חומש שמות
דבר החסידות – פרשת תצוה
- פרטים
- קטגוריה: פרשת תצוה
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:25
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 546
ב"ה
דבר החסידות – פרשת תצוה
כשרש"י כותב "ולבי אומר לי"...
בביאור מעשה האפוד בתחילת פרשתנו (כח, ד) כותב רש"י "ואפוד, לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו, ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו, רחבו כרוחב גב איש כמין סינר שקורין פורצינ"ט שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים" ורש"י ממשיך ומבאר בדיוק את מעשה האפוד.
ויש לתמוה, רש"י בפירושו על התורה מביא בדרך כלל מקורלדבריו מחז"ל או ממשמעות הכתובים [וכפי שרש"י ממשיך כאןבנוגע לכמה פרטים בתבנית האפוד: "נאמר ודוד חגור אפוד בדלמדנו שהאפוד חגורה היא . . נאמר שתי כתפות האפוד למדנושהאפוד שם לבד והכתפות שם לבד"] ואם כן מהו לשון רש"י כאן "ולבי אומר לי" – שהוא מחדש את זה מליבו?
מבאר הרבי: מכיון שרש"י כבר כתב (תרומה כה, כז) שהאפוד הוא 'מין תכשיט' – היה אפשר לטעות ולומר, שכשם שהחושן הוא "תכשיט כנגד הלב" (רש"י ד"ה הקודם) כך האפוד הוא תכשיט כנגד מקום מסויים בגוף בלבד, לכן מדגיש רש"י שהוא אמנם תכשיט (המביא נוי ויופי ללובשו) אבל הוא משמש בתור בגד ("כמין סינר") בהתאם למה שכתוב "ועשית בגדי קודש".
[ומטעם זה גם מובן מדוע לא נמנה הציץ בפסוק זה אלא "ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט" כי דווקא אלו הם בגדר בגדים משא"כ הציץ הוא רק בגדר תכשיט*].
ומהו הלשון "ולבי אומר לי . . השרות כשרוכבות על הסוסים"?
מסופר, שפעם הלך רש"י ברחוב וראה שרה הרוכבת על סוס ולבושה בסינר ורש"י מאוד הצטער מדוע הראו לו מהשמים כזה מראה (כי זה היפך הצניעות שאשה רוכבת על סוס – ראה פסחים ג, א "באשה קראו מושב" ולא "מרכב", כיון שאינו צנוע), ואז כשכתב את פירושו על התורה נתיישבה דעתו, כי אז הבין שמה שהראו לו את זה הוא כדי שיוכל להבין ולבאר את מעשה האפוד!
וזהו "ולבי אומר לי": כזה דבר מגיע מעומק לבבו הטהור של רש"י** – שכאשר הוא ראה דבר שלא ברצונו הוא הפך את זה לפירוש מעשה האפוד שעושים לכהן גדול, וכאשר מהפכים חושך לאור אז נעשה מזה "לכבוד ולתפארת"!
שבת שלום ופורים קטן שמח!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כו, תצוה שיחה א (עמ' 191 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' ואילך). התימצות בסיוע "ביאורים לפירוש רש"י על התורה" (הרא"א שי' פרידמן, הוצאה מורחבת, קה"ת תשנ"ג) שמות עמ' 223.
______________
*) ומה שהחושן נמנה כאן אף שהוא גם תכשיט – זה מיישב רש"י בכתבו "תכשיט כנגד הלב" היינו שזה מקום שאנשים נוהגים ללבוד בגדים, משא"כ הציץ. ודו"ק.
**) ובלשון החסידות: בחי' יחידה שבנפש, שיש בתוכו של כל יהודי, ששום דבר לא מסתיר עליו ובכוחו להפוך גם את החושך לאור.