פרשת שמיני - מאין כי אין לסור מצווי התורה - ימין ושמאל?

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:17

נכתב על ידי Super User

כניסות: 157

פרשת שמיני - מאין כי אין לסור מצווי התורה - ימין ושמאל?

מאת: אהובה קליין .

 בפרשה זו – בני אהרון – נדב ואביהו מקריבים אש זרה על המזבח: המקרא מציין את סיבת מותם של בני אהרון באופן ברור:

"וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה', אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם".  [ויקרא י', א]

תגובת אהרון אביהם הייתה שתיקה, כפי שנאמר: "וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן".

בהמשך נאמר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף ה'.  וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, פֶּן-תָּמֻתוּ--כִּי-שֶׁמֶן מִשְׁחַת ה', עֲלֵיכֶם; וַיַּעֲשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה".[ויקרא י', ד-ח]

עוד נאמר: "יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבֹאֲכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--וְלֹא תָמֻתוּ:  חֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם". [ ויקרא ,י, ט]

השאלות הן:

א] מה היה חטאם של בני אהרון?

ב] מה הייתה תגובת אהרון למות נָדָב וַאֲבִיהוּא?

ג] במה הוזהרו אהרון  ובניו הנותרים ,לאחר  מות נָדָב וַאֲבִיהוּא?

תשובות.

חטאם של בני אהרון: נָדָב וַאֲבִיהוּא

חז"ל טוענים: כי בני אהרון חטאו בזלזול במקדש בקרבן ובעבודה:

א] נכנסו מחוסרי בגדים למקדש בעודם שתויי יין.

ב] הכניסו אש זרה שנטלו מבית הכיריים ולא ממזבח החיצון.

ג] הקריבו קורבן שלא נצטווו עליו.

ד] לא נשאו אישה מחמת גאווה  כי לדעתם: אין עוד יחסנים כמוהם להתחתן איתם.

ה] לא הולידו בנים.

ו] הורו הלכה בפני רבם.

על כך אמרו חז"ל: "וכבר היו משה ואהרון מהלכין בדרך ,ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן, וכל ישראל אחריהן, אמר לו נדב לאביהוא: אימתי ימותו שני זקנים הללו, ואני ואתה ננהיג את הדור? אמר להן הקב"ה: הנראה מי קובר את מי "?

[סנהדרין נ"ב, ע"א] הם חשבו שהם מסוגלים להגיע לרמה  הרוחנית של משה ואהרון.

ז] הם שייכים לקבוצה של: "ויאכלו וישתו ויחזו את אלוקים"

ח] סבלנותם התקצרה וציפו למותם של משה ואהרון - על מנת שהם ינהיגו את העם במקומם..

ט] הם לא היו נוחים  זה לזה.

ישנה דעה נוספת, לפיה: הם התלהבו באופן מופרז, ראו אש יורדת מהשמיים ובאו להוסיף אהבה על אהבה. [ספרא כ"ו]

ה"חיזקוני" מפרש: חטאם היה בכך שהביאו קטורת משלהם - בעוד שהקטורת חייבת להיות מן הציבור. היות שאי אפשר קטורת בלי אש - לכן בפי המקרא – הדבר נקרא: "אש זרה".

 תגובת אהרון:

נאמר על אהרון: "וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן".

במדרש נאמר:   מה היה יכול  אהרון לומר? שהרי כתוב: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ".[ויקרא  י"ב, ג] [מדרש פליאה]

חכמים  סוברים: שלפיכך לא נברא האדם מהול, משום שרצה הקב"ה שהאדם יתקן את התיקון הראוי במעשיו, כך חשבו גם נדב ואביהוא להקריב  אש זרה על פי שיקול דעתם- היינו - אש  כהן הדיוט על המזבח כפי שהדין באמת:

"אף על פי שאש יורדת מן השמים מצווה להביא מן ההדיוט" ולכן היה יכול אהרון לתרץ את פעולת בניו ולהתלונן על ענישתם.– על המזבח ללא ציווי אלוקי.

אולם, האמת היא: שאין זו טענה כל- עיקר, שהרי אם תמיד "מצווה להביא מן ההדיוט"  יש לשים לב - כי כל זה התרחש ביום הראשון של חנוכת המשכן ובאותו יום חפץ היה הקב"ה להשרות את השכינה על המשכן ולכן איסור גמור היה להביא באותו יום אש הדיוט, כי  הייתה  צריכה לרדת אש מן השמים – משום כך האש של בני אהרון נקראת: "אש זרה.." [ישועת מלכו להגאון ר"י מקוטנא ז"ל]

ה"חיזקוני" אומר על : "וידום אהרון"

הדבר מזכיר את מה שאמר ה' ליחזקאל הנביא: "וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  בֶּן-אָדָם, הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת-מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה; וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה, וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ.  הֵאָנֵק דֹּם, מֵתִים אֵבֶל לֹא-תַעֲשֶׂה..." [ יחזקאל כ"ד, י"ז]- כך גם כאן רצה אהרון להתאבל על מות נדב ואביהו ,אך שתק! 

האזהרות לאהרון הכהן ובניו הנותרים:

א] "בעל הטורים" מסביר את הפסוק:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ,.."

משה הפך את פניו כנגד אהרון ודיבר איתו פה אל פה ,אבל לא הפך פניו אל אלעזר ואיתמר ולכן לא נאמר בהם: "אֶל"

"בעל הטורים" מסתמך על פירושו של המלבי"ם המבסס את פירושו על פי [מסכת  תענית ט"ו, ב]

"בגדולה מתחילין מן הגדול, שנאמר: "ויאמר משה אל אהרון ולאלעזר ולאיתמר", ומילה "אֶל"- מורה על עיקר הדיבור וייחודו" ולמה לא הפך פניו אליהם? לפי שגם הם היו ראויים למות!

ממשיך מכאן "בעל  הטורים" להסביר: אף שני בנים אלה היו ראויים להישרף, אלא שפסקה מהם הגזרה- כלומר הגזרה  פסקה מלהגיע אליהם, לפי שנאמר במעמד הר סיני:

"וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל-יְהוָה, יִתְקַדָּשׁוּ:  פֶּן-יִפְרֹץ בָּהֶם, יְהוָה". [שמות י"ט, כ"ב]

משפט זה היה מכוון לאהרון הכהן וארבעת בניו- אלא שבזכות אהרון אביהם- ניצלו. [מסכת יומא פ"ז[

נאמר:"רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ"  במסורה יש לכך שני מקורות:

א] "שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ;    וְאַל-תִּפְרָעוּ". כך נאמר [משלי ח', ל"ג]

ב] בשביל שנדב ואביהו-שלא שמעו מוסר ופרעו שהורו בפני רבם, או שהכניסו אש זרה  [סנהדרין נ"ב] גרמו לאחיהם שניצלו להיות מצווים ב:" אַל-תִּפְרָעוּ"

נאמר: "וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצֹף"; מכאן לומדים מוסר  גדול: לפי שנדב ואביהו היו שלוחי ציבור והרי היו צריכים לשמש דוגמא אישית לסובבים אותם אך שליח ציבור שטעה סימן רע הוא לשולחיו[ על פי מסכת ברכות ל"ד]

טעם נוסף: שאם אתם בני אהרון תשנו ממה שציוויתם ותאכלו - אזי לא יתקבלו לרצון הקורבנות שהקרבתם בעד כל העדה.

נאמר: "כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה".  לפי שתלמיד חכם שנפטר כולם נעשים קרובים.

ישנה אזהרה חשובה: "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ",

"חיזקוני" מבהיר: כי איסור זה – הוא  כדין כהן גדול שנאמר בו: "וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי ה'". [ויקרא כ"א, י"ב]

כמו שכתוב בתורת כוהנים [חומש ויקרא]: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן" [ לעיל,  י, ד] אבל לא לאלעזר ואיתמר- מכאן שאין הכוהנים מטמאים למתים. חכמים לומדים מכאן : שאין כוהנים ביום משיחתם מטמאים לשום מת -לפי שגם כוהנים הדיוטות [כוהנים פשוטים]  ביום משיחתם יש להם דין כהן גדול שהרי  אלו הוזהרו ביום משיחתם בכל הדינים של כהן גדול.

ישנה אזהרה לכהנים: לא להיות שתויי יין: "יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבֹאֲכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--וְלֹא תָמֻתוּ:  חֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם".

"בעל הטורים" אומר על כך: "אין פסוק מתחיל ב:"יין" אלא זה, שהביא  יללה לעולם [מסכת יומא ע"ו] לפי שבני אהרון - נדב ואביהו היו שתויי יין ולכן מתו.

הרב אביגדור הלוי נבנצאל אומר בספרו: "שיחות לספר ויקרא"

בעצם היום הראשון לחנוכת המשכן היה אמור להיות יום שמח וירידת השכינה למשכן ובאותו יום ברכו משה ואהרון את כל עם ישראל וכבוד ה' ירד אל כל העם וכל העם חזה באירוע הזה ,שהרי כאלפיים  וחמש מאות שנה החלה השכינה מסתלקת -מפאת חטאו של האדם הראשון –ואילו כעת- עומדת השכינה לשוב ואש יורדת מן השמים, אך לפתע בשל מעשיהם של נדב ואביהו כל השמחה של הבורא נפגמת ויום שהיה מיועד לשמחה - נהפך ליום של  בכי ועצבות.

 למה הדבר דומה? לסיר  עם תבשיל כשר לפסח והנה הגיע  הפעוט והפיל לתוכו רק פירור של חמץ, ברגע זה כל המאכל הלך לטמיון!

לסיכום, לאור האמור לעיל: עלינו להסיק כי כל יהודי יקיים  את המצווה עליו  מהתורה ולא  יעשה פעולות שלא נצטווה עליהם ,קל וחומר שהדבר נאמר על הכוהנים ונבחרי הציבור כפי שכתוב:

"עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל". [דברים י"ז, י"א]

פרשת שמיני- במה התגשמה משאלת העם?

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 15:56

נכתב על ידי Super User

כניסות: 178

פרשת שמיני- במה התגשמה משאלת העם?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו נקראת בשם: "שמיני" על סמך  תיאור היום השמיני למילואים-אשר היה בראש חודש ניסן, בו הוקם המשכן. [השנה השנייה לצאת ישראל ממצרים]

במסכת מגילה [ו, ע"ב] נאמר: כי  ביום הקמת המשכן הייתה שמחה גדולה לפני ה' בדומה - ליום שבו נוצרו השמים והארץ, וההוכחה לכך:  בפרשתנו נאמר: "וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר אֶל-אַהֲרֹן, קַח-לְךָ עֵגֶל בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה—תְּמִימִים: וְהַקְרֵב, לִפְנֵי ה'".

ואילו בתיאור בריאת העולם, נאמר:  "וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.." [בראשית א, ה]

האירוע הגדול המתגלה ביום זה: לאחר שהעם זוכה לברכת  אהרון ,ואחריו שוב ברכת אהרון ומשה יחדיו ,  הוא אירוע דרמטי: בני ישראל זוכים  לראות  את אש ה' יורדת מן השמים , אוכלת את   הקורבנות מעל מזבח הנחושת בחצר המשכן – כפי שהכתוב מתאר:

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּצְאוּ, וַיְבָרְכוּ אֶת-הָעָם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֶל-כָּל-הָעָם.  וַתֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ, אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם".  [ויקרא  ט, כ"ג-כ"ד]

השאלות הן:

א] מדוע  נכנסו משה ואהרון  לתוך אוהל מועד?

ב] מה הייתה תגובת העם למראה כבוד ה' ?

תשובות.

משה ואהרון נכנסו לאוהל מועד.

רש"י מסביר: משה נכנס עם אהרון לאוהל מועד:

א] ללמדו על מעשה הקטורת. לפי שבמשך ימי המילואים ,משה לבדו עבד במשכן ,אהרון לא היה רשאי להיכנס ולהתבונן בעבודתו של משה-  וזאת על פי הכתוב: "וְכָל-אָדָם לֹא-יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ" [שם, ט"ז, י"ז]

ב]  כיון שראה אהרון שכבר הוקרבו כל הקורבנות ונעשו כל המעשים- ועדיין לא ירדה השכינה על ישראל-היה מצטער ואומר: סימן שהקב"ה כעס עליי ובגללי  לא ירדה השכינה על ישראל, אמר למשה: כך עשית לי שנכנסתי והתביישתי? מיד נכנס משה עם אהרון לאוהל מועד וביקש מה' רחמים ומיד ירדה השכינה על עם ישראל.

ישנו הסבר מעניין: בנוהג שבעולם על כל  צרה  שלא  תבוא במקום שאדם ייחס את הדבר לחטאיו - תולה את האשמה באחרים, אך  הדבר הנכון הוא: שיעשה אדם חשבון נפש ויפשפש במעשיו , המעלה הגדולה של אהרון: כאשר ראה שלא ירדה השכינה עדיין על עם ישראל האשים רק את עצמו בחטא העגל!

מעשה שקרה: פעם הציעו גבאי בית הכנסת שבתחילת השנה יעמידו באחת מפינות בית הכנסת, חבית ריקה ובכל שבת שהמתפללים מגיעים לבית הכנסת להתפלל- יביא כל אחד כוסית ערק וישפוך לתוך החבית הזו וכך במהלך השנה- החבית –תתמלא ביין וכשיגיע חג שמחת תורה- יחלקו לציבור המתפללים מהשתייה הזו- כדי לשמחם. ובהגיע  חג שמחת תורה, ניגש אחד מהמתפללים שרצה למזוג  כוסית לאנשים, אך באותו רגע, חשכו עיניו, ראה כי אין בחבית אלא מים! כל המתפללים התבוננו איש ברעהו  ולא האשימו איש, לפי שידעו שהם בעצמם אשמים במחדל זה, התברר כי כל יחיד ויחיד מתוך ציבור המתפללים חשב: כולם מביאים שיכר, לא נורא אם אני –אביא מים, הבעיה שכולם הלכו בקו חשיבה זה והביאו רק מים, לכן מובן שהחבית התמלאה במים ולא בשיכר!

עניין זה מתבטא גם בעניינים רוחניים ובתיקון המידות ,כולם יודעים שצריכים לתקן את הדרך ולהתעלות, אך הצרה מתחילה כאשר כל אחד מצפה שהאחר יעשה זאת ובינתיים אינו עוסק במצווה. [מתוך ספר "מטה שמעון"]

על פי  "אמרי שפר": היות  ובעקבות  הקרבת הקטורת  הזרה [ללא ציווי מה' ומסיבות נוספות] נגרם מותם של נדב ואביהוא וכפי שמסופר בכתובים אהרון קיבל את הידיעה  על מותם בשלוות נפש:

"ו֨יאמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־ אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־ דִּבֶּ֨ר ה' לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כׇל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן" זאת דרכם של צדיקים.

משה לימד את אהרון פרק חשוב: שיוכל לברך ולהודות לה' גם על הרעה ולקבל ייסורים בשמחה ובאהבה , נושא  זה-לימד אותו כאשר נכנס אתו לתוך אוהל מועד בפעם הראשונה, ברגע נשגב זה מצא גם את העיתוי הנכון –ללמדו: "על מעשה הקטורת"- שיוכל לקבל בשלווה ובהלל את הדבר אשר אירע בעקבות  הקטורת- מותם של שני בניו ויהיה "מברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה.."

כנגד דבר זה אמר  הלל הזקן: אם אני נמצא כאן הכול כאן, אם אני מעוניין לתקן את העולם, בראש וראשונה אני צריך להימצא במקום ואם אני אקח על עצמי לתקן את עצמי- ישנו סיכוי שהכול יתוקן. לא כן ,כאשר אצפה שאחרים  יעשו את הנדרש .[ילקוט "לקח טוב"]

על פי "נתיבות שלום": מסופר בתורת כוהנים שאהרון ראה דמות עגל על גבי המזבח לכן חש בושה להתקרב, אמר לו משה: קרב אל המזבח, מדוע אתה בוש? הרי לכך נבחרת! אך  ידע אהרון שגם לו הייתה שייכות לחטא העגל.

 על פי חז"ל, עיקר החטא היה : שבני ישראל חוללו סביב העגל, כמו שנאמר:   "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מידו [מִיָּדָיו] אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר". [שמות ל"ב, י"ט]

בדרך כלל, יהודי כשהוא חוטא- הוא מצטער ונשבר בנפשו. אך במעשה העגל, בני ישראל, לא רק שלא הצטערו, אלא יצאו במחולות וזה היה עיקר חטאם!

לכן אמר משה לאהרון: קרב אל המזבח! לפי שעיקר  חטא העגל השמחה שנטלו בהם חלק  בני ישראל, לא כן אהרון- הוא לא השתתף בשמחה זו- שהייתה עיקר החטא.!

חיזקוני סובר: שמשה ואהרון נכנסו  לאוהל מועד להתפלל כדי שיראו את כבוד ה' ותרד האש מן השמים- כדי להראות שנתקבלה העבודה במשכן..

האש על המזבח ותגובת העם:

נאמר: "וַתֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ"

רבינו בחיי סובר: האש שירדה מן השמים -היא אותה אש שעמדה עד דורו של שלמה המלך שבנה את המקדש ואש זו הייתה קיימת במשך כל תקופת הבית עד שחרב. אז האש כבתה.

רש"ר מסביר, כאשר המשכן כבר נחנך והכוהנים והעם הביאו את הקורבנות, הרי הובטח להם שתתגלה לעיניהם השכינה. אך עדיין השכינה לא ירדה על העם, רק לאחר שמשה ואהרון היו בתוך אוהל מועד וספגו את הקדושה, יצאו אל הקהל ברכו אותם ובכך הביעו את משאלתם שהשכינה תרד עליהם,  ואכן  משאלת העם התממשה: וכך הושלם המשכן ונעשה ל"אוהל מועד"

וַיֵּרָא כְבוֹד-ה', אֶל-כָּל-הָעָם".

ספורנו אומר בדומה לדברי רבינו בחיי: אותה אש שירדה משמים  בימי משה, לא נסתלקה ממזבח הנחושת עד שבאו לבית העולמים ואותה שירדה בימי שלמה לא נסתלקה ממזבח העולה עד שנסתלקה בימי מנשה .

רש"י מסביר : משה ואהרון ברכו את עם ישראל בתפילה: "ויהי נועם אלוקים עלינו.. יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" היות שבמשך כל שבעת ימי המילואים שהעמידו משה למשכן ושימש בו ופרקו בכל יום ,עדיין לא שרתה בו השכינה והיו בני ישראל מתביישים והיו אומרים למשה רבינו: "כל הטורח שטרחנו כדי שתשרה השכינה עלינו,  הרי היינו רוצים שתשרה השכינה עלינו וכך נדע : אם אכן  נתכפר לנו חטא העגל, הסביר להם משה, כי אהרון אחיו כדאי וחשוב ממנו- כי על ידי קורבנותיו ועבודתו תשרה השכינה על עם ישראל וידעו שה' בחר בו. ואז כאשר יצאה- אש ה', הם הללו  ושיבחו את ה' ונפלו על פניהם.

אור החיים מסביר: אמרו חז"ל בתורת כוהנים [פרשה י"ט] שצעק אהרון לפני משה על כך שמשה ציווהו להתקרב למזבח ובא  לידי בושה[כי עדיין לא ירדה השכינה] מיד נכנס משה  עם אהרון  וביקש עליו רחמים ואז ירדה השכינה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ברגע שירדה  השכינה ,סוף, סוף,  עם ישראל,  הבינו כי התכפר להם חטא העגל  ולכן אין פלא  שכל העם שמח  והלל את אלוקים על משאלתם שהתגשמה.

כבוד ה'

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 15:56

נכתב על ידי Super User

כניסות: 237

כבוד ה'

 שיר מאת: אהובה קליין©

בתום שבעת ימי מילואים

ביום השמיני מתאספים

עם כעדר תּוֹעֶה במדבר

חש מבולבל מפוחד ונסער.

בחדרי ליבם מתנגנת נגינה

המייחלת לכבוד השכינה

מניסה  כאב ואכזבות

מזמינה מחילה ובקשות.

לפתע  ירדה אש משמים

חיש למזבח כהרף עין

כל   הלבבות מתייראים

מהמחזה הנדיר מרוממים.

 להבת אש יוקדת

 נשמתם  מטהרת

 על פניהם נופלים

את האלוקים מהללים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת שמיני [חומש ויקרא]

פרשת שמיני- צרת תלמידי חכמים מוטלת על העם - האמנם?

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 16:19

נכתב על ידי Super User

כניסות: 671

פרשת שמיני- צרת תלמידי חכמים מוטלת על  העם - האמנם?

מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים בפרשה : האש הזרה שבני אהרון -נדב ואביהוא - הקריבו ללא ציווי ה' ועל כך נענשו ומתו באש.

כפי  שהתורה מתארת זאת: "וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה', אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם.  ב וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי הד, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי הד.  ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן.  ד וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן, בְּנֵי עֻזִּיאֵל, דֹּד אַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת-אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי-הַקֹּדֶשׁ, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה.  ה וַיִּקְרְבוּ, וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר מֹשֶׁה.  ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף הד.  ז וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, פֶּן-תָּמֻתוּ--כִּי-שֶׁמֶן מִשְׁחַת הד, עֲלֵיכֶם; וַיַּעֲשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה".  [ויקרא  י ,א-ח]

השאלות הן:

א]  היכן ניתן למצוא בתנ"ך דוגמאות לירידת אש  מהשמיים?

ב]  במה חטאו בני אהרון?    כיצד הגיב אביהם?

ג] מדוע מוטל על כל בית ישראל לבכות את השרפה?

 תשובות.

 ירידת אש  מהשמיים.

חכמי ישראל  אומרים: בכל התנ"ך מוצאים סך הכול שתים- עשרה פעמים מקרים של ירידת אש מהשמיים.

ופלאי פלאים מחצית אחת של ירידת האש – הייתה לטובה ומנגד: המחצית השנייה - הייתה למטרה רעה.

ירידת האש לטובה בששת המקרים הבאים:

א]  ביום השמיני למילואים ירדה אש מן השמים ושרפה "על המזבח את העולה ואת החלבים" [ט', כ"ד]   זה היווה אות לעם ישראל  כי הקורבנות שהקריבו לה'- היו לרצון.

ב] קורבנו של גדעון  עלה באש באמצעות מלאך ה' [שופטים ו', כ"א]

ג] קורבנו של מנוח -אביו של שמשון-  עלה באש לשמים לעיני מלאך ה' [שופטים י"ג, י"ט- כ]

ד] קורבנו של דויד המלך עלה באש לשמים בזמן שרכש את הגורן מארוונה היבוסי.[ דברי הימים-א, כ"א, כ"ו]

ה] קורבנו של שלמה המלך עלה באש לשמים-  בזמן חנוכת בית המקדש [דברי הימים א', כ"א, כ"ו]

ו] קורבנו של אליהו בהר הכרמל עלה באש מן השמיים- הדבר גרם להמוני העם להאמין במציאות אלוקים [מלכים -א', י"ח, ל"ח- ל"ט]

ירידת אש מן השמיים למטרה רעה הייתה בששת המקרים הבאים:

א] האש שהמיתה את נדב ואביהוא – בני אהרון.

ב] מותם של המתאוננים באמצעות אש שירדה מן השמים.[במדבר י"א, א]

ג] האש שהמיתה את מאתיים החמישים איש שנמנו עם קורח [במדבר ט"ז,    ל"ה]

ד] ירדה אש משמים ושרפה את שר החמישים ואת חמישים האיש שלו ששלח המלך אחזיה לתפוס את אליהו הנביא [מלאכים ב', א, י'- י"ב

ה] האש שירדה משמיים  ופגעה בצאן ובנערים  של איוב [איוב, א, ט"ז]

חטאם של בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא

המקרא מציין את סיבת מותם של בני אהרון באופן ברור:

"וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם". 

אחדים מחז"ל טוענים: כי בני אהרון חטאו בזלזול במקדש בקרבן ועבודה:

א] נכנסו מחוסרי בגדים למקדש בעודם שתויי יין.

ב] הכניסו אש זרה שנטלו מבית הכיריים ולא ממזבח החיצון.

ג] הקריבו קורבן שלא נצטווו עליו.

ד] לא נשאו אישה מחמת גאווה  כי לדעתם: אין עוד יחסנים כמוהם להתחתן איתם.

ה] לא הולידו בנים.

ו] הורו הלכה בפני רבם.

ז] הם שייכים לקבוצה של: "ויאכלו וישתו ויחזו את אלוקים"

ח] סבלנותם נתקצרה להם וציפו למותם של משה ואהרון  על מנת שהם ינהיגו את העם במקומם..

ט] הם לא היו נוחים  זה לזה.

ישנה דעה נוספת, לפיה: הם התלהבו באופן מופרז, ראו אש יורדת מהשמיים ובאו להוסיף אהבה על אהבה. [ספרא כ"ו]

החיזקוני מפרש: חטאם היה בכך שהביאו קטורת משלהם.- בעוד שהקטורת חייבת להיות מן הציבור.

היות שאי אפשר קטורת בלי אש - לכן בפי המקרא – הדבר נקרא: "אש זרה".

הציווי  לעם לבכות את השרפה.

נאמר: "ואֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה". 

רש"י מבהיר: " מכאן ניתן ללמוד שצרתם של תלמידי חכמים מוטלת על הכול להתאבל בה"

אם כן, נשאלת השאלה: מדוע קיבל אהרון שכר על שתיקתו כשנודעה לו הבשורה הרעה על מות בניו- ועוד חז"ל משבחים את שתיקתו -כפי שהכתוב מציין:" וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן"?

וגם נאמר: שהשכר שקיבל אהרון על שתיקתו זו, שנתייחד עמו הדיבור ונאמרה לו לבדו פרשת שתויי היין.

על כך תשובה מפי -רבי יוסף שאול נתנזון [רבה של לבוב במאה ה י"ט]

בעוד שלגבי אהרון זה היה  אסון  פרטי ואת ייסורי הפרט - חובה על האדם לקבל באהבה ,לכן חז"ל משבחים את אהרון - לפי ששתק וקיבל על עצמו את הדין.

מנגד- כלפי כל עם ישראל זה היה  אסון של הזולת.

את ייסורי הזולת אסור לו האדם לקבל באהבה- אלא עליו להשתתף באבל של חברו.

רבינו בחיי מביא דוגמאות נוספות על בכיים של העם והשתתפותם בצער מות חכמי הדור :

מות משה:

"וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, שְׁלֹשִׁים יוֹם";[דברים ל"ד, ח]

 מות אהרון:

"וַיִּרְאוּ, כָּל-הָעֵדָה, כִּי גווע, אַהֲרֹן; וַיִּבְכּוּ אֶת-אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם, כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל".[במדבר, כ, כט]

רבינו בחיי מוסיף ומדגיש: בידוע שאין בכל עם ישראל אנשים גדולים ברמה  כנדב ואביהוא - שהיו במדרגה עליונה על כל הזקנים אחר משה ואהרון.

ומדוע בני ישראל הגדילו את בכייתם עליהם יותר ממה שעשו למשה ואהרון? התשובה: לפי שנצטווו על כך מפי משה- כך כתב רבינו סעדיה גאון ז"ל.

בעל הטורים גם מצטרף לקודמיו ואומר: "שתלמיד חכם שמת הכול נעשים קרוביו"

ומדגיש כי כאשר אהרון נפטר הכול בכו עליו- הגברים והנשים- לפי שהיה מנהיג מיוחד אוהב שלום ורודף שלום ומטיל אהבה בין איש לאשתו.

יהי רצון שנזכה לאהוב את הזולת ,לחוש את  שמחתו ומנגד את כאבו  ולהגביר את אהבת ישראל בינינו תמיד.

העם מבכה את מות בני אהרון

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 16:18

נכתב על ידי Super User

כניסות: 665

 העם מבכה את מות בני אהרון

 שיר מאת: אהובה קליין.(c)

כרעם ביום בהיר

משה את העם מסעיר

בשורה נוגעת ללב

לבכות בלב אוהב.

מות נדב ואביהוא

בני אהרון  שחטאו

אש זרה הקריבו

בשרפת מוות נענשו.

עתה כל העם בוכים

בדמעות שליש כואבים

ליבם כהמיית פטישים

דמם בעורקיהם קופאים.

 חשים כאב האובדן

 חלק מדמם ובשרם

כאיש אחד מתאחדים

מוחים דמעה   ומתאבלים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת שמיני- [חומש ויקרא]