|
|
אמונת ישראל
שיר מאת: אהובה קליין ©
בעת יציאת מצרים
לפתע ציווי שמים
לסובב העם אחור
בין הים ובֵּין מִגְדֹּל.
בפִּי הַחִירֹת לחנות
בין סלעים בתוך חולות
חוסים בצל השכינה
ליבם בוער אמונה.
נושאים עיניהם לרקיע
שמא פרעה יפתיע
מילות ניצחון ישמיע?
חיש ה' אותם יושיע!
הערה: השיר בהשראת פרשת בשלח [חומש שמות]
פרשת בשלח - הקשר בין " פִּי הַחִירֹות " לאמונה ?
מאת: אהובה קליין ©
שבת פרשה בשלח נקראת גם שבת שירה - וכבר בתחילתה -עם ישראל עומד בפני ניסיון קשה, כפי שהכתוב מתאר:
"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם: לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל-הַיָּם. וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; סָגַר עֲלֵיהֶם, הַמִּדְבָּר. וְחִזַּקְתִּי אֶת-לֵב-פַּרְעֹה, וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי ה'; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן. וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ. ווַיֶּאְסֹר, אֶת-רִכְבּוֹ; וְאֶת-עַמּוֹ, לָקַח עִמּוֹ. וַיִּקַּח, שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל, רֶכֶב מִצְרָיִם; וְשָׁלִשִׁם, עַל-כֻּלּוֹ. ח וַיְחַזֵּק ה', אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יֹצְאִים בְּיָד רָמָה. וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ--עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן. וּפַרְעֹה, הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה'. וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר: מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם". [שמות י"ד, א- י"א]
השאלות הן:
א] חניית בני ישראל ב:"פִּי הַחִירֹות, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם: לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן"- היכן מקום זה?
ב] מה הקשר בין מקום זה לאמונה.?
תשובות.
"פִּי הַחִירֹות"
רש"י מסביר: מקום זה הוא: "פיתום" וכעת נקרא: "פי החירות" על שם ששם בני ישראל נעשו בני חורין. והם שני סלעים גבוהים וזקופים והגיא שביניהם- קרוי :"פי הסלעים"
"פִּתֹם", מוזכר בתחילת חומש שמות:
"וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם,וְאֶת-רַעַמְסֵס". [שמות א, י"א]
"בַּעַל צְפֹן"- אליל מצרי- שנשאר מכל האלילים במצרים- כדי להטעות את המצרים, על מנת שיאמרו: הנה האליל חזק מאד! ובני ישראל פוחדים.
מתברר שלמצרים היו אלילים רבים ובמכת בכורות הם גם נשפטו כפי שנאמר למשה: "וּבְכָל- אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה". [שמות י"ב, י"ב]
בעל "אוהב ישראל" [הצדיק רבי אברהם יהושע השל מאפטא] נהג לומר: דברי תורה המתפרשים על - פי : "פרד"ס "- פשט, רמז, דרש ,סוד.
כדאי שנלמד מדברי התורה – בדרך של רמז-מידה טובה אחת - שראוי שהאדם ידבק בה כל הזמן: "וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹות", מכאן : לפני שאדם נותן לפיו חירות להגיד את דבריו, ישוב ויחנה, יהרהר- וישקול היטב- כל דיבור ודיבור אשר רוצה להוציא מפיו ועל כך אמר שלמה המלך:" שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ". [משלי כ"א, כ"ג]
רבינו בחיי מסביר: ציווה הקב"ה את בני ישראל שיחזרו לאחור כלפי מצרים למקום זה , הנקרא חירות- כי שם נעשו בני ישראל בני חורין –ועצם חנייתם שם השפיעה על המצרים להכבדת לב פרעה ויש לכך שלוש סיבות:
א] כתוב: ללכת יומם ולילה - כדי שהמצרים יחשבו שהם בורחים.
ב] כתוב: שבני ישראל שבו למקום זה-לפי שפרעה יאמר: בעבור זה בני ישראל נבוכים בארץ ולכן הם שבים לכיוון מצרים.
ג] הם חנו לפני - בעל צפון- מקום עבודה זרה של המצרים ולכן פרעה אמר: סגר עליהם המדבר - בכוח אליל זה שנותר אחרי מכת בכורות.
עם ישראל והאמונה בה'.
רש"י המבסס את דבריו על מכילתא, אומר על המילים: "וַיַּעֲשׂוּ-כֵן" : מכאן יש ללמוד שבחן של ישראל, ששמעו בקול משה, ולא שאלו: איך נתקרב אל אויבנו- הרודפים אחרינו? אלא עלינו לציית לדברי משה – בן עמרם.
וכך מסביר מכילתא:
א] "להודיע חכמתם של ישראל שלא אמרו: היאך נחזור לאחורינו, שלא לשבור לב טף ונשים עימם".
ב] "אמרו: רוצים, או לא רוצים, אין לנו לעשות אלא דברי בן עמרם".
האדמו"ר רבי שלמה מראדומסק בספרו: "תפארת שלמה" כותב :
חכמינו ז"ל אמרו [ילקוט שמעוני, בשלח]: "לא נגאלו אבותינו ממצרים, אלא בזכות האמונה" ואני מפרש זאת: בזכות אמונת ה' ואמונת חכמים גם יחד, ככתוב בפרשת "ויושע":" וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־ הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־ יְהֹוָ֑ה וַיַּֽאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהֹוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ"׃ [שמות י"ד, ל"א]
ומה טיבה של אמונת חכמים זו?יש להאמין לצדיקי הדור בכל דבר ועצה- אפילו בעניין רשות- כלומר דברים שאינם בגדר מצווה.
בעניין חנייתם של עם ישראל בפִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם: היו שתי מטרות
א] לגרום לכך שהמצרים ירדפו אחרי ישראל ומנגד להעמיד את עם ישראל במבחן האמונה בה', אמונה שורשית ואמתית ויגיעו לאמונה חזקה ואיתנה,
על כך מסביר "אור החיים" : "אלוקים חשבה לטובה, כדי שיפחדו, יחזרו בתשובה שלמה ויקרבו לבם לשמים, ובאמצעות זה יעשה ה' להם הנס העצום של קריעת ים סוף"
מוסיף "אור החיים": מדוע נאמר: "וּפַרְעֹה, הִקְרִיב"? ולא נאמר –קרב?- כי על ידי זה שמלך מצרים רדף אחרי ישראל ,נאמר [שמות רבה פכ"א] הוא הקריב את ישראל לאביהם שבשמים.
במילים אחרות. מקום זה הוא משמש לחנייה של עם ישראל, על מנת שיתחזקו באמונתם בה' ובאמת שם צעקו אל ה', כמו שנאמר: "וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה".
על כך אומר רש"י: שבני ישראל תפשו אומנות אבותיהם - עשו כדרך אבותם- שהתפללו אל ה'.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן לראות שרוב עם ישראל התחזקו באמונה בראותם את נס יציאת מצרים וגם בזמן חנייתם בפי החירות, למרות הניסיון הקשה, הם לא התייאשו אלא,אמונתם גברה בבורא עולם והתפללו אליו להצלתם.
כאז , כן היום , עם ישראל איתן באמונתו ומזכיר בכל יום את נס יציאת מצרים.
יהי רצון ויקוים בנו דברי הנביא מיכה: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת".[מיכה ז', ט"ו]
פרשת בשלח-"ה', יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן"-כיצד?
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו, סוף, סוף עם ישראל זוכה ליציאה ממצרים בניסים גדולים, לא לפני שמשה מכין את העם לקראת הנס הגדול:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ--הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה', אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם: כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם--לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם. ה', יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן". [שמות י"ד, י"ג- ט"ו]
ובהמשך ה' פונה אל משה ואומר לו: "וַיֹּאמֶר ה'אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ. וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם--וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה".[שם, י"ד ,ט"ו- ט"ז]
ואכן משה מבצע את ציווי ה': "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה.." [שם י"ד, כ"א- כ"ב]
השאלות הן:
א] מה משמעות ההבטחה: "ה', יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן"?
ב] הרמת המטה בידי משה - לשם מה?
תשובות.
"ה', יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן".
רבינו בחיי מסביר באמצעות שני פירושים את המשמעות:
א] ידוע שיש בכוחה של מידת הדין להחריב את הים, אך בתוך כך שהמצרים טבעו –פעלה מידת הרחמים עם מידת הדין בשיתוף - כי מידת הדין גרמה לכיליון מוחלט של המצרים ואילו מידת הרחמים דאגה לקבורה שלהם באדמה, וזאת לומדים מהמילים: "נָטִיתָ, יְמִינְךָ--תִּבְלָעֵמוֹ, אָרֶץ"- מתוך שירת הים.
הימין- זו מידת החסד, וכך יהיה גם באחרית הימים במלחמת גוג, כפי שכתוב:"וְיָצָא יְהוָה, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב".[זכריה י"ד, ג]
גם במאורע זה עתיד להיות שיתוף בין מידת הדין למידת הרחמים - למרות שהאויבים יושמדו- הם יזכו לקבורה כפי שנאמר: "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם-שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל" [יחזקאל ל"ט, י"א]
ב] על פי ביאור הדרש: "יהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם" היות ובני ישראל ראו במכת בכורות שהקב"ה בכבודו ובעצמו – הוא המכה ולמרות זאת ,המצרים עדיין ממשיכים לרדוף אחריהם.
הרי אותם מצרים - אין כוונתם לבוא נגד עם ישראל - אלא כנגד אלוקים והיות וזו מלחמתו של הקב"ה - על עם ישראל לשתוק.
אפשר גם להסביר: עם ישראל יצטרכו לשתוק כדי שמידת הדין לא תתהפך אליהם ,לפי שבעבר חטאו גם כן כמו המצרים - עובדי ע"ג ומגדלי בלורית.
רש"י מבהיר: בשני פירושים:
א] הכוונה שה' ילחם למען עם ישראל ולומדים אנו כי משה היה עומד ומתפלל, לכן פנה אליו ה' ואמר לו: אין אתה צריך להתפלל ולהאריך בתפילה בזמן שישראל נתונים בצרתם.
ב] אמר ה': עלי הדבר תלוי ולא עליך. עליך לצוות את ישראל- לנוע קדימה! היות שבזכות אמונתם ואמונת אבותיהם בה' יצאו ממצרים- ראויים הם שהים ינוס מפניהם-ויתבצע נס קריעת ים סוף.
בעל הטורים אומר: ה' ילחם למען עם ישראל- ועליהם הוטל לשתוק ולא לצעוק- כי השתיקה מבטאת חוכמה - המביעה את ביטחונם בה'.
רש"ר- [ר' שמשון רפאל הירש] מסביר: כאשר משה התפלל להצלחת העם לחצות את ים סוף, אומר לו ה':" מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ"- הכוונה: הישועה עדיין תלויה בעם - היות והצעד הראשון צריך לבוא מתוכם.
ראשית הם צריכים להוכיח שהם ראויים לישועה, על ידי שיוכיחו את ביטחונם בה', ביטחון זה מביא לידי אומץ לב, חוסר פחד במעשה, זריזות, תחילה ילכו קדימה ויצעדו ללא חשש ,או דאגה, ורק אז תבוא ישועת ה'.
רבותינו בעלי המדרש- ממשילים את עם ישראל באותם רגעים- טרם נבקע ים סוף- ליונה אשר נמלטה מפני נץ טורף שרדף אחריה והסתתרה בתוך נקיק סלע- אך לרוע המזל- היה שם נחש המקנן לו בתוך הנקיק- בדומה לכך- היה מצבם של בני ישראל בעודם מתרכזים על שפת הים, לשוב לאחוריהם לא היה ניתן - היות והמצרים רודפים אחריהם ,להתקדם קדימה- לא התאפשר- מפני גלי הים הקוצפים.
מכאן ניתן להבין מדוע אמר משה לבני ישראל: "אל תיראו......."
הרמת המטה בידי משה.
משה מתבקש להרים את המטה: "וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם—וּבְקָעֵהוּ"
רש"ר מסביר: כוונת ה' שלא הוא לבדו יחולל את הישועה לעם ישראל, העם צריך לקחת חלק ולגלות אומץ לב ובטחון בה' ואילו משה- המשמש שליח ה' - חייב לעשות את תפקידו בהרמת מטהו להעיד על טיבו של האירוע כמעשה ה' ותפקיד ה' לפעול ליצור את צורת האירוע- כך שהמצרים יעזו לבוא אחרי משה לתוך הים.
כוח ה' ישמיד את עוצמת פרעה וחילו –אשר רשעותו מאחדת אותו באמצעות אחד מיסודות הטבע-המים ואותו יסוד ישפיל את עצמו להביא ישועה לעם ישראל- חסרי הישע והעוון אשר שואפים לישועת ה' .
בהמשך רוח קדים בקעה את המים עד לקרקע, המים נחלקו לשני כיוונים ותפקיד הרוח היה ליבש את האדמה הרטובה וכך נסללה לפני בני ישראל הדרך ליציאה כאשר האדמה הייתה יציבה מתחת רגליהם.
על פי רש"י- רוח קדים- היא העזה שברוחות באמצעותה ה' נפרע מן הרשעים, שנאמר: "כְּרוּחַ-קָדִים אֲפִיצֵם"[ירמיהו י"ח, י"ז]ועוד נאמר: "יָבוֹא קָדִים רוּחַ ה'" [הושע י"ג, ט"ו]
ספורנו מסביר: שהיה צריך משה להרים את המטה אל רוח הקדים כדי שהיא תייבש את הים לחרבה. והיה צריך לנטות את ידיו על הים, כדי שיחצו המים לשני הכיוונים- על מנת לאפשר לבני ישראל ללכת על היבשה.
למעשה משה עשה שתי פעולות נגדיות: "הרם"..."נטה" - לשני נסים.
לסיכום, לאור האמור לעיל: בני ישראל הצטוו לשתוק ולהביע את ביטחונם בקב"ה שיוציאם - מאפלה לאורה ושתיקה זו ביטאה את חכמתם חכמה זו היא האמונה והביטחון בה' – דווקא בשעת סכנה כאשר מאחוריהם המצרים ולפניהם הים הגדול ! הישועה הייתה בידי ה' מתוך עוצמת אמונת עם ישראל בו ומשה ,כשליח ה' -הצטווה להרים מטהו ורוח הקדים- העזה שברוחות, יבשה את האדמה לקראת יציאתם לחירות.
משה וקריעת הים.
שיר מאת: אהובה קליין ©
בני ישראל מתבוננים
במי הים השוצפים
המצרים בעקבותיהם רודפים
יראה ופחד חשים.
כיונה הנסה מפני הנץ
אל תוך סלע- לה לרועץ
בנקיק , נחש מאיים
ליבה נשבר אינו שלם.
למשה קורא אלוקים
מטהו חיש להרים
לנטות ידיו על המים
למען ישועת שמים.
אז יניף מטהו
רוח קדים תטלטלהו
אדרתו הצחורה נעה
כמניפה אנה ואנה.
לפתע נס לעיני כול
הגלים עוצרים מחול
הים נקרע לשניים
האויב נוחל מפלה כפליים.
הערה: השיר בהשראת פרשת :בשלח [חומש שמות]
ביום ההוא ישועה
שיר מאת: אהובה קליין©
ביום ההוא ישועה
אלוקים מגשים נבואה
ישראל במעלות מגביה
האויב במצולות מטביע.
השמים פוצחים ברינה
העננים מחוללים בדיצה
ישראל רואים ניסים
ביד אלוקים חוזים.
משמאלם וימינם מים
מזדקרים כחומה לשמים
רגליהם פוסעות ביבשה
בפיהם יסלסלו שירה.
הדורים בלבושם
עולזים בצאתם
מרוממים בנפשם
מודים לבורא עולם.
הערה: השיר בהשראת פרשת: בשלח[חומש שמות.]
פרשת בשלח - מה הייתה זכותו של פרעה ברודפו אחר ישראל?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו נקראת גם :"שבת שירה" בשל שירתם של משה ובני ישראל בתום קריעת ים סוף והיא פותחת בפסוק:" וַיְהִי, בְּשַׁלַּחפַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אלוקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִישְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אלוקים , פֶּן- יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה"
בהמשך מסופר כי כאשר נודע לפרעה על יציאת עם ישראל ממצרים ,הוא מחליט יחד עם חייליו לרדוף אחרי בני ישראל. וכך הכתוב מתאר את האירוע:
"ויוגד למלך מצרים כי ברח העם וייהפך לבב פרעה ועבדיו אל- העם ויאמרו מה זאת עשינו כי-שלחנו את ישראל מעבדנו ? ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו: וייקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כולו: ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף אחרי בני ישראל ובני ישראל יוצאים ביד רמה" [שמות י"ד, ה-ט]
השאלות הן:
א] מדוע הפרשה פותחת דווקא במילה: "ויהי"-שהיא מרמזת על צער?
ב] מה הייתה הסיבה לרדיפת פרעה וחייליו אחרי עם ישראל?
תשובות.
"ויהי בשלח פרעה.."- לשון צער?
אומרים חכמים במסכת מגילה [י, ע"ב] :"כל מקום שנאמר :"ויהי" אינו אלא לשון צער" השאלה המתבקשת היא באיזה צער מדובר? הרי עצם יציאת עם ישראל מגלות לחירות- דבר משמח מאד. אלא שהמילה: "ויהי" באה לתאר – אכזבה ותסכול שבני ישראל עדיין לא הגיעו לרצון ולהבנה שיש להשתחרר מהשעבוד הארוך במצרים אל החופש.
הרי כל עשרת המכות שהקב"ה הנחית על מצרים- מטרתם הייתה לטעת בקרב עם ישראל את האמונה החזקה בקב"ה - אלוקי אברהם יצחק ויעקב- אשר תמיד עומד לצידם ואינו נוטש אותם וגם את התשוקה העזה לחירות, אך מצער מאד שמטרות אלו לא הושגו.
וכל זה למרות העובדה שבני ישראל היו נוכחים במצרים בזמן המכות ואף ראו במו עיניהם כי הנס היה כה גדול שהם עצמם לא נפגעו מהמכות.
וכעת כאשר הגיע שעתם לצאת ממצרים, הם אינם יוצאים משאיפתם הטבעית להשתחרר מכבלי העבדות, אלא פרעה שילח אותם ממצרים – לכן הצער מתבטא במילה: "ויהי"
הרב אליהו שלזינגר- בספרו: "אלה הדברים" מביא הסבר מעניין לעניין הצער, מתברר כי היו שתי כיתות בתוך בני ישראל בצאתם ממצרים. קבוצה אחת : הייתה חזקה באמונה בקב"ה והאמינה בה' ובמשה עבדו -שיביאו את הגאולה המיוחלת, לכן התכוננו לפי צווי ה' ליציאה ממצרים. קבוצה זו מכונה בשם: "בני ישראל"
ואילו הקבוצה השנייה :הייתה שקועה בעבדות ,השלימה עם המצב ובכלל לא האמינה בגאולה הקרובה. קבוצה זו מכונה בשם: "העם" ולכן נאמר על כת זו: "ויהי בשלח פרעה את העם" .
בעל הטורים מסביר : כי קבוצה זו היא: הערב רב שיצאו יחד עם ישראל. לכן התורה מדגישה: "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה" החשש הוא מ "העם" שבראותם מלחמה- יחליטו לשוב חזרה למצרים. לכן הקב"ה שינה את המסלול: "ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף" כדי שאותה קבוצה המכונה בשם: "עם" לא תשוב למצרים, אך לגבי בני ישראל נאמר: "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" זוהי הקבוצה השנייה שהיו בעלי אמונה חזקה בקב"ה והיו מצוידים עם סוגים שונים של נשק –במטרה לצאת מהגלות המצרית. יוסף השביע את בני ישראל שיעלו את עצמותיו ממצרים אל הארץ ולא פנה אל :"העם" כפי שהכתוב מציין: "וייקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמור, פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם" יוסף סמך על: "בני ישראל" ולא על : ה"עם" .
ונאמר: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" גם כאן אין מדובר בעם, אלא בקבוצה הטובה: בני ישראל. כאשר פרעה מתקרב אליהם, מי נושא תפילה אל ה'? בני ישראל ולא העם כפי שהתורה מציינת: "ויצעקו בני ישראל אל ה' " אין העם צועק היות והוא מיואש, אלא בני ישראל התופסים את אומנות אבותיהם ומתפללים לה' " ובהמשך הכתוב מתאר: "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה" מי הנכנסים במסירות נפש לים? אלו בני ישראל כמובן.
ובשירה השתתפו משה ובני ישראל ולא העם.
מטעם זה הגאולה הייתה קשה עקב חוסר האחדות של בני ישראל והיותם מפולגים בדעותיהם. לכן אין פלא, אפוא שהכתוב פותח במילה: "ויהי"- לשון צער.
רדיפת פרעה וחייליו אחרי בני ישראל.
יש לתמוה, אפוא, מדוע פרעה רודף אחר בני ישראל לאחר שנודע לו כי הם ברחו ממצרים, הרי נאמר בפרשת בא, כי פרעה הסכים ליציאתם: "ויקרא למשה ולאהרון לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם - אתם גם - בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם: גם צאנכם גם – בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי" ולא רק פרעה אישר לבני ישראל לצאת ממצרים, אלא גם העם דחק בפרעה להסכים ליציאתם: "ותחזק מצרים על- העם למהר לשלחם מן- הארץ כי אמרו כולנו מתים" [שמות י"ב, ל"א-ל"ד]
אלא ניתן להבין מדברי ה' אל משה , כי הקב"ה בכבודו ובעצמו חיזק את לב פרעה כפי שנאמר: "וחיזקתי את לב- פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה' ויעשו כן" [שם י"ד, ד]
מתברר שלקב"ה ישנה מטרה כפולה בחיזוק לב פרעה:
א] למען המצרים כדי שיראו את גדולת ה' וכך גם כל אומות העולם .
ב] כדי שעם ישראל יתחזק באמונה בקב"ה, זאת לומדים מהפסוק: "ופרעה הקריב.." [שם י"ד, י] רמז- כי פרעה גרם לכך שבני ישראל התקרבו באמונה לה'.
רש"י בשם חז"ל: מסביר: פרעה שלח שליחים וכאשר ראו שעברו כבר שלושה ימים מזמן יציאתם ואין הם זובחים לה', אלא ממשיכים בהליכתם ,מיד שבו אל פרעה ואמרו: כי העם פשוט ברח. ועל כך שואל: "אוזניים לתורה"- הרי השליחים ראו שישראל נסוגים אחורנית לכיוון מצרים ומדוע חשבו כי הם בורחים? הוא מתבסס על דברי מכילתא האומר: כי ישראל חזרו אחורנית רק אחרי שהשליחים יעזבו אותם.
אבן עזרא מסביר בשם אחרים: חרטומי מצרים עשו לישראל מחסומים של צורות אליליות שמנעו מכל עבד לנוס לשם. אבל אחרי שהם עברו בכל זאת את כל המחסומים ,הבין פרעה שהם נטשו את העבדות והולכים קדימה לקראת גאולתם.
אבן עזרא מביע גם את דעתו האישית: ההסבר פשוט מאד, כאשר פרעה שומע מפי משה :"דרך שלושת ימים נלך במדבר" ופרעה הבין כי משה יודע היטב את המסלול ואת התכלית אליה הוא שואף להגיע, אבל אחרי שהשליחים באו וסיפרו לפרעה כי ישראל נסוגים אחורנית וגם נראים נבוכים, פרעה התחיל לחשוד כי משה רימה אותו בדברי השכנוע שלו באומרו : כי מטרתם לזבוח זבח לקב"ה וכנראה שמשה וישראל בורחים ממצרים, היות ואדם שבורח נעשה מבולבל ומאבד את הדרך, אינו יודע לאן לפנות.
הרמב"ן מסביר באופן דומה אך הוא מוסיף: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" הכוונה שעשו לעצמם דגל ויוצאים בשמחה ומחולות כפי שנוהגים אנשים היוצאים מעבדות לחירות. ולא כעבדים המתכננים לשוב למצרים. אך חוזק ליבו של פרעה טמטם את ליבו ולמרות שהוא הסכים בתחילה להרשות לבני ישראל לצאת ואף ביקש: "וברכתם גם אותי" ובנוסף לכך היה צריך פרעה להירתע במיוחד כאשר ראה שהים נבקע לשניים לקראתם ולהבין שאין מה לעשות יותר, הוא נהג ההפך והחליט לרדוף אחריהם.
ספורנו: כי ציון העובדה שבני ישראל יוצאים "ביד רמה" הוא סימן של תמימות הם האמינו שיש בכוחם לנצח את המצרים.
אור החיים מפרש: כי בכך שה' חיזק את ליבו של פרעה, התורה מבליטה גם את טיפשותו, הרי הוא היה צריך להבין שעצם יציאתם ביד רמה- סימן שיש לכך סיבה והם יודעים בוודאות שהשתחררו מכבלי העבדות. אבל הוא לא הגיע לתובנה זו ,כי ה' חיזק את ליבו ולכן החליט לרדוף אחריהם.
הכלי יקר טוען: כי פרעה ראה שהערב רב הצטרף לבני ישראל, לכן חשב להיעזר בהם, הוא האמין שבשעת מבחן הם ימרדו נגד בני ישראל וישמשו מעין גיס חמישי ויעמדו לצד פרעה - בעת מלחמתם בהם.
בעלי המדרש אומרים פירוש מעניין: לפרעה הוגד את שבועת ה' לאברהם בברית בין הבתרים: "כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה" אבל בפועל השתעבדו רד"ו שנים ,לכן האמין שיש בכוחו להחזירם למצרים.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי פרעה נהג בחוסר תבונה כאשר החליט לרדוף אחר עם ישראל, הוא לא קרא את המפה נכון ולא הבין את המציאות וכל זה - היות וה' הכביד את ליבו.
והתוצאה הייתה :כי לא פעל בהגיון והיה מוכן להשפיל את עצמו עד כדי כך שהוא בעצמו רתם את סוסו למרכבה ולא משרתיו, אך עם כל זאת הייתה לו גם זכות שבכך קירב את עם ישראל לתשובה וקירבם לבורא עולם כדברי ר' ברכיה: "יפה הייתה הקרבת פרעה לישראל מק' צומות ותפילות, למה שכיון שרדפו אחריהם וראו אותן- נתייראו מאד ותלו עיניהם למרום- עשו תשובה והתפללו"
[שמות רבה, בשלח כ"א, ה]
פרעה ומזימתו
שיר מאת: אהובה קליין©
מרחבי מדבר שוממים
בצל מרבד עננים
בני ישראל נבוכים
בין ים וסלעים.
פרעה שולח שליחים
בשורת בריחה מבשרים
ליבו חורש מזימה
יאסור רכבו במהרה.
חיש יפקוד חייליו
לרדוף להשיג עבדיו
אלוקים הכביד ליבו
כסלע נאטם מוחו.
ה' עומד מביט
את אויביו מביס
ישראל רואים ניצחון
פרעה סופג ביזיון.
הערה: השיר בהשראת פרשת בשלח[חומש שמות]
פרשת בשלח- שליחות וניסים ביציאת מצרים - כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין.
[המאמר לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל בת בן- ציון]
פרשה זו פותחת בתיאור גאולת ישראל, יציאתם מאפלה לאורה, זוהי שבת-"שירה"- שבת בה התורה מתארת את הנס הגדול של קריעת ים סוף ואת שירת הים ובנוסף ניסים אחרים מעוררי התפעלות..
"ויהי בשלח פרעה את- העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה, ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים: וייקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמור פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותיי מזה אתכם: וייסעו מסוכות ויחנו באתם בקצה המדבר: וה' הולך לפניהם יומם ובעמוד ענן לנחותם הדרך וליל בעמוד אש להאיר להםללכת יומם ולילה: לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם [שמות י"ג, י"ז- כ"ב]"
השאלות הן:
1] מדוע הוליך ה' את ישראל דרך המדבר- ים סוף?
2] מדוע דווקא משה נשא את עצמות יוסף?
3] מה היו טיבם של עמודי הענן והאש במדבר?
אלוקים מוליך את עם ישראל דרך המדבר- ים סוף.
חז"ל אומרים כי: למרות שעם ישראל נכח בניסים גדולים- עשרת המכות והיציאה עצמה משעבוד לחירות, הרי עם ישראל היה שקוע בגלות רוחנית ולא השתוקק עדיין לחופש.
רעיון זה מופיע במסכת מגילה [י, ע"ב]:" כל מקום שנאמר: "ויהי", אינו אלא לשון צער"
המילה –"ויהי" מביעה את צערו של ה' על כך שעדיין בני ישראל לא היו חפצים כל כך בגאולה מתוך שיעבוד מצרים. הם לא יצאו מתוך רצונם החופשי, אלא בגלל שפרעה גירש אותם ממצריים לאחר מכת בכורות .
מכאן ניתן להבין מדוע אלוקים לא הוביל אותם בדרך הקצרה-היינו- דרך ארץ פלישתים.
אבן עזרא מסביר: "לא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים"- היות והמקום קרוב מידי למצרים ואם יתקלו במלחמה יגידו: "ניתנה ראש ונשובה מצרים"
רבי יהודה אריה ליב מגור- בעל "שפת אמת" –סובר כי הקב"ה בכוונה לא הוביל את ישראל דרך- פלישתים שהייתה קרובה, אלא הקב"ה רצה שהם ילכו דרך ארוכה- דרך המדבר, כדי שיתנסו ניסיונות וקשיים , כך ילמדו ליישב את השממה והדבר ישמש להם הכנה טובה לקראת כניסתם לתוך הארץ היעודה- אשר בה ידרשו לעמול קשות באופן עצמאי.
הרמב"ם [בספרו: "מורה נבוכים"[חלק ג', פרק כ"ד] אומר רעיון דומה: ההליכה במדבר היא רצון ה'- ותשמש לעם ישראל הכנה לקראת היותו עם בני חורין בארצו.
"אין זה מטבע האדם שיהיה בשעבוד העבדות, בחומר ובלבנים, ומיד יוכל להילחם עם ילידי הענק ולהיות לוחם אמיץ. וכך היה רצונו של השם יתברך, שעיכב את בני ישראל ארבעים שנה במדבר עד שיתחזקו- וכפי הידוע, המדבריות ופראות הנוף מביאים אומץ לאדם - ונולד דור חדש אשר לא הורגל לכניעה ועבדות"
משה נושא את עצמות יוסף.
חז"ל אומרים: כי התורה רצתה להדגיש את חסידותו של משה - בעוד שעם ישראל עוסקים בהשאלת כלי כסף וזהב מהמצרים, משה עסוק דווקא בנשיאת עצמות יוסף.
אומנם גם השאלת הכלים מהמצרים הייתה בגדר מצווה, אך אינה דומה מצווה הכרוכה במאמץ פיסי ובאיבוד ממון – בה עסק משה ,למצווה אשר שכרה בצידה- בה עסקו עם ישראל אשר זכו לרכוש רב ..
רבינו בחיי מסביר: מדוע זכה יוסף שמשה נשא את עצמותיו ? התשובה : מפני שיוסף עסק בקבורת אביו יעקב, כפי שמסופר בפרשת ויחי[חומש בראשית] וזו מדה כנגד מדה.
"ויקרבו ימי- ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם- נא מצאתי חן בעינך שים –נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל- נא תקברני במצרים: ושכבתי עם אבותיי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם ויאמר אנוכי אעשה כדבריך: ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המיטה"[בראשית מ"ח, כ"ט-ל"א]
ורבינו בחיי ממשיך ואומר: והיה ביד יוסף זכות קבורת אביו ולכך זכה בגדול ממנו -זה משה ומשה גם כן זכה בגדול ממנו -זה הקב"ה שנאמר:["ויקבור אותו בגיא.."[דברים ל"ד]
והוא מביא עוד טעם:
שמשה הוצרך לקיים מצווה זו היות וחז"ל אמרו שבזכות יוסף - נקרע הים לשניים, שהרי נאמר על יוסף:"וינס ויצא החוצה"[בראשית ל"ט, י"ב]הכוונה במעשה אשת פוטיפר אשר רצתה לפתותו לדבר עבירה והוא נס מפניה והתגבר על ייצרו.
ובתהלים נאמר:" הים ראה וינוס" מה ראה הים? הוא ראה את עצמות יוסף אשר נס בעודו בחיים מאשת פוטיפר.
ועוד נאמר על יוסף :שהוא ניחם את אחיו כאשר חששו אחרי מות אביהם שישיב להם רעה על כל מה שעוללו לו בנערותו, אך הכתוב מציין כי יוסף הרגיע אותם באומרו להם: "ועתה אל- תיראו אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על ליבם" [בראשית נ, כ"א] וכנגד זה נאמר [בשמות ט"ו]:"בלב ים"
עמוד האש ועמוד הענן.
רבינו בחיי אומר: כי לשני העמודים-עמוד האש בלילה ועמוד הענן ביום- היו תפקידים שונים :
עמוד האש בלילה :היה מאיר לעם ישראל את הדרך ועמוד הענן : תפקידו היה: להנחות להם את הדרך.
שני עמודים אלה שימשו כהוכחה שהקב"ה עמהם גם ביום וגם בלילה- הם היו משמשים לעם ישראל עיניים במדבר והגנה והצלה מפני המצרים ועליהם נאמר:
"ואשא אתכם על כנפי נשרים".[שמות י"ט, ד']
ואילו המצרים נידונו באמצעות עמודים אלה, לפי שנאמר: "וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן " [שמות, י"ד, כ"ד]
ומכאן הסיקו חז"ל: כי בקריעת ים סוף המים נעמדו כחומה לעם ישראל מימין ומשמאל.
אך למצרים הם שימשו חימה [כעס]
ובדומה לכך מסופר על סנחריב: "והיה אור ישראל לאש "[ישעיהו י', י"ז]
הכוונה: לישראל עמוד האש שימש אור, אך לסנחריב: אש.
ורבינו בחיי מוסיף עוד פירוש: "ה' היה שוכן בתוך עמוד ענן והולך לפניהם ביום ובית דינו שוכן בתוך עמוד האש והולך לפניהם בלילה, וזהו שאמרו: הוא ובית דינו ובאורו: הרחמים והשכינה"
ועוד מדגיש רבינו בחיי: עמוד הענן היה משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן" במילים אחרות- עם ישראל זכה לשמירה הדוקה מאת ה' –יומם וליל.
רש"י המסתמך על דברי מכילתא, מבאר: בזמן שעם ישראל חצו את ים סוף והים נבקע לשניים, היכן שהם הלכו האדמה הייתה יבשה, אבל ברגע שעמוד הענן ירד הוא הרטיב את האדמה והפך אותה לטיט ועמוד האש הרתיח את המקום וכך כשהמצרים מגיעים אחריהם רגלי סוסיהם שוקעים בטיט ומפאת החום של עמוד האש - נשמטו הטלפיים שלהם.
הרמב"ן מביא מדרש על פי שמות רבה [י"ט, ו]: בעבר ה' ובית דינו הלכו לפני עם ישראל- אבל לעתיד לבוא ה' לבדו ילך לפני העם, שנאמר:" כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלוקי ישראל" [ישעיהו נ"ב, י"ב] והכוונה- שבגאולה ראשונה היה ה' מהלך לפני עם ישראל ביום ובית דינו בלילה. אך לעתיד לבוא מידת בית דינו תתעלה ברחמים וה' ילך עמהם לבדו ואז: "ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה"[תהלים קל"ט, י"ב]
אור החיים אומר:
עמוד הענן היה מגן על עם ישראל בימי החום המדברי-כדי שלא יקבלו מכת שמש.
וענן זה לא כלל ענן שקדם לו ותפקידו היה ליישר ולסלול להם את הדרך- להנמיך את הגבוה ולהגביה את העמקים במשך כל הזמן.
פירוש זה מתבסס על הפסוק: "ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם"[דברים א, "ג]
מכאן שהיו ג' עמודים: עמוד אש- להאיר בלילה, עמוד ענן המיישר להם את הדרך –במשך כל הזמן ועמוד ענן מלמעלה שתפקידו לצנן את האוויר במדבר מפני השמש הקופחת עליהם כדי שלא יינזקו.
ועוד מוסיף אור החיים: כי עמוד האש היה מופיע בלילה רק כאשר היו צריכים בני ישראל ללכתמחוץ למחנה מהטעם - שבמקום מושבותיהם היה להם תמיד אור.
לאור האמור לעיל : ניתן להסיק כי גאולת ישראל בתום גלות מצרים הייתה נס המורכב ממספר ניסים.
מי ייתן ועם ישראל יזכה בקרוב לגאולה בכלל ובפרט ונזכה לחזות בבית המקדש השלישי.
כנאמר:" וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְיתָה לַיהוָה הַמְּלוּכָה. [עובדיה א, כ"א]
עמוד הענן / שיר מאת: אהובה קליין ©
ישראל במדבר נודדים
מוקפים זרי ניסים
בפניהם שערים נפתחים
בידי אלוקים נישאים.
עמוד ענן מתרומם
רוח העם מרומם
מורה באצבעו דרכם
מפיח תקווה בליבם.
להם ישמש עיניים
בצל כיפת שמים
עוטפם בכנפי שכינה
זורע קרני ישועה.
דרך נטולת מכשולים
ללא מהמורות ואבנים
רוח רוויית טללים
לוחשת שירת גאולים.
הערה: השיר בהשראת פרשת בשלח[חומש שמות]
