חומש בראשית
דבר החסידות – פרשת ויצא - מן הקצה אל הקצה
- פרטים
- קטגוריה: פרשת ויצא
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 22:37
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 552
ב"ה
דבר החסידות – פרשת ויצא
מן הקצה אל הקצה
מסופר, שפעם התוועדו חסידים בביתו של אחד מגדולי חסידי הצמח-צדק. כאשר כלה ה"פארבייסען" [מיני התרגימא המוגשים לשולחן עם ה'משקה'] ציווה החסיד לשחוט את הכבש אשר בחצר ולהכין מבשרו את החסר.
ויהי בבוקר, וזוגתו של החסיד פנתה אליו בזעקה:
- "הכבש נעלם! היכן הוא הכבש?"
- ענה החסיד "הכבש קיים; הוא נמצא. אלא מה? אתמול הוא אמר "מֶה.. מֶה.." ואילו היום הוא אומר "ה' אחד"..."
(ע"פ "אוצר פתגמי חב"ד" (הרא"א הכהן פרידמן) ח"א עמ' 276)
~~~
בפרשתנו (כח, טו) ברך הקב"ה את יעקב בברכה הידועה "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".
וצריך ביאור:
ידועים דברי חז"ל (יומא נח, ב) "כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין", שלכן הכהן המזה את הדם מתחיל קודם בקרן מזרחית צפונית, אח"כ פונה לימינו לקרן צפונית מערבית וכן הלאה.
[והדברים הובאו להלכה בסדר הדלקת נר חנוכה – שמתחילים בנר הכי שמאלי ופונים לימין (ראה טושו"ע סוף סי' תרעו. ובתשובות הצ"צ סי' סז מביא המקור לזה מגמ' יומא הנ"ל), וכלל זה נוגע גם לאופן הסיבוב ב"בואי בשלום" בסיום "לכה דודי" (ראה סידור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות במילואים ס"כ)]
ואם כן, מדוע בפרשתנו מונה הכתוב את הסדר "ימה וקדמה וצפונה ונגבה" – שמתחיל במערב ומיד פונה למזרח, ואחרי זה מצפון לדרום, שלא לפי הכלל שיש לפנות "דרך ימין"?
מבאר הרבי:
סדר זה לפנות "דרך ימין" נאמר לאדם שעבודת ה' שלו היא בדרך הישר והרגיל, אבל מי שעבר את הדרך ונכשל – עליו לעבוד ה' באופן של דילוג וקפיצה מהרע, כדברי הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ב ה"ב) "אם היה רחוק לקצה האחד – ירחיק עצמו לקצה השני, וינהוג בו זמן רב עד שיחזור לדרך הטובה".
ובנוגע לענייננו: מכיום שעוסקים בברכת "ופרצת", שפירושה פריצה מעל למדידות הטבע והרגילות – הרי הסדר הוא "ימה – וקדמה" מקצה אחד לקצה השני, וכן "צפונה – ונגבה".
וביאור ארבע הרוחות ביתר פירוט, על דרך החסידות:
ימה – הוא צד מערב שהשמש שוקעת שם, שזה רומז למצבו הקודם של בעל-התשובה, שהיה במקום החושך, בחינת "מערב"*.
וקדמה – משם מדלג האדם אל "קדמונו של עולם" (כדברי רז"ל ע"פ "ויסע לוט מקדם" שפירושו "מקדמונו של עולם" – פירש"י לך יג, א), והיינו שהוא מעמיד עצמו "למעלה מהעולם".
וצפונה – צפון הוא צד שמאל, שרומז על הגבורה והדינים (ראה לקו"ת תזריע יט, סע"ד), וזה מורה על כך שבעל-התשובה צריך להקפיד על עצמו יותר מהרגיל, שלא יחזור למצבו הקודם.
ונגבה – דרום הוא ימין [כמ"ש (תהלים פט, יג) "צפון וימין אתה בראתם"], שכאשר ינהג בדרך זו – יזכה לחסדים גלויים, כפי שנאמר באברהם, שמדתו מדת החסד, "הלוך ונסוע הנגבה" (לך יב, ט).
וכשהאדם נוהג באופן ד"ופרצת" – זוכה ג"כ מלמעלה ל"תגבורת החסדים", שגם העניינים הגשמיים שלו הם באופן ד"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" – "נחלה בלי מצרים".
שבת שלום!
מבוסס על: התוועדות י"ב תמוז ה'תשכ"ג סעיף לב-לד (נד' בתורת מנחם חל"ז עמ' 149-153). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" בראשית (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' שמז-ח [ולהעיר ששם ציינו בטעות המקור: תו"מ חט"זבמקום חל"ז. וטל"ח].
______________
*) וכמובא בספרי קבלה (קה"י בערכו) ש"מערב" ר"ת "רחל מבכה על בניה". והכתוב ממשיך: "כי איננו", וכדיוק הזהר (ח"א רי, א) שלא נאמר "כי אינם" אלא "כי איננו", היינו, שלא ניכר אצלם האלקות שבנפשם.