פרשת וירא

פרשת וירא- באיזו זכות ניצל לוט ממהפכת סדום ועמורה?

פרשת וירא- באיזו זכות ניצל לוט ממהפכת סדום ועמורה?
מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו מתארת התורה  את הפיכת סדום ועמורה והצלת לוט ובנותיו:
"ויהי בשחת אלוקים את ערי הכיכר ויזכור אלוקים את- אברהם וישלח את- לוט מתוך ההפיכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט: ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנותיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה הוא ושתי בנותיו"[בראשית י"ט, כ"ט- ל"א]

השאלות הן:
א] מדוע נענשו אנשי סדום ועמורה בעונש כה קשה?
ב]  באיזו זכות ניצל לוט מהעונש?
ג]  מה ניתן ללמוד על אופיו של לוט?

תשובות.
חטאם ועונשם של אנשי סדום ועמורה.
החטא מתואר על ידי אלוקים: "ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי- רבה וחטאתם כי כבדה מאד: ארדה נא ואראה כצעקתה הבאה אליי עשו כלה ואם לא אדעה".[שם י"ח,כ' כ"א]
על פי רש"י-חטאם  הולך ומתרבה.

"כצעקתה"- על כך שני פירושים:
א] המילה:"כצעקתה"- נאמרה בלשון יחיד -היות והיא כוללת חמישה כרכים כמדינה אחת,
ב] חז"ל אמרו: כי יש כאן רמז לצעקתה  של נערה שאנשי סדום הרגוה במיתה משונה מפני שנתנה מזון לעני.[סנהדרין ק"ט:]
רבינו בחיי אומר: כי אנשי סדום היו  רשעים  גמורים.הם היו שייכים לדור הפלגה שאמרו: "הבה נבנה  לנו עיר ומגדל"[שם, י"א,ד]היו בהם כל המידות הרעות, ורז"ל אמרו: שאנשי סדום היו  רעים בממונם כמו שכתוב:"ורעה עינך באחיך האביון"[דברים ט"ו] וחטאים היו בגופם,שופכי דמים וחוטאים גם למקום.אבל חטאם הגרוע היה : אי מתן עזרה לעניים ואי התחשבות במצבם, זו ממש אכזריות.והשאלה  היא : מדוע הקב"ה החמיר עם אנשי סדום במיוחד ,הרי ברור שהיו עוד אומות שחטאו כמותם ולא נענשו בחומרה כזו? ומה גם, שאברהם הצדיק שהיה בו שורש האמונה, היה יכול להחזירם בתשובה והתשובהעולה על הכול.אלא שסדום הייתה שייכת לארץ ישראל וארץ ישראל היא בעלת  מעלת קדושה ואין בכוחה לסבול  עוברי עבירה,היא פשוט מקיאה אותם.ועל כן, עונשם היה כה  חזק.

עונש זה שימש גם כתמרור אזהרה לעם ישראל העתידים לרשת את ארץ ישראל שידעו :כי אם   לא ילכו בדרך התורה –מיד הארץתקיא אותם בדומה  לאנשי סדום ועמורה.
לכן הזכיר משה רבינו בסוף ימיו לעם ישראל את חורבן סדום ועמורה-  מהטעם שאם יחטאו ולא ישמרו את מצוות התורהתחרב הארץ, כפי שכתוב: "גופרית ומלח שרפה כל ארצה.."[דברים כ"ט]

ועל דרך הקבלה: אנשי סדום כפרו בקב"ה ממש כאנשי העיר שבנו את המגדל לכן כתוב: "וירד ה' " לפי שהראה להם את כוחו. ויש כאן ירידה ממידת הרחמים למידת הדין.
הרמב"ן אומר: כי זעקת סדום ועמורה-  היא  זעקתם של העשוקים שסבלו מזרוע הרשע של אנשי המקום.
הצלתו של לוט.

הכתוב מציין: "ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את- לוט מתוך ההפיכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט"[שם י"ט, כט]
רש"י שואל: מדוע נאמר: "ויזכור אלוקים את אברהם" ?,הרי היה ראוי לציין :"ויזכור אלוקים את לוט"?אלא, היות ולוטעשה טובה לאברהם בהיותם במצרים, כאשר אמר אברהם על שרה- כי אחותו היא, לוט שמר את הדבר ולא גילה זאת ,לכן ה' גמל אתו טובה  והציל אותו מתוך ההפיכה.[ב"ר]
רבינו בחיי מפרש: כי  לוט ניצל בזכות אברהם שאלמלא אברהם, הרי לוט היה נשאר עדיין בחרן, אבל הוא התלווה אל אברהם, כפי שהכתוב מתאר: "וילך אברהם כאשר דיבר אליו ה' וילך אתו לוט".  

על כך אומרים רז"ל: "מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין, ואפילו היו בתוך התיק מעות מצילין אותו לכבוד הספר, או לכבוד התפילין".וזאת ללמדנו: כי אשרי הצדיקים ואשרי הדבקים בהם.

בדומה למה שנאמר על נח:"ויזכור אלוקים את נח ואת  כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתיבה"

וראיתי פירוש נפלא בספרו של הרב  אליהו שלזינגרשליט"א-" אוצר התורה"-בו הוא מביא חידוש של"בעל חידושי הרי"ם,זי"ע:תפקידו של המלאך גבריאל היה להפוך את סדום ועמורה, אם כך מדוע התלווה לשני מלאכים נוספים-מיכאל ורפאל תחילה לאברהם, ומדוע המלאך מיכאל שבישר לשרה על הולדת יצחק- התלווה אל המלאך גבריאל כדי להציל את לוט? וכי חסרים מלאכים נוספים לשליחות זו בשמים?מתברר שלוט ניצל בזכות דוד המלך שיצא דרך רות המואבייה.בגמרא , מסכת יבמות מתנהל ויכוח בין דואג האדומי לאבנר בן נר בנוגע לשאלה: אם דוד המלך מותר לבוא בכלל בקהל ה' שהרי יצא מרות המואבייה, שאול המלך שאל את אבנר בן נר -שר צבאו: האם דוד המלך אכן ראוי להיות מלך בישראל?מיד שאל דואג האדומי שהיה אויבו המושבע של דוד:"עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לא,שאל עליו אם ראוי לבוא  בקהל אם לאו,מאי טעמא?- דקאתי מרות המואבייה". עליהם הזהירה התורה:"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'.."על דבר אשר  לא קדמו אתכם בלחם ובמים"

"אמר לו אבנר,תנינא: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית" ולכן רות המואבייה היא מותרת לבוא בקהל ה' והטעם שדרכו של איש לקדם בלחם ומים ולא דרכה של אישה,כי אישה מקומה בבית וההוכחה -כאשר באו המלאכים לשרה, הם לא ראו אותה ולכן שאלו:"איה שרה אשתך ויאמר הנה באוהל" מכאן ההוכחה: שנשים אינן יוצאות החוצה לקדם את הבאים מטעמי צניעות. ולכן מואביות ועמוניות מותרות לבוא בקהל ה' ומכאן שגם דוד ראוי לכך, לכן המלאך מיכאל הלך להציל את לוט ,כי ראה במו עיניו ששרה אינה בחוץ. באותו רגע נפסקה ההלכה על ידי אברהם אבינו בבית דין של מטה שאין נשים דרכן לצאת. ומכאן שרות המואבייה  מותרת לבוא בקהל ה' ולכן לאחר ששמעו המלאכים: מיכאל וגבריאל את פסק ההלכה הלכו לסדום,האחד להפוך את סדום ועמורה והשני להציל את לוט ובנותיו בזכות שדוד המלך ייצא ממנו.

הגר"פ פרידמן  אומר:כי ידוע מהזוהר הקדוש,ששבעה רועים קמו להנהיג את עם ישראל:אברהם,יצחק,יעקב,משה,אהרון יוסף ודוד. לכן כאשר באו המלאכים לבשר לשרה שתלד בן, כבר באותו העת הקב"ה עשה הכנה כדי שדוד המלך -הרועה האחרון יוכל לבוא בקהל ה' . שעתיד הוא  לצאת מלוטויוכל לבוא בקהל ה', ומכאן רמז נפלא בתהלים, שדוד המלך אומר: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא"[תהלים קט"ז,י"ג]"אשא"- ראשי תיבות="איה שרה אשתך"

לוט והתנהגותו.
כבר בפרשת, לך- לך נוכחנו לדעת כי לוט לא שם את הדגש  על חינוך ילדיו, הוא היה אדם גשמי מאד ודאג לעושרוולא התחשב בכך שהסביבה בכיכר הירדן סמוכה לאנשי סדום הרעים והחטאים.
אדם שדואג לחינוך ילדיו , ראשית דואג לסביבה טובה שבה ישנה חברה השמה את הדגש על מידות טובות ודרך ארץ.גם המריבה בין רועי לוט לרועי אברהם הוכיחה, כי לוט עוסק בגזל בזמן שרועיו פולשים לשדות זרים.
כאשר המלאכים באו אל לוט ואנשי סדום הצטופפו סביב ביתו מנער ועד זקן ותבעו לראות את המלאכים, ענה להם לוט:"הנה נא לי שתי בנות אשר לא- ידעו איש אוציאה- נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעינכם.."[שם י"ט,ח]

רבינו בחיי אומר: התנהגות זאת של לוט שהיה מוכן לפייס את אנשי המקום בהפקר בנותיו- מוכיחה על רוע לבו  ועל כך  דרשו רז"ל: שבנוהג של עולם אדם מוכן למסור את נפשו למען שלום בנותיו ועל אשתו והורג,או נהרג, ולוט מוכן למסור את בנותיו שיתעללו בהן,אמר לו הקב"ה:"לעצמך אתה משמרן"
רש"י   מציין את ההוכחה שלוט אהב מאד את ממונו,

הראיה לכך:כאשר לוט נתבקש על ידי המלאכים להזדרז,  הוא מתמהמה , מתוך  רצון להציל את ממונו ואת רכושו.
לסיכום לאור האמור לעיל: אנשי סדום ועמורה לא זכו למחילה בשל רשעותם הנוראה,אך לוט זכה להיגאל בזכות נאמנותו לאברהם, בזכות אברהם עצמו שהדריך אותו בקרבת הבורא.ובזכות דוד המלך שיצא ממנו.
 
 

פרשת וירא- מה ראתה שרה ברוח הקודש?

פרשת וירא- מה ראתה שרה ברוח הקודש?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[לעילוי נשמת אמי :חיה ז"ל-בת בן-ציון]

פרשה  וירא -היא המשכה של הפרשה הקודמת: לך- לך ומתארת  בהרחבה את המשך קורותיו של אברהם, הכנסת האורחים היפה והמיוחדת שאברהם מקיים כאשר רץ לקראת שלושת המלאכים-

כחום היום, והבשורה לה זוכים הוא ואשתו שרה: בהולדת הבן .

"ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו: ואברהם ושרה זקנים באים בימים, ,ותצחק שרה בקרבה.. ויאמר ה' אל- אברהם למה  זה  צחקה שרה לאמור האף אמנם  אלד ואני זקנתי: היפלא מה' דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן.."[בראשית י"ח, י- י"ד]

ובהמשך, אכן שרה יולדת בן :"ויקרא אברהם את שם בנו הנולד אשר ילדה לו שרה יצחק: וימל אברהם את יצחק בן-שמונה ימים כאשר ציווה אותו אלוקים.."

אברהם מודה לאלוקים על נס הולדת יצחק ועורך משתה גדול: "ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה  גדול ביום הגמל את יצחק: ותרא שרה את בן- הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק: ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה עם בני יצחק.."

הקב"ה מאשר לאברהם לגרש את ישמעאל ואומר לו: "..כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע"[שם  כ"א, ח- י"ג]

השאלות הן:

א] מדוע צחקה שרה - לשמע הבשורה על הולדת הבן?

ב] מה פשר המשתה  שאברהם ערך?

ג] מאין לנו כי לשרה הייתה רוח הקודש?

שרה צוחקת לשמע בשורת הולדת הבן.

רש"י אומר: כי שרה  צחקה  היות והייתה מביטה על גופה וראתה שנעשו בה שינויים מחמת הזיקנה, לכן  אמרה בתמיהה: האם יתכן  שגופה מסוגל לעמוד בכל הנטל של הבאת ילד לעולם? והוסיפה: "ואדוני זקן"

אך, למרות שהיא אמרה על אברהם שהוא זקן, הקב"ה, שינה מדבריה ואמר לאברהם כי היא חוששת אך ורק -מפאת גילה המופלג :"ואני זקנתי" ולא גילה לאברהם  בדייקנות את דבריה באומרה:" ואדוני זקן"  וזאת מהטעם - לא לקלקל את שלום הבית ביניהם .

הרמב"ן מפרש: כי שרה צחקה  בקרבה מתוך לעג, כמו שנאמר  "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו"

[תהלים ב, ד]

כי כאשר הצחוק הוא בפה- מטרתו שמחה, כמו שנאמר: "אז ימלא שחוק פינו.."[תהלים קכ"ו, כ]

אך  כאשר הצחוק בלב -הוא  אינו מתוך שמחה. ועל זה הקב"ה האשים אותה לאברהם, על כך שלעגה ולא האמינה, והרי מן הראוי היה  שתאמין, או תגיד: "אמן יעשה ה' "

ה"כלי יקר  מביא שני פירושים:

א] שרה  לא הסתפקה ביכולת ה' להביא להולדת הבן, אלא צחקה על הייעוד, הרי היא  ואברהם היו כבר  בגיל מופלג ומטבע הדברים הם כבר קרובים לזמן המוות ,לכן לא יזכו לגדל את בניהם ולהשיאו לאישה, ואין הדבר נחשב לייעוד שלם.

לכן חשבה ,מילא, היא מרגישה כי כוח נעוריה חזר אליה בגלל זכויותיה וזה יגרום לה לאריכות ימים, אבל אברהם – אין לו זכות גדולה, לפי שנתמעטו זכויותיו כאשר ניצח את המלכים במלחמה, הוא באמת כבר זקן ולא חזר לימי עלומיו ולא יאריך ימים רבים ואם כן- מה הטעם בהולדת הבן? בכל אופן, ה' לא גילה לאברהם את מחשבותיה של שרה :כי בעיניה -זכויות אברהם נתמעטו– וזאת מהטעם   כי הקב"ה נזהר לא לפגוע בשלום הבית שלהם.

ולכן ה' אמר:" היפלא  מה' דבר" כי ה' יודע את מספר ימי חייהם שיספיקו לגדלו.

ב] צחוקה של שרה היה במחשבה בלבד- ומפאת יראת שמים- לא הוציאה את  צחוקה מהשפה כלפי חוץ, ולכן נאמר:"היפלא מה' דבר"?-שהרי הקב"ה רואה  מה  מתרחש בסתר  ליבה.

אברהם עורך משתה.

על פי רש"י : אברהם ערך משתה ,כאשר מלאו ליצחק שנתיים  והוא נגמל מחלב אמו , משתה זה היה גדול  והשתתפו בו - גדולי הדור, כגון: שם ועבר ואבימלך[בראשית רבה]

רבינו בחיי מסביר  את סיבת בואם של גדולי הדור: "כי היה פלא גדול ביצחק, גם העושר בבית אברהם ואפשר שהיו שם מלכים ויועצי ארץ, שכבר מצינו שהיו מלכי הארץ דורשים שלומו ורוצים לכרות ברית עימו".

כלומר, עצם הולדת יצחק מביא אור גדול ,שמחה ועושר ומטבע הדברים שבמצב כזה יבואו מחשובי אותו דור להשתתף בשמחה וגם לכרות  עם אברהם בריתות. אבל היות וכאן הייתה שמחה, אין התורה מפרטת את שמות הבאים, אבל כאשר ישנה התאספות במצב של אבל, הכתוב כן מציין את שמות האורחים בדומה למה שהתרחש אצל איוב: "ויבואו איש ממקומו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי.[איוב, ב, י"א] ועל כך היה אומר שלמה המלך: "טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה", הכוונה שכל שמחה בעולם הזה-היא הבל וריק.

ואכן  הדבר היוצא דופן: שאברהם עורך משתה דווקא ביום בו נגמל יצחק, והרי מנהגו של עולם הוא: שנוהגים לערוך ביום הולדת הבן, או ביום ברית המילה שלו- לכבוד המצווה. אך אברהם ערך דווקא משתה כאשר מלאו ליצחק שנתיים, מהטעם – שהתחיל  מיום זה  להקדישו ללימוד תורה. ואין דבר זה מעורר תמיהה, לפי שכאשר מלאו לאברהם ג' שנים הוא הכיר את בוראו ולכן נתן דגש רב בחינוך בנו לתלמוד תורה. לכן נמנע לערוך סעודה ביום לידתו, או ביום המילה, אלא המתין עד כה ,על מנת לשמוח בבנו בשמחת התורה, כפי שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב"[תהלים י"ט, ט]

ועוד שנאמר: "את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב".[ישעיהו כ"ח]כי מיום שיצחק נגמל היה ייעודו לעבודת ה' ומזומן לשמש עולה תמימה"

ומוסיף רבינו בחיי: כי ידוע שאין השמחה שורה על האב ביום לידת בנו ולא ביום ברית המילה, אלא ביום שהילד נגמל ומכאן ואילך הולכת ומתחזקת אהבתו אל בנו.

ובמדרש נאמר : כי ביום הגמל את יצחק- המילה :הגמל מרמזת= ביום- ה"ג-בגמטרייא:8-ביום השמיני להיוולדו מל אותו אברהם. ביום זה ערך אברהם סעודה גדולה ומכאן יש סמך למנהגנו שאנו עורכים סעודה בברית המילה.- לפי מדרש זה - אברהם ערך את המשתה  ביום השמיני למילת יצחק-וזה מנהג כשר, על כך אמר דוד המלך: "אספו לי חסידיי כורתי בריתי עלי זבח"[תהלים ג]

שרה זוכה לרוח הקודש.

מיד לאחר שהכתוב מציין כי אברהם  ערך משתה ביום שנגמל יצחק,נאמר:"ותרא שרה את – בן- הגר המצרית אשר- ילדה לאברהם מצחק: ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן- האמה הזאת עם בני עם- יצחק"

התוצאה: למרות שדברי שרה נראים רע בעיני אברהם, הרי הקב"ה אומר לו: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע" ואכן אברהם משלח את הגר וישמעאל והיא מגיעה למדבר..

רש"י מסביר את המילה: "מצחק" בשלושה אופנים:

א] "מצחק"- צחוק של חטא והכוונה ללשון עבודה זרה כמו שנאמר: "ויקומו לצחק"[שמות ל"ב, ו] והמשמעות שקמו לעבוד עבודה זרה.

ב] "מצחק"- לשון גילוי עריות, כמו שנאמר: "בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי"[שם  ל"ט, י"ז]  מדובר בעלילת אשת פוטיפר על יוסף בניסיון להאשימו כאילו ביקש לחטוא.

ג] "מצחק"- לשון רציחה כמו שנאמר: "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו..[שמואל –ב, ב, י"ד]

שהיו משחקים זה כנגד זה באמצעות חרבותיהם והתוצאה הייתה  שהרגו אלו את אלו.

ומסתבר כי  ישמעאל היה נוהג לריב עם יצחק על הירושה שעתידים היו לרשת אחר מות אביהם וישמעאל היה אומר: "אני הבכור ונוטל פי שניים" והיו שניהם נוהגים אל השדות וישמעאל יורה ביצחק חיצים באמצעות קשתו וזו הכוונה שהיה ישמעאל "מצחק" ,כמו שנאמר: "כמתלהלה היורה זיקים.."[משלי כ"ו, י"ט] והכוונה כאדם שמתאמץ לירות חיצים במטרה לפגוע ולהמית את היריב, בזמן שמצהיר כי כל כוונתו, אינה אלה לשם משחק.

רש"י  מפרש: מה נראה בעיני אברהם כדבר רע:

א] שישמעאל יצא לתרבות רעה.

ב] עצם שילוחו מהבית  היה רע בעיניו.

תשובת אלוקים לאברהם הייתה :"שמע בקולה" והכוונה: אברהם  חייב לשמוע בקול המיוחד של שרה-שהוא רוח הקודש. ומכאן לומדים שנביאותה של שרה הייתה גדולה ועיקרית מאשר של אברהם.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן ללמוד כי אברהם ושרה שמו את הדגש  על חינוך יצחק  בתחום תלמוד התורה והבינו  כי  ייעודו לרשת את ארץ ישראל –היות  ושרה  ברוח הקודש ראתה: "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" -שאין ישמעאל ראוי לרשת עמו את  ארץ ישראל .והקב"ה  נתן לכך אישור בדבריו לאברהם- לשמוע בקולה ולשלחו עם אמו מהבית.

ומעשה אבות סימן לבנים!

 

אברהם עורך משתה./שיר מאת: אהובה קליין©

אברהם עורך משתה./שיר מאת: אהובה קליין©
 
ויהי היום ויצחק נגמל
לאהל אברהם יזרום קהל
שֵם ועבר וגדולי הדור
יחדיו יברכוהו בנועם קול.
 
השמחה תרקיע שחקים
מיני משקאות ומעדנים
זה הקטן גדול יהיה
על ברכי התורה יחיה.
 
שרה אוחזת בבנה
כמרחבי הים אהבתה
רוחשת מילות תפילה
פניה קורנות הילה.
 
כעץ על פלגי מים
לחייו אדמדמות כיין
עולה במעלות הרוח
לא ישקוט ולא ינוח.
הערה: השיר בהשראת פרשת וירא[חומש בראשית]
 

תחנוני אברהם/ שיר מאת: אהובה קליין ©

תחנוני אברהם/ שיר מאת: אהובה קליין ©
 
אברהם איש חסדים 
בליבו מעיין רחמים
זועק מעמקי נפשו
כארי הלכוד בכלובו.
 
בפני מלך רם ונישא
פורק כובד המשא
שאלות תהיות וטענות
 דיני משפט הבריות.
 
השופט עולם ומלואו
בוחן לבבות בדרכו:
 יתעלם מן  הצדיקים
יכלם עם הרשעים?
 
מחמישים עד עשרה
 בתפילה גדושת סערה
חיש נסתלקה שכינה
אברהם הגיע להבנה.
 
הערה:השיר בהשראת פרשת וירא[חומש בראשית].
 

פרשת וירא – מדוע זכה לוט להינצל ממהפכת סדום ועמורה?

פרשת וירא – מדוע זכה לוט להינצל ממהפכת סדום ועמורה?
מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו הגדושה נושאים רבים,מופיע  גם לוט המקיים מצוות הכנסת אורחים כפי שהכתוב מתאר:
"ויבואו שני המלאכים בערב ולוט יושב בשער- סדום וירא- לוט ויקם לקראתם וישתחוו אפיים ארצה: ויאמר הנה נא- סורו נא אל –בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו: לא כי ברחוב נלין: ויפצר- בם מאד ויסורו אליו ויבואו אל- ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו:טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית מנער ועד  זקן כל- העם מקצה: ויקראו אל-לוט יאמרו לו איה האנשים אשר- באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם ויצא אליהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו.."
[בראשית י"ט.א-ז]

השאלות הן:
א] מי היה לוט ומה היו מעשיו?
ב] מדוע ישב בשער סדום ?
ג] כיצד קיבל את המלאכים שפגש?
ד] מדוע זכה לוט להינצל ממהפכת סדום ועמורה?

התשובה לשאלה א]
לוט מוזכר לראשונה עוד בסוף פרשת נח:"ואלה תולדות  תרח,תרח הוליד את-אברם את נחור ואת הרן והרן הוליד את לוט"[שם י"א,כ"ז]
ובהמשך נאמר:"ויקח תרח את- אברם בנו ואת- לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם"[שם י"א,ל"א]
מכאן שלוט היה: בן אחיו של אברהם.
ובהמשך כאשר אברהם עולה ארצה, הוא לוקח איתו את לוט נוסף על אשתו וכל רכושו.
גם כאשר אברהם נאלץ לרדת למצרים עם אשתו- שרי-   בעקבות הרעב בארץ, לוט מתלווה אליהם.
ובשוב אברהם עם כל פמלייתו –לוט הוא חלק מהמשפחה.
בהמשך נוצר ריב בין רועי  לוט ובין רועי אברהם,כאשר הדבר מגיע  לאוזני אברהם הוא מזדרז לישב את ההדורים ואומר ללוט:"..אל- נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו הלא כל- הארץ לפניך היפרד נא מעליי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה"

לוט נפרד מאברהם ובוחר להתיישב בכיכר הירדן- מקום פורה במיוחד אשר תושביו אנשי סדום ועמורה.
עצם העובדה שלוט בחר לשבת בקרב אנשי סדום שהכתוב מציין עד כמה היו :
"רעים וחטאים לה' מאד"- הדבר מוכיח שלוט לא היה צדיק גדול.
על כך מעיר רש"י:"מה עניין רשעת אנשי סדום לכאן?אלא הכתוב בא להודיע גנותו של לוט"-למרות שלוט ידע על  התנהגותם הדבר לא הפריע לו לשבת בסביבתם.
וחז"ל לומדים מכאן:"ושם רשעים ירקב"[משל י,ז]
כוונת הפסוק:כל המזכיר שם רשע,מגנה אותו.

התשובה לשאלה ב]
לפי דברי רש"י: לוט ישב בשער סדום באותו יום שבאו המלאכים,הוא שימש כשופט, אך ורק באותו יום מינוהו לתפקיד זה,רש"י מגיע למסקנה זו:
מהסיבה לא נכתב: "יושב" עם האות:וו,אלא-"ישב" ללא וו,מלמד שישיבתו=שפיטתו הייתה חסרה, מכאן שלא מימים ימימה היה  שופט,אלא אותו יום מינוהו אנשי העיר להיות שופט עליהם.

התשובה לשאלה ג]
לוט קיבל את המלאכים בכבוד,השתחווה לפניהם,
רש"י מסביר את דברי לוט על פי שני פירושים:
1] הציע להם לבוא אליו וללון אצלו,לאחר שהם הזדמנו לפניו 
החשיבם כאדוניו והיה מעוניין לשרתם.
2] הזהיר את המלאכים מפני אנשי סדום:כי עליהם להיזהר, וכדי שלא יבחינו בהם  רשעים אלה,עליהם ללכת בדרך צדדית.
רש"י שואל: מדוע הציע לוט למלאכים תחילה ללון אצלו ורק אחר כך לרחוץ את רגליהם?
הרי נוהגים הפוך,טרם הלינה- מקובל  לרחוץ את הרגליים.
לעומתו, אברהם הציע למלאכים תחילה לרחוץ את רגליהם ורק אחר כך ללון,אלא לוט חשש מפני אנשי סדום ועמורה, שמא  יבואו וידרשו ממנו להוציא אליהם את המלאכים ויראו שרגליהם נקיות,ללא אבק דרכים- אז עשויים הם להעליל עליו שהמלאכים מתארחים אצלו כבר כמה ימים והוא הסתיר את הדבר  מפניהם,כתוצאה מכך עלולים לעולל לו ולמשפחתו רעה,לכן הציע תחילה ללון אצלו,למען יראה בעיני הרשעים כי זה עתה הגיעו אליו.
רבינו בחיי מדגיש:כי לוט לעומת אברהם לא רץ  לקראת המלאכים.
היות ואצל אברהם המלאכים באו בחום היום והוא הבחין בהם מרחוק ולכן רץ  לקראתם,אבל אצל לוט כבר שעת ערב הייתה, ולכן לא הבחין בהם מרחוק,אלא רק כאשר היו כבר בקרבתו.
רבינו בחיי מעיר עוד הערה מעניינת: הרי כשבאו אנשי סדום ודרשו להוציא אליהם את האורחים, לוט היה מוכן למסור להם את בנותיו ובלבד שיציל את המלאכים.
הרי בנוהג של עולם,אדם מוכן להגן על משפחתו הקרובה,אפילו בכל מחיר,
עד כדי  מסירת נפשו למענם.
מסירות נפש מעין זו,לא מצאנו אצל לוט,
רש"י מגיע למסקנה כי כל ההתרחשות עם המלאכים הייתה בחג הפסח,לפי שהכתוב מציין:"ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו"

התשובה לשאלה ד]
על כך עונה רש"י:אלוקים הציל את לוט ממהפכת סדום ועמורה,היות וכאשר היה אברהם במצרים בגלל סיבת הרעב בארץ  ואשתו שרה עימו.
אברהם הגן על אשתו וחשש שיפגעו בה אנשי המקום,לפיכך שיקר לפרעה וטען כי שרי היא אחותו, לוט שתק באותו זמן למרות שידע את האמת.
לפיכך קיבל על כך שכר מבורא עולם  וניצל  הוא ובנותיו מהעונש הכבד
על סדום ועמורה,רש"י מגיע למסקנה זו: על סמך הכתוב:"ויזכור אלוקים את אברהם.."[בראשית י"ט,כ"ט]כלומר ה' זכר את לוט ששמר אמונים לאברהם ולא גילה את האמת-כי היא אשת אברהם.

לסיכום,לאור האמור לעיל,ניתן להגיע למסקנה כי:לוט לא היה צדיק כאברהם.
ולא הצטיין כאישיות יציבה במיוחד,זאת ניתן לראות מרצונו לדור בקרב אנשי  סדום ועמורה.
על זה נאמר:"אמור לי חברך ואומר לך מי אתה."
גם רצונו למסור את בנותיו לאנשי סדום בתמורת ההגנה על המלאכים- מהווה פגם מוסרי. בעוד שבנוהג העולם  להגן על המשפחה בכל מצב ולא לאפשר,חס ושלום, לפגוע בהם לרעה. הרי הוא היה מוכן למסור את בנותיו. לוט אהב את העולם הגשמי,את הממון והרכוש,כאשר נצטווה לעזוב את סדום עם אשתו ובנותיו,התעכב כדי להציל את ממונו, וכאשר  היה עליו להיפרד מאברהם,הוא בחר  דווקא בכיכר הירדן,כפי שהכתוב מתאר:"וישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר הירדן כי כולה משקה לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים בואכה צוער"[בראשית י"ג,י]
אך מנגד, אין לזלזל בזכויותיו:מצוות הכנסת אורחים שקיים כשארח את המלאכים[מצווה זו למד מאברהם] ועמידתו לצד אברהם במצרים.

מי ייתן ונלך בדרכו של אברהם- אשר היה איתן כסלע באמונתו בה' אותה הפיץ למרחקים ולא נדמה ללוט אשר חבר לרשעים.

פרשת וירא – מדוע זכה לוט להינצל ממהפכת סדום ועמורה?

פרשת וירא – מדוע זכה לוט להינצל ממהפכת סדום ועמורה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו הגדושה נושאים רבים,מופיע  גם לוט המקיים מצוות הכנסת אורחים כפי שהכתוב מתאר:

"ויבואו שני המלאכים בערב ולוט יושב בשער- סדום וירא- לוט ויקם לקראתם וישתחוו אפיים ארצה: ויאמר הנה נא- סורו נא אל –בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו: לא כי ברחוב נלין: ויפצר- בם מאד ויסורו אליו ויבואו אל- ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו:טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית מנער ועד  זקן כל- העם מקצה: ויקראו אל-לוט יאמרו לו איה האנשים אשר- באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם ויצא אליהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו.."

[בראשית י"ט.א-ז]

השאלות הן:

א] מי היה לוט ומה היו מעשיו?

ב] מדוע ישב בשער סדום ?

ג] כיצד קיבל את המלאכים שפגש?

ד] מדוע זכה לוט להינצל ממהפכת סדום ועמורה?

התשובה לשאלה א]

לוט מוזכר לראשונה עוד בסוף פרשת נח:"ואלה תולדות  תרח,תרח הוליד את-אברם את נחור ואת הרן והרן הוליד את לוט"[שם י"א,כ"ז]

ובהמשך נאמר:"ויקח תרח את- אברם בנו ואת- לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם"[שם י"א,ל"א]

מכאן שלוט היה: בן אחיו של אברהם.

ובהמשך כאשר אברהם עולה ארצה, הוא לוקח איתו את לוט נוסף על אשתו וכל רכושו.

גם כאשר אברהם נאלץ לרדת למצרים עם אשתו- שרי-   בעקבות הרעב בארץ, לוט מתלווה אליהם.

ובשוב אברהם עם כל פמלייתו –לוט הוא חלק מהמשפחה.

בהמשך נוצר ריב בין רועי  לוט ובין רועי אברהם,כאשר הדבר מגיע  לאוזני אברהם הוא מזדרז לישב את ההדורים ואומר ללוט:"..אל- נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו הלא כל- הארץ לפניך היפרד נא מעליי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה"

לוט נפרד מאברהם ובוחר להתיישב בכיכר הירדן- מקום פורה במיוחד אשר תושביו אנשי סדום ועמורה.

עצם העובדה שלוט בחר לשבת בקרב אנשי סדום שהכתוב מציין עד כמה היו :

"רעים וחטאים לה' מאד"- הדבר מוכיח שלוט לא היה צדיק גדול.

על כך מעיר רש"י:"מה עניין רשעת אנשי סדום לכאן?אלא הכתוב בא להודיע גנותו של לוט"-למרות שלוט ידע על  התנהגותם הדבר לא הפריע לו לשבת בסביבתם.

וחז"ל לומדים מכאן:"ושם רשעים ירקב"[משל י,ז]

כוונת הפסוק:כל המזכיר שם רשע,מגנה אותו.

התשובה לשאלה ב]

לפי דברי רש"י: לוט ישב בשער סדום באותו יום שבאו המלאכים,הוא שימש כשופט, אך ורק באותו יום מינוהו לתפקיד זה,רש"י מגיע למסקנה זו:

מהסיבה לא נכתב: "יושב" עם האות:וו,אלא-"ישב" ללא וו,מלמד שישיבתו=שפיטתו הייתה חסרה, מכאן שלא מימים ימימה היה  שופט,אלא אותו יום מינוהו אנשי העיר להיות שופט עליהם.

התשובה לשאלה ג]

לוט קיבל את המלאכים בכבוד,השתחווה לפניהם,

רש"י מסביר את דברי לוט על פי שני פירושים:

1] הציע להם לבוא אליו וללון אצלו,לאחר שהם הזדמנו לפניו

החשיבם כאדוניו והיה מעוניין לשרתם.

2] הזהיר את המלאכים מפני אנשי סדום:כי עליהם להיזהר, וכדי שלא יבחינו בהם  רשעים אלה,עליהם ללכת בדרך צדדית.

רש"י שואל: מדוע הציע לוט למלאכים תחילה ללון אצלו ורק אחר כך לרחוץ את רגליהם?

הרי נוהגים הפוך,טרם הלינה- מקובל  לרחוץ את הרגליים.

לעומתו, אברהם הציע למלאכים תחילה לרחוץ את רגליהם ורק אחר כך ללון,אלא לוט חשש מפני אנשי סדום ועמורה, שמא  יבואו וידרשו ממנו להוציא אליהם את המלאכים ויראו שרגליהם נקיות,ללא אבק דרכים- אז עשויים הם להעליל עליו שהמלאכים מתארחים אצלו כבר כמה ימים והוא הסתיר את הדבר  מפניהם,כתוצאה מכך עלולים לעולל לו ולמשפחתו רעה,לכן הציע תחילה ללון אצלו,למען יראה בעיני הרשעים כי זה עתה הגיעו אליו.

רבינו בחיי מדגיש:כי לוט לעומת אברהם לא רץ  לקראת המלאכים.

היות ואצל אברהם המלאכים באו בחום היום והוא הבחין בהם מרחוק ולכן רץ  לקראתם,אבל אצל לוט כבר שעת ערב הייתה, ולכן לא הבחין בהם מרחוק,אלא רק כאשר היו כבר בקרבתו.

רבינו בחיי מעיר עוד הערה מעניינת: הרי כשבאו אנשי סדום ודרשו להוציא אליהם את האורחים, לוט היה מוכן למסור להם את בנותיו ובלבד שיציל את המלאכים.

הרי בנוהג של עולם,אדם מוכן להגן על משפחתו הקרובה,אפילו בכל מחיר,

עד כדי  מסירת נפשו למענם.

מסירות נפש מעין זו,לא מצאנו אצל לוט,

רש"י מגיע למסקנה כי כל ההתרחשות עם המלאכים הייתה בחג הפסח,לפי שהכתוב מציין:"ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו"

התשובה לשאלה ד]

על כך עונה רש"י:אלוקים הציל את לוט ממהפכת סדום ועמורה,היות וכאשר היה אברהם במצרים בגלל סיבת הרעב בארץ  ואשתו שרה עימו.

אברהם הגן על אשתו וחשש שיפגעו בה אנשי המקום,לפיכך שיקר לפרעה וטען כי שרי היא אחותו, לוט שתק באותו זמן למרות שידע את האמת.

לפיכך קיבל על כך שכר מבורא עולם  וניצל  הוא ובנותיו מהעונש הכבד

על סדום ועמורה,רש"י מגיע למסקנה זו: על סמך הכתוב:"ויזכור אלוקים את אברהם.."[בראשית י"ט,כ"ט]כלומר ה' זכר את לוט ששמר אמונים לאברהם ולא גילה את האמת-כי היא אשת אברהם.

לסיכום,לאור האמור לעיל,ניתן להגיע למסקנה כי:לוט לא היה צדיק כאברהם.

ולא הצטיין כאישיות יציבה במיוחד,זאת ניתן לראות מרצונו לדור בקרב אנשי  סדום ועמורה.

על זה נאמר:"אמור לי חברך ואומר לך מי אתה."

גם רצונו למסור את בנותיו לאנשי סדום בתמורת ההגנה על המלאכים- מהווה פגם מוסרי. בעוד שבנוהג העולם  להגן על המשפחה בכל מצב ולא לאפשר,חס ושלום, לפגוע בהם לרעה. הרי הוא היה מוכן למסור את בנותיו. לוט אהב את העולם הגשמי,את הממון והרכוש,כאשר נצטווה לעזוב את סדום עם אשתו ובנותיו,התעכב כדי להציל את ממונו, וכאשר  היה עליו להיפרד מאברהם,הוא בחר  דווקא בכיכר הירדן,כפי שהכתוב מתאר:"וישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר הירדן כי כולה משקה לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים בואכה צוער"[בראשית י"ג,י]

אך מנגד, אין לזלזל בזכויותיו:מצוות הכנסת אורחים שקיים כשארח את המלאכים[מצווה זו למד מאברהם] ועמידתו לצד אברהם במצרים.

מי ייתן ונלך בדרכו של אברהם- אשר היה איתן כסלע באמונתו בה' אותה הפיץ למרחקים ולא נדמה ללוט אשר חבר לרשעים. 

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

סדום ועמורה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

סדום ועמורה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

נטולי יראת אלוקים
רעים ואנשי חטאים
דל ורש עושקים
עושי חסדים מענים.

סדום ועמורה מושבם
לא לעד מבצרם
המה כנחש במאורתו
כהרף עין דמו בראשו.

מלך רם ונישא ירד
בקנאותו איש אינו שורד
אש וגופרית גורלם
קשתם תבוא בליבם.

הערה: השיר בהשראת פרשת וירא [חומש בראשית]

פרשת וירא-הכנסת אורחים,השפעה לדורות - כיצד?

פרשת וירא-הכנסת אורחים,השפעה לדורות - כיצד?
מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת בנושא בעל חשיבות רבה:
אברהם מכניס אורחים, וכך הדבר מתואר בכתובים:
"וירא אליו ה' באלוני ממרא, והוא יושב פתח- האוהל כחום היום, ויישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו, וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל
וישתחו ארצה ויאמר: אדוני, אם נא מצאתי חן בעינך אל- נא תעבור מעל עבדך: יוקח- נא מעט- מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ ואקחה פת- לחם וסעדו ליבכם אחר תעבורו, כי על- כן עברתם על- עבדכם.." [בראשית י"ח,א-ו]
תוך כדי עיון בכתובים, מתעוררות כמה שאלות:
שאלה א] מדוע התורה מציינת את מזג האוויר:"כחום היום"- וכי פרט זה חשוב כל- כך?
שאלה ב] מדוע באו ,דווקא , שלושה אנשים, ואין הכתוב מפרט מייד כי היו אלה שלושה מלאכים ?
שאלה ג] כיצד קיבל אברהם את האורחים ואיך הדבר השפיע לדורות?
שאלה ד] מה ניתן ללמוד על אברהם כתוצאה מהתנהגותו?

התשובה לשאלה א] רש"י אומר: מהתיאור: "כחום היום"- ניתן ללמוד
כי הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה- כדי שאברהם לא יטריח עצמו לקבל אורחים- לפי שאותו יום היה השלישי למילתו ועל- כן הוא לא חש בטוב, רש". מסתמך על המקור:"ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים"[בראשית ל"ד,כ"ה] מאחר והקב"ה ראה כי אברהם מצטער- כי אין ביכולתו לקיים את המצווה,שלח אליו שלושה מלאכים בדמות אנשים. יש דעה של הצדיק הקדוש משפיטיבקה שאומר:כשראה אברהם שהקב"ה מוציא את החמה מנרתיקה- הבין שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה-ולכן הסיק מכך: שבשעה שיבואו אליו אורחים, לא יתחשב בנוכחות השכינה. אלא, יקדים לקבל פני האורחים.

התשובה לשאלה ב] רש"י מסביר את סיבת בוא שלושת המלאכים 
וההסבר הוא: 
אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, לפיכך באו שלושה מלאכים.
האחד- בא לבשר את הולדת יצחק.
השני - להודיע על הפיכת סדום ועמורה.
השלישי – תפקידו היה- לרפאות את אברהם ביום השלישי למילתו לפי שהוא חש כאבים. 

האדמו"ר רבי ישראל מצ'ורטקוב מסביר: אברהם היה איש חסדים, שהרי העולם עומד על שלושה יסודות: תורה, עבודה, גמילות חסדים.
אברהם נטל את המידה האחרונה שבהם: גמילות חסדים.
הוא כל כך השתוקק לקיים את מצוות הכנסת אורחים,הוא המתין שלושה ימים וכל יום של צפייה נחשב לעשייה בפועל ולכן אברהם היה בבחינת:"חשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה – מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" [ברכות ו, ע"א]
לכן, מכל יום שהשתוקק בקיום המצווה והמתין- כאילו קיים אותה בפועל ומכוון שמכל מצווה שאדם נוהג לקיים- נברא מלאך, אחרי שלושה ימים של המתנה- נבראו שלושה מלאכים, אין הכתוב מציין בפירוש שהם היו מלאכים,וזאת במטרה להעצים את גדולתו של אברהם, המתייחס לכל אדם באשר הוא- בסבר פנים יפות.
לעומת זאת ,לוט התייחס יפה למלאכים ביודעו בוודאות מי הם.מעניין כי הרמב"ן אומר: שלוט לא היה צדיק תמים.

התשובה לשאלה ג]
אברהם אבינו התנהג עם המלאכים באופן מיוחד:" אמר ר' יהודה, אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו- עשה הקב"ה לבניו בעצמו, מה שעשה אברהם ע"י שליח – עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח, ואל הבקר רץ אברהם- כנגד זה:" ורוח מאת ה' וכו", יוקח נא מעט מים- והכית בצור ויצאו מים"[בבא מציעא א, פו] 
ורש"י מסביר:"יוקח נא,ע"י שליח,והקב"ה שילם לבניו ע"י שליח, שנאמר:"וירם משה את ידו ויך את הסלע"
כלומר, היות ואברהם גם ביום השלישי למילתו התאמץ מעל הטבע וכל זה למרות שסבל כאבים- כך נהג ה' מידה כנגד מידה בעם ישראל, כתוצאה מכך ישראל במדבר- זכו גם לניסים מעל הטבע: מן- מן השמים ,הוצאת מים מהסלע.
ובשכר שאברהם נהג במצוות הכנסת אורחים- מעל הטבע, זכו עם ישראל ממש לניסים במדבר.

התשובה לשאלה ד] מתוך התבוננות בדרכיו של אברהם- אבי האומה ,ובמיוחד מאופן התנהגותו בהכנסת האורחים - המלאכים,נראה שהוא עשה למענם מעל ומעבר וכל זאת מתוך מסירות נפש עצומה בעודו סובל כאבים.
כיאה לצדיק, הוא מיעט במילים והרבה במעשים- מכאן לומדים חז"ל:
"אמור מעט ועשה הרבה" 
מצב הפוך ראינו אצל עפרון, אשר מכר לאברהם את מערת המכפלה בכסף מלא ,למרות שתחילה אמר שאיננו מעוניין בכסף כלל.
"מעשה אבות סימן לבנים"
מסיבה זו גם ישראל הקדימו נעשה לנשמע בזמן קבלת התורה.
[גמרא , מסכת שבת]
לכן, מכל האמור לעיל ניתן להסיק : כפי שאברהם התנהג עם המלאכים כך הקב"ה התנהג עם ישראל, וגם ישראל הושפעו מאברהם אבינו בהתנהגותם.

יהי רצון ונמשיך לעתיד להידמות לאברהם אבינו בכל דרכיו וכך ,בע"ה , מובטח לישראל רק טוב.

אברהם מכניס אורחים

אברהם מכניס אורחים
שיר מאת אהובה קליין (c)

כחום היום חמה מסנוורת
סמוקת לחיים לסביבה מחייכת,
אברהם מצפה בכיליון עיניים
לאורחים מארבע רוחות שמים.

גופו לוחש כאבים
רוחו נוסקת גבהים,
בליבו מחול חסדים
תווי אהבת הזולת מתנגנים.

אברהם דבק במטרה
לפתע תגלית מסעירה:
שלושה אנשים קרבים בצעידה
אברהם ינוע לקראתם בדהירה,
ידיו יפרוש ככנפי יונה.

אברהם איש המעשים
פיו ימעט במילים,
מעט מים יגיש לרחיצה
וכיד המלך יציע סעודה.

הערה: השיר נכתב בהשראת פרשת: וירא [חומש בראשית]