חומש שמות
דבר החסידות – פרשת ויקהל פקודי
- פרטים
- קטגוריה: פרשת ויקהל
- פורסם בחמישי, 11 מרס 2021 05:06
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 566
ב"ה
דבר החסידות – פרשת ויקהל פקודי
עוף הפורח
מלתא דבדיחותא לסיום חודש אדר:
מספרים על ראש הישיבה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א, שפעם טייל עם קבוצה מתלמידיו ודיבר איתם בלימוד.
לפתע נחתה על כובעו 'לשלשת' של יונה שחגה מעליו.
הפטיר הגרב"מ ואמר:
- הגמרא מספרת על רבי יונתן בן עוזיאל שכשעסק בתורה, "כל עוף הפורח מעליו – מיד נשרף" (סוכה כח, א).
- אצלינו, היונה לא נשרפה אבל איזושהי 'הזזה' זה פעל אצלה...
(שמעתי בעת רצון מהגר"מ מינצברג שליט"א)
~~~
כוונת הנשיאים
בפרשתנו (ויקהל לה, כז) נאמר "והנשיאם הביאו את אבני השהם ואת אבני המילואים לאפוד ולחושן".
מפרש רש"י "מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחילה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחילה? אלא כך אמרו נשיאים: יתנדבו ציבור מה שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימין אותו. כיון שהשלימו ציבור את הכל, שנאמר "והמלאכה היתה דים" – אמרו נשיאים: מה עלינו לעשות? הביאו את אבני השוהם וגו'. לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחילה. ולפי שנתעצלו מתחילה – נחסרה אות משמם; והנשיאם כתיב".
וצריך להבין:
א) מדוע פותח רש"י בשאלה "מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחילה", הרי הקושי הוא אצלינו – מדוע איחרו הנשיאים להתנדב בתרומת המשכן*?
ב) ובכלל מהי הקושיא "מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחילה", הרי כך צריך להיות שנשיאים מראים דוגמה ותורמים תחילה [ואם יש איזה קושי בזה – היה רש"י צריך לכתוב את קושייתו במקומו, בפרשת נשא!]
ג) כיצד זה אכן ייתכן בתרומת המשכן, שדווקא נשיאי ישראל 'נתעצלו' להתנדב, עד אחרי האחרון שבישראל?
והביאור בזה, שהיא הנותנת:
מכך שרש"י מקדים "מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחילה" – מוכח שאכן ההנהגה הנכונה של נשיאים היא לתת לבנ"י להתנדב קודם, וההסבר:
תפקידם העיקרי כנשיאי שבטים בישראל אינו לדאוג לטובתם הרוחנית שלהם, אלא לטובת הציבור. ולכן רצו הנשיאים לוודא קודם כל שהציבור משתתף כראוי בנדבת המשכן.
[וכפי שמצינו דוגמא לזה אצל משה רבינו – "וירד משה מן ההר אל העם" (יתרו יט, יד) שרש"י מפרש: "מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו אלא מן ההר אל העם". שלכאורה לא מובן מאי קא-משמע-לן? ודאי שמשה לא יפנה לעסקיו לפני שמקיים ציווי הקב"ה! אלא החידוש הוא לא (זו בלבד) שמשה לא פנה לצרכי הגוף וכו' אלא גם לעסקים שלו הרוחניים בעניין – ההכנות שלו למתן תורה, כולל ובפרט להיות ראוי ל"משה קיבל תורה מסיני"]
ולכן אמרו הנשיאים "יתנדבו ציבור מה שמתנדבין" – קודם כל עליהם לדאוג לציבור, ורק אח"כ "מה שמחסרין – אנו משלימין אותו".
ומה אם כן היה החסרון בהנהגתם של הנשיאים, עד שהחסירו אות משמם?
מבאר הרבי:
הנהגה זו לדאוג קודם כל לציבור – היא נכונה בדרך כלל, אבל במקרה שלנו שהמשימה היתה להשלים את מלאכת המשכן – הרי קודם כל יש לוודא שהכל ייעשה בתכלית הזריזות, וההמתנה עד שכל הציבור ישלים את נדבותם – שגרמה עיכוב מסויים – לא היתה ראויה.
ואיך נוכחו הנשיאים בכך? מכך שראו שהשלימו ציבור את הכל [וגם אבני השוהם והמילואים שהביאו הנשיאים – מסתבר שהיה אפשר לרכוש אותם מרוב הכסף והזהב שתרמו בנ"י**, כנאמר "והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר" (פרשתנו לו, ז)] ומכך שהיה כאן חסרון בסופו של דבר, שהתברר בסוף שנדבתם לא היתה מוכרחת – הבינו שהיתה כאן 'עצלות' במלאכתם, ולכן התנדבו בחנוכת המזבח בתחילה.
שבת שלום וחודש של גאולה!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק טז, ויקהל שיחה א (עמ' 424 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 453 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" שמות (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' תרלד-ז.
______________
*) ואפילו את"ל שזה (שהתנדבו בחנוכת המזבח תחלה) מחזק הקושיא – הרי עכ"פ הו"ל להקדים העניין שכאן לא התנדבו תחילה.
**) וזה מסביר את לשון רש"י "שהשלימו ציבור את הכל", שלכאורה הרי עדיין היו חסרים אבני השוהם והמילואים – אלא שהיה מספיק בידם לרכוש גם אותם כבפנים.