חומש בראשית

דבר תורה לפרשת חיי שרה

פרטים: קטגוריה: פרשת חיי שרה; פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 08:01; נכתב על ידי Super User; כניסות: 913

דבר תורה לפרשת חיי שרה
מאת: נאווה שלוסברג

שלום וברכה ,

פרשת חיי שרה היא פרשת השבוע החמישית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק כ"ג פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ה פסוק י"ח.

הפרשה נפתחת בתיאור קצר על מותה של שרה אשת אברהם. אברהם מבקש לקבור אותה בחברון ולשם כך הוא רוכש, לאחר משא ומתן עם עפרון החיתי, את מערת המכפלה. פרשת המשא ומתן עם עפרון ובני חת מתוארת בהרחבה בחלקה הראשון של הפרשה.

עיקר הפרשה הוא תיאור שליחותו של אליעזר, עבד אברהם, בידי אברהם למצוא אישה ליצחק. אברהם מתנגד לכך שיצחק יקח אישה מבנות כנען, ולכן הוא שולח את עבדו אל משפחתו שבארם נהריים.

אליעזר מתפלל וקובע מבחן בו יתברר מי היא האשה הראויה: העבד יבקש להשקות אותו, והאשה הראויה ליצחק היא זו שתסכים ואף תציע להשקות את גמליו.

מיד בסיום תפילתו מגיעה רבקה אל הבאר, וכשהוא מבקש ממנה להשקותו, היא מסכימה ואף מציעה מיוזמתה להשקות גם את גמליו.

העבד לוקח את רבקה איתו לארץ כנען, ושם היא נישאת ליצחק.

בהמשך הפרשה מסופר על אחרית ימיו של אברהם: אברהם נושא אישה נוספת ושמה קטורה, ומוליד ממנה שישה בנים.

אברהם נפטר בן 175, ונקבר במערת המכפלה על ידי בניו יצחק וישמעאל.

הפרשה נחתמת בפירוט תולדותיו של ישמעאל, צאצאיו ומקום מגוריו, ופטירתו של ישמעאל בגיל 137.

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה"

רש"י בפירושו לפסוק זה אומר בין השאר: "שני חיי שרה – כולן שווין לטובה".

נשאלת השאלה, וכי מעט צרות וייסורים היו לה לשרה בימי חייה? עקרותה, נדודיה עם אברהם, לקיחתה לבית פרעה ולאחר מכן לבית אבימלך, המתיחות עם הגר ומחלוקתה עם אברהם על היחס הראוי אל הגר וישמעאל , ובסוף ימיה: עקידת יצחק. כל אלה עומדים, לכאורה, בסתירה גמורה לקביעתם של חז"ל כי "שני חיי שרה" – "כולן שווין לטובה".

אלא, אומר הרב זווין זצ"ל, האדם אינו יכול לראות ולדעת מראש את המתרחש בעולם. לעיתים נדמה לו שהכל לא טוב, לא צודק ולא נכון. אבל לאמיתו של דבר הכל מתוכנן ומסודר ע"י יוצר בראשית, ורק באחרית הדבר יראה האדם ויבין, שכל מה שקרה אכן היה צריך לקרות, ושהכל לטובה. לכן, כל הצרות והייסורים שעברו על שרה התקבלו אצלה באהבה, בבחינת "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד".

בעל "התניא" קובע, כי האמונה, היראה והאהבה לה', הם חייו האמיתיים של הצדיק. כל מה שעבר על שרה בחייה הגלויים היה טפל וחיוור לעומת הלהט והחיוּת של נשמתה ושל דבקותה בה'. אלו היו חייה.

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" - על פסוק זה שבפתח הפרשה אומרים חכמינו ז"ל (בראשית רבה נ"ח, ב'): נאמר במגילת קהלת: "וזרח השמש ובא השמש" (א', ה') - וכי אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש? אלא עד שלא ישקיע הקב"ה את שִמשו של צדיק זה, הוא מזריח שִמשו של צדיק חברו. ואכן, עד שלא השקיע הקב"ה את שִמשה של שרה, הזריח שִמשה של רבקה. משום כך מספרת לנו התורה כבר בסוף הפרשה הקודמת על הולדת רבקה, עוד קודם לסיפור מותה של שרה אמנו בפרשה זו.

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" - הקשו המפרשים: למה לא חיתה שרה קע"ה שנים (175) כמו אברהם? ותירצו: במדרש נאמר, שבן ארבעים ושמונה שנה היה אברהם כשהכיר את בוראו (ב"ר פ"ל ח'), וכן אמרו חז"ל, כי גר שנתגייר דומה לקטן שנולד (יבמות כ"ב ע"א). לפי זה אברהם אבינו לא חי יותר משרה, כי אם נחסיר מ- 175 שנה ארבעים ושמונה שנה נגיע ל- 127 שנה. לפי חישוב זה שרה הכירה מיד את בוראה וכל אחד מהם חי קכ"ז שנים.

"מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" - רש"י ביאר: "בת ק' כבת כ' בלי חטא ובת כ' כבת ז' ליופי". לזיקנה יש מעלות ויתרונות, דוגמת ישוב הדעת וניסיון חיים. אולם גם לנעורים יש מעלות: התלהבות, מרץ, זריזות וכיוצא בזה. כאן באה התורה לספר לנו, כי בשרה התלכדו תמיד שני סוגי המעלות יחד, גם אלה של הזיקנה וגם אלה של הנעורים. בהיותה בת כ' כבר היתה מחוננת במעלותיה של בת ק', ובהיותה בת ק' עדיין היו בה מעלותיה של בת כ'.

"ויהיו חיי שרה" - הפרשה פותחת עם פטירתה של שרה ועוסקת במאורעות שאירעו לאחר פטירתה. לכאורה, השם ההולם את הפרשה הוא "מות שרה", או "קבורת שרה", ולא "חיי שרה"?! אלא ללמדך, שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. חיים אמיתיים הם נצחיים. הם אינם מסתיימים בשעת הפטירה, אלא מוסיפים ובאים לידי ביטוי בצאצאי האדם ובמהלך החיים שנמשכים אחר כך בעולם בלעדיו. מבחינה זו, דווקא האירועים שלאחר הפטירה הם המעידים טוב יותר על טיבם של החיים.

"נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק לפי שעל ידי בשורת העקידה שמזדמן בנה לשחיטה... פרחה נשמתה ומתה". (רש"י). לכאורה מעלתה של שרה נמוכה מזו של אברהם, שהרי היא לא עמדה בניסיון? אלא שאין להסיק ממות שרה שהיא היתה פחותה מאברהם ולא עמדה בניסיון שאברהם עמד בו. הניסיון של שרה היה גדול מזה של אברהם. יצחק לא היה בנו היחיד של אברהם אבינו, ולא רק אותו הוא אהב. ואילו אצל שרה, יצחק היה בנה היחיד – כל עולמה. לכן ניסיונה גדול מניסיונו. יתכן וזו הסיבה שאברהם התנסה בניסיון זה רק עם יצחק, שנולד לאחר ישמעאל, ולא כאשר נולד ישמעאל, שהיה בנו בכורו. כי עקידה של "יחידך" ממש היא ניסיון קשה במידה שכזו, שהקב"ה לא ניסה בו אפילו את אברהם, משום שהוא למעלה מכוחו של כל אדם, יהיה צדיק ככל שיהיה.

זאת ועוד, כאשר אדם שומע ישירות את ציווי ה': "קח את בנך... והעלהו שם לעולה", קל לו יותר לקיים זאת גם אם זה ניסיון קשה, מה שאין כן אצל שרה, שלא שמעה זאת מפי הגבורה, ולכן ניסיונה קשה פי כמה.

"ויבא אברהם לספד לשרה" (כג' ב') - מהיכן בא? מהר המוריה (מדרש). כאשר הספיד אברהם את שרה וביקש לספר את מעלותיה, ציין את מעשה העקדה שהיה על הר המוריה. אם היא חינכה בן כזה, המוכן למסור נפשו מתוך שמחה, אפשר להבין מכך עד היכן הגיעה מעלתה.