- פרטים
-
קטגוריה: פרשת בשלח
-
פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 01:02
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 2383
שירים לשבת שירה
* הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א מספר לנו על שירת התורה של המלאך בשדה קרב יריחו, על השירה הנצרכת להבנת ה... "תיקוני זוהר", 7 האוקטבות לבית מודז'יץ, ה"חיסורא מחסרא" שבמשניות שבעקבות השירה והמנגינה, שירת המלאכים, לחני ר' שלמה קרליבך והשירה החסידית * לחני ראשי הישיבות והאדמורי"ם, ומה אומרת ההלכה בנוגע לשירה קבועה? ואיזה שירים לא כדאי לשיר? * על השירה, בפרשת שירה*
שירים- גם לאחר הקרב
עם ישראל נלחם בשצף קצף באנשי יריחו. יהושע, המצביא הגדול, עומד בראש צבאו, ועם סיומו של היום המתיש פורשים כולם לאהליהם המאולתרים, כדי לחטוף מעט תנומה לקראת יום המחר, עוד יום בכיבושה של הארץ המובטחת, ארץ אשר עיני ה' אלוקינו בה.
חשכת ליל. רק הכוכבים מהלכים להם בנחת במסילתם, מאירים את פני הרקיע. לפתע רואה יהושע בן נון דמות נפילים עומדת למולו וחרבו שלופה בידו. יהושע ניגש אל האיש והחרב והוא שואל: "הלנו אתה אם לצרינו?", והאיש המסתורי, שלא היה כלל בן אדם, משיב לו: "לא כי אני שר צבא ה', עתה באתי!".
הגמרא במסכת מגילה מסבירה שמלאך האלוקים אמר ליהושע: "אמש ביטלתם קרבן תמיד של בין הערביים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה!" שאל אותו יהושע: "על איזה מהן באת? האם התביעה על עם ישראל היא על כך שלא הקרבנו את קרבן התמיד, או שמא על כך שביטלנו תורה ולא למדנו לאחר סיום המלחמה?!" השיב לו המלאך: "עתה באתי", באתי לתבוע את עלבונה של התורה הקדושה. מיד "וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק", אמר רבי יוחנן: מלמד שלן בעומקה של הלכה".
התוספות מסבירים שהמילה "עתה", אותה אמר המלאך, מדברת על תלמוד תורה, מפני שעל התורה נאמר בפרשת ניצבים "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת".
והדברים מוזרים לכאורה, לא מובנים, לא מסתדרים. יהושע שואל את המלאך שאלה פשוטה. על מה הקב"ה רוצה להענישנו, האם על ביטול התורה שלנו או על אי הקרבת הקרבן. והמלאך, במקום לענות לו בשפה צחה ותמציתית, "על ביטול התורה", משיב הוא ליהושע דרך רמז מסתורי ורחוק של "ועתה", ועל יהושע לחשב ולחשבן שישנו פסוק האומר ש"ועתה כיתבו לכם את השירה הזאת ללמדה את בני ישראל". מדוע הסרבול הזה כה הכרחי??
הרב מפוניבז', הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, השיב על כך בהסבר ייחודי, הראוי והמתאים ביותר למי שאמרו. וכך הסביר הפונוביז'ער רוב: "יהושע מגיע ושואל, תמה ולא מבין, מדוע תובעים את עם ישראל על אי לימודים. הלא מלחמה נערכה היום, כולם עייפים שבורים ורצוצים, רק רוצים לחטוף תנומה, לקרוא דרור לעצמותיהם היבשות. מה רוצים מהם, מהיהודים העייפים, שקיימו את רצון ה' ונלחמו על יריחו?!"
"ועל זה השיב לו המלאך במילה אחת: "תורה זה "עתה", "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת". לימוד תורה אינו רק חיוב הלכתי, לימוד התורה אינו רק צו אלוקי, שחייבים לעשותו בגלל ההכרח, בגלל החיוב שלא יעבור עלינו יום בלא תורה. תורה היא שירה! --"את השירה הזאת!"--שיר שרים לא מתוך כורח. שיר שרים גם לפני הקרב וגם לאחריו. שירה שרים כי אוהבים לשיר, כי ישנה הנאה ו"גישמאק" בשירה. את שירת בת המים התורה הקדושה הייתם צריכים לשיר מעצמכם, מתוככי הלבבות, מתוך שמחה ועונג צרוף. כשעייפים לא שרים? שרים!! כשעייפים לא לומדים תורה? לומדים!!"...
*******
בשונה מקריאת טקסטים, אפילו טקסטים קדושים. בשונה מלימוד ושינון, מחשבה וחזרה, הרי ששירה שייכת למקום גבוה יותר, מקום שונה, מקום אחר. שיר מגיע ממחוזות אחרים במוח ובלב. שיר אינו מגדיר, אין לו גדרות וסייגים, שיר פורץ, עולה ומתרומם, בדרכים שונות, אחרות, מיוחדות וקסומות.
הרה"ג רבי אלחנן טל, מחשובי הלומדים והמעיינים בעיונה של תורה בעירנו, סיפר לי באלול אחד בהתפעמות, שהנה חלפו עברו כמעט שבועיים מהאלול, והאלול שלו אינו "אלול". רבי אלחנן הוא גם בעל תפילה נודע וטוב וממילא מי שהאלול שלו אינו "אלול", כיצד ייגש הוא לפני העמוד?!" "שום דבר לא עזר לי. לא שיחות ולא ספרי מוסר, לא "קבלות" ולא רצונות. הלב נאטם משום מה"- סיפר לי ר' אלחנן ברגש- "עד שלפתע שמעתי שיר, ניגון מצוין של הימים הנוראים. שמעתי את הניגון, את השיר, פעם ועוד פעם, והנה נפתח לו לפתע הלב. הערלה שכיסתה אותו נעלמה, התנדפה, ובמקומה הגיעה לה רוח של טהרה, רוח של "אלול" אמיתי"...
וכשהוא סיפר לי את סיפורו של השיר, מאד הזדהיתי עימו, חשבתי שכולנו מבינים במה המדובר. לשיר וניגון ישנם צרכים ומסילות משלהם, כאלו שפורצים, שמבקיעים, שעולים וסוחפים. היכל השיר והניגון קרוב לעולם התשובה.
*******
לחני האדמורי"ם
האדם הראשון ששר שירה לריבון העולם היה... האדם הראשון בעולם. ב"פרקי דרבי אליעזר" מובא שלאחר שהפציע השחר בשבת קודש, השחר הראשון שעלה לאחר החטא של אכילת עץ הדעת, התפעם אדם הראשון ושר את "מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות לה'". בן הדור ה-8 לאדם הראשון, יובל, היה "אבי כל תופש כינור ועוגב", וכפירושו של ה"אבן עזרא", שכינור ועוגב הן "מיני כלי נגינות, והיא חכמה גדולה". המדרש מצביע על 10 שירות מפורסמות בהיסטוריה היהודית, הן "שירת אדם, שירת אברהם, שירת הים, שירת הבאר, שירת משה, שירת יהושע, שירת דבורה, שירת דוד, שירת שלמה של שיר השירים והשירה לעולם הבא".
"כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה"- מזהירה הגמרא במסכת מגילה, "עליו הכתוב אומר: וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים". וזאת מדוע? מסבירים בעלי התוספות שהלומדים "היו רגילים לשנות המשניות בזמרה, לפי שהיו שונין אותם בעל פה וכך היו נזכרים יותר".
ה"תפארת ישראל" במסכת ערכין מסביר מדוע התנאים הקדושים השמיטו מידי פעם קטעים מהמשניות ("חסורי מחסרא"). לדבריו, מכיוון שהתנאים למדו את תורתם בעל פה, בניגון ובזמר, כדי שלא לשכוח את תלמודם, נאלצו לפעמים למחוק קטעים משורות הלימוד, כדי להתאימה למנגינה...
השירה הקיפה, ומקיפה עדיין, אל כל חיי היהודי. החל משירת הלויים, דרך "פרק שירה", שירת המלאכים ושירת שבת ומועד. אדונינו הגר"א מוילנא זי"ע אמר ש"חכמת המוזיקה שבחה הרבה, ורוב טעמי שירת הלווים וסודותיה, יסודות תיקוני הזוהר, אי אפשר בלעדיה". נשים לב גם לדברי ה"הושענות" הנאמרות בחג הסוכות: "הושע נא למען חיך מכרכר בשיר, המלמד תורה בכל כלי השיר". השירים נועדו להבנת התורה, כדברי הגר"א ז"ל, ולכן "המלמד תורה בכל כלי השיר". מרן הגאון רבי ברוך בער זצ"ל, ה'ברכת שמואל', נודע בכח לחניו וזמרתו. כששאלוהו הכיצד מורו ורבו, מרן רבי חיים מבריסק זצ"ל, לא הבין בשירה, חשב ר' ברוך בער זמן רב, בצער ובריכוז. ולבסוף נאנח ואמר:"ותחסרו מעט מאלוקים"!!!...
החסידות החשיבה ביותר את השירה והזמרה. הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זצ"ל העיד שהמהרי"ל, אביהם של מנהגי אשכנז, זכה למדרגות עליונות מפני שעבר לפני התיבה כשליח ציבור בכוונת הלב ובמנגינות יפות ומיוחדות, שהעלו את תפילות הקהל לפני הקב"ה. רבי פנחס מקוריץ אמר שאילו הוא עצמו היה "בעל מנגן", היה מקבל על עצמו לנסוע מעיר לעיר ולעבור לפני התיבה בבתי כנסיות, לכבוד ה' יתברך. מרן החתם סופר אמר שמוכן הוא להעניק שליש מתורתו למי שילמדו את עולם הנגינה.
במודז'יץ משמש הניגון והשיר כמוטיב מרכזי בדרכה של החסידות. כל אדמור"י בית מודז'יץ הלחינו אלפי ניגונים, מורכבים וקלים, שמחים ועצובים, רציניים וקופצניים, הכל לפי הצורך והשעה. חסידי מודז'יץ, וכמובן כל שושלת האדמורי"ם ובניהם, בקיאים היטב בתווים ובחכמת הנגינה והם מלחינים שירים כיד ה' הטובה עליהם. לחסידות מודז'יץ ישנו מכון להוצאת מנגינות האדמורי"ם וחבר אברכים ומבינים במוזיקה יושבים, כותבים תווים, מקליטים ומשמרים את אלפי אלפי סלילי הטייפים העתיקים, הקסטות והתקליטים, עליהם נשמרו ניגוני בית מודז'יץ. על המלאכה מנצח הר' חנוך וינדרבוים, שלקח על עצמו, כמשימה אמיתית שיש בה ממש, לשמר את ניגוני החסידות הזאת.
האדמו"ר ממודז'יץ בעל ה"דברי ישראל" מפליג בספרו בשבח שבעת האוקטבות המרכיבות את התווים והוא מסביר שלא רק בחכמת הנגינה ישנם רק 7 קולות אוקטבה, אלא אין בעולם בכלל יותר מ- 7 סוגי קולות, "אלא שיש בהן אוקטבות חלוקות, גבוה מעל גבוה, אין מספר, והסימן לכל הם דברי חז"ל (פסחים קיב,א) "שבעה קולות שאמר דוד על המים"...
האדמו"ר הנוכחי לבית מודז'יץ הינו חניך אסכולת פוניבז'. הרבי מוסר בכל יום שיעורי תורה עמוקים בעיונה של תורה בהרבה בתי מדרשות, ליטאיים כחסידיים כאחד. האדמו"ר, שכבר מזמן פרץ את גבולות חסידות מודז'יץ האותנטיים והוא זוכה להערצה גדולה בשדרות נרחבות בציבור החרדי, אינו אומר את אותו השיעור פעמיים, ולכן הוא עמל ויגע להכין שיעורים רבים, גדושים בהבנה ובבקיאות. עמל תורתו ושקידתו אינו מפריע לו להלחין מנגינות חדשות, חדשים לבקרים, לתועלת מבקשי מנגינות החסידות המשוררת שהוא עומד בראשה. כ"ק האדמו"ר מפרימלשלאן שליט"א מלחין שירי קודש רבים. הלחן הידוע על "י-ה ריבון" הולחן ע"י כ"ק האדמו"ר מפיטסבורג שליט"א, שהלחין יצירות מופת רבות וחשובות. השיר "מאי שבת" הולחן ע"י כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א, שהלחין לחנים רבים. כ"ק מרן ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זצוק"ל הלחין מנגינות רבות ו"חיבר" מנגינות רבות לשירי קודש. נינו בנש"ק ר' חיים מאיר האגר (בנו של הרה"צ רמ"מ האגר שליט"א) מלחין שירי קודש רבים, המושרים בעיתות שמחה וימים טובים בבית המדרש שבו מתפלל אביו שליט"א.
בסלונים, ואני מגלה לכם כעת סוד "מבפנים", ישנה הוראה שנמסרה לאחרונה מכ"ק אדמו"ר שליט"א, שתיעשה השתדלות גדולה להלחין שירים מאנ"ש, מתוככי החסידות, ולא להסתפק בשירים שעברו מדורי דורות. לסלונים ישנם שני מלחיני חצר המתגוררים באלעד, ואחד מהם הלחין את הלחן הנודע "כי הרבית טובות אלי". לחני נדבורנא מושרים בכל מקום בעולם היהודי, כמו "ותן בנו", "זרעא חיא וקיימא" בלחן ה"עממי", "כה זכות אבות" ועוד. רב הקהילה החסידית באלעד הגאון ר' זושא הורביץ מלחין אף הוא לחנים משלו, ולאחרונה אף הושרו לחניו באירועי השבת בביהמ"ד קהל חסידים באלעד. --אומרים ש"היכל הנגינה קרוב להיכל התשובה", אך במודז'יץ אמרו שהיכל הנגינה- הוא הוא עצמו היכל התשובה...
שירת המלאכים
קשה לכתוב על דברים כה גבוהים. קשה, כמובן, גם להבין במה מדובר. אך מלאכי מעלה, שרפים ואופנים וחיות הקודש, משוררים שירה בקביעות בפני הקב"ה יתברך. ישעיהו הנביא תיאר בהתפעמות ובפרוטרוט את עמידת המלאכים והתייצבותם לפני אמירת השירה שלהם. המלאכים מבקשים רשות זה מזה ומסדרים ביניהם שכולם יפצחו יחד בשירה מתואמת, מבלי שהאחד יקדים את חברו בשירתו, כפי שהסביר זאת רש"י. המלאכים שרים את שירת הקדושה, ואומרים "קדוש קדוש קדוש". שלושת הקדושות שבשירת המלאכים ניתקנו, כפי שמוסבר בספרי הנסתר, כנגד העולם העליון, שהוא עולם המלאכים והנשמות, כנגד העולם האמצעי ("העולם התיכון"- שהוא עולם הגלגלים והכוכבים) והעולם השפל, הוא עולמנו, בו חיים בני האדם, וכל זה בכדי לשורר ולומר שכל העולמות כולם משוררים להקב"ה. הזוהר הקדוש כותב שישנם מלאכי מעלה הנקראים בשם "עלמות שיר". מלאכים אלו שרים בקביעות לפני הקב"ה ללא הפסקה.
כיצד נשאר ר' שלמה קרליבך בישיבה
'תשובה' מעניינת נכתבה בשו"ת אגרות משה, בעניו לחניו של ר' שלוימל'ה קרליבך. רבי משה פינשטיין זצוק"ל נשאל " בדבר אחד שהיה בן תורה בחזקת כשרות כמה שנים והוא מנגן שעשה ניגונים על שירי קדש ולשיר לחתונות והורגלו כמה בני תורה לזמר אותם בשמחות של מצוה ועתה אין שמועתו טובה שמכנס בחורים ובתולות יחד ומזמר לפניהם, ושואל כתר"ה אם מותר עתה לזמר בניגוניו שעשה תחלה כשהיה בחזקת כשרות". רבי משה, גדול הפוסקים, כותב כי " לעניות דעתי איני רואה בזה שום איסור מכיון שהם ממה שעשה בכשרותו. וראיה שהרי מצינו בתקנות יוחנן כהן גדול שנקראו על שמו במשנה בסוף מעשר שני ובפרק עגלה ערופה בסוטה ויש שסוברין שהוא זה ששימש שמונים שנה בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי. ואף ששם לא היה אפשר לבטל התקנות הגדולות שתיקן ונתקבלו בישראל ונעשו הלכות קבועות, מ"מ לא הי"ל לקרא אותם על שמו אלמא דכיון שתיקן אותם בכשרותו יש לקרא על שמו אף שעתה הוא רשע ומין כיון שנקרא על השעה שהיה כשר"..
בהמשך דן הגר"מ האם 'שירים מקבלים טומאה', מראיות מש"ס ופוסקים, והוא מסיק:" הניגונים שעושה -רשאין לנגן בהם, ואין להחמיר אף לבני תורה ובעלי נפש. ואם סני שומעניה גם לעניני כפירה אז הוא כדכתבתי לעיל שאלו שעשה מתחלה אין מקום להחמיר כלל, ואף אלו שעשה אח"כ מסתבר יותר שאין לאסור כיון שאינם ענין קדושה. אבל לבני תורה ובעלי נפש -ראוי להחמיר".....
עשרות אגדות הילכו על ר' שלמה קרליבך, האיש, הלחן והאגדה. אחד מהן הוא הסיפור הבא: למורו ורבו רבי אהרן קוטלר זצ"ל נודע שתלמידו החל להופיע בפני קהלים מעורבים והוא הודיע לו שעליו לעזוב את הישיבה. שלמה קרליבך האומלל התיישב בצער ובאפיסת כוחות ליד דלת החדר של ראש הישיבה ר' אהרן, והחל להלחין את השיר 'לולי תורתך שעשועי'. שלמה ישב, אחוז שערפים, ושר בקול רם את הלחן החדש שלו, שנוצר זה עתה,---"לולי תורתך שעשועי, אז אבדתי, בעוניי", שהפך לימים לאחד מהלחנים היותר חשובים בעולם הישיבות. רבי אהרון קוטלר, מגדולי למדני התבל, התמוגג בבכי בתוך החדר, מאזין בתשוקה ללחן המופלא, עד שפרץ החוצה והודיע לקרליבך שהוא את הישיבה לא עוזב...
אסור לשמוע מוזיקה
חזון נפוץ הוא בימינו, גם בקרב בני תורה ומדקדקים בהלכה, שמאזינים למוזיקה בלי הגבלה, וזאת טעות. הגמרא (גיטין ז, א) אומרת שלאחר חורבן בית המקדש נאסר לשורר בבתי המשתאות. הראשונים דנו האם האיסור הוא לשורר ולנגן דווקא בבתי משתה היין כדרך הגויים (תעניות ה, יד) כותב: "גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר, וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהם ואסור לשמעם מפני החורבן, ואפילו שירה בפה על היין אסורה, שנאמר "בשיר לא ישתו יין", וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות לא-ל וכיוצא בזה על היין". הטור מעתיק את דברי הרמב"ם בצורה בה נראה שאסור לשיר סתם כך, אפילו בפה ובלא כלי נגינה, ואף בלא סעודה ומשתה. רבים מהאחרונים והפוסקים פלפלו בדברי הרמב"ם אלו (וראו בספרי שלהי דקייטא סימן י' בארוכה בעניין).
השולחן ערוך מחמיר ביותר בעניין ופוסק, להלכה ולמעשה (בסימן תק"ס, ג), שעד שיבנה בית המקדש נאסר עלינו לנגן בכלי שיר ובכל מיני זמר ומשמיעי קול של שיר לשמח בהם, ואסור לשמעם- מפני החורבן. לדבריו, אסור לנגן בכלי נגינה ולשמוע את כלי הנגינה גם ללא משתאות יין, אך שירה בפה אסורה רק בשעת משתה היין. והב"ח כתב, כמובא במשנה ברורה, שלשורר בפה סתם כך אסור גם בלי שתיית יין צמודה, ורק לאלו שהשירים מסייעים להם לזרז את עבודתם, כמו מושכי הספינות, מותר להן לשיר. כך לכאורה, לפי ההלכה הפסוקה בשולחן ערוך, צריכים לנהוג בני עדות המזרח הפוסקים כמרן השולחן ערוך. ואולם לאשכנזים ישנו מעט היתר, היתרו של הרמ"א, שכתב: "ויש אומרים שדווקא מי שרגיל בהם, כמו המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה". לפי הרמ"א נאסר להאזין למוזיקה ולשיר סתם כך רק בקביעות וברגילות. וכמה הוא רגילות? הגר"ש וואזנר הורה בסוד (שפרסמתי אותו בסודי סודות בספרי "שלהי דקייטא"...) שאדם ששומע מוזיקה אחת ל- 3 ימים בלבד, זה אינו נחשב כ"רגיל", ולכן ניתן לשמוע מוזיקה, לאשכנזים, אחת ל- 3 ימים. מורי הגר"ח קנייבסקי שליט"א כתב לי בזה, על שאלתי מהי הגדרת דברי הרמ"א, כך: "כל קביעות תמיד נקרא רגיל". לפי דברי הגר"ח שליט"א, מותר לנו לשמוע מוזיקה, כל עוד לא קבעתי עצמו לשמוע מוזיקה בקביעות.
לדעת הגר"ש וואזנר שליט"א אסור לשמוע קלטות ודיסקים שמוקלט עליהם מנגינות שהוקלטו מכלי זמר. וזאת ועוד, לדבריו אסור לשמוע בקביעות גם שירה ווקאלית, שהוקלטה על קלטות ודיסקים, כדין "כלי זמר" (וראו בהרחבה בעניין בספרי "ויאמר שמואל").
זכורני שבישיבת קול תורה שאלו בחורים את ראש הישיבה, מרן רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, האם מותר להאזין למוזיקה בימי ספירת העומר. הגיב מרן זצ"ל בתמיהה ושאל: "וכי בימות החול הרגילים מותר לשמוע מוזיקה?!?".
מותר לשמוע מוזיקה
-אם כן, מדוע ישנה תחושה שמותר לשיר ולשמוע מוזיקה בימינו אנו?
אכן, רבים מפוסקי זמנינו, כמו המהרש"ג, החלקת יעקב, הגר"ש ואזנר שליט"א והגר"נ גשטטנר זצ"ל ועוד, לימדו זכות על כך שעקב חולשת הדורות והעצבים הרופפים, המאפיינים את דורנו החלש בדעת, ישנם כאלה שהמוזיקה והשירה מחזקים את נפשם, ובפרט אלו שהמוזיקה והשירה מוציאה אותם מידי עצבות ומרה שחורה. וכן מותר לשיר ולשורר שירי דבקות בה' יתברך, שירים המקרבים את האדם לבוראו.
ואולם כל ההיתר הוא רק היתר של "לימוד זכות", אך בוודאי ובוודאי שראוי לתלמידי חכמים ויראי ה' להימנע משמיעת מוזיקה סתם- כך ולהסתפק רק בניגון הגמרא הקדוש, ניגוני המוסר וניגוני ה"זיצים" של ה"אסיפת מרעים" הרוחניות. אם רוצים לשמוע מוזיקה לכתחילה, ניתן לעשות זאת- בחול המועד ובימים טובים אחרים. ---ושיהיה בשמחה!!!...
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת בשלח
-
פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:07
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 927
פרשת בשלח- מדוע פרעה ועבדיו מתחרטים על יציאת ישראל ממצרים?
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו מתארת לנו התורה- באיזה אופן יצאו בני ישראל ממצרים ומה אירע לפרעה כאשר נודע לו הדבר:
"וְחִזַּקְתִּי אֶת-לֵב-פַּרְעֹה, וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן. וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ. וַיֶּאְסֹר, אֶת-רִכְבּוֹ; וְאֶת-עַמּוֹ, לָקַח עִמּוֹ. וַיִּקַּח, שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל, רֶכֶב מִצְרָיִם; וְשָׁלִשִׁם, עַל-כֻּלּוֹ. וַיְחַזֵּק יְהוָה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יֹצְאִים בְּיָד רָמָה וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ--עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן...." [שמות פרק י"ד, ד-י' ]
השאלות הן:
א] מי בא לבשר לפרעה שבני ישראל כבר יצאו לדרך?
ב] מדוע פרעה ועבדיו התחרטו על יציאת בני ישראל ממצרים?
תשובות.
פרעה מתבשר על יציאת ישראל.
רש"י מסביר: פרעה שלח את הקצינים הממונים על העבדים ללוות את בני ישראל -למשך שלושה ימים שבסופם היו צריכים לשוב חזרה למצרים .כיוון שראו שבני ישראל אינם חוזרים ,באו מיד והודיעו לפרעה-ביום הרביעי ואז ביום רביעי וחמישי המצרים ובראשם פרעה רדפו אחריהם.
רש"י מביא את דברי מכילתא ובכך משיב על השאלה: וכי עד כה פרעה לא ידע שבני ישראל יצאו ממצרים? אלא עתה נודע לו שהם הלכו - שלא על מנת לשוב בתום שלושה ימים.
מכילתא מביא כמה דעות בנוגע למבשרים:
א] הקצינים הממונים על העבדים בישרו זאת לפרעה.
ב] דורכיות הודיעו לו - שומרים.
ג] עמלק בא לבשר לו.
הרמב"ן מסביר: כאשר הגיעו בני ישראל- ל- פי, הַחִירֹת, דבר זה נודע לפרעה ואמר: הרי העם ברחו והם נבוכים במדבר ואינם הולכים כהבטחתם למקום ידוע לזבוח זבחים ומה גם שיצאו בשירה ,בשמחה ובתופים וכינור - כיאה לאנשים הנגאלים מעבדות לחירות ולא כעבדים המתכוננים לשוב לעבודתם , כל זה הוגד לפרעה.
חרטתם של פרעה ועבדיו.
האגדה מספרת: בעוד המצרים היו עסוקים בקבורת בכוריהם שמתו במכה העשירית, ויהי כעבור שלושה ימים -קמו אנשים רבים ממצרים לרדוף אחרי בני ישראל ולהשיבם מצרימה.
הם החלו מתחרטים ואומרים זה לזה:" מה זאת עשינו, כי שילחנו את העברים אשר עבדו לנו את כל עבודותינו בבית ובשדה חינם אין כסף ! הבה נתאספה כולנו והשבנו אותם בחוזקה.
רש"י מתייחס בהמשך למילים: "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה.."- נהפך פרעה ממה שהיה, שהרי אמר להם:
"קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה כְּדַבֶּרְכֶם".[שם י"ב, ל"א]
כעת גם נהפך לב עבדיו שבעבר היו אומרים: "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם" [שם, י, ז] אך כעת נהפכו גם הם לרדוף אחרי בני ישראל כדי להחזיר את הממון שהשאילו להם, גם בדברים אלה מסתמך רש"י על מכילתא.
בדרך כלל במקרא "הפיכת הלב" מבטא שינוי מהותי בטבע האדם - כפי שנאמר על שאול [שמואל-א.י, ו]
"וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ יְהוָה וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר".
עוד נאמר:[שם, י, ט]
"וְהָיָה כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר"
וכן נאמר על המצרים אחרי מות יוסף:
"הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו". [תהלים ק"ה, כ"ה] – לכן הפיכת הלב- משמעה- חרטה על מה שסוכם.
בעל "חמדת שלמה" מסביר: כי רק על עבדי פרעה מפרש רש"י למה הפכו ליבם לרדוף אחרי בני ישראל? וזאת כדי להשיב לעצמם את ממונם שהשאילו להם טרם צאתם, אך על פרעה לא מוסבר מדוע התחרט והתשובה לכך היא: כפי שהכתוב מגלה לנו את הטעם:
"וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם.." [שמות י"ד, ד] וזאת מפני שרק פרעה הרשיע הרבה ,לכן נענש בחיזוק הלב וזאת בניגוד לעבדיו שדווקא המליצו לשחרר את בני ישראל ממצרים.
מכאן ניתן להבין: מדוע ציווה הקב"ה לבני ישראל להשאיל מהם כסף וזהב.. ולא כפה על המצרים לתת להם רכוש במתנה, אלא שמלך מלכי המלכים נתן למצרים עילה לרדוף אחרי ישראל בשביל הממון.
על פי שו"ת בית הלוי: האמת היא, שמטרת פרעה להעביד את ישראל- לא הייתה לשם תועלת כי "למען ענותו בסבלותם" ולהשכיח את תורת ה' ,זאת על מנת למנוע מהם שיתעלו על המצרים באמונתם הנעלה, ולא הסתפקו ברווח הכספי שהיה להם מעבודתם ,אלא הטילו עליהם גם שרי מיסים לענותם, אך בסוף נשברו ונכנעו לבקשת משה- מפני שראו שעם ישראל מתחזק באמונתו- לכן הבינו שהם לא הצליחו לדכא את אמונתם, אך כשחלף לו הזמן המצרים החלו להבין כי מלבד קנאת הדת - בני ישראל היוו עבורם מקור פרנסה חשוב והצטערו באומרם:
"מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ".
על פי "שפתי כהן". פרעה ידע היטב ,אם היהודים לא יישארו במצרים- אזי עתיד הוא לאבד את כל ממשלתו - כי יכול היה לנצל את שלטונו רק לגבי בני ישראל שאותם אפשר לנגוש ולענות ללא כל הפרעה וכך הוא מאז ומתמיד: שונאי ישראל עולים לגדולה על ידי נגישת יהודים , היות וכלפי היהודים הם יכולים בנקל להפגין את שלטונם כפי שנאמר: כל המיצר לישראל נעשה ראש.
ה"אור חיים" הקדוש שואל, וכי היה צורך להטעות את פרעה ולבקש שבני ישראל ילכו רק לשלושה ימים לזבוח זבחים לה' ואחרי כן ישובו למצרים. ועוד ציווה את ישראל להשאיל כלים וממון מהמצרים, ואיך הקב"ה מצווה לעשות דברים מתוך עורמה?
ברור הדבר, שהקב"ה מסוגל להשיג את מטרותיו בדרכים טבעיות, אלא הקב"ה רוצה ללמד את עם ישראל את דרך המלחמה לדורות- כיצד צריך עם נרדף להתנהל מול אויבים המאיימים עליו:
התכלית: להרוג את האויב ,כי כל עוד אויבי ישראל רודפים אחרינו, אין עם ישראל יכולים לשבת במנוחה במקומם. תמיד יחושו מאוימים ויחיו בפחד מהעתיד הצופן להם מצב לא בטוח- הן מפני איומים והן מפני מלחמות שעלולות להפר את שלוותם.
לכן כדי לפתור את הבעיה הזו ולגרום לאויב ליפול באופן מוחלט, בהחלט מותר ואף צריך להתנהג מולו בעורמה - ההתמודדות מול האויב מתנהלת עם השפה שלו, כפי שנאמר:
"עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל". [תהלים י"ח, כ"ז] מול רשע יש להשתמש בכל התחבולות ומצווה לחסלו באופן טוטלי כפי שנאמר:
"הַבָּא לְהֹרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ"- המקור: מהתלמוד הבבלי - בפירוש לשמות כ"ב, פסוק א:,
לכן ברור הדבר: שיש להשתמש בתחבולות שונות, כולל עורמה ושקר על מנת להביסו.[מתוך ספר: שו"ת הפרשה/ הרב יחזקאל שינפלד]
לסיכום, לאור האמור לעיל, אומנם לאחר מכת בכורות- פרעה ועבדיו התירו לצאת לישראל מארצם ואף השאילו להם כסף וזהב ועוד.
אלא, שהם הוטעו בכך שהובטח להם- כי יציאת ישראל- היא לזבוח זבחים לה' ולשוב בתום שלושה ימים.
מתברר, שאלוקים מסובב הסיבות ,בכוונה ,הפך את לב פרעה ועבדיו ופעל כלפיהם בעורמה- על מנת להעניק לעם ישראל הוראות גם לדורות הבאים כיצד להתנהל מול אויב אכזר השואף להשמיד את ישראל כפי שהכתוב אומר: "הַבָּא לְהֹרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ"
