מאי 2025 07:54

נכתב על ידי Super User

כניסות: 214

פרשת: תזריע – מצורע - מי היו ארבעת המצורעים?

מאת: אהובה קליין.

בפרשיות תזריע – מצורע- אנחנו נחשפים לנגע הצרעת כפי שנאמר: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת--וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים.  וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע בְּעוֹר-הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן, וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ--נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן, וְטִמֵּא אֹתוֹ.  וְאִם-בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְעָמֹק אֵין-מַרְאֶהָ מִן-הָעוֹר, וּשְׂעָרָה, לֹא-הָפַךְ לָבָן--וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע, שִׁבְעַת יָמִים".[ויקרא  י"ג, א'- ה']

בהפטרה אנחנו קוראים על ארבעת המצורעים, להלן קטע מהתוכן: "וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים, פֶּתַח הַשָּׁעַר; וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה, עַד-מָתְנוּ.  אִם-אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר, וָמַתְנוּ שָׁם, וְאִם-יָשַׁבְנוּ פֹה, וָמָתְנוּ; וְעַתָּה, לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם--אִם- יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה, וְאִם-יְמִיתֻנוּ, וָמָתְנוּ.  וַיָּקֻמוּ בַנֶּשֶׁף, לָבוֹא אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם; וַיָּבֹאוּ, עַד-קְצֵה מַחֲנֵה אֲרָם, וְהִנֵּה אֵין-שָׁם, אִישׁ.  וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת-מַחֲנֵה אֲרָם, קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס--קוֹל, חַיִל גָּדוֹל; וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, הִנֵּה שָׂכַר-עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת-מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת-מַלְכֵי מִצְרַיִם--לָבוֹא עָלֵינוּ.  וַיָּקוּמוּ, וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף, וַיַּעַזְבוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת-סוּסֵיהֶם וְאֶת -חֲמֹרֵיהֶם, הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר-הִיא; וַיָּנֻסוּ, אֶל-נַפְשָׁם.  וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד-קְצֵה הַמַּחֲנֶה, וַיָּבֹאוּ אֶל-אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים, וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ; וַיָּשֻׁבוּ, וַיָּבֹאוּ אֶל-אֹהֶל אַחֵר, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם, וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ.  וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ לֹא-כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים, הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-בְּשֹׂרָה הוּא, וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד-אוֹר הַבֹּקֶר, וּמְצָאָנוּ עָווֹן; וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה, וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ.  וַיָּבֹאוּ, וַיִּקְרְאוּ אֶל-שֹׁעֵר הָעִיר, וַיַּגִּידוּ לָהֶם לֵאמֹר, בָּאנוּ אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין-שָׁם אִישׁ וְקוֹל אָדָם:  כִּי אִם-הַסּוּס אָסוּר וְהַחֲמוֹר אָסוּר, וְאֹהָלִים כַּאֲשֶׁר-הֵמָּה.[מלכים- ב. פרק: ז', ג-  י"א]

השאלות הן:

א] בעבור מה באה הצרעת על האדם?

ב] מי היו ארבעת המצורעים – מה הייתה שליחותם?

תשובות

המקור לסיבת נגע הצרעת.

נגע הצרעת , מופיע אצל האדם - כתוצאה  מאי שמירה על  לשונו. הוא בעל מידות רעות ומבטא זאת בדיבור- המשקף את מידותיו אלה ואמר   המלך החכם ביותר באדם - לפני שנים רבות:

"מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ" [ משלי י"ח כ"א]

רש"י מסביר: "ואהביה יאכל פריה" - אוהב את לשונו ומרגיל לתורה אוכל שכרה בעוה"ז

"מצודת דוד" מבאר: "ביד לשון" - בכוח הלשון מסור המוות והחיים, אם ידבר בדברי תורה יחיה ואם בלשון הרע ימות.

"ואוהביה" - האוהב להרבות בה אמרים[דיבורים ]  יאכל פריה, אם טוב ואם רע.

על פי אופן הדיבור- יאכל האדם את פירותיו- כלומר : קיימת מידה כנגד מידה.

מלבי"ם מבאר: "מוות וחיים ביד לשון ואוהביה יאכל פריה", הלשון מרמזת  על הדבור הנשגב  של התבונה, שמדבר  ומתוך התבונה שלו  מבין להוציא דבר מתוך דבר, ובו ישפוט בין האמת והשקר, שבו תלוי המוות והחיים,  הרי המאמין בעיקרי האמונה על ידי התבונה יחיה, וההולך בדרך עקשנות  ומכחיש מציאות ה' והשגחה ושכר ועונש - ימות, וזה תלוי ביד הלשון שהיא הבינה, "ואוהביה יאכל פריה", הוא לא ישבע לעולם רק יאכל תמיד, כי הבינה אין לה גבול ותמיד יוסיף להוציא דבר מתוך דבר ,כלומר : בעל בינה יבין דבר מתוך דבר.

שמעתי מפי הרב יהודה יוספי:

"החפץ חיים" טוען כי היום לא קיים כבר -  נגע צרעת, אלא העונש על לשון הרע - עניות. כי מצורע נחשב למת  וכנגד  זה עניות – היא כמו מוות.

דוד המלך אומר: "מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים;    אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.

נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;    וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה".[תהלים  ל"ד, י"ג- י"ד]

בפרשת "כי תבוא"  מסופר על –הארורים המקוללים מול הר עיבל:

"אָר֕וּר מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הוּ בַּסָּ֑תֶר וְאָמַ֥ר כָּל ־הָעָ֖ם אָמֵֽן"- הכוונה לאדם שמדבר לשון הרע על רעהו.(דברים ,כ"ז ,כד) ה' מכה אותו בעונש!

הפה נועד לעסוק רק במילים חיוביות  ומועילות ולא  קללות, או לשון הרע.

אלוקים  פונה אל  משה:

"וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי- יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר--הֲלֹא אָנֹכִי, ה'.  וְעַתָּה, לֵךְ; וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר" [ שמות פרק ד']

אסור לאיש - לקלל את רעהו - את זאת נלמד מדברי שלמה המלך:

"כַּצִּפּוֹר לָנוּד, כַּדְּרוֹר לָעוּף  --   כֵּן קִלְלַת חִנָּם, לא לוֹ תָבֹא". [משלי, כ"ו, ב]

הסבר: כמו ציפור אשר עוזבת את הקן כדי להביא מזון לגוזליה ושבה אליהם עם המזון- כך אדם שמקלל את חברו- הקללה חוזרת אליו!

יצחק בירך את בנו יעקב בברכה:"אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרְﬞכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ" [בראשית כ"ז, כ"ט]

 ארבעת המצורעים- זהותם ושליחותם.

ארבעת המצורעים היו: גחזי ושלושת בניו [כדברי רש"י]

כפי שמסופר   [בפרק ה' ] – גחזי ובניו נענשו בצרעת לפי ששיקרו לנעמן שר צבאו של מלך ארם - כי אלישע הנביא דורש מתנות עבור שריפא את נעמן  מצרעת ואחר כך גם שיקר גחזי לנביא אלישע..

אלישע מאשים את גחזי ומענישו  כפי שנאמר: "הַעֵת לָקַחַת אֶת-הַכֶּסֶף, וְלָקַחַת בְּגָדִים, וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת. וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק-בְּךָ, וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם; וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו, מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג".[מלכים, ב' פרק ה, כ"ד- כ"ז.'] [גחזי היה המשרת של אלישע]

סיבה נוספת  לעונש כה קשה:

רש"י מסביר: שהיה גחזי דוחה תלמידים מלפני אלישע ולכן בית מדרשו של אלישע  נעשה צר - מלהכיל את התלמידים הרבים שהגיעו עתה אליו .[סנהדרין ק"ז]

לכן נענש גחזי מידה כנגד מידה - היות והוא נעל את דלתות בית המדרש בפני תלמידים, היה אנוס לשבת  ליד שער העיר ללא אפשרות להיכנס לתוך העיר.

המצורעים האלו היו גחזי ובניו - שקילל אותם אלישע במילים:

"וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק-בְּךָ, וּבְזַרְעֲךָ". לכן לא היה לצרעתם  דין של נגעים מטמאים – כשם שצרעת נעמן לא היה לה דין  טומאה- לפי שנוכרים אינם  מטמאים בנגעים"- כי אם הייתה זו מחלת – עור טבעית ומדבקת והם נשלחו אל מחוץ   לעיר - לא משום דין מצורע, אלא כדי לבודד אותם מאנשי העיר  מחשש שלא ידביקו אותם במחלתם.

לא הייתה  זו צרעת של דין טומאה כי "נוכרים אינם מטמאים בנגעים"

בהפטרה מסופר איך יושבים ארבעת המצורעים ומחליטים ללכת  אל  מחנה ארם.

הם מגלים כי מלך ארם נטש את המחנה והשאיר הכול אחריו ,לכן ניצלו את ההזדמנות להשקיט את רעבונם ,הצטיידו במזון, כסף וזהב ובאו לספר – על כך למלך ישראל.

נשאלת השאלה מדוע באה הישועה לישראל - דווקא על ידי מצורעים אלה?

התשובה: משל: למלך שמקציב  כסף  למחיית בנו - אם הבן הולך בדרך הישר  ומכבדו - הוא שולח לו את הממון באמצעות גזבר החצר, אך אם הבן סוטה מדרך הישר, שולח לו המלך את הכסף בידי משרת פשוט עם פנים זועפות.

הנמשל: בתקופה ההיא בני ישראל היו בשפל רוחני ולא היו ראויים לפני המקום לפי שסטו מדרך הישרה לכן  שלח להם ה' את פרנסתם בידי מצורעים אלה.[משלי אהרון]

לסיכום: לאור האמור לעיל: ובמיוחד בתקופה קשה זו כאשר אנחנו נתונים במערכה כוללת והמחלוקת גורמת שסע בעם ,

מסיקים אנו מהפרשה ומההפטרה - כי החיים והמוות בידי הלשון

כדברי שלמה המלך: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ".

[משלי כ"א, כ"ג] ויהי רצון שכולנו נשכיל להוריד את גודל להבות  השנאה ונזכה לממש אהבת חינם  ואחדות העם ובא לציון גואל. אמן ואמן.

פרשת מצורע – שבת הגדול – מסר אקטואלי לישראל

פרטים

קטגוריה: פרשת מצורע

פורסם בחמישי, 18 אפריל 2024 15:53

נכתב על ידי Super User

כניסות: 768

פרשת מצורע – שבת הגדול – מסר אקטואלי לישראל !!

 מאת: אהובה קליין .

 הפרשה פותחת  בפסוקים: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ:  וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ.  וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב.  וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְשָׁחַט, אֶת-הַצִּפּוֹר הָאֶחָת--אֶל-כְּלִי-חֶרֶשׂ, עַל-מַיִם חַיִּים. אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ, וְאֶת-עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת-שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת-הָאֵזֹב; וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה, עַל, הַמַּיִם הַחַיִּים.  וְהִזָּה, עַל הַמִּטַּהֵר מִן-הַצָּרַעַת--שֶׁבַע פְּעָמִים; וְטִהֲרוֹ, וְשִׁלַּח אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה.  וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת-בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת-כָּל-שְׂעָרוֹ, וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר, וְאַחַר, יָבוֹא אֶל-הַמַּחֲנֶה; וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ, שִׁבְעַת יָמִים". [ויקרא י"ד, א-  ט]

שבת זו  - היא: "שבת הגדול": ההפטרה :בספר מלאכי: להלן קטע מדברי הנביא: מלאכי:

"וְעָרְבָה, לַיהוָה, מִנְחַת יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם--כִּימֵי עוֹלָם, וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת.  וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם, לַמִּשְׁפָּט, וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים, וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר; וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר-שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי-גֵר, וְלֹא יְרֵאוּנִי--אָמַר, ה' צְבָאוֹת.  כִּי אֲנִי ה', לֹא שָׁנִיתִי; וְאַתֶּם בְּנֵי-יַעֲקֹב, לֹא כְלִיתֶם.  לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי, וְלֹא שְׁמַרְתֶּם--שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, אָמַר ה' צְבָאוֹת; וַאֲמַרְתֶּם, בַּמֶּה נָשׁוּב.  ...."  [תרי עשר- במלאכי פרקים: ג'-מפסוק ד']

השאלות הן:

א] מהי תורת המצורע?

ב]  קשר אקטואלי בין הפרשה ונבואת מלאכי- האמנם ?

תשובות.

תורת המצורע - משמעותה.

נשאלה שאלה בגמרא: "אמר ריש לקיש: מאי  דכתיב ? [כלומר- מה פירוש הדברים שנאמרו בפסוק: "תורת המצורע" ?- [והתשובה]: -  זאת  תהיה תורתו של המוציא שם רע".[ערכין ,ט"ו, ב']

להלן משל מעניין: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע":

"תורת המוציא שם רע, מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי, והיה מכריז ואומר: מי מבקש לקנות סם חיים? היו הכול מתכנסים ובאים אצלו ואומרים לו: תן לנו סם - חיים.

היה רבי ינאי יושב בטרקלינו ושונה [לומד] ושמע את המכריז על מכירת סם - חיים. אמרו לו: בוא ועלה אלי ומכור לי, אמר לו אותו רוכל:

לא לך ולא לכשכמותך. סִרְהֵב [הפציר] בו רבי ינאי ועלה אצלו, הוציא לו ספר תהלים והראה לו פסוק:

"מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים"?

מה כתוב אחריו?   "אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;    וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה".[תהלים לד, י"ג- י"ד]

אמר רבי ינאי: אף שלמה מכריז ואומר: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ". [משלי כ"א, כ"ג]- אל תקרי [תקרא] מצרות אלא מצרעת... [ויקרא רבה ט"ז, ב']

ה"נתיבות שלום" שואל: מדוע נאמר על המצורע: "וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן"?

תשובתו: יש שאדם חוטא ועיקר החטא - עצם המעשה האסור- אך יש חטאים הנובעים משורשים  עמוקים של מידות רעות-כגון: מידת הגאווה, מידת התאווה.....במצב זה עיקר הפגם אצל האדם אינו החטא שעשה- אלא השורש הפורה ראש ולענה - זה מה שהצמיח אצלו את פרי הבאושים, היינו ,אותן מידות – שהן שורש הרע וגרמו  לעשיית העבירה.

כאשר האדם מגיע למצב זה - הוא פשוט נשלט על ידי יצר הרע.

דוגמת המצורע - המוציא שם רע על אחרים.

מתברר, כי שורשי הרע - המידות הרעות שבאדם הם קשים ממעשה העבירה.

לכן הפתרון למצב זה: לעקור את השורש הפורה  ראש ולענה.

כי כל עוד אינו עוקר את שורש המידות הרעות - הרי שב ומצמיח באושים.

לכן ,העצה הראשונה לאותו אדם שחטא והוא  נענש בצרעת- הוא מובא אל אהרון הכהן ,או לאחד מבניו והמטרה בזה: שהוא יהיה קשור לצדיק או לקבוצה שמחוברים לקב"ה ולתורה  הקדושה. כאן טמון הכוח להוציאו משלטון יצר הרע.

הדרך לטהרת המצורע מתבצעת בתיקון כפול, תחילה: סור מרע. ואחר כך: עשה טוב. והדבר מרומז בשתי הציפורים שהוא חייב להביא: את הציפור האחת שחטו על מים חיים ומהדם שלה  היזו שבע הזאות ואת הציפור החיה שלחו ,אחר כך, על פני השדה. וכפי שלומדים מהתורה עניינם  בבחינת שני השעירים של יום הכיפורים- שעיר אחד - היה חטאת לה' ואת השעיר שנועד לעזאזל- שלחו למדבר. וגם שני השעירים- הם כנגד: סור מרע- ועשה טוב,

השעיר לעזאזל- הוא כנגד: סור מרע- כמו שנאמר: " וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת-כָּל- עֲוֺנֹתָם, אֶל-אֶרֶץ גְּזֵרָה" [ויקרא ט"ז, כ"ב]

השעיר לעזאזל נשלח למדבר –כי כוח הטומאה היה כה חזק שאם היו שולחים אותו לישוב- היה מדביק בטומאתו את כל הישוב

השעיר לה' – הוא "ועשה טוב"- שמטרתו: לקרב את ישראל לה'.

אבל אצל המצורע – שהוא חטא בחטא פרטי - את הציפור שולחים לשדה-שאין שם אנשים,

על ידי שני הציפורים הוא מהפך נגע -  לעונג - מלשון להתענג אל ה'.

בנוסף לשתי הציפורים נאמר:

"וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר .....וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב". 

אמר שלמה המלך: מפני מה מצורע זה נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים- בעץ ארז ובאזוב? אלא על ידי שאדם מגביה את עצמו כארז- הוא לוקה בצרעת- וכיון שמשפיל את עצמו כאזוב - הוא מתרפא באזוב.[פסיקתא דר' כהנא]

השבת הגדול מסר אקטואלי לעם ישראל ממש לימים אלה:

אמרו חז"ל: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל" [מסכת ר"ה י"א]

מכאן: שכל חודש ניסן - נחשב לחודש הגאולה.

מבאר רבינו הר"ן: על ידי שגאולת מצרים הייתה בחודש ניסן ,לכן עד היום: חודש זה מסוגל לגאולה- כי כשם שבעניינים הגשמיים- קל יותר להרתיח מים שכבר רתחו בעבר וקל יותר להדליק נר שכבר דלק בעבר, באופן דומה ברוחניות- קל יותר להחיש ולהביא גאולה בחודש שכבר נגאלו בו!

מתוך לימוד פרשת  מצורע, ניתן להבחין בקו המחבר בין הפרשה העוסקת בחטא   לשון הרע - ובמקרה שאדם חטא והוציא שם רע על הזולת – ונעשה  מצורע ,הוא מצווה  להיבדק דווקא על ידי כהן- כי מחלתו אינה פיזית, אלא רוחנית- הנובעת בעיקר ממידותיו הרעות ולכן הוא מובא אל הכהן- כדי שיטהר אותו- אך גם כדי שיהיה בחברתו –ויושפע ממעשיו הטובים.

כלומר: התכלית היא: לסור מרע ולעשות טוב- להיות צדיק וירא שמים ואותו המסר מובא גם בהפטרה: 

"לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי, וְלֹא שְׁמַרְתֶּם--שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, אָמַר ה' צְבָאוֹת; וַאֲמַרְתֶּם, בַּמֶּה נָשׁוּב".

הנביא מודיע שיבוא יום משפט  -"וקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם, לַמִּשְׁפָּט"- הכוונה למשפט אלוקים :הצדיקים ייהנו מאור  החמה- אך הרשעים  ייענשו,- יהפכו לאפר.

הנביא דורש להתחבר לתורה  הקדושה ומבטיח את בוא אליהו הנביא טרם היום הגדול.

לאור האמור לעיל, ניתן להבין כי מסר הנביא מלאכי הוא : לקיים את התורה ככתבה ולשונה כפי שישראל קיבלוה לרגלי הר סיני.

כמה חשובים דבריו במיוחד בימים אלה  בתקופת המלחמה קיומית:

"זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.  הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם ה', הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא.  וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם--פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם".

מסר זה  מרמז לאחרית הימים: "בַּצַּר לְךָ--וּמְצָאוּךָ, כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ" [דברים ד', ל'- ל"א].

הנביא מלאכי - מסר לישראל

פרטים

קטגוריה: פרשת מצורע

פורסם בחמישי, 18 אפריל 2024 15:26

נכתב על ידי Super User

כניסות: 725

הַנָּבִיא מַלְאָכִי –מֶסֶר לְיִשְׂרָאֵל.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

הַשְּׁמוּעָה עָשְׂתָה כְּנָפַיִם

מֶסֶר לְיִשְׂרָאֵל - יְרוּשָׁלַיִם

בְּפִי מַלְאָכִי: נְאוּם חָשׁוּב:

אֶל אֱלוֹקִים - מִיָּד לָשׁוּב!

מִלִּים כְּאַבְנֵי חֹושֶׁן

סוֹלְלוֹת דַּרְכָּן  לָאֹזֶן

הֲסָרַת אֶבֶן מִלֵּב בָּשָׂר

צִוּוּי לִפסֹועַ דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר.

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי

בְּסִינַי  קִבֵּל   לָכֶם  הֵבִיא

אֶתְכֶם הִנְהִיג  בַּעֲלִיּוֹת וּמוֹרָדוֹת

בִּשְׁבִילֵי עָפָר וּמִדְבָּרִיּוֹת.

הַסְכִּיתוּ שִׁמְעוּ בָּנַי הָאֲהוּבִים

עַתָּה קָרַב מִשְׁפַּט הַבְּרוּאִים

שָׂכָר לַצַּדִּיקִים עֹנֶשׁ  לָרָעִים

ֹיום בּוֹעֵר כְּתַנּוּר - שׁוּבוֹ שׁוֹבָבִים.

 אֱמֶת תֵּצֵא לָאוֹר

 עֲרָפֶל  יִיסּוֹג אָחוֹר

יִשְׂרָאֵל עֲטוּרִים צְחוֹר

לַמִּקְדָּשׁ  יֵצְאוּ בְּמָחוֹל.

 הֶעָרָה הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת מַלְאָכִי פֶּרֶק ג'- הָחֵל מִפָּסוּק ד'-וָהָלְאָה]  

פרשת מצורע ושבת הגדול - מה הקשר?

פרטים

קטגוריה: פרשת מצורע

פורסם בשישי, 08 אפריל 2022 08:19

נכתב על ידי Super User

כניסות: 960

פרשת מצורע ושבת הגדול - מה הקשר?

מאת: אהובה קליין

פרשת מצורע פותחת במילים:

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ:  וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ"...... [ויקרא פרק י"ד, א-ד]

לקראת סוף הפרשה נאמר:

"וְהִזַּרְתֶּם אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִטֻּמְאָתָם; וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם". [להלן פרק ט"ו, ל"א]

השאלות הן:

א] מה המשמעות: "ֹזאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹורָע" ?

ב] מדוע חשוב לעם ישראל להיטהר מטומאה?

ג] הקשר ל"שבת הגדול"?

תשובות.

תּוֹרַת הַמְּצֹרָע"

חז"ל סבורים: כי הנגעים באים על האדם בעבור עיסוקו בלשון הרע ,מתברר. כי עבירה זו נמנית בשורה אחת עם העבירות החמורות: עבודה זרה. גילוי עריות, ושפיכות דמים.

למעשה, העוסק בדיבור לשון הרע - מטמא את פיו ואם יגיד  דברי תורה - או יתפלל - כל מילותיו נטמאות ונופלות לידי כוחות הטומאה.

מטעם זה אמר דוד המלך:   " נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;    וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב;  בַּקֵּשׁ  שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ". [תהלים ל"ד, ,י"ד- ט"ו]

לפי זה, אין ערך לעשיית הטוב , אלא בתנאי  שהאדם נוצר את פיו  ונמנע מעיסוק בלשון הרע, אם אין מקפידים להתרחק מעבירה חמורה זו - אין ערך לעשיית הטוב בעולם.

אם המצורע חוזר בתשובה, בעקבות כך באים על תיקונם כל דברי התורה שלמד עד כה ורק כעת הם יעמדו  לזכותו.

לכן נאמר: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹורָע"- לפי שהתורה שהמצורע למד בעבר - היא מתקבלת  לזכותו "ביום  טהרתו" רק אז היא באה על תיקונה ולא לפני כן. [על פי "קומץ המנחה"]

אור החיים מסביר: חכמים אמרו על בעלי לשון הרע:" מה תקנתו? יעסוק בתורה ויתרפא" רק עתה "ביום טהרתו". לימוד התורה עשוי להועיל לו רפואה- אך קודם טהרתו וחזרתו בתשובה אין לימוד התורה יכול לסייע לו.

ב"חובת הלבבות" נאמר: בזמן שאדם אומר על רעהו לשון הרע - אזי כל מצוותיו נזקפים לטובת אותו אדם שהוא  ריכל עליו לשון הרע ואילו חטאיו של האדם שעליו דיבר רעות - עוברים לאותו בעל לשון הרע.

על כן נאמר: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹורָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ" כי רק מיום שנעשה טהור וחזר  בתשובה - נשארת התורה שלמד לפני חטאו - והיא שייכת לו.  אך, לפני כן  התורה כבר הייתה ברשות אותו אדם שבעל לשון הרע דיבר עליו.  [על פי "ארץ הצבי"]

"חובת הלבבות" מביא את דברי חז"ל: "כל המעביר על מידותיו מעבירין ממנו כל פשעיו" אם אדם שמע שפלוני דיבר עליו לשון הרע והדבר פוגע בו  ונוצר את לשונו מבליג – ואינו מגיב, למרות שהדברים פגעו בו - אזי מעבירים ממנו את כל חטאיו  אל המדבר עליו בגנותו מילים רעות - וזוקפים אותם לחובתו של המדבר עליו לשון הרע. יתכן שזו הכוונה במשפט: "טוב שברופאים לגיהנום" משפט זה מכוון כלפי בעל לשון הרע - הוא נחשב  לטוב שברופאים לפי שעל אותו אדם שדיבר  בגנותו באותו רגע- ההוא מתרפא מכל פשעיו ועברותיו ואילו בעל לשון הרע יורד לגיהנום....

מעשה שקרה: "ברבן גמליאל שאמר לטבי - עבדו: צא וקנה לנו חתיכה טובה מן השוק, יצא טבי - עבדו והביא לו לשון, לאחר ימים אמר לו רבן גמליאל: צא וקנה לנו חתיכה רעה מן השוק והביא לו שוב לשון, אמר לו רבן גמליאל: כשאמרתי לך: צא וקנה חתיכה טובה מן השוק, הבאת לשון, וכשאמרתי צא וקנה לנו חתיכה רעה מן השוק, הלכת והבאת לנו לשון?

אמר לו טבי: אדוני, הלשון - ממנו הטוב וממנו הרע, כשהוא טוב - אין טוב ממנו וכשהוא רע, אין רע ממנו "  [מתוך גמרא: מסכת פסחים]

שלמה המלך אומר: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ"  ( משלי} כלומר- אם האדם ידבר רע- הדבר יביא מוות ואם ידבר טוב- דברי תורה  הדבר יביא לו חיים ומי שאוהב לדבר דברי תורה - יאכל מפרייה-ייהנה.

אמר רבי יהושע בן לוי, חמש תורות כתובות במצורע:

א] בסוף תזריע: "זאת תורת נגע הצרעת"

ב]  [מצורע י"ד, ב] "וזאת תהיה תורת המצורע"

ג] [שם ל"ב] "זאת תורת אשר בו נגע צרעת"

ד] [שם  נ"ד]:"זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק"

ה] [שם נ"ז]  " זאת תורת נגע הצרעת"

 מכאן ההוכחה: שהעוסק בלשון הרע עובר על חמישה חומשי תורה.

חשיבות הטהרה.

נאמר: "וְהִזַּרְתֶּם אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִטֻּמְאָתָם; וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם".

רש"י מסביר: "אין נזירה - אלא פרישה - הכוונה שיש לפרוש ולהתרחק מהטומאה.

רש"י מביא כמה דוגמאות להמחשת דבריו:

 "הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֺן--זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת-ה', נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר". [ישעיהו א', ד]

"כִּי אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמֵהַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּיִשְׂרָאֵל, וְיִנָּזֵר מֵאַחֲרַי וְיַעַל גִּלּוּלָיו אֶל-לִבּוֹ, וּמִכְשׁוֹל עֲוֺנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו; וּבָא אֶל-הַנָּבִיא, לִדְרָשׁ-לוֹ בִי--אֲנִי ה', נַעֲנֶה-לּוֹ בִּי". [יחזקאל י"ד, ז]

מדוע התורה מצווה להתרחק מהטומאה?

התשובה היא: כי המטמא חלילה את בית המקדש  עונשו כרת!

דעת מקרא סובר :  יתכן שהכתוב הקדים את נושא צרעת האדם לצרעת הבגד ולצרעת בקירות הבתים - היות וצרעת האדם היא הקשה ביותר מהטעם: שהיא עשויה לבודד את האדם מהחברה ולאסור עליו את הכניסה למקדש כל עוד- לא התרפא. ומנגד המצורע עשוי לטמא אנשים אחרים שלא נפגעו  מהמחלה- ובכך עשוי גם בית המקדש להיטמא.!

הקשר להפטרה [בספר  תרי עשר במלאכי.[פרק ג]

הנביא מלאכי מנבא: כי יבוא יום הדין – הצדיקים ייהנו  מאור ה' ואילו הרשעים יבואו על  עונשם, כפי שנאמר:

"וְהָיוּ לִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת, לַיּוֹם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה; וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם--כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ, עַל-בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ. וְשַׁבְתֶּם, וּרְאִיתֶם, בֵּין צַדִּיק, לְרָשָׁע--בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים, לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ. 

"כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה, קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא -יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.  וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם, כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק. וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים--כִּי-יִהְיוּ אֵפֶר, תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם:  בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, אָמַר ה' צְבָאוֹת". [מלאכי ג, י"ז- כ"ב]

אומר הנביא מלאכי: הקב"ה מקשיב וגם  מתבונן בצדיקים – כאשר הם רואים את הצלחת הרשעים שטוב להם ומתמרמרים ואומרים : הרי אנחנו  שומרים את מצוות ה' כביכול ללא תועלת? והקב"ה מתעלם מאתנו?- אך למעשה, אין הדבר כך. הקב"ה  רואה את יראי ה' וכותב אותם בספר הזיכרונות. והנה יבוא יום הדין - בו הקב"ה יעניש את הרשעים ואז תבחינו בין גורל הצדיקים  העובדים את ה' לבין הרשע   שאינו עובד את ה'- זה יהיה יום חם - בוער כתנור וכל הרשעים  יהפכו לקש הנשרף מרוב  החום יהפכו  ללהבה - ויושמדו כליל. ואילו על הצדיקים תזרח האור והם יצאו לרחובות וירקדו.

רש"י אומר: ה' מוציא חמה מנרתיקה - הרשעים נידונים בה ואילו הצדיקים מתרפאים בה.

כאן ,לעניות דעתי - מבחינים  בקשר בין פרשת מצורע - שמטרת  התורה לגרום למצורע- לחזור בתשובה -  לתקן את דרכיו - כדי שיהיה ראוי להיכנס גם למשכן אחרי שעבר את התיקון וישב מחוץ למחנה - ועבר את כל שלבי הטהרה רק אז הוא יוצא לדרך חדשה.

ביום הדין -  בדברי  נבואתו של הנביא מלאכי-  כל האמת תצא לאור: מי הם  הצדיקים  שיזכו לאור  רוחני ומי  הם הרשעים אשר יבואו על עונשם.

לסיכום, לאור האמור לעיל: החוט המקשר בין פרשת מצורע לדברי הנביא מלאכי  הוא:

"זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.  הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם ה', הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא.  וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם--פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם".[מלאכי  ג', כ"ב- כ"ד]

כלומר-בפרשת "מצורע" -  המצורע שחטא בלשון הרע- חייב להיות בפיקוח הכהן לאורך כל הדרך ורק כאשר סיים  את כל שלבי הטהרה- יוכל להיות טהור ולהיכנס למשכן - גם זכות לימוד התורה שלמד- תשוב להיות חלק ממנו ובדברי הנביא מלאכי ישנו קשר הדוק לקיום התורה והמצוות שזו תכלית עם ישראל כמו   גם בפרשת מצורע. והדבר יתגלה לעיני כל-ביום הדין כאשר ה' יפתח את ספר הזיכרונות - בהם הוא מבדיל בין הצדיקים לבין הרשעים

וביום גדול זה: הצדיקים יתגלו לעיני כל ויספגו אור והרשעים ייענשו קשה.

יפים וחשובים דברי משה לעם:

"תּוֹרָה צִוָּה - לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב". [דברים: ל"ג, ד]