אתר השבת
דבר החסידות – פרשת משפטים
- פרטים
- קטגוריה: פרשת משפטים
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 22:53
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 487
ב"ה
דבר החסידות – פרשת משפטים
התפלה וכוונתה
חבורה של חסידים היו בדרכם לרבם הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין. נכנסו לאכסניה אחת וראו את בעל-הבית מתפלל לאחר סוף זמן תפילה. הוכיחו אותו החסידים על תפילה מאוחרת זו.
אמר להם בעל האכסניא: "הלוא כמה וכמה צדיקים מפורסמים אינם מקפידים על זמן התפילה".
השיבו לו החסידים במשל ששמעו מרבם:
"מעשה באדם אחד, שבכל יום בשובו מעבודתו היתה אשתו מגישה לו לחם ובורשט (=מרק סלק). יום אחד איחרה מאוד ורק לאחר כמה שעות הגישה לו את הלחם והבורשט. גער עליה בעלה ואמר: חשבתי שאם את כל כך מתעכבת בטח את מכינה מאכלים משובחים יותר, אבל לחכות עד עכשיו בשביל אותו לחם ובורשט?!"
כך גם, הצדיקים שהזכרת – תפלתם המאוחרת משובחת היא מאוד, אבל גם לאחֵר וגם להגיש לחם ובורשט...
ענה להם אותו כפרי: "אדם זה שסיפרתם עליו כנראה לא היה שלום בינו לבין אשתו, כי אילו היה שלום ואהבה ביניהם – היה מקבל באהבה את כל מה שהגישה, גם באיחור.
כשבאו החסידים אל רבם ברוז'ין וסיפרו לו את תשובתו של בעל האכסניא, אמר להם הרבי: "דעו לכם כי ישנם אנשים שנשמתם ירדה לעולם רק בשביל דבר אחד שעליהם לומר".
וכשחזרו לביתם דרך האכסניא נודע להם שנפטר אותו אדם, כי השלים תפקידו בעולם...
(ע"פ "מאמר מרדכי" (קונ' אמרות צדיקים וסיפורים לרבי מרדכי חיים סלאנים), ניסן תשי"א)
~~~
בפרשתנו (כג, כה) נאמר "ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך".
הרמב"ם פותח את הלכות תפלה: "מצות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר "ועבדתם את ה' אלקיכם" – מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה, שנאמר "ולעבדו בכל לבבכם", אמרו חכמים: אי זו היא עבודה שבלב – זו תפילה".
והקשו המפרשים (כסף משנה ועוד):
מדוע מביא הרמב"ם את הפסוק "ועבדתם את ה' אלקיכם" (שבפרשתנו), הרי בפסוק זה אין הכרח שמדובר על תפילה (שהרי לא מוזכר בו 'לב') ובכל מקרה צריך את הפסוק "ולעבדו בכל לבבכם" (עקב יא, יג) כדי להוכיח ש'עבודה' זו היא תפילה, ואם כן מדוע צריך את הפסוק "ועבדתם"*?
ותירץ בקרית ספר (למבי"ט. הובא בלח"מ כאן), שמהפסוק "ועבדתם" לומד הרמב"ם שמצות עשה להתפלל בכל יום, כיון שהפסוק ממשיך "וברך את לחמך ואת מימך" שהם צרכי האדם בכל יום.
מבאר הרבי:
במהותה של תפילה מצינו שני עניינים:
א) תפילה היא בקשת צרכיו, שזהו הפירוש הפשוט של תפלה – מלשון בקשה, שאדם צריך לבקש את צרכיו מאת הקב"ה.
ב) תפילה היא עבודה שבלב, ותפקידה לחבר את האדם עם הקב"ה, כידוע המבואר בחסידות (תורה אור ר"פ תרומה, עט סע"ד) ש'תפלה' הוא מלשון חיבור, כמו "נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי" (ויצא ל, ח) ופירש"י "נתחברתי", ובמשנה: "התופל כלי חרס" (כלים ג, ד, לכמה גירסאות), שפירושו מדביק.
ושני עניינים אלה שונים זה מזה בתכלית; שהרי "עבודה שבלב" פירושו: לעבוד את ה', שזהו קבלת עול ודבקות, כדברי המשנה (ברכות ל, ב) "חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו את לבם לאביהם שבשמים", וכותב הטור (או"ח סי' צח) "שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתן עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות . . קרוב למעלת הנבואה". ומובן שבמצב כזה אין חושבים על צרכי עצמם!
ולכן גם בהלכות תפילה מקדים הרמב"ם את שני הפסוקים:
א) הפסוק "ועבדתם את ה' אלקיכם" מדבר על בקשת צרכיו, כהמשך הכתוב "וברך את לחמך ואת מימך וגו'" (כנ"ל בקרית ספר) – והרמב"ם מתחיל דווקא בפסוק זה כי ההגדרה ההלכתית של מצות התפילה היא בקשת צרכיו, וזה שתפילה היא "עבודה שבלב" היא כדי לעורר את לבו "בבקשה ובתחינה" (כלשון הרמב"ם בהלכה ב') כדי שבקשת צרכיו תהיה כדבעי.
ב) אחר כך מביא גם את הפסוק "ולעבדו בכל לבבכם", שהוא עניינה הפנימי של התפלה – עבודה שבלב, וכמו החסידים הראשונים שהיו בהתקשרות לאדון הכל ב"ה ביראה ואהבה עזה ודביקות אמיתית (לשון אדה"ז בהל' ת"ת פ"ד ס"ה**), שזהו ג"כ מה שתפלות הם כנגד קרבנות; כי עניינם הרוחני הוא קירוב והקרבה לה'.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לה, ויצא שיחה ב סעיף ב (עמ' 126-7 השיחה בלה"ק במקור) ועיי"ש ביאור נפלא בעניין "תפלות אבות תקנום" וסדר ג' התפלות. העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" שמות (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' תיז.
______________
*) ובמנין המצוות בריש ס' היד (מ"ע ה) הובא רק הכתוב ד"ועבדתם". וגם בסהמ"צ (מ"ע ה): א) לא הביא בתחילת המצוה הכתוב ד"ולעבדו". ב) גם בהמשך הענין מעתיק רק ל' הספרי "ולעבדו זו תפלה", ולא כל הדרשה "אי זו היא עבודה שבלב כו'" [ואדרבה, ממשיך "ואמרו גם כן ולעבדו זו תלמוד". ונת' בשיחת ש"פ בחוקותי תשד"מ].
**) ושם (מספר חרדים והשל"ה): "ולא היו חוששין לביטול תורה אף שת"ת כנגד כולם" לפי ש"מצות הדביקות האמיתית ביראה ואהבה היא גדולה ממצות ת"ת וקודמת אליה".