בין אדם לחברו
עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ
- פרטים
- קטגוריה: צדקה וגמילות חסדים
- פורסם בשלישי, 06 דצמבר 2022 16:21
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 281
עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ
נקודה למחשבה
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
סיפר הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, (כמובא בהגדה של פסח חשוקי חמד): "חזרתי פעם מהשיעור בבית הכנסת 'דברי שיר', נהג המכונית שבה נסעתי הבחין באדם הנוסע מאחורינו ומבקש לעקוף, הוא הבהב נמרצות, וניכר היה שהוא רוצה לשוחח איתי בעניין דחוף. כאשר הצליח בעקיפתו – אותת לנו בידיו שנעצור בצד הדרך.
האיש יצא מהמכונית, התנשם והתנשף בכבדות, ועברו כמה דקות עד שנרגע ויכול היה לספר את סיפורו. מה התברר? בשעות הבוקר נודע לו שזכה ב'מפעל הפיס', במיליון וחצי שקלים, וברצונו להפריש מיד את כל מעשר הכספים, לפני שיתגבר עליו היצר… הוא ביקש להתייעץ איתי למי כדאי להפריש את הכסף. אשריכם ישראל!
הצעתי בפניו כמה כללים, המגדירים את העדיפויות ההלכתיות בנתינת הכסף, אלמנות ויתומים, תלמידי חכמים היגעים בתורה וצריכים להשיא את ילדיהם, וכן הלאה. במהלך השיחה הועלה שמו של אברך פלוני, שילדיו הגיעו גם הם לפרק האיש מקדש, ובביתו לא היתה פרוטה לפורטה, והזוכה החליט להעביר אליו את המעשר. באותו לילה התדפק הזוכה במפעל הפיס אצל אותו אברך, ומסר לו צ'ק מכובד ביותר.
ואז נזכרתי בדבר פלא: רק בלילה הקודם שוחחתי עם אותו אברך בלימוד, וכשהוא שח בפני על דחקותו בענייני כספים, שמעתי ממנו דברים ברורים באמונה ובטחון. "אני סומך על אבי שבשמים, שלא ימנע ממני כל טוב ויספק כל צרכי", אמר לי האברך.
לאחר דיבורים כאלה הבינותי שהישועה כבר תרדוף אחריו. ידעתי שבסופו של דבר יושפע עליו שפע רב מן השמים, שהרי צנצנת המן קיימת עד היום, וממתינה ללומדי התורה. המתנתי אף אני בציפיה כדי לראות מהיכן תגיע הישועה של האברך הלז. והיא הגיעה הרבה יותר מהר מכפי שחשבתי"...
&&&&
והנה מעשה שאני אישית עד לו. שני בני משפחה אחת נרשמו להגרלת ה'מחיר למשתכן' הלפני- אחרונה, בה הוגרלו זכות רכישת דירות בעיר חרדית. שניהם רצו מאד לזכות בדירה בהגרלה, אך האחד זכה והשני לא.
אמרתי לאותו אברך שלא זכה בהגרלה: "אתה יודע מדוע דווקא הוא זכה בהגרלה? כי הוא מקפיד מאד להפריש 'חומש' לצדקה" ואילו אתה נותן רק 'מעשר'.
שמע זאת האברך והתחיל להפריש 'חומש'. כעבור שבוע (!), התקבלה רעייתו לעבודה נפלאה. גם הוא הסתדר עם דירה מצויינת, שכבר מניבה לו רווחים נאים.
ה"ערוך השולחן" בהלכות צדקה (סי' רמז סעיף ו) כותב לנו כך: "יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּרַק אַמַּעֲשֵׂר תְּבוּאָה קָאֵי (כלומר, מעשרות בשביל להתעשר), כְּדִכְתִיב (דְּבָרִים יד, כב) "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר", וְגַם זֶהוּ דַּוְקָא אִם נוֹתֵן בִּשְׁבִיל עֲשִׁירוּת דַּוְקָא, ולענ"ד אֵין שׁוּם סְבָרָא לְחַלֵּק בְּכָל אֵלּוּ, וְגַם הַחוּשׁ מֵעִיד מִכַּמָּה עֲשִׁירִים, שֶׁכָּל מָה שֶׁנּוֹתְנִים יוֹתֵר- מִתְעַשְּׂרִים יוֹתֵר. וַהֲגַם שֶׁיֵּשׁ שֶׁעֲשִׁירוּתָם נֶאֶבְדוּ, זֶהוּ מֵהַנִּסְתָּרוֹת לד' אֱלוֹקֵינוּ וּבְוַדַּאי טוֹבָתָם הִיא, וְעַל פִּי הָרֹב אֵינוֹ כֵּן, וְעוֹד שֶׁהַצְּדָקָה דּוֹחָה אֶת הַגְּזֵרוֹת הַקָּשׁוֹת".
כיצד נתעשר בזכות מעשר הכספים?
מדברי רבותינו הראשונים והאחרונים מראה שנהיה עשירים גם אם נפריש מעשר (10% מכספנו) או חומש (20% מכספנו). אך הגר"ח מוולוז'ין ז"ל כותב בשם הגר"א ז"ל שאם נפריש מעשר (10%) יש לנו הבטחה שלא נפסיד מכך שתרמנו כסף לצדקה, שלא ניפסד על ידי חסרון המעשר, וכן שלא נינזק להפסיד את הכסף בדרכים שאינן בשליטת האדם. אך לעושר נזכה רק כשנפריש חומש (20%) ולא נסתפק במעשר.
שנית, עלינו להפריש את מעשר הכספים או את ה"חומש" בדקדוק רב. לרשום בדיוק כמה הרווחנו החודש מכל ההכנסות שלנו ולרשום את כל הוצאות הצדקה שהפרשנו במשך החודש, "הוראות הקבע" והתרומות, כולל כל המטבעות הקטנות שנתנו לעניים או לקופות הצדקה השונות, או שנתנה במפורש ונאמר שאת כל הכסף שניתן לצדקה ולא רשמנו בפנקס המיוחד- ייחשב בכלל נתינת מצוות צדקה הרגילה, ולא בתור מעשר כספים. וכל זאת מדוע? כי מעשר כספים נחשב דווקא אם נערוך חשבון מדוקדק לפרטיו ונפריש רק מעשר או חומש מרווחינו, ולא נפריש "בערך". מצוות צדקה "רגילה" אנו מקיימים בכל מטבע שניתן לצדקה, ולא משנה האם חישבנו את זה ב"חשבון הצדקה" שלנו. אך מעשר כספים עלינו לעשר בדיוק רב ובחשבון מדויק.
ותנאי שלישי הוא, שבכדי לזכות לעושר עלינו להפריש את מעשר הכספים דווקא לעמלי תורה הזקוקים לו או לעניים אמיתיים. אך אם הפרשנו את המעשר לטובת מטרות צדקה אחרות, חשובות ככל שיהיו, נכון אמנם שקיימנו את מצוות מעשר כספים בתנאים מסוימים. אך הבטחת העושר ניתנה רק לאלו שיפרישו את כספם ללומדי תורה עניים או לעניים שממש נצרכים לכסף זה. ( "עשר תעשר"- מכאן רמז למפרשי ימים וכו', להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה", מדרש תנחומא בפרשת ראה). ואנא, שימו לב שאכן תרמתם את המעשר לעניים אמיתיים ולא לרמאים!
תנאי רביעי בדרך אל העושר הוא, כפי שכתב ה"חפץ חיים" בספרו "אהבת חסד", להיזהר מארבעה דברים שבגללם נכסי בעלי הבתים יורדים לטמיון, כפי שנאמר בגמרא, והם: 1. כובשי שכר שכיר (= שלא משלמים לעובדיהם את משכורותיהם בזמן). 2. עושקי שכר שכיר (= שגוזלים את משכורותיהם). 3. הפורקים עול מעל צוואריהם ונותנים אותו על חבריהם. 4. גסות הרוח (= אלו המתגאים והמשתררים על אחיהם בגלל כספם ועושרם). לאנשים אלו נגזר להפסיד את כספם. אך על ידי נתינת מעשר כספים כראוי, מועיל להם שלפחות לא ייחסר ממונם, אך הם לא יתעשרו.
ותנאי חמישי הוא לא להתפאר בפני האחרים שהפרשנו צדקה בסכומים אלו ואלו. הרמ"א כותב שהמתפאר על נתינת הצדקה שלו, אינו מקבל על כך שכר ואף יענישוהו על התפארותו. (ראו מקורות בס' 'מנחת צבי', ובספרי 'מחשבה בפרשה' פרשת ויצא).
&&&&
מרשימותיו של הגר"א מן שליט"א, משיחותיו עם רבינו הקדוש בעל 'דרך אמונה' זיע"א: בשב"ק דברים ד' אב תשס"ג, רבינו התיישב על מיטתו לנוח, ואמר לי: "השבוע היה א שיינע מעשה: בא אלי אחד שיש לו עכברים בבית, אמרתי לו על פי הירושלמי דמאי )ד.) שדברים כאלו באים ומגיעים משום תרומות ומעשרות שלא כראוי, ושיקפיד לעשר כל דבר. וכן עשה. ועם כל זאת הם לא פסקו. אמרתי לו שייתן מעשר כספים בדקדוק, ואמר כי נותן 'מעשר געלט' כראוי. אמרתי לו: "אפשר שאתה מתגורר בקומה ראשונה, שלפעמים העכברים שם זה דבר רגיל", ואמר שמתגורר בקומה רביעית. אמרתי לו שאינני יודע.
"ושוב בא וסיפר כי הוא מחלל את המעשר שני על מטבע של 'קרן המעשרות', ובתחילה חשבתי לומר לו שיפסיק לחלל על הפרוטה שבקרן, שאולי הם שכחו לסדר את פרטי הדברים על מכונן, כפי שיכול להיות לפעמים בדבר ציבורי, אך אחרי כמה ימים נודע הדבר, כי הוא בא וסיפר שהוא מחלל בקביעות על המטבע של חמיו, ולא ידע ש'קרן המעשרות' לא מרשים זאת, ואכן מיד שינה מנהגו. ובא אחר כך להודיע שהעכברים נעלמו"…
שאל הגר"א מן שליט"א: "מה ענין מעשר כספים לאכילת עכברים, העכבר אוכל משום שהאוכל לא מעושר, וזה לא שייך לכאורה למעשר בכספים?".
השיב רבינו זיע"א: "מ'עשר תעשר' נלמד גם מעשר כספים, וכיון שנלמד מאותו הפסוק, זה שייך גם למעשר כספים".