חומש בראשית

דבר החסידות – פרשת ויצא

ב"ה   

דבר החסידות – פרשת ויצא

 

השידוך המתאים...

 

לרגל ש"ק ט' כסלו, יום הולדת והילולת אדמו"ר האמצעי, דור שני לנשיאי חב"ד:

הצעות שידוכין רבות הציעו לרבי דובער, בנו בכורו של אדמו"ר הזקן.

כאשר שאלו לדעתו, באיזה שידוך הוא בוחר, ענה: שהוא מעדיף את השידוך שיוכל לבוא לידי פועל מוקדם ככל האפשר, כיון שלא היתה לו סבלנות לחכות לשמוע את המאמרים שיאמר אביו לרגל החתונה...

ואכן, בגיל ארבע-עשרה, נשא את הרבנית שיינא, שהתגוררה בינוביץ', שהיתה סמוכה לליאוזנה.

(ע"פ ספר השיחות תרח"צ עמ' 256. תורת מנחם חי"ב עמ' 153)

 

~~~

בפרשתנו (כט, יז) מסופר על לאה ורחל: "ועיני לאה רכות, ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה".

מביא רש"י את דברי חז"ל (ראה ב"ב קכג, א) "רכות – שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו, ובכתה, שהיו הכל אומרים: שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן; הגדולה לגדול והקטנה לקטן".

ותמוה:

הלוא שני בניו של יצחק – אחד צדיק ואחד רשע, ובנותיו של לבן – שתיהן צדקניות, ואיך חשבו כולם ("הכל אומרים") לשדך את עשיו הרשע עם לאה הצדקת?

אלא:

מבואר בחסידות שבאופן כללי יש בעם-ישראל שני סוגי נשמות – צדיקים ובעלי-תשובה. ואין הכוונה בבעלי-תשובה רק במי שחטא ופגם ועבר את הדרך, אלא גם בצדיקים עצמם יש שני סוגים בעבודת ה', דהיינו:

צדיקים – הם אלו שעבודתם היא רק בעולם הקדושה, בקיום התורה והמצוות, ואין עניינם לצאת מחוץ לתחום הקדושה.

ובעלי תשובה – הם נשמות שעבודתם היא להפוך את הרע לטוב, והם פועלים בעולם להוציא יקר מזולל ולהעלות את החול לקודש.

וזה היה גם ההפרש בין רחל ללאה:

רחל – היתה "יפת תואר ויפת מראה", דהיינו הדרגא של "צדיק תמים" בלי פגם, שמורה על שלמות ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה.

[ולכן, "ויאהב יעקב את רחל", כי אצל יעקב עיקר העבודה היא עבודת הצדיקים "ויעקב איש תם ישב אהלים" – בתחום הקדושה, ולא לצאת לחוץ להעלות החוץ לקדושה]

וזהו הפירוש הפנימי במארז"ל "שהיו הכל אומרים . . הגדולה לגדול והקטנה לקטן":

כי מצד עבודת לאה, שהיא בחינת עבודת בעלי תשובה – הרי היא שייכת להחזיר את עשיו למוטב**, משא"כ רחל שעניינה עבודת הצדיקים – הרי היא שייכת ליעקב איש תם.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לה, וישלח שיחה ג סעיף ג-ד (עמ' 152 ואילך, השיחה בלה"ק במקור). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" בראשית (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' שנד-ה.

 

______________

*)  וזה התבטא גם בהבדל שבין בני רחל ובני לאה: שבני רחל, יוסף ובנימין, היו צדיקים דמעיקרא, משא"כ בני לאה, שהשתתפו במכירת יוסף – היו בדרגת בעלי-תשובה. וכמו שנאמר בזהר (ח"א רנט, א) הטעם על כך שעיקר יסוד המזבח היה דווקא בחלקו של בנימין ולא בחלקו של יהודה – לפי שבנימין היה צדיק, משא"כ יהודה שהיה מבני לאה, ש"וישנאו אותו" והשתתפו במכירת יוסף – הנה אף שעשו תשובה – אין יסוד המזבח עומד בחלק של בע"ת אלא בחלקו של בנימין שהיה צדיק.

 

**)  אלא שכפי שעניין זה הוא במקורו, אינו בגלוי כ"כ, ולכן לא רצתה לאה ליפול ביד עשיו, משא"כ כשבא בפירוט ובהתחלקות אצל השבטים, אזי מתגלה תוכן עבודה זו דיציאה, העבודה דעשיית בע"ת.