חומש שמות

דבר החסידות – פרשת וארא

דבר החסידות – פרשת וארא

 

הפליה חיובית

בהתראה על מכת ערוב נאמר בפרשתנו (ח, יח) "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב" – שאצל בני ישראל לא יהיה ערוב.

וצריך להבין, מדוע בשלושת המכות הראשונות לא נאמר בכתוב שהם לא היו אצל בנ"י? ואם משום שאין צורך כי זה דבר פשוט – מדוע כן מפרשו הכתוב במכת ערוב?

ואמנם יש כאן מחלוקת בין המפרשים: לדעת האבן-עזרא אכן היו מכות דם צפרדע וכינים גם בבני-ישראל (כי "אלה השלש מעט הזיקו") ולדעת הרמב"ם בפירוש המשניות (אבות ה, ד) רק מכת כינים היתה בישראל (אבל "לא היו מצערים אותם").

אולם לדעת רוב המפרשים, ובמיוחד לפי המדרשים, היו המכות למצרים בלבד. ומה טעם נאמר "והפליתי" דווקא בערוב?

מציע הרבי הסבר ע"פ חסידות: כאשר הקב"ה הביא מכה זו, שכשמה כן היא – מערבת את כל החיות יחד, כולל גם נחשים ועקרבים (כפירש"י  ח, יז) – הרי היה מקום לחשוב שאין יותר מחיצות בין אחד לשני וגם בבני האדם נשברו המחיצות ומעתה יכולים בני ישראל להתערב עם המצרים ח"ו, לכן היה צורך להדגיש "והפליתי ביום ההוא . . ושמתי פדות בין עמי ובין עמך".

וההוראה לזמננו: דווקא בשעה שיש עירבוביא בעולם ובזמן שפרצו גדרו של עולם באופן שלא היה לעולמים – יש צורך מיוחד לחזק את המחיצה שבין ישראל לעמים, ודווקא כשבנ"י ישמרו על מחיצה זו הם יהיו מוגנים מן העמים. וזה יסיר ג"כ את המחיצה המפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים ו"מיד הן נגאלים" בגאולה האמיתית והשלמה ע"י משיח צדקנו.

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יא, וארא שיחה ב (עמ' 24 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). הרעיון לעיבוד מספר 'מעיין חי' ח"ז עמ' 19 ואילך.