חומש בראשית

דבר החסידות – פרשת ויצא

פרטים: קטגוריה: פרשת ויצא; פורסם בחמישי, 11 נובמבר 2021 16:05; נכתב על ידי Super User; כניסות: 426

ב"ה

דבר החסידות – פרשת ויצא

לקראת ש"ק ט' כסלו יום ההולדת וההילולא של אדמו"ר האמצעי [=רבי דובער, בנו בכורו ומ"מ של רבינו הזקן בעל התניא והשו"ע] ויו"ד כסלו – יום גאולתו, נקדיש הפעם את הטור לאדהאמ"צ ולתורתו:

ברא כרעיה דאבוה

אדמו"ר האמצעי היה כל כך שקוע בעבודת ה', שפעמים רבות היה צריך להזכיר לו על אכילה ושתיה ושינה.

אביו, רבנו הזקן, התבטא: שזה בטוח שאין צורך להזכיר לו את ה"והוא רחום" הארוך בשני וחמישי או "יעלה ויבוא", כי כשהוא מתפלל הוא רואה את העניינים למעלה, אבל בשבת, מהמתיקות של תפילות שבת, היה צריך "עומד על גביו" [=כנראה הכוונה להשגיח שלא יגיע לכלות הנפש].

משנת תקס"ט ואילך לא קיבל אדמו"ר הזקן ל"יחידות" שאלות בענייני עבודת ה', השכלה וכדו' [אלא רק בענייני פרנסה, עצה וכדו' או ענייני העיר], והיה מפנה את השואלים לבנו אדמו"ר האמצעי, באומרו: "גייט צו מיין רבי'ן" [=לכו אל ה"רבי" שלי].

(ע"פ "רשימות היומן" תרצ"א-תרצ"ג. הובא ג"כ ב"אוצר רשימות" עמ' רצז ואילך)

~~~

למה העדיף יעקב את רחל?

בפרשתנו (כט, יז-יח) נאמר "ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה. ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה".

וצריך להבין:

הרי ידוע ש"האבות הן הן המרכבה", כלומר שהיו בטלים לקדושה העליונה כמו מרכבה שבטלה למי שרוכב עליה, ואם כן איזה ערך היה אצל יעקב שרחל היתה "יפת תואר ויפת מראה", הרי כפי ששלמה המלך אומר "שקר החן והבל היופי" ודווקא "אשה יראת ה' היא תתהלל", ומדוע אהב יעקב את רחל דווקא?

ויש להקדים בקושיה נוספת:

מדוע התחייב יעקב ללבן "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה", אולי אם היה מקבל על עצמו שתים או שלש שנים היה לבן מתרצה, ולמה שבע שנים דווקא?

ויש לבאר על דרך החסידות:

ידוע שהאבות הם כנגד המדות העליונות, ויעקב השלישי שבאבות הוא מדת התפארת. ואילו לאה ורחל הם כנגד שני הה"ין של שם הוי'ה, כנאמר "שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל", שה' ראשונה היא בחינת בינה וה' אחרונה – מלכות, שהם בחינת מחשבה ודיבור [בינה היא מחשבה, כמאמר אליהו "בינה לבא ובה הלב מבין", ומלכות הוא בחינת דיבור כנאמר (קהלת ח, ד) "באשר דבר מלך שלטון"].

ולכן:

יעקב – שהיה בחינת התפארת, שהיא מרכז ה"מדות" רצה להשפיע לרחל שהיא בחינת "מלכות" כי בטבע האדם שיש לו מדת אהבה למישהו – הוא מבטא את זה בדיבור, וכן אם ירא ממשהו – זה מתבטא בדיבור, ונמצא שכל התשוקה של המדות היא להתגלות בדיבור, ולכן יעקב שהוא המדות אהב את רחל שהיא בחי' מלכות – עולם הדיבור.

ולכן עבד יעקב את לבן שבע שנים ברחל – כי לבן, בחינת "לובן העליון" הוא בכתר, שהוא תענוג העליון, ויעקב רצה להמשיך משבע מדות שבכתר (עתיק יומין) עד לבחינת מלכות, שהיא רחל. ועי"ז יומשך השפע גם ליעקב, כמארז"ל (ב"מ נט, א) "אין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו" שע"י שהשפע ירד לבחינת מלכות "עלמא דאתגליא" יתגלה האור האלוקי בכל הבית.

ואילו לאה – שהיא בחינת בינה, עולם המחשבה – היא למעלה מהמדות, ונקרא בשם "עלמא דאתכסיא" והיה קשה ליעקב להתחבר לדרגה זו, כיון שהיתה למעלה ממנו, וכמרומז בשם לאה – מלשון עייפות, כי משהו שלמעלה מההשגה של אדם זה מעייף אותו ומכביד עליו, משא"כ דיבור – זה עונג למדות להתגלות בדיבור.

שבת שלום!

מבוסס על: נקודה מתוך מאמר "ורחל היתה" לאדמו"ר האמצעי. נד' ב"תורת חיים" בראשית עמ' 336 ואילך. לשלמות העניין מומלץ לעיין בפנים המאמר, המשופע בביאור ארוך ומפורט, "רחובות הנהר", כדרכו בקודש.

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.