פרשת פקודי

פרשת פקודי - כיצד ברכת משה עשויה להשפיע עלינו כיום ?

פרשת פקודי - כיצד ברכת משה עשויה להשפיע  עלינו כיום ?

מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת בפסוקים: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה:  עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.  וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר - צִווָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה. וְאִתּוֹ, אָהֳלִיאָב בֶּן - אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן--חָרָשׁ וְחֹשֵׁב; וְרֹקֵם, בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן, וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וּבַשֵּׁשׁ" [שמות ל"ח, כ"א- כ"ד]

לקראת סוף הפרשה נאמר: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה.[להלן, ל"ט, מ"ג]

השאלות הן:

א] מה ההבדל בין המשכן למקדש?

ב] במה בירך משה את עם ישראל כאשר ראה את מלאכת המשכן שנעשתה כציווי ה'?

תשובות.

ההבדל בין המקדש למשכן.

בעוד ששני בתי המקדש - הן הראשון והן השני נחרבו  ונשרפו בידי האויב - המשכן – לעולם לא נחרב. הוא התלווה לעם ישראל  בכל מקום בזמן שהיו נודדים במדבר  בין בהליכתם ובין בחנייתם. ושהיו  ממשיכים בהליכתם במדבר - היו מפרקים את חלקי המשכן והיו נושאים איתם את כל חלקיו.

הגמרא [מסכת זבחים: ס"א, ע"ב] מתארת: איך המשכן שנקרא גם בשם : "אוהל מועד" - היה מתלווה אל עם ישראל בכל מקום במדבר, לפי שנאמר: "ונסע אוהל מועד"- "אף על פי שנסע אוהל מועד  הוא"

ההבדל הבולט בין המקדש למשכן: על מנת לזכות בהשראת השכינה במקדש  היו צריכים לעלות למקדש ולהראות במקום. בניגוד לכך לגבי המשכן - המצב הוא הפוך. השראת השכינה נמצאת עם - עם ישראל בכל מקום היכן  שהם נוכחים.

כפי שהתורה מתארת: "וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" [שמות כ"ה, ח']

מעניין כי המשכן נקרא בשם: "הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת"

"החיזקוני"  מסביר: התורה מדייקת כדי שלא נטעה  במשכן אחר - כגון משכן קורח - הכתוב מדגיש כי  מדובר במשכן העדות לפי שהלוחות שוכנות בו.

בצלאל בן אורי –אומן המשכן - עשה אף דברים שלא אמר לו משה- דוגמת ציפוי ראשי העמודים.

ספורנו מבאר: כי בעוד שהמקדש שבנה שלמה המלך- נחרב- הרי המשכן היו בו כמה יסודות – שבעבורם לא נפל בידי האויבים.

א] המשכן היה : משכן העדות - לפי שהיו בו לוחות העדות.

ב] "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה"-על פי  הציוויים שהעביר  להם משה.:

ג] הייתה עבודת הלוויים בידי איתמר –משמרת כל חלקי המשכן ביד איתמר הייתה.[הוא היה מפקח עליהם]

ד] וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר- צִיווָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה".

מכאן שהיו  ראשי אומני מלאכת המשכן  וכליו - מיוחסים  וצדיקים שבדור, לכן שרתה השכינה במעשה ידיהם ולכן לא נפל בידי האויבים. אבל מקדש שלמה שהעובדים היו מצור – כלומר - מאנשי אומות העולם, למרות ששרתה בו השכינה נחלשו חלקיו והיה צורך לחזק את בדק הבית. ובסוף נפל בכל זאת בידי האויבים. .ואילו בית שני שלא היה בו  אפילו אחד מהתנאים שהיה במשכן - לא שרתה בו השכינה וסופו שנפל בידי האויבים, בית שני לא היה "משכן העדות" שלא היו בו לוחות העדות ולא פוקד - אלא על ידי כורש ולא היו שם בני לוי כפי שהעיד על כך עזרא:

"וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים, וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא-מָצָאתִי שָׁם".[עזרא, ח', ט"ו]

מי שעסקו בבניינו היו צידונים וצורים :

"וַיִּתְּנוּ-כֶסֶף--לַחֹצְבִים, וְלֶחָרָשִׁים; וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן, לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים, לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן אֶל-יָם יָפוֹא, כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס עֲלֵיהֶם".[עזרא: ג' ,ז']

ספורנו טוען: כי בהשוואה למשכן שהיה בו מעט זהב, כסף ונחושת.

הרי היה יותר  עושר  גשמי - בשני בתי המקדש אך מנגד - שרתה השכינה כל הזמן במשכן של משה יותר ממה  ששרתה בבית ראשון ולא נראה כלל במקדש שני , מכאן לומדים: כי לא סיבת העושר וגודל הבניין היוו סיבה להשראת השכינה בישראל ,אלא הדגש  על רצון ה': הרוצה  לשכון בתוך עם ישראל היראים את ה' , תמיד לשכון בתוכם!

משה מברך את בני ישראל בסיום מלאכת המשכן.

נאמר: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִוָוּה ה', כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה.[להלן, ל"ט, מ"ג]

רש"י מבאר את  ברכת משה לעם ישראל:

"אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה  ידכם:

"וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינו  -- עָלֵינוּ : מעשה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ;  וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ". [תהלים  צ', י"ז]

רש"ר מסביר: משה מאציל את ברכתו הנעלה ביותר – על עם ישראל בה מביע את משאלתו מעומק ליבו שהקשבה זו של עם ישראל  -בקול ה' - תאפיין אותם תמיד-היינו ההתמדה בחיי המצוות של היהודים.

"ּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ"- זו החירות .

וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ"- זו השמיעה בקול ה' תמיד.

רק שני יסודות אלה מתוך אחדות  של קירבה מבטיחות לנו את - ה"נועם"

רק כך ניתן להגיע לאושר העילאי שה' מכין לנו- אם נקדיש את  עצמנו אליו כאדוננו.

רק לאחר שמשה ראה את כל המלאכה שעשו חכמי הלב וזה כלל כמובן את כל התרומות שתרמו עם ישראל עבור מלאכת המשכן -מתוך המקור הזה נבעו היסודות בתפילת משה.

ספורנו מדגיש: כי בכל העשייה של אומני המשכן הייתה להם –מתוך כוונה - לעשות את רצון ה' שציווה על כך למשה.

בנוסף כל ישראל היו שותפים לכך- כי קצתם התנדבו להביא ממון וקצתם עשו את המלאכה  בנדבת לבם לעשות רצון הקב"ה.

מעניינים דבריו של רבי חיים שמולאביץ: בספרו: "מוח ולב": כדי להיות כלל, צריך להיות במצב של איש אחד בלב אחד" ואולם כאשר יש כלל [שכולם מאוחדים] זוכה - גם היחיד. ואם חלילה אותו יחיד מתרחק – מתחייב הוא בעוונו.

לסיכום, ניתן להסיק: כאשר עם ישראל מחובר לתורה ומקיים את ציוויי ה' באהבה ויראת שמים -  באחדות מלאה עם כל העם - אזי ברכת משה שורה על  כולנו כאחד- גם בזמננו - השכינה שורה בתוך כל יהודי ויהודי  בתוך כלל ישראל!

זכיתי לראות זאת במו עיניי כאשר  ליווינו  השבוע בן משפחה לבסיס כדי להתגייס לנחל ! חיילים מכל גווני הקשת התאספו עם משפחתם - באהבה ובהתרגשות רבה - למען השירות בצה"ל וברכת משה שרתה ושורה  עליהם - מתוך שמחה ורוממות רוח.

יפים וחשובים דברי דוד המלך:

"הִנֵּה מַה-טּוֹב, וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד".

[תהלים קל"ג,]

משה מברך את ישראל

מֹשֶׁה מְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

הַשָּׁמַיִם קְדֻשָּׁה  מַקְרִינִים

הָעֲנָנִים מְחוֹלְלִים מְרַנְּנִים

מֹשֶׁה נִיצָּב עַל הַסְּלָעִים

מְרֻצֶּה מֵאַהֲבַת אַחִים.

 

מִשְׁכַּן הָעֵדוּת הֻשְׁלַם

הַתּוֹרָה יְסוֹד עוֹלָם

מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן תַּמָּה

עַל פִּי צִוּוּי ה' קָמָה.

 

אָמָּנֵי הַמִּשְׁכָּן חָבְרוּ יַחְדָּיו

בְּכִישָּׁרוֹן אֱלוֹקִי יָצְרוּ כֵּלָיו

בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי וְאָהֳלִיאָב

רָקְעוּ בְּכֶסֶף נְחֹושֶׁת וְזָהָב.

 

מֹשֶׁה מִתְבּוֹנֵן  בַּנֶּאֱסָפִים

חַכְמֵי לֵב - נְבוֹנִים וַחֲרוּצִים

נְשׁוֹת הַחַיִל  הַמְּסוּרוֹת

בִּמְלֶאכֶת טְוִיָּה בְּקִיאוּת.

 

עַתָּה, מֵרִים מֹשֶׁה יָדָיו

יִבְרְכֶם  בָּ-רָמָ"ח אֵיבָרָיו:

ֶהַשְּׁכִינָה – בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם תִּשְׁרֶה

נֹעַם ה'  לָעַד - אוֹתָם יְלַווֶּה.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת: פְּקוּדֵי.[חֻמַּשׁ שְׁמוֹת.] 

פרשת פקודי - מהו הסוד הנצחי של המשכן?

פרשת פקודי - מהו הסוד הנצחי  של המשכן?

מאת: אהובה קליין.

פרשה  זו מסיימת את מלאכת המשכן ואומני המשכן שוב מוזכרים  כפי שכתוב:

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה:  עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.  וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה.  וְאִתּוֹ, אָהֳלִיאָב בֶּן -אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן--חָרָשׁ וְחֹשֵׁב; וְרֹקֵם, בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן, וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וּבַשֵּׁשׁ..." [ל"ח,  כ"א- כ"ד]

השאלות הן:

א] מה מאפיין את שני האומנים - בצלאל בן אורי ואהליאב ?

ב] מהו הסוד הנצחי של המשכן?

תשובות.

שני האומנים: בצלאל בן אורי ואהליאב.

מעניין ללמוד את גישתה  החיובית  של  התורה כלפי האומנות - שהיא פרי כישרון אלוקי כפי – תיאור המעלות והסגולות להם זכה בצלאל. בצלאל התעלה באמצעות רוח אלוקים שה' מילא אותו למען שליחותו והייעוד שלו.

חז"ל סוברים: [במסכת  סנהדרין ]: בצלאל היה בסך הכול בן שלוש עשרה - לכן  ניתן להסיק : כי בגיל כה צעיר הוא לא השיג כישרונות איכותיים אלה בכוחות עצמו , אלא זו הייתה מתנת שמים מבטן ומלידה. אך יש גם התמהים על גיל כה צעיר של בצלאל - בעודו ברמה כה גבוהה?

אולם, עצם העניין שאדם נועד למשימה  כה עילאית  למען מלאכת המשכן מוכיחה: כי כישרונות וסגולות אלה הם מתנת אלוקים.

לבצלאל הייתה סגולה מיוחדת: ל"הורות" וללמד את הידע

שברשותו לאחרים.

מעניין לציין - כי אצל בצלאל - התורה מפרטת שושלת של שלושה דורות: וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר,

לעומתו, אצל אהליאב- רק שני דורות: "אָהֳלִיאָב בֶּן- אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן"

על פי הרמב"ן: אצל בצלאל נראה שכישרונו  כבר היה בטרם נולד , היינו - בבחינת:
"בְּטֶרֶם  אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ" [ירמיהו א', ה] מלבד הידיעות הנעלות של סודות היצירה - בצלאל מוכשר גם בידיעות טבעיות שהן פלא בנסיבות בהן חיה אז האומה: "ישראל במצרים פריכים [עבדו עבודת פרך] בעבודה חומר ולבנים, לא למדו מלאכת זהב, כסף וחרושת אבנים טובות , לא ראו אותם כלל, והנה פלא הוא שיימצא בהם אדם גדול בכסף, בזהב, בחרושת, אבן ועץ, וחושב, ורוקם ואורג, כי אף  בלומדים לפני חכמים - לא ימצא בקי בכול האומנויות כולן, בבוא ידיהם תמיד בטיט ורפש. ולא יוכלו  לעשות בהם אומנות דקה ויפה". במילים אחרות - זו אומנות קדושה ומופלאה משהו נסי ממש.

אברבנאל סובר: כי משה לא ידע במי לבחור? האם בבצלאל. או באהליאב? היות והיו רבים שהתנדבו למלאכת המשכן והיו גם דעות מחולקות בעם. היו שכעסו על משה שהוא בוחר   בבני משפחתו לכל תפקיד מרכזי ומוסר את כסף המשכן לנכד אחותו מרים. כדי למנוע את כל הבלבול - באה הוראתו של הקב"ה בקריאת שמו של בצלאל - על שם אביו וזקנו. בפירוט סגולותיו הייחודיות להכריז שהוא נבחר מאת ה'!

על פי חז"ל במדרש רבה - בחירה בבצלאל נבעה ממסירות הנפש שהיה לחור - סבו של בצלאל, בעת חטא העגל, התורה מפרטת את ייחוסו עד הסבא כדי להבליט את מידת מסירות הנפש בשורשו.

רבי פנחס הורוביץ, בעל  ה"הפלא"ה [בספרו "פנים יפות"] על בצלאל  מסופר: שהוא עשה את הארון, אך לא מצאנו במפורש את  הדבר שעשה  אהליאב שעבד  אתו יחדיו, אלא הושיבו משום ההלכה שקבעו חכמים: ש"אין עושין  שררות [שלטון] בענייני כספים  של הציבור פחות משניים" [מסכת בבא בתרא ח', ע"ב]

הסוד הנצחי של המשכן.

שני בתי מקדש - ראשון ושני  נחרבו על ידי האויב ונשרפו, לעומת זאת המשכן לא נפל בידי האויב - לאורך כל הדרך במדבר. המשכן היה  איתם בזמן חנייתם של בני ישראל, המשכן הוקם שם במקום חנייתם, וכשנסעו משם, המשכן היה מפורק והיה מתלווה אליהם לכל מקום ומקום.

בגמרא נאמר: [מסכת זבחים ס"א, ע"ב] : "ונסע אוהל מועד"-"אף על פי שנסע , אוהל  מועד הוא"

ההבדל בין המקדש למשכן הוא: מי שחפץ היה להגיע לבית המקדש - כדי לזכות בהשראת השכינה - היה צריך לעלות  ולראות במקום המקדש, מנגד  השראת השכינה היא היכן שיש לנו נוכחות. לכן נאמר: "וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם"

ה' חפץ לשכון בתוך כל יהודי.

אם כן, נשאלת השאלה: מה סוד קיום המשכן?

על פי ספורנו - סוד נצחיותו של המשכן: נובע מתוך עוצמת שלושת המעלות המופיעות בפסוק הראשון בפרשה זו:"

"מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" היו בו לוחות העדות - המשכן היה משכנה של התורה הקדושה.

לכאורה מה משמעות השם: "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" הרי במשכן היו סוגים שונים של כלים: מזבח  החיצון וגם מזבח הזהב- מנורה ושולחן, הכיור ..וכלים נוספים.

ההסבר: בדרך משל: כמו  שהארמון נקרא בשם: "ארמון המלך": כי המלך הוא חשוב ביותר לעומת  השרים והמשרתים בארמון.

חשיבות הארמון אינה נמדדת על פי כמות הדברים שבארמון אלא על פי איכות העניין . כי  המלך הוא העיקר בארמונו.

הנמשל: כך הוא המשכן. עיקר חשיבותו היא התורה השוכנת בו. והכל סובב סביב התורה - ולכן נקרא  בשם: "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" - מעיד מה הם הגורמים שבעבורם הוא נצחי? ולא יכול ליפול בידי אויבים דוגמת שני בתי המקדש שנחרבו:

א] שהיה נקרא משכן העדות - לפי שהיו בו לוחות העדות

ב] "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה": 

ג] שהייתה עבודת הלוויים ביד איתמר- וכך משמרת כל חלקי המשכן בידי איתמר.

ד] שהיו ראשי אומני המשכן - מיוחסים וצדיקים שבדור.

לכן שרתה שכינה במעשה ידיהם ולא נפל המשכן בידי אויבים.

עוד נאמר: "וְעָשִׂיתָ אֶת-הַקְּרָשִׁים, לַמִּשְׁכָּן, עֲצֵי שִׁטִּים, עֹומְדִים".[שמות כ"ו ט"ו] "שעומדים לעולם ולעולמי עולמים[דברי חז"ל]

אבל מקדש שלמה שהיו עושי המלאכה מצור - מאומות העולם למרות ששכנה בו שכינה ,חלקים ממנו נחלשו והיה צריך לחזק את בדק הבית ובסוף נחרב. ואילו בית שני שלא היו בו כלל מהתנאים שבבית ראשון - הוא נבנה על ידי  צידונים....גם נחרב.

התורה היא יסוד הבריאה:, התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנות של הקב"ה [בראשית רבה א', א] התורה היא התכנית לבריאת העולם. ה' התבונן בתורה וכך ברא את העולם.

לכן המסקנה : כי דווקא בימינו - כאשר לא קיים מקדש וגם לא משכן, עם ישראל חייב להתחבר לתורה הקדושה - וזאת כדי שיקויים בנו: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".

לסיכום, לאור האמור לעיל: - על סמך  כל הפירוט של הקמת המשכן, נדיבות הלב של התורמים גדולתם וכישרונם של האומנים - התורה מעבירה לנו מסר  חשוב להיות מחוברים לתורה הקדושה – לקיים הלכה למעשה את הציוויים והחוקים לאורך כל חיינו: זאת כדי שאלוקים יגן עלינו מפני כל האויבים הקמים עלינו  - חלילה לכלותינו -  תמיד ובפרט היום בזמן מלחמה וכמה חשובים דברי ה':

"וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹקִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ לִ֥י לְעָֽם"׃ [ויקרא כ"ו, י"ב]

 

המשכן תם ולא נשלם

הַמִּשְׁכָּן תַּם וְלֹא נִשְׁלַם

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

הִנֵּה הִגִּיעַ הַיּוֹם

מְצִיאוּת וְלֹא חֲלוֹם

מִשְׁכָּן בְּלֵב מִדְבָּר

תַּם וְלֹא נִשְׁלַם.

 

בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב מַבִּיטִים

שִׂמְחָתָם מַרְקִיעָה שְׁחָקִים

עַתָּה תַּמָּה הַמְּלָאכָה

הֲנָאָה-חֶדְוַת יְצִירָה.

 

עֵת לָשֵׂאת תְּפִלָּה

לְמַעַן תִּשְׁכֹּן בְּרָכָה

מִשְׁכַּן עֵדוּת תּוֹרָה

לָעַד תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה.

 

בֶּעָבָר נֶחְרְבוּ מִקְדָּשִׁים

בַּעֲבוּר פֵּרוֹת בְּאוּשִׁים

חוֹצְבִים - מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם

הָעִקָּר בְּרוּחָם - נִפְגַּם!

 

כְּזֶרַע הַנִּטְמָן בָּאֲדָמָה

ַמַּנְבִּיט שָׁורָשָׁיו בַּהֲנָאָה

כָּךְ יִבָּנֶה מִקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה

צִיּוֹן תִּקָּרֵא  קִרְיָה נֶאֱמָנָה.

הֶעָרָה הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת פְּקוּדֵי [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]. 

בִּרְכַּת שְׁלֹמֹה בְּיוֹם חַג

בִּרְכַּת שְׁלֹמֹה בְּיוֹם חַג

מֵאֵת : אֲהוּבָה קְלַיְן ©

הַשְּׁמוּעָה עוֹשָׂה כְּנָפַיִם

יוֹם  חָדָשׁ בִּירוּשָׁלַיִם

יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵיתָנִים

מִטַּף וְעַד זָקֵן חוֹגְגִים.

 

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִתְנוֹסֵס

לְעֵינֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל נֵס

נְבוּאָה קוֹרֶמֶת עוֹר וְגִידִים

אֱמֶת וְלֹא חֶזְיוֹן תַּעְתּוּעִים!

 

אֶל בֵּית ה' הֻוכְנְסוּ הַכֵּלִים

פְּנֵי הַדְּבִיר בְּזֹהַר מְאִירִים

בְּרֹאשׁ הָאָרוֹן כְּרוּבִים סוֹכְכִים

מִלּוֹת  שִׁירָה בְּלַהַט מֵרְנָנִים.

 

לְפֶתַע , עָנָן בְּבֵית אֱלֹוקִים

כֹּוהֲנִים יוֹצְאִים עַזִּים כַּנְּמֵרִים

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל

הַשְּׁכִינָה חִישׁ עוֹטָה עֲרָפֶל.

 

מִילּוֹתָיו בּוֹקְעוֹת רְקִיעִים

מַרְבַד הָרָקִיעַ מַרְעִידִים

מֵעֹמֶק לִבּוֹ מוֹדֶה לֶאֱלֹוקִים

עַל מָכוֹן   שִׁבְתּוֹ  לְעוֹלָמִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַהַפְטָרָה- [מְלָכִים-א, ז-ח]   

 

פרשת פקודי – מכנה משותף להפטרה וכוחה של ברכה

פרשת פקודי – מכנה משותף להפטרה וכוחה של ברכה

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו חותמת את חומש שמות וכאן נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחושת , כמו כן נמנו  כל הכלים הקדושים.

מעניין כי התורה מייחדת לתיאור המשכן חמש פרשיות: תרומה, תצווה, כי תישא, ויקהל ופקודי.

על פי חז"ל: בני ישראל הצטוו להקים את המשכן ממחרת יום הכיפורים, לאחר שירד משה עם הלוחות השניים מהר סיני והמשכן  הוקם:

"וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית - בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:  הוּקַם, הַמִּשְׁכָּן". [מ', י"ז]

יש לשים לב לכמה פסוקים הגנוזים בהם רמזים מעניינים:

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה.." [להלן  ל"ח, כ"א].

עוד פסוק משמעותי במיוחד:

"וַתֵּכֶל--כָּל-עֲבֹדַת, מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ" [להלן: ל"ט ל"ב].

"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִיווָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה". [ל"ט, מ"ג]

בהפטרה שנקרא, בע"ה השבת : שלמה המלך  מברך  את כל קהל ישראל:

כפי שהכתוב מתאר:

"וַיְהִי, בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן - הַקֹּדֶשׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-בֵּית יְהוָה. וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, מִפְּנֵי הֶעָנָן:  כִּי-מָלֵא כְבוֹד-ה', אֶת-בֵּית ה'.  אָז, אָמַר שְׁלֹמֹה:  ה'אָמַר, לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל.  בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל, לָךְ--מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ, עוֹלָמִים.  וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ, אֶת-פָּנָיו, וַיְבָרֶךְ, אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל; וְכָל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, עֹמֵד. וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ ה'אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו, אֵת דָּוִד אָבִי; וּבְיָדוֹ מִלֵּא, לֵאמֹר.  מִן-הַיּוֹם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת-עַמִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לֹא-בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם; וָאֶבְחַר בְּדָוִד, לִהְיוֹת עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי, עִם-לְבַב דָּוִד אָבִי--לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר ה', אֶל-דָּוִד אָבִי, יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם-לְבָבְךָ, לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי--הֱטִיבֹתָ, כִּי הָיָה עִם-לְבָבֶךָ. רַק אַתָּה, לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת:  כִּי אִם-בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ, הוּא-יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי וַיָּקֶם ה', אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר; וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', וָאֶבְנֶה הַבַּיִת, לְשֵׁם ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל". [מלכים –א, ח', י'- כ"א]

השאלות הן:

א] מדוע התורה מפרטת באריכות  את המשכן וכליו?

ב]  אילו רמזים מתגלים בפרשה?

ג] מה הקשר בין הפרשה - להפטרה [מלכים-ב, ז'- ח']

תשובות.

פירוט וספירת הפריטים בתיאור המשכן וכליו.

לעניות דעתי -  התורה  מונה את כל הפריטים הקדושים במשכן וגם  מפרטת את כל מידות המשכן במטרה להראות: עד כמה המשכן אהוב וחשוב אצל בורא עולם ובכך היא רומזת עד כמה ה' אוהב את עם ישראל הנבחר – כי גם אותו דואג למנות ולספור בתורה  מידי פעם – הדבר מוכיח עד כמה ה' אוהב את בניו כדברי רש"י.

המטרה של המשכן:" וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" [ שמות כ"ה, ח']   לא נאמר: "ושכנתי בתוכו" אלא: "וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם"  מכאן שעם ישראל חייב להיות מחובר  לספר הספרים ולקיים להלכה למעשה - את הלכות התורה והחוקים.

ה"נתיבות שלום"  מביא את מדרש תנחומא [י"א]:

"אמר ר' חייא בר יוסף: כל שבעת ימי המילואים היה משה מפרקו ומעמידו למשכן - שתי פעמים  בכל יום, רבי חנינא אומר: שלוש פעמים ביום.

לכן  יש לבאר על דרך העבודה – עניין הקמת המשכן כל כך הרבה פעמים- שהרי המטרה שיהודי ירד לעולם הזה:

"וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" מכאן, שכל יהודי חייב להכשיר את גופו שיהיה מקום להשכנת השכינה.

וכיצד יכשיר את גופו לכלי  להשראת השכינה? התשובה: שידבק בדרכי האבות אשר הצטיינו במידות: אהבה, יראה, ותפארת.

אם יהודי נוהג כך -  אזי יחול עליו: "מְעֹנָה אֱלֹקי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד" [דברים. ל"ג, כ"ז] זוהי תכלית עבודתו של כל יהודי לשמש מקום בו תשרה השכינה.

"אור החיים" סובר: עניין ספירת  פרטי מלאכת המשכן - לא באה מצד רצון עם ישראל, אלא משה רבינו דרש לפקוד ולבדוק את כל פרטי מלאכת המשכן במטרה:

"והְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל" [במדבר ל"ב, כ"ב] כדי שלא ימצא אפילו מישהו אחד מתוך עם ישראל שהשתמש בכספי נדבות המשכן שלא כראוי.

מכאן נפסקה הלכה בשולחן ערוך [יורה דעה, סימן רנ"ז]: "אף על פי שגבאי הצדקה הכשרים אין מדקדקים אחריהם - בכל זאת טוב שיתנו חשבון - כמו שמצינו במשה רבינו שנתן חשבון מנדבות המשכן"

 רמזים מעניינים בפרשה.

 נאמר: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה"

 רש"י מתייחס לכפילות:".. הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן.."-

שתי פעמים יש כאן רמז למקדש שנתמשכן בחורבן ראשון וחורבן שני. בעבור חטאם של ישראל [מדרש תנחומא , פקודי, ה]

 ובמילים: "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת": רמז-  לעדות שוויתר להם הקב"ה על חטא מעשה העגל- לפי שהשרה שכינתו ביניהם. ועוד פסוק מעניין:

"וַתֵּכֶל--כָּל-עֲבֹדַת, מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ"

דעת מקרא מסביר: המילה: "וַתֵּכֶל—" רומזת : שמעשה המשכן שקול כנגד בריאת העולם ומשלים אותה ויתכן שהמילים : "משכן" ו"אוהל" הם באים כצמד  שמות נרדפים - שמטרתם להתאמה וחיזוק חשיבות המשכן.

ה"נתיבות שלום" טוען: כמו שהמשכן רומז על עולמות גבוהים- גבוה מעל גבוה -באופן זה: מרומז על קומת האדם—שהיא- משלושה חלקים: החלק התחתון, האמצעי והשלישי:

 המשכן היה מחולק: לקודש הקודשים- שבתוכו היו הארון והכרובים, ההיכל שבו היו מונחים- המנורה והשולחן  ומזבח הקטורת, והעזרה- בה  היה המזבח החיצון ,לכן  כך באדם שלושה חלקים: המוח, הלב והאברים.

 וכשם ששלימות המשכן נוצרה מכל חלקיו- בדומה לכך שלמות היהודי- היא: במטרה להיות מקום להשראת השכינה- וזאת על ידי שיקדש את כל חלקיו באופן שתוכל לשרות עליו השכינה.

 ועל דרך זה הקימו סביב המשכן גדר- כדי להזכיר לנו ולרמוז לנו על: גדרים וסייגים בעבודת ה' .

 על המילים: "כּל-הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה, בְּכֹל, מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ"

ישנו מדרש תהלים: "אר"ש בן לקיש, לא היה  זהב ראוי להיבראות ולמה נברא?

 בשביל בית המקדש שנאמר: "כָּל-הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי  למלאכה" ונאמר גם בחומש

 [בראשית ב', י"ב]: "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב"[מדרש תהלים קי"ח]

ובנוגע לכסף הוא נקרא- כך על שום שמתבייש מהזהב [מלשון: הכסיף פנים]. ועוד יש כסף אחר שהוא טוב יותר מן הזהב, ונקרא: כן על שום שהוא: מבייש את כל הזהבים וזהו הזהב הנקרא: כסף ועל כך אמר דוד המלך:

"טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף."[קודם זהב ואחר כך כסף]

[מתוך- כתב יד תלמידי הגר"א אוסף "כנסת ישראל"]

 הקו המקשר בין הפרשה להפטרה בספר מלכים [ א-ז-ח]

פרשת פקודי המסיימת את חומש שמות - מתארת גם את סוף הקמת המשכן ואת ברכת משה אל העם:

"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ--כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה."   [ל"ט, מ"ג] ובהמשך נאמר:

"וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד ה', מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן.  וְלֹא- יָכֹול מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד ה', מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן" [מ', ל"ד- ל"ה]

דעת מקרא מסביר: כשמשה סיים את מלאכת המשכן, מיד הופיע ענן וכיסה את  המקום ואותו ענן - מסמל את השראת השכינה על הר סיני , זה מהווה סימן לכך: שמי  שניגלה לעם ישראל במעמד הר סיני - בא גם לשכון  באוהל מועד- וכבוד ה' היה "מראה אש"- כמראה ענן זוהר ומבריק , גם תוכו של המשכן היה מלא ענן אור.

האירוע החשוב הזה מתרחש לאחר שמשה בירך את העם ומהי משמעות הברכה הזו?

רש"י עונה:- אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם כפי שנאמר:  " וִיהִי, נֹעַם ה'  אֱלֹקֵינוּ -- עָלֵינוּ: וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ;    וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ" [תהלים צ', י"ז].

מוסיף רש"י ואומר: תפילה זו היא אחד מ:י"א מזמורים  ב'תפילה למשה' כלומר - המזמור מתחיל במילים: "תפילה למשה"

מכאן שהברכה התממשה.

אירוע דומה מתרחש כאשר שלמה המלך מסיים את בניין המקדש. הוא מתכסה בערפל - זה מסמל את כבוד השכינה במקום

"וַיְהִי, בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן-הַקֹּדֶשׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-בֵּית ה'. וְלֹא-יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת, מִפְּנֵי הֶעָנָן:  כִּי-מָלֵא כְבוֹד-ה', אֶת-בֵּית ה'"

בהמשך נאמר:

"וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ, אֶת-פָּנָיו, וַיְבָרֶךְ, אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל"; שלמה המלך מקהיל את העם ומברך אותם- מזכיר את אביו והבטחת ה'  המתגשמת. כי הוא בנו של דוד - יקים את המקדש  ומברך ומודה על כך לה'.

המלבי"ם מסביר: בית המקדש הוקם  על הר המוריה- מקום עקדת יצחק ושם גם חלם יעקב את חלום הסולם, התגלתה השכינה כאשר דוד רכש את הגורן מארוונה - מלך יבוס. לכן המקום הזה מאד חשוב בעיני ה'. ואם ה' הישרה את שכינתו במקום זה בעודו שומם ונידח -  בוודאי גם בעתיד כאשר יבנה שם המקדש - הוא ישמש מקום קבוע להשכנת השכינה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: בפרשה ובהפטרה – ישנו  קו  משותף, תחילה הוקם המשכן - ומאוחר יותר המקדש הראשון והשני וכן עתיד להיבנות המקדש השלישי בירושלים  ועל כך אנו מתפללים יום, יום. ברכת משה ושלמה מעניקה  עוצמה להשכנת השכינה  גם לעתיד לבוא:

ויפה וחשוב המזמור: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים“ [תהלים קכ"ו]

יש לזכור שאת המקדש השלישי  עתיד ה' לבנות בכבודו ובעצמו – כנאמר :
"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו .." [תהלים  קכ"ז, א]

 

 

דבר החסידות – פרשת פקודי

ב"ה

דבר החסידות – פרשת פקודי

 

מעז יצא מתוק

 

אחרי שהרבי הריי"צ [=רבי יוסף יצחק, חמיו של הרבי] יצא מרוסיה, המשיך כידוע לדאוג ולפעול למען יהודי רוסיה, גם כשעמד מול קשיים גדולים.

בהזמנות מסויימת, התארח הרבי בביתו של יהודי מסויים, שלא ניחן בחכמה יתרה.

כאשר הרבי סעד עם בני ביתו בחדר שיועד להם – רצה היהודי הזה להכנס ולשוחח עם הרבי בשעת הסעודה, כי הרי הוא המארח... ולמרות שהמזכיר הרב יחזקאל (חאצ'ה) פייגין ניסה למנוע ממנו להכנס, הוא בכל זאת נכנס.

באמצע הסעודה, הרבי ישב מהורהר והביט במרק. המארח ב'חכמתו' חשב שהרבי מחפש את ה'לוקשן' [=האטריות] במרק, ורצה לעזור לו ואמר: "רבי! לאזט זיך אראפ נידעריקער וועסטו געפינען די לאקשן" [=רבי, אם תכניס את הכפית עמוק יותר תמצא את האטריות]...

הרבי חייך ואמר לו "דו האסט מיר ממש מחיה געווען..." [ממש החייתני]

~

והסביר המשפיע הגה"ח ר' יואל כהן ז"ל:

הרבי כנראה הרהר באותו זמן על המצב ברוסיה, על הקושי שעוברים היהודים שם. וזו היתה מעין תשובה משמים (כידוע שלפעמים שולחים רמזים ע"י אדם שאומר דבר מה), והרמז היה שהחלק העסיסי נמצא דווקא בתחתית, כלומר, שדווקא ע"י קושי הגלות של יהודי רוסיה – יימצאו הלוקשן דהיינו החלק העסיסי, הדרגות הכי נעלות.

(ע"פ "שמענו מרב-יואל" (הר' י.ח. ביינדמן) עמ' 195)

~~~

ה'חניה' שהיא 'מסע'

ספר שמות מסתיים בפסוק "כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו, לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם".

מפרש רש"י: "מקום חנייתן אף הוא קרוי מסע . . לפי שממקום החנייה חזרו ונסעו, לכך נקראו כולן מסעות".

וצריך להבין:

איך נקראים חניות בני ישראל בשם 'מסעות'? הרי לכאורה "חניה" ו"מסע" הם שני דברים מנוגדים לחלוטין:

כי כל מסע – קירב אותם יותר אל היעד הנכסף – ארץ ישראל.

ואילו כל חנייה – יצרה עיכוב בדרך ליעד נכסף זה!?

אלא הדבר יובן בהקדם דברי הגמרא (עירובין נה, ב) על החניות שבמדבר: "כיון דכתיב על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו – כמאן דקביע להו דמי", כלומר, שמכיוון שכל החניות היו על פי ה' הרי הם נחשבים מקום של קבע (ולא איזה טלטול זמני).

ולפי זה צריך לומר, שמה שהחניה נקראת מסע היא לא מצד החסרון שבה (שהיא חלק מ'טלטולי הדרכים') אלא הכוונה היא שכל חניה היתה הכנה למסע שבא לאחריה, שמקרב אותם לארץ ישראל [ויוצא משילוב הגמרא שם ורש"י אצלנו: שהחניות היו להן לא רק המעלה של 'קבע' כי אם גם המעלה של 'מסעות'].

וזוהי ההוראה לכל זמן הגלות, שהוא מסע ארוך אל הגאולה

[כידוע פירוש אדמו"ר הזקן (בלקוטי תורה) על הפסוק "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים" – שלכאורה יצאו ממצרים במסע אחד בלבד? אלא: שכל המסעות מיציאת מצרים עד הגאולה השלמה הם שלבים של יציאה ממיצרים וגבולים, והתחנה הסופית נקראת "ירדן ירחו" הרומז על משיח ש"מורח ודאין" [=דן ע"פ הריח] (סנהדרין צז, א)]

– שכל מקום שיהודי מיטלטל ומגיע אליו בחשכת הגלות, אינו עניין של עיכוב וחסר תוחלת, אלא יש בו תכלית והכנה למסע לקראת הגאולה. ועל דרך זה כל התעסקות של יהודי בענייני עולם הזה – אינם דברים ש'בדרך אגב' אלא הם גם חלק מהתכלית, כשהם נעשים לשם שמים, לעשות לו ית' דירה בתחתונים ולקרב את הגאולה.

~

וזהו הקשר בין סיום ספר שמות לתחילתו:

ספר שמות מצויין במדרש (ב"ר פ"ג, ה) "שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה". ואם כן איך מתאים שפתיחת הספר היא "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" – תחילתה של גלות מרה וחשוכה שנמשכה מאות שנים?

אלא, שכבר בירידתם למצרים ובכל שלב בגלות כבר היו טמונים זרעי הגאולה. וכן גם בנוגע לענייני עוה"ז שלמרות שמצד עצמם הם אפילה (ראה ב"מ פג, ב) – הרי כאשר הם נעשים כלים לאלקות, כמו בפרשיות ספר שמות שלקחו כלים גשמיים ועשו מהם משכן לה', הרי זו יציאה מאפילה לאורה.

 

כן תהיה לנו ולכל בית ישראל, שנצא בקרוב ממש מאפילה לאור גדול!

חודש טוב ושמח, ושבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ו, פקודי שיחה ב (עמ' 235 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 248 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" שמות (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' תרעא-תערב.

 

--

 

 

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

 

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער   מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות   בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת   קייטנת גן ישראל   שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

 

כתובת: רחביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

 

תשובההעברה

הכהן הגדול ומעילו

הכהן הגדול ומעילו.

מאת: אהובה קליין ©

לכהן גדול  מְעִיל הָאֵפוֹד  

בו  גנוז  מוסר וסוד

מעשה אורג  כְּלִיל תְּכֵלֶת.   

לבוש הדור כסות מלך.

 

רִימֹּונֵי תְּכֵלֶת ואַרְגָּמָן,

ְתוֹלַעַת שָׁנִי מָשְׁזָר, 

פעמוני זהב טהור.

בדרכו ישמיעו קול.

 

לשולי מעילו מחוברים

דיבור קדוש מסמלים

מלשון הרע מתרחקים

חכמה על הלב ממליכים.

 

הכהן ניגש לקודש

תפילה נושא ברגש

מלאכי מרום  מתרחקים

המקום לכהן מפנים.

הערה: השיר בהשראת פרשיות- ויקהל- פקודי [חומש שמות]

 

 

 

פרשת ויקהל- פקודי : מה גנוז במעילו של הכהן?

פרשת ויקהל- פקודי : מה גנוז במעילו של הכהן?

מאת: אהובה קליין.  

התורה מתארת את בגדי הכהונה שנעשו -  על ידי אומני המשכן - חכמי הלב: אהליאב בן אחיסמך ובצלאל בן אורי בן חור - בציווי ה' - בפרטי פרטים: אחד הבגדים מתוך השמונה בגדי כהונה של הכהן הגדול הוא: המעיל וכך הכתוב מתאר את עשיית המעיל: "וַיַּעַשׂ אֶת-מְעִיל הָאֵפֹד, מַעֲשֵׂה אֹרֵג, כְּלִיל, תְּכֵלֶת.  וּפִי-הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ, כְּפִי תַחְרָא; שָׂפָה לְפִיו סָבִיב, לֹא יִקָּרֵעַ. וַיַּעֲשׂוּ, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל, רִמּוֹנֵי, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--מָשְׁזָר.  וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי, זָהָב טָהוֹר; וַיִּתְּנוּ אֶת-הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב--בְּתוֹךְ, הָרִמֹּנִים.  פַּעֲמֹן וְרִמֹּן פַּעֲמֹן וְרִמֹּן, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב, לְשָׁרֵת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה". [שמות ל"ט, כ"ב- כ"ז]

השאלות הן:

א] כיצד היה עשוי המעיל ומה מסמל ?

ב] מדוע היו הכוהנים חייבים בבגדי הכהונה?

תשובות

מעילו של הכהן.

הכלי יקר סובר- כי מעילו של הכהן הגדול - אשר צבעו : תכלת- צבע הדומה לים - היה מכפר על לשון הרע ,הרי על הים נאמר: "וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי;    וָאָשִׂים, בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם. וָאֹמַר--עַד-פֹּה תָבוֹא, וְלֹא תֹסִיף"; [איוב, י'-י"א]

משמעות הפסוקים: ה' הציב לים גבולות  למנוע  את מימיו שיצאו ממקומם. חלילה! לכן אדם המתבונן על מעיל התכלת של הכהן - נזכר בים הגדול ומכאן יסיק: כשם שה' תחם גבולות לים. כך דאג לחומה ובריח - סביב פטפוטי הלשון.

חז"ל אומרים על כך: "ולא עוד, אלא שהקפתי לך - ב' חומות, אחד של עצם  ואחד של בשר"- כלומר: השפתיים והשיניים –יש בהם את היכולת להימנע  מעיסוק בלשון הרע - על ידי  שאדם יחשוב פעמיים - טרם ידבר ויחסום  את שפתיו ושיניו.

כאשר אדם מתעורר ומתבונן בתכלת הציצית - הדבר מזכיר גם את התעוררותו והתבוננותו במעיל התכלת של הכהן.

בכל יום אנו מתפללים לה': "וְהָיָ֣ה לָכֶם֘ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺ֣ת ה' וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־ אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם: (במדבר, ט"ו, ל"ט]

לכן, כשם שהים אינו פורץ  את גבולותיו ונשאר בשטחו - על ידי שליטתו של ה' כך גם האדם ינצור את פיו כדי שלא יחצה גבולות ויעבור ללשון הרע, חלילה.

בנוסף, עלינו לזכור כי עצם ההתבוננות בים  הרי גם השמים משתקפים בו - לכן יביט לרקיע ויזכר בצבא השמים-היינו, הכוכבים , הירח וגם החמה המוכיחים את  מעשה הבריאה בחיי היום, יום. הרקיע המזכיר את כיסא מלכותו של ה'-  כי מקור נשמתו האלוקית –של האדם מן העליונים. וכל התבוננות זו- בים וברקיע וזכירת ה'- שאין עוד מלבדו. תמנע מהאדם לחטוא חטאים ואף להתרחק מעניין לשון הרע, כדברי שלמה המלך:

"אַל־תְּבַהֵ֨ל עַל־פִּ֜יךָ וְלִבְּךָ֧ אַל־יְמַהֵ֛ר לְהוֹצִ֥יא דָבָ֖ר לִפְנֵ֣י הָאֱלק֑ים כִּ֣י הָאֱלֹקִ֤ים בַּשָּׁמַ֙יִם֙ וְאַתָּ֣ה עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־כֵּ֛ן יִהְי֥וּ דְבָרֶ֖יךָ מְעַטִּֽים" [קהלת ה'. א]

בעזרת שיניו ושפתיו - ינצור את פיו וימעט בדיבור- בכך ימנע משימוש בלשונו  ברכילות.

הפעמונים הקבועים בשולי המעיל-המשמיעים קול צלצולים – תפקידם: לכפר על הלשון בתוך הפה -  דוגמת הענבל.

התיקון המתבקש  הוא: פיקוח על כוח הדיבור, להרבות בדברי קדושה והדבר הזה מתבטא במילים:

"וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת". [ שמות כ"ח, ל"ה]

ה"אלשיך" מסביר: את הסיבה לכך שהפעמונים בשולי המעיל היו קבועים בין הרימונים: כפי שהכתוב מציין בפרשתנו :

"וַיִּתְּנוּ אֶת-הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב--בְּתוֹךְ, הָרִמֹּנִים.  פַּעֲמֹן וְרִמֹּן פַּעֲמֹן וְרִמֹּן, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב, לְשָׁרֵת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה".

המסר הוא: שהשתיקה היא: בעדיפות עליונה - כיצד?  לפי שהפעמון היה  כעין זוג בענבל מקשקש בתוכו- כמו  לשון בתוך הפה והזוג המקשקש- הוא המשמיע קול בבוא הכהן אל הקודש- הדבר הזה הוא רמז על דיבור הלשון בפה האדם. אך מנגד - הרימונים של תכלת וארגמן ותולעת שני הם כמו פיות סתומים אשר קולם לא ישמע כלל והם רומזים על השתיקה !

מכאן, שבין שתי שתיקות ישנו דיבור אחד כשם שפעמון אחד היה קבוע בין שני רימונים- מכאן שהשתיקה צריכה להיות- פי שניים מהדיבור.

ונאמר: "וְהָיָה עַל-אַהֲרֹן, לְשָׁרֵת; וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה', וּבְצֵאתוֹ--וְלֹא יָמוּת". [שמות כ"ח, ל"ה] פסוק זה מרמז: כאשר הדיבור שהוא נמשל למעיל הכהן - יהיה במטרה לשרת את ה' ולא לדיבור בגדר לשון הרע – התוצאה תהיה: שקולו של הכהן –תפילתו תישמע בבואו אל הקודש ותתקבל במרומים.

ה"חפץ חיים"  מסביר את המילים : "וּבְצֵאתוֹ--וְלֹא יָמוּת"- כאשר יגיע זמנו של הכהן לסיים את חייו בעולם הזה ימצא בעולם הבא את תפילותיו שהשיח עם ה' במהלך חייו ונאמר בזוהר הקדוש:

שיזכה בעולם הבא לחיים נצחיים - אם אכן היטיב לשמור על  לשונו מדיבורים אסורים במשך חייו!

רבינו בחיי מוסיף ואומר: " כי בבואו של אהרון הכהן בהיותו לבוש בשמונה בגדי כהונה- ישמע קולו- כלומר- תפילתו תהיה מקובלת לה'  וקול הפעמונים שבשולי מעילו הוא מדרך המוסר וכאן לימדה אותנו התורה: מהי דרך ארץ- כי המעוניין להיכנס לפני מלך בשר ודם - עליו להקיש בפתח הארמון תחילה כדי שלא יכנס באופן פתאומי אליו ,שהרי כל מי שנכנס ללא רשות אל ארמון המלך- נענש בעונש מיתה כפי שלומדים אנו במגילת אסתר:

"כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא-אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית" [מגילת אסתר, ד' ]

עוד טעם: למרות שהכול ידוע לפני ה' והמלאכים-הרי תפקיד הפעמונים לאותת  שהכהן הגדול רוצה להיכנס  אל הקודש.

זאת כדי למנוע: שהמלאכים המשרתים בקודש - לא יפגעו בכהן כאשר לפתע מופיע – ללא הודעה מוקדמת!

הדבר משמש - אזהרה למלאכים שיפנו את המקום לאוהבו של מלך - לכבוד המלך, כדי שיוכל להיכנס ולשרתו בייחוד ועוד שלא יינזק הכהן כאשר נכנס פתאום למקום הקדוש ואילו כאשר הכהן יוצא - הרי באמצעות קולות הפעמונים קורא למלאכים- שיכולים לשוב למלאכתם!

נטילת רשות זאת - הייתה במהלך כל השנה, אבל ביום כיפור היה נכנס בבגדי לבן- בלא סימן הקריאה ונטילת רשות!

לעניות דעתי, הרימון בשולי המעיל- ראשו בצורת כתר  מסמל שאדם צריך להמליך את מוחו על הלב ולדבר רק דברי קדושה.

כמו כן ,  ניתן גם להסביר- כי עליך לשמור על  לשון נקייה בכל עת- כי מלך מלכי המלכים צופה בך! בבחינת:

"דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין"

בגדי הכהונה ומטרתם.

"נתיבות שלום" מבאר: אמרו חז"ל [מסכת ערכין ט"ז וברש"י- שם]

למה נסמכה פרשת קורבנות לפרשת בגדי הכהונה? התשובה לכך היא: לומר לך: מה קורבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים..

כותונת- מכפרת על שפיכות דמים, מכנסיים על גילוי עריות, מצנפת מכפרת על גסי הרוח, אבנט –על הרהורי הלב. אפוד על עבודה זרה וציץ על עזות מצח ומעיל- כנגד לשון הרע.

לפי דברי הכתוב: מטרת  בגדי הכהונה הם: "לכבוד ולתפארת"

לפי: בעל העמק דבר: המטרה: "שיהא אהרון מקדש עצמו ומתנהג בחסידות ופרישות, נבדל מכל ישראל".

זה אי אפשר. אלא באופן שיהיה נכבד בעיני הבריות, שידעו ויבינו, שהוא במעלה עליונה  מהם. ולא יחשבו זאת לגבהות הרוח, לפיכך היה צורך שיהיו הבגדים לכבוד ותפארת.

זה הבינו בני ישראל כי חפץ ה' ביקרו, וראוי היה להיות מרכבה לשכינה"

לפי הסבר זה -  הבגד נועד לרומם את אהרון ובניו ולסמן את היותם כוהנים ונכבדים בעיני הבריות.

הרמב"ם, בהלכות כלי מקדש פרק ח', פוסק להלכה כי: "בגדי כהונה מצוותם שיהיו חדשים, נאים ומשולשים, כדרך בגדי הגדולים, שנאמר לכבוד ולתפארת"

הרמב"ם ממשיך ואומר שאם הכוהן עבד עם בגדים שאינם הולמים, קצרים מידי או ארוכים ממידתו - עבודתו פסולה.

הכוזרי אומר:[ מאמר ראשון צ"ט]: כי התורה דקדקה שלא יהיה פגם בבגדי הכהונה- לבושיו תכשיטיו ושלא יהיה פגם בגופו.

לפי ספר החינוך:  בגדי הכהונה נועדו להשפיע על הכוהן- על הלך מחשבותיו וכוונותיו וברגע שהכוהן מתבונן בבגדיו ורואה עד כמה הם הדורים ומכובדים נזכר- לפני מי הוא עומד ומתפעל מעבודתו  בפני בורא עולם.

עם זה, יש לבגדי הכהונה- השפעה  על הסביבה, כי ברגע שיתבוננו בו הבריות- הדבר ישפיע עליהם וישובו אל ה'.

הרמב"ן אומר: כי בגדי הכהונה היו בגדי מלכים ונסיכים באותם ימים. לכן, תפקיד הבגדים-  נועד למלכות ושררה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד- כי מעילו של הכהן הגדול  מכפר על לשון הרע- והפעמונים והרימונים יחדיו- מציינים את היכולת של האדם לשלוט על לשונו - ולדעת לנתב את מילותיו לקדושה  וכך תפילותיו למען עם ישראל יתקבלו אצל הקב"ה .

 ויפים דברי דוד המלך:

"אֲשֶׁר יַחְדָּו, נַמְתִּיק סוֹד;    בְּבֵית אֱלֹקִים, נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ". תהלים נ"ה, ט"ו]

שבת פרשת פקודי

 שבת פרשת פקודי

 

ציורי תנ"ך/ משה מברך את עם ישראל /ציירה: אהובה קליין ©

"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ-

-כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה"

[שמות  ל"ט, מ"ג]

 

ציורי תנ"ך/ המשכן במדבר והאומנים: בצלאל ואהליאב/ ציירה: אהובה קליין©

 "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה:  ...וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה,

אֵת כָּל-אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה.  וְאִתּוֹ,

אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן--חָרָשׁ וְחֹשֵׁב; וְרֹקֵם..",

 

[שמות ל"ח, כ"א- כ"ג]

 

ציורי  תנ"ך/ שלמה המלך מברך  את קהל  ישראל- ביום השלמת המקדש/ ציירה: אהובה קליין ©

 וַיְבָרֶךְ, אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל; וְכָל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, עֹמֵד" [מלכים ח, י"ד] [ההפטרה]

 

 

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/ ציירה: אהובה קליין ©

 "וַיַּעֲשׂוּ, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל, רִמּוֹנֵי,

תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי—מָשְׁזָר"

 

[שמות ל"ט, כ"ב]

 
 

ציורי תנ"ך/ הענן מעל המשכן ומסע בני ישראל/ ציירה: אהובה קליין ©

 "וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן,

יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכֹל, מַסְעֵיהֶם".

[שמות מ', ל"ו]
 
 
ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול לגשת למשכן/ציירה: אהובה קליין© [שמן על בד]
  
עלונים
 
עלונים תשע"ד

אהובה קליין


ציור: הכרובים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה והכוהנים רוחצים במי הכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין©[שמן על בד]

"ורחצו ממנו משה ואהרון ובניו את ידיהם ואת רגליהם בבואם אל אוהל מועד.."[שמות מ,ל"א]

מידע נוסף