חומש שמות
דבר החסידות – פרשת ויקהל-פקודי (עיוני)
- פרטים
- קטגוריה: פרשת ויקהל
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 20:19
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 514
ב"ה
דבר החסידות – פרשת ויקהל-פקודי (עיוני)
איפה חשבון הזהב?
כשהרבי הרש"ב [=רבי שלום בער, החמישי בשושלת חב"ד] היה ילד כבן ארבע, נכנס פעם חייט לבית והביא בגד עבור אמו הרבנית רבקה.
הילד הוציא לפי תומו פיסת אריג מכיסו של החייט. החייט התבייש מאוד והתנצל ששכח שנשאר בכליו מעט מן האריג. כשיצא, אמרה הרבנית לבנה: ראה, על ידך נתבייש החייט!
התחיל הילד לבכות מרה. כשנרגע, נכנס לאביו הרבי מהר"ש [=רבי שמואל] ושאל במה אפשר לתקן חטא של הלבנת פנים? שאלו אביו: מדוע אתה שואל? ענה הילד שהוא רוצה פשוט לדעת...
לאחר מכן שאלה הרבנית את בנה: מדוע לא סיפרת לאבא את כל המאורע?
ענה הילד: האם לא די בכך שהלבנתי פניו של אדם, עוד אוסיף לחטוא ברכילות ובלשון-הרע?!
(הרבי הריי"צ במבוא לקונ' חנוך לנער. הובא ב'אוצר פתגמי חב"ד' עמ' 29)
~~~
בתחילת פרשת פקודי מונה התורה את כמות הזהב, הכסף והנחושת שנתרמו למשכן. אח"כ מפרטת התורה לאיזה צרכים בדיוק השתמשו בכסף שנתרם ובנחושת שנתרמו. והשאלה נשאלת: כיצד זה לא מפרטת התורה כלל מה עשו בעשרים ותשע ככרי הזהב?
בכלי יקר (ריש פרשתנו) מבאר, שכאשר נשלמה מלאכת המשכן היה משה צריך להוציא עצמו מחשד שלא לקח משהו לעצמו ח"ו, ולכן פירט מה נעשה בכסף ובנחושת אבל בזהב לא יכל עדייןלתת חשבון, כיון שטרם נעשו בגדי הכהונה. ולכן רק הזכיר סכוםהזהב שנתרם אבל לא פירט את ההוצאות.
ומה שלא נתן חשבון לזהב אחרי גמר עשיית בגדי כהונה – ממשיך הכלי יקר – כי כבר לא היה צורך בחשבון, כי המדרש מספר שכשבא משה לתת חשבון על כל דבר ודבר, חסר ממשקל הכסף 1,775 שקלים, ומשה לא זכר מה עשה בהם, יצאה בת קול ואמרה "ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים" לקיים מה שנאמר בכל ביתי נאמן הוא. וע"פ דברי מדרש זה מובן שאחרי שבנ"י ראו שמן השמים מעידים עליו – שוב לא היה צריך לפרט את חשבון השימוש בזהב.
אבל מקשה הרבי, שעל פי פשוטו של מקרא, קשה לתרץ כן, כי:
א) הפסוק "ואת האלף גו' עשה ווים לעמודים" נאמר לפני נתינת החשבון על נחושת, ומדוע איפוא הוצרך משה לתת פירוט על הנחושת?
ב) דברי המדרש שמשה שכח ולא ידע מה עשה בהם – לא רק שאינם רמוזים בכתוב או ברש"י, אלא שהם גם תמוהים בפשט; איך יתכן שמשה רועה ישראל שכח מה עשה באלף ושבע מאות ושבעים וחמש שקל, שהם כופר נפש עבור שלשת אלפים חמש מאות וחמישים יהודים?!... ובנוסף, גם בצלאל ואהליאב וכל חכמי לב לא ידעו מה עשו עם 1,775 השקלים עד שהוצרכו לבת קול!
ג) ובעיקר: לפי תירוץ זה קשה מדוע מקדים משה לפרט את חשבון הזהב שנכנס, לפני הכסף והנחושת, הרי מכיון שעיקר העניין כאן הוא לפרט את שימוש הכסף והנחושת שכבר נגמרה מלאכתן – היה צריך להתחיל בהם ואח"כ לסיים שגם נכנס זהב ועדיין לא סיימו את השימוש בו [וקשה לתרץ שזהו רק מפני חשיבותו של הזהב, כי מה שנוגע כאן הוא לפרט את החשבון. ועל כרחך שבא ליתן כאן גם את חשבון הזהב, וא"כ מדוע לא פירט?]
מבאר הרבי שהתירוץ פשוט:
טעם פירוט הנעשה בכסף והנחושת היה רק כדי לשלול חשד של שימוש פרטי בשאריות*. אבל כאשר רואים את כמות הזהב שנתרמה, שהיא רק "תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלושים שקל" – שוב אין צורך לפרט מה עשו בו.
ובהקדמה: 'חשד' שייך רק כשהתקבל הרבה חומר וייתכן שנותרו שיריים, אבל כשהתקבלה כמות קטנה מהדרוש – הרי אדרבה משה היה צריך להוסיף משלו כדי להשלים את המלאכה, ובודאי שאין מקום לחשד שנטל ח"ו.
ובנוגע לענייננו: כמות הזהב שהתקבלה (29 ככר ועוד) היאהרבה פחות מכמות הכסף (100 ככר ועוד) וכמות הנחושת (70 ככר ועוד), ומובן שכמות כזו לא יכולה להספיק** עבור המנורה (ככר שלם), ציפוי הארון, הכפורת, השולחן והמזבח, ובעיקר – ציפוי 48 קרשים שגובהם עשר אמות!
ולכן צריך לומר, שמשה רבינו הוא זה שהשלים מכיסו את כל יתרת הזהב להשלמת המשכן, כפי שרש"י כבר כתב (תשא לד, א) ש"נתעשר משה הרבה"! וזה מדוייק בכתוב "ויהי זהבהתנופה תשע ועשרים ככר גו'" – היינו שזה רק מה שנדבו בנ"י, אבל את היתר השלים משה. וזה היה מובן מאליו לבנ"י שלא נותר למשה שום זהב ואדרבה הוא היה צריך להשלימו ושוב לא היה צורך לפרט להם.
שבת שלום וחודש טוב!
מבוסס על: שיחת ש"פ פקודי ה'תשד"מ. נד' בתו"מ התוועדויות ה'תשד"מ ח"ב עמ' 1137 ואילך. העיבוד בסיוע "ביאורי החומש" שמות ח"ב עמ' שצה-ז.