|
|
קורבן עולה/ שיר מאת: אהובה קליין ©
הוא חטא בהרהורים
רעים- כפירות באושים
חפץ לניקיון כפיים
נעזר בחסדי שמים.
בחיל ורעדה ינוע
בצל ענני רקיע
אוחז באיל קטן
עתה נועד לקורבן.
מרכין ראשו מבושה
בקול ענות חלושה
יביע רגשי חרטה
יקיים ציווי נאמנה.
נזכר באבי האומה
המשמש לדורות דוגמא
בנו עקד על המזבח
וברכות לעמו הרוויח.
הערה:השיר בהשראת פרשת ויקרא[חומש ויקרא]
חומש ויקרא הוא השלישי מתוך חמישה חומשי תורה, ורוב הפרשיות בו מספרות על עניין הקורבנות. לפיכך הוא נקרא בשם נוסף: "תורת כוהנים".
הפרשה פותחת במילים הבאות: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קורבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו קורבנכם" [ויקרא א,א-ג].
מתעוררות כמה שאלות:
התשובה לשאלה א]: ישנו מדרש המתרץ את התשובה בכך שישנו חיבור בן סוף חומש שמות לתחילת חומש ויקרא, שהרי שם נאמר: "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד" [שמות מ', ל"ה], והסיבה, כי בזמן שהשכינה שרתה מעל אוהל מועד - היה שם ענן, לכן היה צורך שה' יקרא למשה מתוך אוהל מועד.
ומהיכן בדיוק היה מגיע הקול של ה'? על כך עונה רש"י: מבין שני הכרובים מעל הכפורת נשמעה הקריאה למשה.
לפי המדרש: ה' קרא לו כדי לעודדו בהמשך תפקידו למען עם ישראל. ורש"י מוסיף: כי לכל הצווים אל משה קדמה קריאה. האם גם בהפסקות שבין עניין לעניין - הייתה קריאה? ועונה על כך רש"י: לפני אמירה או דיבור קדמה קריאה, אך לא בהפסקות המשמשות פנאי למשה כדי שיתבונן בין פרשה לפרשה - בין נושא לנושא.
ואכן הדבר מעורר שאלות, מדוע משה נזקק להפסקה בין עניין לעניין, הרי ה' היה יכול להשפיע על משה כוח רוחני כדי שמשה יבין בעצמו בכל העניינים, ללא שהות מיותרת וללא בזבוז זמן? אלא, אומרים חז"ל: שבהפסקות הייתה שהות למשה לחשוב - ובכך יש מסר לכל אדם, לבל יחשוב כי הוא מסוגל להיות מהיר החלטה ופזיז, כי דווקא אז הוא עלול לבוא לידי תקלות וטעויות.
התשובה לשאלה ב]:
פעמים הקריאה נענית: "קוראים אל ה' והוא יענם" [תהילים צ"ט, ו] אך יש והקריאה אינה נענית: "יען קראתי ואין עונה" [ישעיהו ס"ו,ד].
בדרך כלל, כאשר יהודי קורא - מתפלל אל הקב"ה מתוך המיצר - הקב"ה עונה מתוך המרחב, יש הוכחות רבות: "כי קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת" [תהילים קמ"ה,י"ח].
התשובה לשאלה ג]: על שאלה זו ישנה תשובה נפלאה מפי רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ, בספרו: "עוללות אפרים". בלשון הקודש מוצאים אנו שמות ליצורים אנושיים: איש, אנוש, גבר, אדם. מעניין כי בלשון רבים שלושת השמות הראשונים מצויים: אישים, אנשים, גברים; אך, "האדם" אינו משתנה, ואינו מצוי בלשון רבים.
מכאן המסקנה, כי הכתוב רומז במילים: "אדם כי יקריב.." - כשיהיו כולם מאוחדים כאיש אחד - יחשב קורבן היחיד כאילו כולם השתתפו בהקרבתו,אז נאמר עליהם הפסוק: "תקריבו את קורבנכם".
יהי רצון ועם ישראל יתאחדו במהרה ובע"ה בכך יזרזו את בוא הגאולה והקמת בית המקדש כבימים ימימה, אמן ואמן.
