חומש שמות
דבר החסידות – פרשת פקודי
- פרטים
- קטגוריה: פרשת פקודי
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 22:55
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 473
ב"ה
דבר החסידות – פרשת פקודי
בין עסק הפרנסה לעסק התורה
מסופר, שפעם נסע אדמו"ר הרש"ב [=רבי שלום דובער, החמישי לשושלת חב"ד] במזחלת שלג, בליווי כמה חסידים.
כאשר הגיעו לנהר הקפוא, ירד אחד המלווים לבדוק אם הנהר מספיק קפוא שיוכלו לעבור עליו בבטחה עם המזחלת.
כשחזר, שאל אותו הרבי אם אפשר לעבור.
- ענה החסיד, ששימש גם כ'בדחן החצר': "אני – אוכל לעבור. הרבי – לא בטוח".
- תמה הרבי: "מדוע"?
- השיב החסיד: "כי במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אין יכולין לעמוד"...
(מפי הרב אלתר אלי' הכהן פרידמאן, פעיה"ק צפת)
~~~
לקראת סיום פרשתנו (מ, כב-כד) נאמר: "ויתן את השלחן באהל מועד על ירך המשכן צפונה, מחוץ לפרוכת . . וישם את המנורה באהל מועד נכח השלחן, על ירך המשכן נגבה".
למרות ששניהם, השולחן והמנורה, עמדו באוהל מועד בשווה – סובר הרמב"ם (הל' ביהב"ח פ"ג הי"ב) שצורת עמידתם היתה שונה: השולחן עמד לאורך ההיכל (ממזרח למערב) ואילו המנורה עמדה לרוחב ההיכל (מצפון לדרום).
ויש לומר בטעם חילוק זה:
ידועים דברי הגמרא (ב"ה כה, ב): "הרוצה שיחכים – ידרים, ושיעשיר – יצפין. וסימנך: שולחן בצפון ומנורה בדרום". והיינו שבעבודת ה', השולחן מורה על עבודת הפרנסה וההתעסקות בענייני העולם, והמנורה – על חכמת (ולימוד) התורה [ראה "דבר החסידות" תרומה תשע"ט].
ועל פי זה יובן אופן מיקום השולחן והמנורה, ובהקדמה:
בין מזרח ההיכל למערבו היו הבדלים בדרגת הקדושה, שככל שהמקום יותר קרוב למערב – לקודש הקדשים – כך קדושתו יתרה*, לעומת זאת, בין צפון ההיכל לדרומו לא היה הבדל, כי שניהם עומדים במרחק שווה לקודש הקדשים.
ולכן: השולחן, הרומז על עושר גשמי – עמד בין מזרח למערב, כי יש הבדל בין דרגת בעל-עסק אחד למשנהו (ובין בני ישראל בכלל, בעסקיהם הגשמיים): עד כמה הוא עוסק בצרכיו לשם-שמים ומעלה את הדברים הגשמיים לקדושה.
לעומת זאת, המנורה, הרומזת על לימוד וחכמת התורה – הרי אין הבדל בקדושת התורה לפי דרגת הלומד בה, כי התורה היא תמיד תורת ה' ותורת אמת, ללא כל שינוי**, ולכן עמדה בין צפון לדרום, שדרגתם שווה [ולכן גם הארון, שבתוכו היתה התורה, עמד בקה"ק בין צפון לדרום – מנחות צח, א].
על פי האמור, ניתן למצוא רמז נפלא לכך שבעל הדעה בגמרא (מנחות צח, ב) שלא היה הבדל בין השולחן למנורה אלא שניהם "מצפון לדרום מונחין" [=עמדו לרוחב ההיכל] הוא רבי אלעזר ברבי שמעון:
ידועה שיטתו של רבי שמעון בר יוחאי (אביו של רבי אלעזר בר"ש): "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית ע"י אחרים, שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'" (ברכות לה, ב), כי כאשר עוסקים "בחיי עולם" אין צורך לעסוק "בחיי שעה" )בניגוד לדעת רבי ישמעאל שם: "הנהג בהם מנהג דרך ארץ") – היינו דלדעת רשב"י יהודי צריך רק לעסוק בתורה והקב"ה כבר יספק מזון לעושי רצונו.
– וזו היתה גם שיטתו של רבי אלעזר בנו, כמסופר בגמרא (שבת לג, ב) שבצאתם מהמערה לא היתה דעתו של רבי אלעזר נוחה מכך שראה בני-אדם שמניחים "חיי עולם" ועוסקים ב"חיי שעה" (עושים לפרנסתם) כי צריך רק לעשות בתורה –
ונמצא, שלדעת רבי אלעזר אין בכלל 'עבודה' של שולחן, לעסוק בפרנסה, אלא עניין המזון בא ממילא וטפל ללימוד התורה, ומובן מדוע לשיטתו השולחן והמנורה שניהם מצפון לדרום, כי גם בשולחן אין 'חילוקי דרגות', כי גם המזון בא ע"י עסק התורה – מנורה.
חודש טוב ושבת שלום!
מבוסס על: "רשימת המנורה" סעיפים עה-עו, פו-פז. העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" שמות (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' תפג-ה.
______________
*) ולכן, לדעת הרמב"ם, הרי גם בתוך קדש הקדשים גופא, היה הארון עומד במערבו דווקא, וכן שיטת הרשב"ם ב"ב צט, א [לשאר השיטות: ראה אנציק' תלמודית ערך ארון עמ' קעה].
**) ואף שיש חילוקים בלומדי התורה מן הקצה אל הקצה, וכמארז"ל (עירובין נג, א) "לבן של ראשונים כפתחו של אולם וכו' ואנו וכו'" – הרי החילוקים אינם אלא בהבנת התורה, אבל קדושת התורה (שהיא "דבר הוי'") היא בכל הדרגות שבהבנת התורה בשווה.
_