פרשת שמיני - מטרת הטהרה – ומהי "שבת פרה"?

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם ברביעי, 23 מרס 2022 21:53

נכתב על ידי Super User

כניסות: 808

פרשת שמיני -  מטרת הטהרה – ומהי "שבת פרה"?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מדברת על היום השמיני למילואים - הוא ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן- כדברי רש"י.

מתברר, כי עד הקמת המשכן לא היו בני ישראל  מורגלים להיזהר מהטומאה, אך מהקמת המשכן הטומאה מהווה סכנת נפשות ממש,  כפי שהכתוב מציין: "וְהִזַּרְתֶּם אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִטֻּמְאָתָם; וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם". [ויקרא  ט"ו, ל"א]

הקב"ה לימד את משה ואהרון יחדיו את דיני הטומאה  על מנת שיעמדו שניהם בדייקנות על חומרת הטומאה ויעבירו הלאה לעם - כדי שיהיו זהירים  בדבר.

אשר לזמן שה' העביר זאת למשה ואהרון, יתכן שעוד לפני הקמת המשכן- או שהדברים נאמרו למשה ואהרון באוהל מועד הארעי - שהקים משה לאחר מעשה העגל במרחק מסוים מן המחנה, ושם דיבר ה' אל משה פנים אל פנים-  כפי שהכתוב מתאר:

"וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת-הָאֹהֶל וְנָטָה-לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן-הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ, אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה, כָּל-מְבַקֵּשׁ ה', יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  וְהָיָה, כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל-הָעָם, וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ; וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, עַד-בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה.  וְהָיָה, כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן, וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְדִבֶּר, עִם-מֹשֶׁה.  וְרָאָה כָל-הָעָם אֶת-עַמּוּד הֶעָנָן, עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְקָם כָּל-הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ, אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ.  וְדִבֶּר ה' אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וְשָׁב, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" [ויקרא ל"ג, ז- י"א]

באופן זה ,  היו יכולים משה ואהרון ללמד את העם דיני טומאה בעוד מועד - על מנת שלא יסתכנו בטומאת המקדש וקודשיו בתום הקמת המקדש. ובכך תישמר הקדושה במשכן -  היות ובני ישראל הצטוו להקפיד על טהרתם בהיכנסם לתוך המשכן  וכך נזהרו ביראת המקדש ובמיוחד כלפי ה' ששיכן את שמו במקום זה.

התורה  מתארת  מצבים  שונים של טומאה  כשהתכלית לשמור על הטהרה!   דוגמת המעיין: "אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה-מַיִם, יִהְיֶה טָהוֹר" [להלן י"א, ל"ו]

בסוף הפרשה נאמר: "אַל- תְּשַׁקְּצוּ, אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ; וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם.  כִּי אֲנִי ה', אֱלֹקיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  כִּי אֲנִי ה', הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם, לֵאלֹקִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" [ויקרא, מ"ג- מ"ו] 

השאלות הן:

א] אימתי מים מסוגלים לטהר את הטמא?

ב] מה התכלית של  הטהרה?

ג] מהי "שבת פרה"

תשובות.

כוחם של מים לטהר  את הטמא.

נאמר: "אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְווֵה - מַיִם, יִהְיֶה טָהוֹר" ,

רש"י מסביר: מים שמחוברים לקרקע - אין הם מקבלים טומאה ועוד לומדים מזה- כי הטובל במים אלה - הוא טהור. אבל אם הוא טובל  – ובאותו זמן  נוגע  בנבלה – של שרץ - הוא נטמא!

שלא נאמר : קל וחומר: אם המים האלה  מטהרים את הטמאים  מטומאתם- קל וחומר שיצילו את הטהור מלהיטמא - לכן נאמר בהמשך הפסוק:

"וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם, יִטְמָא".

דעת מקרא מסביר: מדובר במעיין - מקור של מים הנובעים מן האדמה כפי  שנאמר: "מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים.." [שיר השירים ד', ט"ו]

שם מדובר במעיין המוקף גנים – או מעיין - שמימיו משקים גנים והם מים חיים הנובעים בכוח עצמם - ללא שאיבת אדם.

בכל אופן, אין הכוונה למקווה טהרה- אלא הכוונה גם לגומה בקרקע שמוכנסים בהם מים - כפי שכתוב:

" וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה-יָדְךָ עַל-מֵימֵי מִצְרַיִם ...וְעַל כָּל-מִקְוֵוה מֵימֵיהֶם" [שמות. ז, י"ט] מים שמחוברים לקרקע לא מקבלים טומאה.

 אונקלוס מתרגם: "מים חיים" שבתורה- מי מבוע.

רש"ר– [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר:" מים אינם פועלים טהרה, אלא אם כן דומים הם: ל"מעין בור" הווי אומר: נאספים במקום עמוק שהוא חלק מן הקרקע ולא בכלי- כגון: גיגית, אמבטיה. המים גם אינם מטהרים אם שאובים והייתה בהם: "תפיסת ידי אדם" לפני שהגיעו למקום זה בקרקע"

מטרת הטהרה.

נאמר: "אַל-תְּשַׁקְּצוּ, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ; וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם."

חז"ל אומרים: [מסכת יומא ל"ט] "תנא דבי ישמעאל, אל תקרי: "ונטמאתם" אלא "ונטמטם"- כי העבירה-  מטמטמת את לב האדם.

כמו כן מובא בחז"ל [חולין ה']: "אין הקב"ה מביא תקלה לבהמתן של צדיקים, וכל שכן לצדיקים עצמן "

נאמר [תוס' [ד"ה "צדיקים"] שדווקא בדברי אכילה, אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים - כי זה גנאי לצדיק שהוא אוכל דבר איסור.

ומה שנאמר: שאין ה' מביא תקלה לצדיקים - הוא רק כאשר מדובר במאכל איסור- אך כאשר המאכל עצמו - מאכל היתר והוא נאכל רק  בזמן איסור -בזה לא חל הכלל: 'אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים"

מעשה שקרה: אחד מהאמוראים טעה בעיבור השנה ואכל בטעות ביום הכיפורים [מסכת ראש השנה כ"א]

מעשה נוסף: אחד מאמוראים טעה ואכל במוצאי שבת לפני ההבדלה [מסכת פסחים ק"ו]

בשני המקרים -  היה מאכל של היתר, אלא שנאכל בזמן אסור לאכילה. במצב זה לא נאמר שאין ה' מביא תקלה לצדיקים , אלא רק בזמן שהמאכל עצמו אסור!

נשאלת השאלה, הרי בשני המצבים הצדיק עבר עבירה והדבר גנאי לצדיק? ומדוע השגחת ה' עליו  משתנה?

התשובה לכך: כאשר הצדיק חטא ואכל אוכל טמא - יש בכך טמטום הלב- וזה גנאי לצדיק שהוא יכול להגיע לטמטום הלב , מה שאין כן במקרה שאכל מאכל כשר, אלא בזמן אסור.[על פי הספר "אור שלום"/ הרב שלום ברגר]

רבי ישראל מראדין – בעל "חפץ חיים" מסביר: כי התורה פונה באזהרה גדולה לבני ישראל: אל תנסו לטמא עצמכם באכילת נבלות וטרפות ושאר מאכלות אסורים ! כי בדרך כלל אדם נמנע לאכול אותם כל עוד לא נכשל בהם בחיים, מנגד אם אדם טועם דבר  איסור –פעם פעמיים - בסופו של דבר הוא מתרגל לזה והאיסור נעשה לו היתר וכתוצאה מכך- הוא שוקע בים הטומאה ומתקיים בו: "וְנִטְמֵתֶם בָּם."

משל לבעל חנות של בשמים - שירד מנכסיו ונאלץ לפתוח חנות של עורות - המפיצים ריח לא נעים.

בתחילה - הוא לקח זאת ממש קשה, בעבור הריח הרע של העורות - אך ככל שחלפו הימים - הוא התרגל לכך. עד שהדבר כלל לא הטריד  אותו.

הנמשל: בדומה למצב זה - קורה למי שאינו נזהר כראוי במאכלות אסורים, אפילו בשעת הדחק ליבו ונפשו מיטמטמים והולכים עד שאינו חש כלל בריח הרע של הנבלות והטרפות  הנכנסים לתוך  פיו....

חז"ל אומרים [מסכת אבות]: "עבירה גוררת עבירה" יש לכוון את דבריהם לדברי דוד המלך [תהלים קכ"א]  "ה' שֹׁמְרֶךָ; ה' צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ".

ההסבר: הקב"ה מתלווה אל האדם כמו צל - מתראה לו ומשקף את התנהגותו- אם האדם הולך בדרך ישרה ומחובר  לתורה הקדושה - כך ה' מסייע לו ללכת בדרך הטובה, אך חלילה במצב שאדם סוטה  מהדרך - ה' גומל לו  כפי מעשיו. [על פי תורה תמימה]

"שבת פרה"

משמעות "שבת פרה" -בשבת זו קוראים בשני ספרי תורה בבתי הכנסיות:

 א] פרשת השבוע "שמיני"

 ב] פרשת "חוקת" [במדבר י"ט, א- כ"ב).

המתחילה  בפסוקים:

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר- צִוָּה ה' לֵאמֹר:  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל.  וּנְתַתֶּם אֹתָהּ, אֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן; וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו".[במדבר  י"ט, א-ג]

ה"נתיבות שלום" מבאר: יש אומרים: כי חובת קריאתה בתורה - היא מדאורייתא  ויש רמז בפסוק " וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לֵאמֹר": 

פעמיים נאמר: לֵאמֹר. הסיבה לכפילות המילה: שגם בזמן שאין אפשרות  לקיים את המצווה הזו בפועל - יש לקיימה באמצעות קריאה בתורה.                         עוד  יש לשים לב למילה בעלת המשמעות החשובה: "חֻקַּת [הַתּוֹרָה]"               חוקת הפרה היא דומה ומזכירה לנו את " חוקת  הפסח" לכן המשמעות: שהיא חוקה לכל התורה .

מדוע פרה אדומה מתייחסת למשה?

תשובה: לפי שהיא מכפרת על  מעשה העגל. המטרה כאן לטהר מן הטומאה: הכהן צריך לקחת עץ ארז ואזוב ושני תולעת  -  ארז הוא הגבוה מכל העצים ואזוב נמוך מכולם - זה מסמל: הגבוה שהתגאה וחטא - כעת ישפיל עצמו כאזוב ותולעת - וכתוצאה מכך- יכופר  לו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: התורה  מצווה  עלינו להיות  עם קדוש וטהור ולהתרחק מהטומאה הגורמת נזקים ופגמים בנפש היהודי ועלינו – כעם הנבחר שקיבל את התורה בהר סיני –כאיש אחד בלב אחד- להתחבר לבורא עולם :

כִּי אֲנִי ה', הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹות לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי"                                                                        

מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם ברביעי, 23 מרס 2022 21:51

נכתב על ידי Super User

כניסות: 777

מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

הַשְּׁמוּעָה עָבְרָה מִפֵּה לָאֹזֶן

נוֹדְדֵי מִדְבַּר בַּעֲלֵי חֹסֶן

נָדְדוּ  יָמִים רַבִּים

תָּרוּ אַחַר  אוֹצָרוֹת אֲבוּדִים.

דִּמְיוֹנָם הִרְקִיעַ שְׁחָקִים

כְּהֶרֶף עַיִן מִתְעַשְּׂרִים

לְפֶתַע , רוּחַ עַזָּה נָשְׁבָה

רִגְבֵי עָפָר  בִּפְנֵיהֶם פִּזְּרָה.

רְאִיָּתָם טִשְׁטְשָׁה

כַּוָּונָתָם בִּלְבְּלָה

חָשׁוּ עֲיֵיפוּת כְּבֵדָה

יָשְׁבוּ עַל הַמְּדוֹכָה.

עַל סֶלַע מְאֻבָּק מִתְדַּייְּנִים

ֶבְּנִבְלַת שֶׁרָצִים נוֹגְעִים

מִשֶּׁטֻּומְאָתָם לָהֶם נִתְגַּלְּתָה

עַתָּה , בַּקְּדֻשָּׁה נַפְשָׁם חֲפֵצָה.

חֲלוֹמָם  נִשְׁכַּח בִּמְהֵרָה

חִפְּשׂוּ אַחַר מְקוֹר טָהֳרָה 

לְהַפְתָּעָתָם נֵס גָּלוּי - מַיִם חַיִּים,

טוֹבְלִים גּוּפָם, טֻומְאָתָם מְסִירִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת "שְׁמִינִי"- [חֻמָּשׁ וַיִּקְרָא]. 

דרשה על פרשת שמיני

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם בשישי, 09 אפריל 2021 09:47

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1010

בס"ד

דרשה על פרשת שמיני

חיבר חי שקדאי     

לפי  הגות הרב מניטו ז"ל

מטרת ששת הימים הראשונים הייתה לבנות את הטבע והעולמים,

 בשביל האדם שיפעַל בהם במשך כל היום השביעי,

שיסתיים בבִיאַת ימי המשיח, בערב היום השמיני, כפי שהודיע לנוּ אליהוּ הנביא.

עלינו לעשות שהעולם יהיה בַית טוב לאדם

כי הוא שוּתף לה' יתקדש, ועלינו לבנוֹת בו בַית משוּתף, בֵית המקדש:

בספר התורה, המשכן מפוּרַט ומפוּרַש כדי שליום השמיני[1] נהיה כוּלנוּ מוּכנים למפגש.

עִידן בניין המשכן, ביום ראשון של חודש ניסן, העם מוּכן לבנוֹת ולַחנוֹך את המשכן.

בשבעת ימי המילוּאים, משפחת אהרון הכוהנים, בהדרכת משה וא'לוקים,

התקדשוּ ולמדוּ את תפקידם בעִידן חדש בתולדות האדם: יחס חדש בין ה' והעַם.

"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי"[2] בו טקס חנוּכת הבִניין, בֵית מועד לקשרים ישירים

בין הבורא והעולמים. עד כה התגלה הא'לוקים לאבוֹת וגם לנביאים,

לפִי דרגת זכוּת מוּסרי  של האנשים.

ובכן מעכשיו במִשכָן שכינת-בורא-העולם תשכוֹן עִם בני אדם:

ישראל יהיה בתפקיד,  באופן מתמיד.

שמחת בניין המשכן

כשמחת בריאת העולם

בתלמוּד נאם החכם:[3] "לפני ה' שִׂמחה הייתה ביום חנוּכת המשכן

כְבְיום שבוֹ הוא ברא את העולם וצבאם."

אמר א'לוקים במעשה הבריאה: "ויהי ערב ויהי בקר, יום אחד"[4], יום שני, יום שלישי

עד יום שבת, יום השביעי, אז סיימתי את הכול בעולמי,

והנה אחר דוֹרוֹת, "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" קם בניין בֵית המוֹעד, בין אדם ובֵינִי

שכינתי זוהרת באור הידיעה: שיש וודאוּת לנוֹכחוּת ה' בעולם,

שאינוֹ קיים כתוצרת סתם, אלא מיוּסד ברצוֹן קיים,

אף אם בוֹראוֹ דוֹמה לפעמים כנעלם.

וכן וַדאוּת השכינה תלוּיה במדרגת המוּסר של האדם.

ה' רחוֹק לאדם ואף נגיש, על פי קיבוֹלת האדם להרגיש את קִרבַת ה' המַקדיש,

הוא אינסוֹף אך ליד כל איש.

השכינה בארץ וברקיע

מתאר המדרש[5] תנוּעוֹת השכינה: בימי הבריאה,

שכינת האדוֹן במְלוֹא העולם גלוּיה הייתה,

והשכינה, מהעולם התחתון, התרחקה לרקיע הראשון, בגלל החטא של האדם הראשון,

ואחר כך לרקיע השני, השלישי, הרביעי עד השביעי, בחטאי הדורות

 של הקיני, הבבלי, הכנעני, הסדומי והמצרי.

אך הוֹדוֹת לזכות דוֹרוֹת הצדיקים : אברהם, יצחק, יעקב: הסבים,

לוי, קהת, עמרם ומשה: דורות הבנים,

השכינה חזרה מהרקיע, ב7 שלבים, עד שנִגאלו העברים מִמצריָם.

"וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי"[6] כדי לתת לעם את התורה.

אז את המשכן משה בָנָה, והשיב את השכינה למקומה,

כְפִי שְשָׁרְתָה בימי הבריאה:

לכן כתוּב "צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ"[7] עִם השכינה.

השכינה באבלות הגלות

השכינה הייתה סימן ממש להתגלוּת ולגאוּלה.

 יש דעה שמאז חורבן בית המקדש, יחד עִם ישראל היא גָלתָה

וליִוותָה אותנוּ בגוֹלה, וכִביַכוֹל אֵת סבלוֹתינוּ וייסוּרינוּ שם[8] חַוותָה.

אבל יש גם דעה שגלוּתֵנוּ היא ביטוּי אַבַלֵנוּ על הסתלקוּת השכינה מרצנוּ,

וגם יש גלוּת ה' שהיא אַבַלוֹ על התרחקוּתוֹ מֵעִם עַמוֹ.

התלמוּד  בסנהדרין מבשׂר: "האַבֵל בגלוּת לא יכוֹל  עוֹד לִסבוֹל את אבֵלוֹ!

דַיוֹ לאָבֵל שיעמוֹד באַבֵלוֹ "[9],

לפי חכמינו יש שתי דרישוֹת לגאוּלה ולסיוּם הגלוּת:

גם רצון האדם לסוֹף אבֵלוֹ , ולחזרת השכינה של בוֹראוֹ,

וגם רצון ה' לחזור להיות בבֵית המוֹעד

בקרב הבריוֹת שעלוּ מספיק לדרגת מוּסר התוֹרה.

לכן נאזוֹר תקווה וביטחוֹן בגאוּלת ישראל בהמוֹן !

[1] ויקרא ט,א: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי..." ויקרא ח,י: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן."  

מלכים א ח,סו: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי [שלמה] שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרְכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ.. וַיֵּלְכ֣וּ לְאָהֳלֵיהֶ֗ם שְׂמֵחִים֙ וְט֣וֹבֵי לֵ֔ב .."  מלכים א ט,א: "וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה'..."

[2] ויקרא ט,א

[3] תלמוד בבלי, מסכת מגילה י/ב

[4] בראשית א

[5] מדרש בראשית רבה יט,ז

[6] שמות יט,כ

[7] תהלים לז,כט

[8] מכילתא בא, מסכתא דפסחא יד,ה

[9] תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין צז/ב

דבר החסידות – פרשת שמיני

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם בחמישי, 08 אפריל 2021 15:15

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1189

ב"ה

דבר החסידות – פרשת שמיני

הניצחון האמיתי

פעם הגיע לרבי אחד המנהיגים של הפדרצייה היהודית של צפון אמריקה, והציע שהמשפחות היהודיות יציבו כסא ריק ליד שולחן ליל הסדר, לזכר קדושי השואה הי"ד הנעדרים מאתנו.

השיב לו הרבי:

-         הרעיון שלך מעניין, אבל אני הייתי מציע, שבמקום להשאיר את הכסא ריק, נזמין יהודי שלא חוגג עדיין את ליל הסדר ונושיב גם אותו ליד שולחן ליל הסדר. זו תהיה מורשת חיה אמיתית ונצחון לעם היהודי.

 (ע"פ הספר "לאן הלכת? – התמודדות עם שכול" פרק 16)

~~~

למה "הולך על גחון"?

לקראת סיום פרשתנו (יא, מב) נאמר "כל הולך על גחון . . לא תאכלום כי שקץ הם".

מפרש רש"י: "הולך על גחון – זה נחש ולשון גחון: שחייה, שהולך שח ונופל על מעיו".

מניין לו לרש"י שמדובר כאן בנחש?

התירוץ פשוט, כי הפעם היחידה בתורה שמוזכר לשון "גחון" בבעלי חיים הוא בנחש – "על גחונך תלך" (בראשית ב, יג).

אבל אם כן קשה לאידך גיסא: מדוע לא מפרש רש"י "הולך על גחון" בפשטות – שהוא הולך על הבטן (כפי שמתרגם אונקלוס "מעוהי"), ובמקום זה נדחק לפרש שגחון הוא מלשון שחייה [=התכופפות] "שהולך שח ונופל על מעיו" כלומר, שהנחש הולך עם הראש כפוף ואח"כ נופל על מעיו?

ויש לבאר טעמו של רש"י בדרך הפשט ועל דרך החסידות:

בדרך הפשט:

לא נמצא עוד מקום במקרא ש"גחון" פירושו מעיים, אבל גחון מלשון שחייה יש לו חבר במיכה (ד, י) "חוּלִי וָגֹחִי בַּת צִיּוֹן כַּיּוֹלֵדָה" שרש"י מפרש: "וגוחי – כרעי ושחי [ומביא דוגמא:] על גחונך, וכן בלשון משנה* כותל הגוחה לרשות הרבים" וגם בלשון ארמי מצינו "גחין ותלחוש" (ב"מ נט, א. ועד"ז בכ"מ).

ועל דרך החסידות:

ידועים דברי חז"ל (שבת קה, ב) "כך אומנתו של יצר הרע – היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה".

וזה מה שהתורה מספרת לנו כאן:

הנחש, שזהו יצר הרע (זהר ח"א לה, ב), לא מגיע ליהודי ואומר לו שיהיה "הולך על מעיו" – שיהיה כל כולו שקוע בארץ ובחומריותה, אלא הוא מתחיל עם "הולך שח" – שהראש שלו יתכופף, ולא יתבונן במי שאמר והיה העולם.

אבל אח"כ: "ונופל על מעיו" – ההתכופפות הקלה מביאה לכך שבסופו של דבר הוא מגיע לידי נפילה גמורה.

והעצה לזה היא "שאו מרום עיניכם" – שיעסוק בעניינים של מרום – תורה בכלל, ובמיוחד בפנימיות התורה (בחינת 'שמים' שבתורה), שזה מונע את המצב של "הולך שח".

שבת שלום וחודש טוב!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יז, שמיני שיחה ד (עמ' 117 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 125 ואילך). הרעיון לעיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" ויקרא עמ' קנג-ד. וראה בהמשך השיחה ביאור מארז"ל (קידושין ל, א) "וי"ו דגחון חציין של אותיות". ועוד חזון למועד.

______________

*)  לא נמצא במשנה שלפנינו, אבל נמצא בתוספתא מו"ק פ"א ה"ד. וראה לקו"ש (ח"י ע' 115. חט"ו ע' 348 הע' 6) שבפירושו על התורה קורא רש"י גם לתוספתא "לשון משנה".

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

פרשת שמיני ייעודו של עם ישראל - מהו?

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם בחמישי, 08 אפריל 2021 15:10

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1120

פרשת שמיני ייעודו של עם ישראל - מהו?

מאת אהובה קליין.

התורה מצווה אותנו להתרחק מהטומאה ולהקפיד על  הטהרה: כפי שמתאר: הכתוב :

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר אֲלֵהֶם.  דַּבְּרוּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.  כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה--אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ.  אַךְ אֶת-זֶה, לֹא תֹאכְלוּ, מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה, וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה:  אֶת-הַגָּמָל כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס--טָמֵא הוּא, לָכֶם.  וְאֶת-הַשָּׁפָן, כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה, לֹא יַפְרִיס; טָמֵא הוּא, לָכֶם. וְאֶת-הָאַרְנֶבֶת, כִּי-מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, וּפַרְסָה, לֹא הִפְרִיסָה; טְמֵאָה הִוא, לָכֶם.  וְאֶת-הַחֲזִיר כִּי-מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא, וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא, גֵּרָה לֹא-יִגָּר; טָמֵא הוּא, לָכֶם.  מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ, וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ; טְמֵאִים הֵם, לָכֶם".  [ויקרא י"א, א- ט]

כמו כן נאמר: "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא, בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ:  הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר, וְהַצָּב לְמִינֵהוּ.  וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ, וְהַלְּטָאָה; וְהַחֹמֶט, וְהַתִּנְשָׁמֶת.  אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם, בְּכָל-הַשָּׁרֶץ; כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב.  וְכֹל אֲשֶׁר- יִפֹּל- עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא, מִכָּל-כְּלִי-עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ-עוֹר אוֹ שָׂק, כָּל-כְּלִי, אֲשֶׁר-יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם; בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד-הָעֶרֶב, וְטָהֵר.  וְכָל-כְּלִי-חֶרֶשׂ--אֲשֶׁר-יִפֹּל מֵהֶם, אֶל-תּוֹכוֹ:  כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ".  [ויקרא, י"א  כ"ט- ל"ג]

השאלות הן:

א] מה הטעם באיסור מאכלות אסורות?

ב]  מה הדין המיוחד לגבי כלי חרס?

תשובות.

הטעם באיסור מאכלות אסורות.

המילה "אֲלֵהֶם"- במילה זו ישנו רמז חשוב מאד הבא למעט את כל  האומות והוא כדעת רוב המפרשים: המאכלים הטמאים, למרות  שיש כאלה החושבים שהם   מקור בריא ותורמים לבריאות הגוף- כדאי לדעת- כי מאכלים אלה הם משקצים את הנפש הטהורה ומסלקים את רוח הקדושה והטהורה מן האדם וגורמים לאטימות השכל ונוטעים בו את תכונת האכזריות ,כך גם סוברים "בעל העקדה" ואברבנאל. [מתוך ספר "מטה שמעון"]

רש"י מביא את דברי תנחומא על ההבדל בין  עם ישראל לבין  אומות העולם: "רבי תנחומא בן חנילאי אומר: התיר להם [לעכו"ם] את האיסורים ואת השקצים ואת הרמשים .   משל לרופא שהלך לבקר שני חולים - ראה אחד מהם שהיה בסכנה אמר לב"ב: תנו לו כל מאכל שהוא מבקש, ראה האחד שעתיד לחיות אמר לו: כך וכך  מאכל יאכל, כך וכך לא יאכל, אמרו לרופא: מה זה? לזה אתה אומר: יאכל כל מאכל שהוא מבקש, ולאחר אמרת - לא יאכל?

 אמר להם הרופא: לזה שהוא לחיים אמרתי לו: זה אכול וזה לא תאכל, אבל אותו שהוא למיתה אמרתי להם: כל מה שהוא מבקש, תנו לו שאינו לחיים. וכך הקב"ה התיר לעכו"ם – השקצים והרמשים, אבל ישראל שהם לחיים אמר לו:

"וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" [ויקרא י"א, מ"ד]

נאמר "אַל־תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם" [שם, מ"ג] - את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו [שם] "ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם" למה? שהם לחיים שנאמר: "וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם"׃[דברים ד.ד] כוונת הכתוב- שעם ישראל- מתוקף היותו קדוש יש לו חלק לעולם הבא.

לכן חשוב שיהיו טהורים ויתרחקו מהטומאה- לא כן לגבי - עובדי כוכבים שאינם זוכים לעולם הבא!

"קדושת הלוי" מבאר: באופן מעניין את הטעם  להתרחק מאכילת חיות ובהמות  טמאות: נאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר אֲלֵהֶם...." [ויקרא י"א, א]

חז"ל אמרו על  דברי הפסוק: "וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ, אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִישָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד"? [שמות ב- ו]

"מלמד שהחזירתו על מצריות הרבה לינוק ולא ינק, לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה"

כלומר - משה הקטן סירב לינוק מהנשים המצריות, לכן הציעה מרים לבת פרעה - להביא את משה אל אישה מינקת עברייה.

לפיכך, אסור לעם ישראל לאכול בשר בהמות וחיות טמאות- כי בעתיד השכינה תדבר עם כל אדם מתוך עם ישראל. כפי שאומר זאת יואל הנביא:

"וְהָיָה אַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-כָּל-בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ, בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם; זִקְנֵיכֶם,.." [יואל ג'-א] זו הכוונה במילים: "אמור להם"- עוד יגיע העת כאשר הקב"ה  עצמו יאמר להם - לבני ישראל, לפיכך יש להזהיר את העם שלא יביאו לפיהם משהו טמא.

"נתיבות שלום" מביא דעה של אחד החכמים הטוען: כי ברוב השנים - קוראים את פרשת שמיני בימי ספירת העומר - שבין פסח לחג שבועות - מתן תורה, כי בפרשה זו נאמר עניין  מאכלות האסורות- ובסיומה נאמר "והתקדשתם והייתם קדושים והיות וימי הספירה משמשים הכנה לקראת מתן תורה וההכנה היא: "קדושים תהיו" כמו שנאמר: ואטהר ואתקדש בקדושה של מעלה, שלא רק ימנע מן האסור, אלא אפילו בהיתר –יתקדש. לכן קוראים בימי ספירת העומר- את הפרשיות בנושא: הטומאה והנגעים- מהטעם שימי  הספירה מטהרים יהודי מכל הטומאות והנגעים הרעים.

ה"נתיבות שלום" מביא גם את דעת הרמב"ם: הרמב"ם כלל בספר קדושה הלכות מאכלות אסורות וכן איסורים נוספים שהם בגדר טומאה- שהם נקראים: הלכות קדושה -  הכוונה שבנושאים אלה עלול היהודי ליפול לשאול תחתית כאשר עושה בחירה בבחינת "ופושעים יכשלו בם"

משפט זה לקוח מדברי הושע:

"מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם".[הושע, י"ד, י]

מצד שני, אם האדם עובד על מידותיו ועושה ההיפך מתאוות לבו בדברים שנפשו של אדם מחמדתן הרי – הם אצלו הלכות קדושה, הדבר נהפך אצלו למקור קדושה - מתוך כך יכול להגיע לרמת קדושה.

עוד לפני שעם ישראל קיבלו את התורה - קבע הקב"ה ייעוד לעם ישראל לחיות  כעם קדוש - כפי שנאמר:

"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ .." [שמות י"ט, ו] ואמרו המפרשים:

 כהנים –היינו, משרתים, ומצאנו שהמלאכים שנקראים משרתים כפי שנאמר: "יוצר  משרתים" [ מתוך "ברכת יוצר אור"] שם מתואר איך מתנהלת שירת המלאכים לפני ה'.

המלאכים נקראים: קדושים  ולכן הקב"ה רצה להכין את עם ישראל לקראת קבלת התורה- כדי שיעשו את התיקון הגמור ויגיעו לדרגת המלאכים כפי שאומר דוד המלך:

"אֲ‍נִי אָמַרְתִּי אֱלֹקִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם" . [תהלים פ"ב, ו] וכל זה היה קורה אילו לא חטאו בחטא העגל.

אבל , יהודי חייב לדעת שתכלית התיקון של עם ישראל להגיע לדרגת: "ממלכת כהנים וגוי קדוש"

המשמעות היא: שכל יהודי-   יחיה בקדושה תמיד:

המוח יהיה קדוש - בקדושת ההשקפות והדעות,- הלב יהיה מקור קדוש -בקדושת כל התשוקות  והרצונות .

גם אבריו יחיו בקדושה. וגם אם היהודי עדיין לא הגיע לכך - צריך להאמין שטמון בו הכוח להגיע לרמה כה גבוהה של קדושה.

 הדין המיוחד לגבי כלי חרס שנטמא:

 התורה מצווה אותנו: "וְכָל-כְּלִי-חֶרֶשׂ--אֲשֶׁר- יִפֹּל מֵהֶם, אֶל-תּוֹכוֹ:  כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ".

מתברר, כי כלי חרס מטמא רק מתוכו ולא מחיצוניותו - כי החרס כשלעצמו אין לו ערך, וכל חשיבותו היא רק לגבי החלק הפנימי שבו - המשמש בית קיבול לדבר מה, לעומתו כלי מתכת שגם  גופו הוא בעל ערך מטמא אפילו מגבו ,מעניין שגם האדם משול לכלי חרס: "עפר מן האדמה" אין לו כל ערך וחשיבות - אלא אם כן יש בפנימיותו –תוך של ממש [הה"ק  מקוצק]

אני נזכרת  בפיוט" וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף" שנוהגים להתפלל - בתפילת מוסף בשני ימי ראש השנה  וביום הכיפורים:

"אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר, וְסוֹפוֹ לֶעָפָר בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר"

רש"י מסביר: כי לאחר שכלי חרס נטמא מהשרץ שהיה  באווירו - הוא מטמא את כל מה שנמצא באווירו ואפילו שלא נוגע בדפנותיו הכלי נהיה ראשון לטומאה [כי השרץ אב הטומאה] לכן הוא מטמא מה שנמצא בתוך הכלי בדרגת שני לטומאה. ועל כך נאמר בתורת כוהנים:

"ואותו תשברו"- מלמד שאין לו אלא שבירתו" ועוד נאמר:

"כל הכלים שנטמאו- יש להן טהרה במקווה- חוץ מכלי חרס..... כלי חרס נאמר בו:" ואותו תשברו, אין לו טהרה- אלא שבירה" [רמב"ם מקוואות פ"א ה"ג]

לסיכום, לאור האמור לעיל- מתוך פרשת שמיני- ניתן ללמוד:  כי הייעוד של עם ישראל הוא: להיות קדוש ולהידמות למידותיו של הקב"ה ולזכור את כל הנסים שעשה לנו בהוציאנו מארץ מצרים מעבדות לחירות:

"כִּי אֲנִי ה', אֱלֹקיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם, לֵאלֹקִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי"  [ויקרא, י"א, מ"ד-]

כדברי ישעיהו הנביא::

"וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ" [ישעיהו מ"ט ,ו]