פרשת בא - מאין כי ה' תמיד ,מבטיח, זוכר ומקיים?

פרטים

קטגוריה: פרשת בא

פורסם בשבת, 24 ינואר 2026 17:08

נכתב על ידי Super User

כניסות: 215

פרשת בא - מאין כי ה' תמיד ,מבטיח, זוכר ומקיים?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו היא המשכה של פרשת וארא- לפי שבפרשה הקודמת נאמר למשה:

"וַיֹּאמֶר ה’ אֶל ־מֹשֶׁה, בֹּא אֶל־ פַּרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר ה’, שַׁלַּח אֶת עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי".[שמות ז', כ"ו]  ואילו בפתיחת פרשת "בא "נאמר למשה:

"וַיֹּאמֶר ה’ אֶל־ מֹשֶׁה, בֹּא אֶל־ פַּרְעֹה:  כִּי־ אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת־ לִבּוֹ, וְאֶת־ לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן־ בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת־ אֹתֹתַי, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה’". [להלן פרק: יא'-ג']

השאלות הן:

א] כיצד ה'  נוסך ביטחון במשה?

ב] מאין כי אלוקים אינו שוכח את הבטחותיו לעם ישראל?

תשובות.

ה' נוסך ביטחון במשה –לקראת תפקידו.

מעניין – כי בתחילת  פניית ה' אליו-משה סירב לקבל את תפקיד המנהיגות מכל מיני סיבות -עד שה' נותן למשה להבין - כי  רק הוא היחידי  המסוגל - להוציאם  ממצרים ושכנע אותו  להצטרף אל אהרון אחיו - יחדיו לפעול בשליחות חשובה זו.

ה' אומר אֶל מֹשֶׁה, בֹּא אֶל פַּרְעֹה: 

הרב מקוצק מפרש: כי לא נאמר למשה: "לך אל פרעה" אלא נאמר: "בֹּא"

מרמז - כי משה אינו הולך לבדו – אלא ה' מלווה אותו!

" אומר דוד המלך "ה’ שֹׁמְרֶךָ;    ה’ צִלְּךָ, עַל־ יַד יְמִינֶךָ"[תהלים קכ"א, ה'].

"מצודת דוד" מסביר: "ה' צלך" - כמו הצל מגן מחום השמש - כן יגן על ימינך לעשות בה חיל.

ה' מכין את משה לשליחותו  במילים:

"כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת־ לִיבּוֹ, וְאֶת־ לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת־ אֹתֹתַי, אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה’" [שמות י'. א'-ג']

כיוון שהמכות שה'  מביא על פרעה - עשויות לרכך את ליבו להניע את פרעה שיטיב  את דרכו.

ה' מדגיש בפני משה :"כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ"- שעשיתי את ליבו כבד הרי טבעו של הכבד - שאינו בולע מאומה בזמן הבישול –אלא ככל שמתבשל יותר זמן - הולך ומתקשה יותר ויותר. [על פי הדרש והעיון]

אלוקים משכנע את משה - כי העקשנות של פרעה אינה נובעת ממנו ,אלא ה' עושה זאת.

"שפת אמת" מסביר: ה' מתפאר בכך שמעניק לרשע כוח לעשות דווקא נגד רצונו וזה פלא פלאים מאת   הבריאה וסודותיה שניתנת לאדם - לנצל את הכוחות  שמקבל מהשגחת ה'- נגד השגחה קדושה זו.- סבלנות כזו רק תיתכן  אצל הקב"ה בלבד ואין שום שכל אנושי יכול להשיגה!

ניתן להבין מדוע ה' מכתיר דווקא את משה, הסיבה היא: כי משה כבר היה במצרים - הוא הרי גדל בילדותו בארמונו של פרעה.

שם למד גינוני מלכות. והרי – הוא לא רק שהה שם , אלא זכה לצאת לבדו ממצרים וברח אל המדבר.

אין אסיר מוציא עצמו מבית אסורים, אלא רק מי שהוא כבר בחוץ והשתחרר בעצמו - יכול לשחרר אחרים ויש על כך  הוכחה בגמרא:

גמרא, מסכת ברכות ה:

מעשה ברבי חייא בר אבא היה חולה ,הלך לבקרו רבי יוחנן, אמר לו: ר' יוחנן

"חביבין עליך ייסורים"? אמר לו: "לא הן ולא שכרן" אמר לו ר' יוחנן :" הב לי ידך".

נתן לו  ידו והקימו מחוליו [ברגע שהושיט החולה לרבי יוחנן את ידו-התרפא]

היה גם מצב הפוך! הפעם ר' יוחנן חלה - ר' חנניא הלך לבקרו ואמר לו:"חביבין עליך ייסורין"? ענה לו: "לא הן ולא שכרן", אמר לו ר' חנניא לרבי יוחנן: "הב לי ידך",  נתן לו ידו והקימו מחוליו, על כך שואלת הגמרא: מדוע צריך רבי חנניא להקים את רבי יוחנן מחוליו והרי רבי יוחנן עצמו הקים את רבי חיא וראוי הוא אם כן להקים גם את עצמו מחוליו?

הגמרא עונה על שאלה זו:" אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" , הוא הדין כל מי שכבול עדיין במצרים - אינו יכול לשחרר עצמו - ככל שיהיה מישהו גדול, אפילו נביא!

מסקנה: רק מי שהיה במצרים ויצא משם לחופשי- מסוגל להוציא אחרים.

ה' מרמז למשה: כי יש בשליחות זאת  מטרה  עילאית:

"וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת אֹתֹתַי, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה’".

לעניות דעתי:  הבטחה אלוקית זאת מעניקה למשה  חיזוק רוחני ונוסכת בו ביטחון עוצמתי- - כי הוא הולך לבצע שליחות אלוקית נצחית –למען עם ישראל- עם הנצח. ואכן  את יציאת מצרים אנחנו מזכירים בכל יום בתפילותינו-דוגמת "שירת הים" וכמובן בליל הסדר ערב פסח- בכל שנה ושנה מחדש.

אלוקים תמיד זוכר ומקיים.

כדי להוכיח שאין ה' נוהג כאדם בשר ודם הנוטה פעמים לשכוח הבטחותיו ,או החלטות מסוימות.

נתבונן בספר הספרים במספר דוגמאות:

דוגמא א': כאשר ה' העניש את  אדם וחוה וגם את הנחש שפיתה את חוה  לאכול מן הפרי האסור, הם נענשו לנצח:

כפי שנאמר:

עונשו של הנחש: "וַיֹּאמֶר ה’ אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ

וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ:  הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב."[בראשית ג', י"ד- ט"ז]

עונשה של האישה: "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל בָּךְ".[שם, ג', ט"ז]

עונשו של האדם: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי עָפָר אַתָּה, וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" [ג', י"ט]

דוגמא ב': אלוקים זוכר את רחל אימנו:

"וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ. וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי. וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר:  יֹסֵף ה’ לִי, בֵּן אַחֵר" [בראשית ל',  כ"ב]

רש"י  מסביר: מה זכר ה' לרחל? ועונה: שמסרה סימניה לאחותה בליל נישואיה ליעקב- כדי שלא תתבייש שהרי  לאה הייתה מצטערת ודואגת - שמא תעלה בחלקו של עשיו ותינשא לו-  כי חששה שעלול  לגרשה יעקב -לפי שאין לה בנים וכתוצאה מכך -יבוא עשיו וייקח אותה לאישה, חלילה.

דוגמא ג:

הבטחת ה' למשה בתחילת מנהיגותו:

"וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי, וְהִכֵּיתִי אֶת ־ מִצְרַיִם, בְּכֹל נִפְלְאֹתַי, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ; וְאַחֲרֵי־כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם.  וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן, לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם.  וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם, אֶת מִצְרָיִם". [שמות ג', ב'-כ"ב]

והנה בפרשת בא - הבטחת ה' יוצאת לפועל - " דַּבֶּר נָא, בְּאָזְנֵי הָעָם; וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב.  וַיִּתֵּן ה’ אֶת חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי הָעָם" [להלן. י"א, ב'-ד']

כל עניין ירידת מצרים כבר הובטח מפי ה' לאברהם בברית בין  הבתרים:

" וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.   וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל." [בראשית  ט"ו, י"ג – ט"ו]

לסיכום : לאור האמור לעיל – ניתן ללמוד מפרשה זו - כי אלוקים משקיף לכל הדורות וכל מה שמתכנן  ומבטיח  - הוא מקיים בפועל  וכמו שהבטיח שיוציא את עם ישראל ממצרים  מעבדות  לחירות - והדבר יצא לפועל.

גם הבטיח שהם לא יצאו בחוסר כל - אלא ישאלו כלי כסף וזהב ושמלות   ממצרים – הדבר התקיים!

מטרת היציאה ממצרים לחירות -  הייתה דרך  המדבר שהלכו בו ארבעים שנה  גם שם ה' לא נטש את עם ישראל וסיפק להם את הכול על מגש הכסף.

גם זאת ה' זוכר, כנאמר:

".... כֹּה אָמַר ה’, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" [ירמיהו ב', ב']

לכן  דווקא בימים אלה כאשר הפילוג בעם כה  רב, הגיעה  השעה להתחבר לספר הספרים ולמלא גם את צווי ה' אל עם ישראל-

".....כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְווָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם  --לַעֲשֹׂתָהּ:  לְאַהֲבָה אֶת ה’ אֱלֹהֵיכֶם, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו—וּלְדָבְקָה בוֹ.  וְהוֹרִישׁ ה’ אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, מִלִּפְנֵיכֶם; וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם, גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם.  כָּל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ--לָכֶם יִהְיֶה:  מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת, וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן--יִהְיֶה, גְּבֻולְכֶם". [דברים י"א ,י"ב- כ"ה]

אלוקים מבטיח ומקיים

פרטים

קטגוריה: פרשת בא

פורסם בשבת, 24 ינואר 2026 17:08

נכתב על ידי Super User

כניסות: 222

אֱלוֹקִים מַבְטִיחַ וּמְקַיֵּם

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

יֵשׁ הַנּוֹטֶה לִשְׁכֹּוחַ הַחְלָטוֹתָיו

אָדָם בָּשָׂר וָדָם - בְּיָם הִרְהוּרָיו

שִׁשָּׁה יָמִים טָרוּד בַּעֲמָלוֹ

וּבְזֵעַת אַפּוֹ יָבִיא  לָחֲמוּ.

מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר

עֲלִיּוֹת וּמוֹרָדוֹת - צָבַר

הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ

חָכְמָה וְדַעַת תּוֹרָתוֹ.

אֱלוֹקִים  שַׁרְבִיט בְּיָדוֹ

מַבִּיט בְּבָנָיו בְּתוֹךְ אַרְמוֹנוֹ

אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ

מִמֶּנָּה לָעַד - אֵינוֹ מָשׁ.

דְּבָרָיו בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִים

חֶשְׁבּוֹנוֹת אָדָם וּמַעֲשִׂים

מַבְטִיחַ וּמְקַייֵּם לַבְּרוּאִים

סוֹפֵרם וּמוֹנָם לָעַד כְּכוֹכָבִים.

הִבְטִיחַ לְהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם

עֲלֵיהֶם יְסוֹכְכוּ עַנְנֵי שָׁמַיִם

כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב וּשְׂמָלוֹת שׁוֹאֲלִים

בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים קוֹרֶמֶת עוֹר וְגִידִים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בא  [חומש שמות].  

מידה כנגד מידה - שיר מאת אהובה קליין

פרטים

קטגוריה: פרשת בא

פורסם בשישי, 31 ינואר 2025 04:52

נכתב על ידי Super User

כניסות: 764

מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

גְּזֵרָה לְיִשְׂרָאֵל מִשָּׁמַיִם

יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים בְּמִצְרַיִם

כָּךְ הוֹדִיעַ ה' לְאַבְרָהָם

אֲבִי הָאֻמָּה - טרם  זְּמַן.

עֵת הִגִּיעוּ יַעֲקֹב וּבָנָיו

לְאֶרֶץ הַנִּילוּס בְּעֵת הָרָעָב

שָׁם יוֹסֵף  שַׂר הַכַּלְכָּלָה

מְסִירוּת נַפְשׁוֹ רַבַּת אַהֲבָה.

אַךְ מִשְׁקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ

בְּפֶה רַךְ וּלְשׁוֹן דְּבַשׁ

הֵטִיל  עֲלֵיהֶם גְּזֵרוֹת וְיִיסּוּרִים

לְהַמְעִיט מִסְפָּרָם לְהָמִית הַבָּנִים.

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  זוֹעֲקִים  לַשָּׁמַיִם

עֵינֵיהֶם דּוֹמְעוֹת כַּמַּיִם

אֱלוֹקִים שׁוֹמֵעַ וּמַאֲזִין

לְפַרְעֹה מַכָּה קָשָׁה מֵכִין.

מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה

מַכַּת בְּכוֹרוֹת אֲיֻמָּה

בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה  צְעָקָה גְּדוֹלָה

הַמִּצְרִים מְבַקְּשִׁים חֶמְלָה.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בֹּא [חֻמַּשׁ  שְׁמוֹת]  

פרשת בא - מדה כנגד מדה – כיצד?

פרטים

קטגוריה: פרשת בא

פורסם בשישי, 31 ינואר 2025 04:51

נכתב על ידי Super User

כניסות: 748

פרשת בא - מדה כנגד מדה – כיצד?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו - מתחילה בציווי ה' אל משה במילים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת -אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'.  וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי".[חומש שמות: י', א'-ד]

במהלך הפרשה ה' מנחית מכות על פרעה - מלך מצרים ועל כל המצרים - פרט לבני ישראל העסוקים בעבדות קשה ומפרכת.

אך טרם המכה האחרונה שתבוא על המצרים, משה מזהיר  את פרעה - מלך מצרים ואומר:  "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֹּה אָמַר ה':  כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם.  וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.  וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף".[להלן י"א, ד'-ז']ומעניין להיזכר במה שנאמר  על עם ישראל - בעודם סובלים בהיותם עבדים במצרים:

"וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל - הָאֱלֹקִים, מִן-הָעֲבֹדָה.  וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב.  וַיַּרְא אֱלֹקִים, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע, אֱלֹקִים". [להלן ב', כ"ג-כ"ה]

השאלות הן:

א] מה הייתה תכלית זעקתם של בני ישראל במצרים?

ב] מה משמעות הצעקה של המצרים במכת בכורות-ומה המיוחד בה?

תשובות.

תכלית זעקת עם ישראל בהיותם במצרים.

רש"י מתייחס –לפסוק: "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל - הָאֱלֹקִים, מִן-הָעֲבֹדָה......"

זה  היה -לפני התגלות ה'  למשה ושליחותו להוציא את ישראל ממצרים שמשה היה גר במדיין –"וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם" - דווקא אז עם ישראל היו זקוקים לישועה ומשה   באותה תקופה שימש כרועה צאן. עם ישראל – היה שרוי במצוקה קשה-וזעקו לשמים.

על פי שמות רבה: המלך חלה בצרעת – והמצורע נחשב כמת, והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם. וההוכחה שמצורע נחשב כמת :לפי שנאמר: "אַל-נָא תְהִי, כַּמֵּת, אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ, וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ" [דברי אהרון למשה בזמן שמרים חלתה בצרעת..]  [במדבר  י"ב, י"ב]

ישעיהו הנביא אומר: ב"ִּשְׁנַת - מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ"[ישעיהו י'א]

"וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל"

ולמה בני ישראל נאנחו? לפי שאמרו חרטומי מצרים למלך :  אין לך רפואה אם לא תשחוט  מהקטנים של ישראל.

והיה עושה זאת פעמיים ביום והיה רוחץ בדמיהם פעמיים ביום.

 כיון ששמעו בני ישראל גזירה קשה זו - התחילו   נאנחים ומקוננים.

מתברר שהזעקה של עם ישראל הייתה מכופלת: בנוסף על זעקתם מהעבודה הקשה  זעקו גם  בגלל  הגזירה החדשה-על מות ילדיהם!

וכתוצאה מצעקתם:" וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל - הָאֱלֹקִים, מִן-הָעֲבֹדָה וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים אֶת-נַאֲקָתָם"

כמו שכתוב: "מֵעִיר מְתִים, יִנְאָקוּ.."[איוב כ"ד, י"ב]

הזעקה של עם ישראל גרמה גם-שה' זכר את הברית  שעשה עם אברהם. יצחק ויעקב.

רש"י מסביר: "וַיֵּדַע, אֱלֹקִים".אלוקים שם לב אליהם ולא העלים עין מהם .

רמב"ן אומר: כי בתחילה היה מסתיר פניו מהם.

כנאמר: "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל"[דברים ל"א, י"ז]

אבל, כעת שמע ה' את  נאקתם וראה אותם שלא הסתיר עוד את פניו  מהם וידע את מכאובם.

רבי יצחק וולוזין שואל: מדוע קושר הכתוב את זעקתם של בני ישראל במותו של  מלך מצרים? וכי היה מצבם של  אבותינו המשועבדים טרם מות המלך יותר טוב?

אלא כל עוד פרעה  הזקן היה חי, בני ישראל חשבו שאחרי מות מלך זה יבוא מלך חדש ומצבם ישתפר. והנה אחרי מותו  - המצב החמיר  והתקווה שלהם נגוזה ואז הבינו שיש רק לסמוך על הקב"ה ולכן  זעקו אליו.

המשמעות של צעקת מצרים בזמן - מכת בכורות.

נאמר: "וְהָיְיתָה צְעָקָה גְדֹלָה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף"

הרב שמשון רפאל הירש [רש"ר]  סובר: כי  לנוכח העינוי בן מאות השנים ורציחת הילדים היהודיים-  המצרים שתקו- אבל עתה  בזמן מכת בכורות  הם יצעקו בקול רם.

הרב אשר דרוק מזכיר במאמרו:[ספר "דורש טוב"]

 כי  כאשר ה' שולח את משה אל  פרעה הוא אומר לו:"

"וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה אָמַר ה', בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" [שמות ד'. כ"ד]

יש כאן עניין של מידה כנגד מידה:

המצרים ברשעותם הרגו וטבחו בבני ישראל - את בניו בכוריו של ה'

וכאן אנו רואים - איך הם נענשים במכת בכורות, מידה כנגד מידה.

כמו שנאמר: "וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ--הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ".[שם פסוק  כ"ד]

מטרת  מלך מצרים הייתה: למעט את עם ישראל- על ידי כל הייסורים שנקטו כלפיהם  ומיני גזרות קשות ,אך לבסוף רק המכה העשירית הכואבת שפגעה במצרים בעוצמה חזקה –היא הכריעה אותם!

האגדה מספרת: כי  כאשר  הגיעה המכה העשירית - מכת בכורות: באה בת פרעה [בתיה] אל משה  בתלונות: מדוע הביאו על  מצרים ועל בית אביה את המכה הקשה  הזאת?

ענה לה משה: כי הזהיר את אביה - פרעה  לפני כן  שאם לא ישלח את עם ישראל אחרי כל עבודות הפרך -  ייענש בזו המכה - אבל הוא סירב. לכן הגיעה המכה, אבל המכות לא פגעו בבת פרעה- כי ה' זכר את כל חסדיה בכל ימי חייה [התכוון שהיא הצילה אותו]

בהמשך האגדה מספרת: "ויהי כאשר גדל קול הצעקה בעיר, וייגש פרעה אל משה ואל אהרון ויתחנן אליהם לאמור: קומו צאו אתם ואחיכם העברים וכל אשר להם מארצי , אך העתירו נא אל ה' אלוהיכם בעדי! ויאמר משה: הנה גם אתה בכור לאמך, אולם אל תירא, כי חיו תחיה בעבור ראותך את כוח ה' הגדול וזרועו החזקה!

כנראה שמשה התפעל מהשינוי שחל אצל פרעה אחרי כל המכות- כי מעתה הוא הכיר בגדולת ה'!

 לסיכום, לאור האמור לעיל: לאורך כל הזמן פרעה העביד את עם ישראל בפרך והגביר את גזרותיו כלפיהם- במטרה לייאש אותם,

לעקור מהם את יצר הקיום. בסופו של דבר – אלוקים השיב לו מדה כנגד מדה והמשפט שנאמר בתחילת החומש  - הוא מבטא את התוצאה ההפוכה אליה לא התכוון  כלל להגיע:

"וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" [שמות א' י"ב] כאז גם היום - כאשר אנו רואים את רשעותם של האויבים סביבנו, עלינו להתחבר ביתר שאת אל התורה באופן מעשי – היינו- לשמור שבת כהלכתה ולקיים את המצוות המוטלות עלינו - רק  כך בע"ה נזכה במהרה לניצחון ואף לגאולה ויפים וחשובים דברי דוד המלך:

"בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים, כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ, כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן:  לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי-עַד". [תהלים, צ"ב, ח']

פרשת בא - מדוע נבחר משה להנהיג את ישראל ?

פרטים

קטגוריה: פרשת בא

פורסם בחמישי, 18 ינואר 2024 16:26

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1143

פרשת בא - מדוע נבחר משה להנהיג את ישראל ?

מאת: אהובה קליין .

פרשה זו פותחת במילים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת -אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹקי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.  כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ.  וְכִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת-הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת-יֶתֶר הַפְּלֵטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן-הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת-כָּל-הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה.  וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל-עֲבָדֶיךָ, וּבָתֵּי כָל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל-הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפֶן וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה. וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-ה' אֱלֹקיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.  וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה' אֱלֹקיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ--כִּי חַג-ה', לָנוּ" [שמות פרק  י. א'- י'].

השאלות הן:

א] מדוע אלוקים - בחר דווקא במשה לגאול את ישראל?

ב] מדוע נאמר למשה:" בֹּא אֶל-פַּרְעֹה.. כִּי -אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ" ?

תשובות.

משה נבחר לגאול את עם ישראל.

בפרשתנו -  מצליח – משה לגאול את עם ישראל ממצרים- וזאת שבזמן  תחילת פרשיות -  "שמות "וארא"- משה סירב להנהיג את עם ישראל - באמצעות טענות שונות, כגון: "לא איש דברים אנוכי". "שלח נא בידך תשלח" עד שלכאורה ה'  אומר לו: כי בלעדיו אין מנהיג אחר שתהיה ביכולתו לגאול את עם ישראל ממצרים ואם משה יסרב להוציאם ממצרים - אין ישראל נגאלים! לכן מתעוררת השאלה - מדוע משה נועד לשליחות זאת דווקא, הרי היו עוד אנשים הראויים לעם ישראל, כגון: יהושע בן- נון, אלדד ומידד, שבעים הזקנים- מדוע אף אחד מהם –לא התאים לכך?

התשובה לכך: לפי שמשה הוא היחיד שהיה כבר במצרים ואף יצא משם בדרך למדבר, ואין אסיר מוציא עצמו מבית האסורים - אלא רק מי שכבר היה בחוץ ובעצמו השתחרר משם -  רק הוא מסוגל לשחרר אחרים.

כמו שכתוב בגמרא: [מסכת ברכות ה] על רבי חייא בר אבא שהיה חולה ובא לבקרו רבי יוחנן אמר לו: האם הייסורים חביבים עליך? ענה לו: לא הייסורים ולא שכרם חביבים עלי. אמר לו רבי יוחנן: הושט לי את ידך- ואכן רבי חייא נתן לו את ידו ורבי יוחנן הקים אותו מחוליו.

הגמרא ממשיכה לתאר: כי בפעם אחרת חלה רבי יוחנן - בא לבקרו רבי חנניא, שאל אותו: חביבים עליך הייסורים? ענה לו: לא הייסורים ולא שכרם חביבים עלי.

תגובת רבי חנניה: ביקש מר' יוחנן: שיביא לו את ידו ואכן  נתן לו את ידו והקימו מחוליו.

שואלת הגמרא: מדוע צריך רבי חנניא להקים את רבי יוחנן ממיטת חוליו שהרי בעבר רבי יוחנן בעצמו הקים את רבי חייא. האם הוא אינו ראוי להקים את עצמו מחוליו?

הגמרא עצמה מתרצת: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" כך הדין לגבי כל אחד  שנמצא כבול במצרים- אינו יכול להוציא את עצמו משם אפילו אם יהיה נביא גדול. אלא רק מי שהיה שם ויצא מעול מצרים - יש בכוחו להוציא אנשים אחרים, היחיד שעשה כך - הוא משה רבינו שברח ממצרים אל המדבר וזאת לאחר שהרג את האיש המצרי וטמן אותו בחול.

במצרים  כולם היו עבדי פרעה כי מצרים הייתה ארץ של עבדים, היא נקראת: "בית עבדים" , לא רק מהטעם שבני ישראל היו עבדים לפרעה במצרים ,אלא גם בגלל שהמצרים עצמם היו עבדים לפרעה – לפי שבשנות הרעב  יוסף קנה את כל המצרים - עבדים לפרעה מלבד כוהני  הדת שלא היו משועבדים - אך מלבדם כל המצרים היו  משועבדים לפרעה. [על פי הספר "השקפה ומוסר על פרשת השבוע" / הרב מידד אייל הררי]

לעניות דעתי ישנן עוד סיבות לבחירתו - הנה כמה מהן:

א] למשה היו מידות טובות ויראת שמים, בתחילת דרכו היה רועה צאן וגילה יחס נאמן ולבבי לצאנו.

ב] היה מתעניין בזולת  - והיה יוצא אל אחיו במצרים.

ג] סייע לבנות יתרו לדלות מים מן הבאר.

ד] היה בעל ענווה גדולה - ולא התלהב לקבל את תפקיד המנהיגות על ישראל.

ה] חשש שיפגע באהרון אחיו המבוגר ממנו שהיה במצרים כבר בתפקיד משלו.

ו] פעל באחדות מלאה עם אהרון.

ה' אומר למשה: " בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"? 

ה"שפת אמת"  סובר: שהקב"ה כביכול מרגיע את  משה לקראת השליחות הקשה אל מלך מצרים ואומר לו: בוא איתי ושנינו יחדיו - נלך אל פרעה.

הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק מסביר : אין ה' אומר למשה: "לך אל פרעה"- מהטעם: כי מעולם אין   מתרחקים מה'- ואין אפשרות לאדם להתרחק מהבורא - לפי שנאמר:" מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ". [ישעיהו  ו', ג'] לכן ה'  קורא למשה ומציע לו לבוא יחד אתו אל פרעה , כך ה' מבטיח למשה שיצטרף אליו בכל עת..

הצדיק רבי יחיאל מיכל מזולוצ'וב  [תלמיד הבעל- שם טוב]: אומר על המילים: "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ": האומר על עצמו: "אני"- בבחינת אני ואפסי עוד,  סימן הוא: ש"הכבדתי את לבו"- שאין לבו- לב בשר ,אלא כד מלא דם כמו כבד שנמצא בבטן האדם.

"בעל הטורים" מסביר: כשהיה ה' אומר למשה ללכת לביתו של פרעה היה אומר לו:" בא " וכשהיה אומר לו ללכת אל היאור היה אומר לו :"לך".

המילה: "בא" עולה בגימטרייה ג'- רמז לפרעה כי יביא עליו עוד ג' מכות.

ה"נתיבות שלום" מסביר: על פי הרמב"ם את הפסוק:

"בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ..... ".

אפשר שאדם חוטא חטא גדול, או חטאים רבים עד שירצה לתת את הדין ,אך מונעים ממנו לעשות תשובה- וזאת כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה לכן כתוב: ואני אחזק את לב פרעה וזאת מהטעם : שכבר בתחילת הדרך הוא חטא והרע לישראל. לכן ניתן הדין למנוע את התשובה ממנו עד שנפרע ממנו - לפיכך חיזק ה' את ליבו. אם כן מדוע ה' שלח את משה בכל זאת אל פרעה?

התשובה לכך: הייתה  כאן מטרה להראות לבאי עולם  שבזמן שה' מונע חזרה בתשובה - הוא  אינו יכול לשוב – אלא ימות בחטאו - שעשה בתחילת דרכו  ברצונו.

החיד"א מסביר: עדיין כן היה בכוחו לעשות תשובה ולכן ה' שלח את משה להתרות בפרעה - למרות שהכביד את לבו:

וההסבר מעניין במיוחד: יש לאדם שני סוגים של כוחות אל טבעיים מוסתרים ממנו.: א] במקרה של סכנה גשמית : האדם פתאום מגלה כי יש לו  כוחות שלא ידע עליהם קודם- אלא הם מתגלים דווקא בזמן  אמת כגון: לפתע הוא בים נקלע  לסכנת חיים - והוא כמעט טובע - אך  מיד  עולים במוחו – תחבולות  שלא ידע עליהם קודם. אז נוקט בפעולות  - וניצל!

ב] יש גם כוחות אל טבעיים רוחניים חבויים אצל האדם - ודווקא בזמן סכנה רוחנית הוא מצליח בעזרתם להינצל- זאת מתוך כוח האמונה בה'.

לסיכום, משה נבחר על פי רצון ה' ועל כך ראוי לומר :

"כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַייִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב" [שמואל-א, ט"ז ]