חומש שמות
דבר החסידות – פרשת בשלח
- פרטים
- קטגוריה: פרשת בשלח
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:49
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 404
ב"ה
דבר החסידות – פרשת בשלח
תפילה בטהרתה
פעם היה הבעל-שם-טוב עם תלמידיו בשדה, ואמר להם לעמוד במעגל, וכל אחד יניח ידו על כתף חבירו.
כשעשו כן, ראו לפתע אנשים רבים עטופים בטליתות ועטורים בתפילין ומתפללים.
הסביר להם הבעל-שם-טוב: שבמקום הזה התפללו יהודים לפני יותר משלוש מאות שנה.
והוסיף ואמר:
מה שראיתם – אינן התפילות עצמן, שכן התפילות עלו למעלה. אלא שמכל דבר שבקדושה נעשה רושם; וזהו רושם אותיות התפילה.
(אדמו"ר הריי"צ [הרב רבי יוסף יצחק] נ"ע, בעל ההילולא דיו"ד שבט
- אוצר מנהגי חב"ד עמ' 67, מתורגם מספר השיחות תרצ"ו עמ' 151)
~~~
בפרשתנו, כאשר בני ישראל הבחינו שמצרים רודפים אחריהם, נאמר (יד, י) "וייראו מאוד, ויצעקו בני ישראל אל ה'". מפרש רש"י: "תפסו אומנות אבותם, באברהם הוא אומר אל המקום אשר עמד שם, ביצחק – לשוח בשדה, ביעקב – ויפגע במקום".
וצריך להבין, מה היה קשה לו לרש"י שהוצרך לפרש "תפסו אומנות אבותם"? הלוא דברי הפסוק פשוטים למדי – שכיון ש"מצרים נוסע אחריהם" יראו מאוד וצעקו את ה'!
ובפרט, שלעיל בפרשת שמות (ב, כג) נאמר כבר "ויצעקו בני ישראל אל האלקים מן העבודה" ושם אין רש"י מפרש כלום!
ויש לומר הביאור בזה:
כאן היה קשה לו לרש"י: תפילה זו להקב"ה מה היא עושה; הלוא הקב"ה כבר הבטיח לבנ"י "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים . . והבאתי אתכם אל הארץ" והם כבר ראו ניסים ומכות מצרים למעלה מדרך הטבע, ואיך עלה על דעתם שיאבדו עתה בים? ואם-כן, ממה נפשך: אם מאמינים הם בקב"ה – אין מקום לתפילה, ואם אין הם מאמינים – למה בכלל מתפללים?
ועל כך מיישב רש"י: תפסו אומנות אבותם! כלומר, התפילה אצל יהודי היא לא רק כשיש לו צורך מיוחד, אלא כמו האבות שזו היתה 'אומנות' ודרך-חיים אצלם להתפלל לקב"ה בכל עת* – לכן גם בניהם על הים, למרות שבוודאי בטחו בקב"ה שיביא אותם אל הארץ, אבל התפילה לה' היא דרכם ו'אומנותם' של ישראל בכל עת, וכל שכן בעת צרה**.
ההוראה מזה בעבודת האדם:
ענין התפילה, ועל-דרך-זה לימוד התורה, צריכים להיות באופן של 'אומנות'; דהיינו שהלימוד הוא לא רק בכדי לידע את המעשה אשר יעשון אלא לשם לימוד התורה עצמו. וכן התפילה צריכה להיות לא לשם איזו תכלית ומטרה פרטית, אלא אומנותו – שכל עניינו וכל מציאותו הם לעבוד את ה'!
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יא, בשלח שיחה א (עמ' 52 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' נד-ה.
______________
*) ועפ"ז יומתק, מה שרש"י מוסיף "באברהם הוא אומר אל המקום אשר עמד שם, ביצחק לשוח בשדה, ביעקב ויפגע במקום", שבפסוקים רק נרמז ענין התפילה, ולכאורה הו"ל להביא פסוקים מפורשים מתפילת אברהם על אנשי סדום (וירא יח, כג ובפירש"י), תפילת יצחק לבנים (תולדות כה, כא) ותפלת יעקב "הצילני נא מיד אחי" (וישלח לב, יב)?
וע"פ המבואר כאן אתי שפיר, כי תפילות אלו שנתפרשו בקרא – היו על צורך מסויים: על סדום, על בנים, על הצלתו מעשיו. משא"כ הפסוקים שרש"י מביא מוכיחים שכן הי' דרכם תמיד ('אומנות') להתפלל אל ה', גם ללא סיבה מיוחדת! ודו"ק.
**) ומה שאח"כ התחילו לצעוק "המבלי אין קברים במצרים וגו' טוב לנו עבוד את מצרים" – הרי זה הי' לאחר שצעקו ולא נענו. וגם י"ל שלא דיברו כן מצד חוסר אמונתם בה' ח"ו כ"א מחמת מצבם הדחוק, כפי שרואים דרך בנ"א המדברים בעת צרה ל"ע בלי כוונה וכמרז"ל (ב"ב טז, ב ובפירש"י) אין אדם נתפס בשעת צערו, כי לא ברשע ידבר אלא לא בדעת. וכמפורש בפירש"י לאח"ז עה"פ "דבר אל בנ"י ויסעו – כדאי זכות אבותיהם והאמונה שהאמינובי" – הרי מפורש שבנ"י האמינו בה' ובזכות זה קרע להם הים.