חומש בראשית

דבר החסידות – פרשת וירא (הפטרה)

ב"ה

דבר החסידות – פרשת וירא  (הפטרה)

 

מאמר "ואשה אחת"

בהפטרת פרשתנו* מסופר (מלכים-ב ד, א ואילך) 'ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת . . והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים'. שאל אלישע 'מה יש לך בבית' ואמרה שיש לה רק 'אסוך (כד) שמן' ואמר לה שתשאל כלים רבים מכל השכנים 'ויצקת אל הכלים האלה' ומסיים 'ואת ובנייך תחיי בנותר'.

והנה ידוע מהרה"ק ר' הלל מפאריטש ז"ל (פלח הרימון ס"פ וירא), שכל הסיפורים שבתנ"ך, הגם שהיו כפשוטם, כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, מכל מקום, למה בררו הנביאים דווקא סיפורים אלו לכתבם בתנ"ך? אלא על כרחך שרמזו בהם רזין וסודות עליונים וכמה דרכים לעבודת ה'.

וכפי שביאר כ"ק אדמו"ר הזקן:

ואשה אחת – היא הנשמה הנקראת "אשה יראת ה'" אשר היא אחת עם ה'.

מנשי בני הנביאים – שכל נשמה היא כלי לקבל את דבר ה' [נביא מלשון "ניב שפתים"].

צעקה אל אלישע – הנשמה צועקת בלילה כשעולה למעלה "א-לי שע!" [=הקשב, מלשון "וישע ה'"].

עבדך אישי מת – "אשי" הוא "אש י'", כלומר, האש שהי' לי להוי' 'מת' אצלי.

ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את הוי' – ירא אותיות יאר, כי כל נשמה יש בכוחה להוסיף תוספת אור בהוי'.

והנושה – הוא הנפש הבהמית, שמשכחת אותי מאלקות; נושה מלשון "נשני אלקים".

בא לקחת את שני ילדי – הם דחילו ורחימו [אהבה ויראה].

לו לעבדים – לאהבות זרות – תאוות הגוף, וליראות זרות – פן יחסר לחמו.

ויאמר אליה אלישע מה יש לך בבית גו' ותאמר אין לי כ"א אסוך שמן – פי' שלא נותר לה אהבה ויראה כי אם עצם הנשמה.

ויאמר גו' כלים רקים – הוא ע"פ מאמר רב מתיבתא בג"ע (זהר ח"ג קסח, א) "אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה [=עץ שלא עולה בו האש כותשים אותו], כך גופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא – מבטשין ליה וסליק ביה נהורא [=גוף שלא נתפס בו אור הנשמה כותשים אותו ועולה בו אור]": שצריך להתבונן הרבה איך שהוא כלי ריקן ויתמרמר מאוד על ריחוקו, ויצעק אל הוי' על ריחוקו מאלקים חיים מקור החיים. ואח"כ יבוא ל"יתרון האור מן החושך", כי באמת לאמיתו יש יתרון לאור כשהוא מן החושך דוקא. וזהו:

ואת ובנייך תחיי בנותר – "את" הוא עצם הנשמה, "ובנייך" הם דחילו ורחימו שבכל נשמה, "יחיו בנותר": שיהיה להם "יתרון האור מן החושך".

ומסיים – כן יזכנו ה' כיר"א.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: מאמרי אדה"ז הקצרים עמ' קלז. וראה שם עמ' קלו. ההקדמה (וההערה למטה): ע"פ לקוטי שיחות חלק ה, בהוספות (עמ' 332 ואילך) ובתרגום ללה"ק בתורת מנחם חלק מא עמ' 231 ואילך – מאמר (כעין שיחה) ד"ה ואשה אחת.

______________

*)  הקשר של ההפטרה לפ' וירא בפשטות היא, כי בהפטרה מסופר על בן השונמית, שאלישע הבטיח לה "את חובקת בן" וגם אחרי זה פעל שיהי' קיום להבן כו' וזהו בדוגמת הסיפור בפרשה אודות יצחק, שהמלאך בישר "והנה בן לשרה אשתך", וגם בנוגע לקיומו של הבן, כדאיתא במדרש עה"פ "ויעש אברהם משתה גדול" עוג וכל גדולים עמו היו שם, והי' עוג לועג על יצחק ואומר שיכול לבטלו באצבעו, אמר לו הקב"ה . . אין סופו של אותו האיש (עוג) ליפול אלא בידו.

אבל עפ"ז, הרי רק הסיפור אודות בן השונמית שייך לפרשה, וא"כ היתה ההפטרה צריכה להתחיל בסיפור זה, ללא ההקדמה של "ואשה אחת מנשי בני הנביאים גו'" ובפרט שבסיפור בן השונמית יש כבר כ"א פסוקים ויותר (מגילה כג, א. וכאן, גם להמסיימים "ותאמר שלום" בלאה"כ – סליק עניינא)?

ויש לבאר, דהנה בתחילת פרשתנו איתא בחז"ל "וירא אליו – לבקר את החולה", ומעשה אבות סימן לבנים, שכל אחד מישראל יש לו בירושה מאברהם, לא רק את מה שהשיג אברהם אבינו ע"י היגיעה מעבודתו, אלא גם את מה שנמשך לו מלמעלה – וירא אליו הוי', לפי ש"יורש מקבל הכל".

אמנם כל זה הוא מצד הנשמה, אבל הגוף מעלים ומסתיר על אור הנשמה. הנה על זה נאמר בהפטרה "ואשה אחת . . צעקה אל אלישע" – שאף שהנשמה נמצאת בגוף המעלים וההעלם הוא עד כדי כך ש"עבדך אישי מת" – הנה גם אז היא אשה אחת, שהיא מיוחדת עם ה', שלכן נוגע לה ואיכפת לה ההעלם וכלשון המאמר "בלילה צועקת בקול מר". וצעקה זו פועלת ש"את ובנייך תחיי בנותר" – שעי"ז נעשה יתרון האור מן החושך, כבפנים. כן יזכנו ה' כיר"א.

_____________________________________