בין אדם לחברו

פרטים

קטגוריה: בין אדם לחברו

פורסם בשלישי, 18 אוגוסט 2020 18:53

נכתב על ידי Super User

כניסות: 506

יהודי תלמיד חכם מופלג נכנס אל מעונו של מרן רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל ותינה בפניו את צערו. "אני לומד תורה כל חיי והתורה היא משוש חיי ומקור אהבתי וגאוותי. והנה הילדים שלי, שראו אותי תמיד שמח ללמוד, לא המשיכו ללמוד, והם עזבו את עולם התורה. ואילו שכני, יהודי פשוט, שלא למד כמעט חוץ משיעור יומי, זכה שכל בניו תלמידי חכמים ועמלי תורה. מדוע? במה נכשלתי?", שאלהאיש את רבי שלמה זלמן, שהכירו אישית.

השיב לו הגרש"ז: "נכון, אתה עצמך למדת תורה בהתמדה, אך בביתך דיברו תמיד סרה בתלמידי חכמים אחרים. התלמיד חכם הזה היה פסול,בגלל שהוא שייך לקבוצה הזאת והרב השני היה פסול בתכלית בגלל שהיו לו "בעיות בהשקפה". המתמיד השלישי היה סתם שייך לעדה לא נחשבת והגאון הרביעי היה פעם תלמיד של..., אז פסלת אותו גם כן. נמצא שילדיך שמעו כל הזמן שהרבה תלמידי חכמים ועמלי תורה, שהתייגעו כל חייהם בתורה או עשו מצוות רבות, הינם פסולים, לא רציניים ולא שווים. אז הם הבינו והפנימו שלא מעריכים תורה במיוחד, ולכן הם לא לומדים. אך בביתו של השכן שלך, למרות שהוא עצמו לא למד תורה כל היום, חשו תמיד הערכה ללומדי תורה ולעמליה, בכל מצב ובלי השמצות או פסילות. כשהשכן שלך שמע את אחד מילדיו מדבר נגד אחד הרבנים או האדמורי"ם מהחוג האחר, הוא  נזף בו מיד ואמר: "כאן בבית לא מדברים על תלמידי חכמים! כאן בבית לא מדברים נגד אדמור"ים או רבנים!", וממילא הילדים ספגו שלמרות שישנם חילוקי דעות, אפילו חילוקי דעות חריפים ומהותיים, בכל זאת מכבדים ומוקירים את אלו שמוסרים את נפשם על לימוד התורה וקיום המצוות, ולכן גם הם עצמם צמחו וגדלו בתורה".

די לנו אם נעצום עיניים לרגע, נחשוב על הקבוצות והעדות שאנו "לא סובלים", ונזדעזע. אותו אנחנו לא אוהבים בגלל צבע העור שלו, את חבירו אנחנו לא אוהבים בגלל שהוא משתייך לקבוצה היריבה, ואת השלישי אנחנו לא סובלים בגלל שהוא תלמיד או חסיד של הרב או הרבי הזה והזה, והנה עוברים על איסור דאורייתא של "לא תשנא את אחיך בלבבך", כמובא ברמב"ם ובחינוך, שכל השונא אדם מישראל עובר בלא תעשה, ומצווה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות כאחד.

המשנה ברורה פוסק שעלינו לחנך את ילדינו הקטנים לאהוב כל יהודי שומר תורה ומצוות, ובוודאי שאסור להורים לבקש מילדיהם לשנוא את יריביהם ולהשריש בקרבם שנאה או חוסר אהבה לאנשים אחרים. גם אם יש לנו חילוקי דעות חריפים,אישיים או השקפתיים, עם אנשים וקבוצת אחרות, הרי שבמקרים רבים האנשים והקבוצות השונות מאיתנו נחשבים (גם לפי דעתנו השלילית עליהם...) כיהודים לכל דבר, והם לא יצאו מכלל "עמיתך". אם אנחנו סבורים, למשל, שראש הישיבה בישיבה פלונית אמור להיות ר' ראובן ולא ר' שמעון, הרי עדיין ר' שמעון לא יצא מכלל "עמיתך", אסור לדבר עליו שום לשון הרע ואסור לשנוא אותו. גם אם אנו סבורים שהרבי המתאים לנו הוא הרבי ר' ראובן ואילו ר' שמעון אינו מתאים להיות הרבי, הרי ר' שמעון אינו יצא מכלל "עמיתך" והוא יהודי שומר תורה ומצוות לכל דבר, שאסור באיסור חמור לדבר עליו ואפילו לחשוב עליו סרה. אז איזה היתר יש לנו לדבר עליהם לשון הרע?

בכדי שההשקפה הביתית שלנו תהיה ברורה ונחרצת, אין צורך לפסול את הצד השני. אנחנו מעריכים ומכבדים את הקבוצה השניה ואת מנהיגיה, אך לנו ישנה השקפת חיים שונה ואחרת. לנו יש את רבותינו שלנו ואנחנו צועדים בדרכם, מבלי שנזלזל באחרים וברבותיהם. כשהילדים שלנו יגדלו בתוך האווירה הזאת, של הכבוד והיחס הלא מזלזל באחרים, יוכלו הם לחדד את השקפותינו שלנו בגילאים מאוחרים יותר, עם יותר הבנה לעומק, אך מבלי לזלזל ולהכפיש.

יתכן שכתבתי בעבר את הסיפור הבא, אך הוא חביב בעיני עד מאד,ולכן אבקש את רשותכם לספר אותו גם כעת. היה זה לפני מספר שנים, 5-6 שנים, אולי קצת יותר, וסבא שלי, ר' מיכאל גנוט זצ"ל, לקח אותי עימו לאירוע של קבוצה אחרת מזו שהוא השתייך אליה. סבא היה חסיד נלהב של הסבא קדישא ה"אהבת ישראל", בנו כ"ק ה"אמרי חיים" ונכדו  כ"ק ה"ישועות משה" זצ"ל, אך הדבר לא מנע ממנו להשתתף ואף לסייע ליתר החסידויות המשתייכות לבית ויז'ניץ לדורותיה. כשסבא נסע איתי לאירוע של אותה קבוצה, שאלתי אותו בתדהמה: "הרי אתה תמיד היית בצד של..., ודאגת ש... וייחלת ש..., אז מה קרה כעת שאתה נוסע לקבוצה השנייה?

הביט בי סבא והשיב בפשטות "נכון, אבל גם הוא צאצא של ה"אהבת ישראל"!...

• כבוד תלמידי חכמים