- פרטים
-
קטגוריה: שמירת הלשון
-
פורסם בשלישי, 18 אוגוסט 2020 18:56
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 580
מוות וחיים ביד הלשון (משלי י"ח, כ"א)
מילים כקוצים ודרדרים !!
לרב יוסף גד שלום!
אני כותבת ובוכה! אין יום שאני לא מזילה דמעות על הורי היקרים, שמתייסרים על לא עוול בכפם. אני בוכה מתוך געגועים עזים לבית החם והאוהב שהיה לנו, לאווירת האחדות והשמחה בשבתות והחגים, וליבי נקרע לגזרים, משום שאושר זה, הינו נחלת העבר, וזהו סיפורי הכואב:
אני בת למשפחה בת 5 נפשות. שני אחי ואני זכינו בזוג הורים מקסימים בעלי לב זהב, שהרעיפו עלינו המון חום ואהבה, מילים טובות ומחמאות. אנו פשוט כל עולמם.
אולם כל הטוב הזה נגדע לפני שנתיים ומאז חיינו אינם חיים! סבתא שלי עברה התקף לב קשה ובנס ניצלו חייה. לאחר שהתאוששה היא ביקשה מ-3 ילדיה להיות במחיצת כל בני המשפחה פעם בשבוע, משום שאינה יודעת עוד כמה זמן נותר לה לחיות, ואכן מאותו שבוע התארחנו אצל סבא וסבתא כל שבת וחג. בתחילה היה מאד נחמד. הנכדים מילאו את הבית וסבתא מאד שמחה. אולם אידיליה זו לא נמשכה זמן רב.
דוד שלי (אדם משכיל) עבר מסכת גירושין קשה ואת כל תסכוליו הוא הוריד עלינו. מי שבמיוחד סובלים ממנו הם הורי. הזוגיות היפה שלהם עוררה מאוד את קנאתו. הוא כל הזמן מעיר להם באומרו בציניות לאימי: "מי מבשל ככה אורז?", "כל הסלטים שלך יוצאים מלוחים מדי!" וכו'. לאבי הוא אומר: "אתה הרי לא מבין בזה שום דבר..." ועוד. הורי האצילים, שטובת סבתא לנגד עיניהם, שתקו בתקווה שהעניין יסתיים, אולם הוא המשיך בשלו, וכך הפכו הורי להיות שק חבטות שלו! הוא רמס את כבודם לעיננו! דיבוריו הרעילים השפיעו על הורי. אבי החל לאבד משלוותו וזה יוצר מתיחות בבית. עיניה של אימי נעשות כבויות.
כואב לי מאד לראות את הורי דועכים מיום ליום, ולכן יום אחד אזרתי אומץ ואמרתי לאבי שלא טוב לי אצל סבא וסבתא, אך הוא אמר ש"כיבוד הורים" זו מצווה מאוד גדולה. ואני שואלת את הרב, האם עלינו להקריב את בריאותנו ואושרנו למען בריאותה של סבתא? לפעמים אני מרגישה שאני זו שחס ושלום לבסוף אקבל התקף לב! ואז תורי הגיע! דודי, כנראה הרגיש שאני לא סובלת אותו ולכן החליט שהגיע הזמן "לחנך" אותי, ולכן הוא אמר לי מילים שפגעו בי מאוד! 3 ימים הייתי חולה! לא הלכתי לבית הספר, בכיתי לבורא עולם, זעקתי והתחננתי אליו שיעזור לנו, שזה לא מגיע לנו. ואז זה קרה! שבוע לאחר מכן דודי עבר תאונת דרכים! צלעותיו ורגלו נשברו. הייתי בהלם! הרגשתי שזה היה בעקבות תפילתי. לא שביקשתי שיפגע חס ושלום. האם יכול להיות דבר כזה?
נערה מיוסרת וכואבת.
אחות יקרה!
א. מכתבך, לצערי הרב, מאפיין מקרים רבים של אלימות מילולית, שמתרחשים במקומות שונים כגון: בבית, במקומות עבודה, בבתי ספר ועוד. עלינו לדעת שאיסור זה הינו חמור ביותר עליו נאמר "יהרג ובל יעבור!" (סנהדרין עד', א'). במקרה שלך הוריך היקרים עוברים בזיונות בזמן שבאו לעשות חסד עם סבתך החולה. אשריך ומה טוב חלקך שזכית בהורים טובים ומיוחדים כאלה, עם לב רחב ומסירות נפש לזולת.
אולם, עם כל רצונם להיטיב עימה, אין הם צריכים לעשות כן משום שזה פוגע בהם! שהרי כבר נאמר: "חייך קודמים לחיי חבריך". (בבא מציעא סב, א). כלומר, האדם בראש ובראשונה צריך לעשות חסד עם עצמו! אין האדם מצווה לעשות חסד עם אחדים בזמן שחסד זה פוגע בו!
ולכן עליכם למצוא אלטרנטיבות אחרות, למשל: באפשרותכם לבקר את סבתכם באחד מימות השבוע לשעה או שעתיים, או לבוא לשבת כשדודך אינו נמצא, וזהו החסד האמיתי לפי התורה.
ב. עלינו לדעת שלפגוע באנשים זהו עוון חמור מאד, שנאמר: "כל המלבין פני חברו ברבים, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא" (שם נח' עא') ועוד נאמר (שם נח' ב') "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך שמים" - לפעמים אנשים יושבים עם בני המשפחה, או חברים והם לא נזהרים בלשונם ואומרים את אשר על ליבם ולעיתים פוגעים הם בחרב לשונם, ועלינו לדעת שזה כשפיכות דמים!!
נדמיין לעצמנו אדם שהרג מישהו ביריית אקדח. ישאלוהו, למה הרגת אותו? והוא עונה: הכדור יצא לבד... זה שהכדור יצא לבד לא מוריד מחומרת המעשה! על האדם לגלות אחריות ולפקח על מעשיו ובמיוחד כשבידו אקדח טעון. עליו להזהר שלא יפלט כדור! כך לשונו של האדם צריכה להיות נצורה! חייב הוא להיות אחראי על כל מילה שיוצאת מפיו!
האדם הוא בעל בחירה ומחשבה וביכולתו להתאפק ולהחליט מה לומר ומה לא לומר. מתי לומר וכיצד לומר, משום שפגיעה של אדם בחברו בפני הבריות נחשבת כשפיכות דמים ומי שחפץ בחיים ישמור לשונו שנאמר "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא, כג).
ג. ועוד נאמר: "כל הרשעים שיורדים ונידונים בגיהנום, זוכים ויוצאים משם לאחר שריצו את תקופת עונשם חוץ משלושה שיורדים לגיהנום ואינם יוצאים משם לעולם ועד: הבא על אשת איש, והמלבין פני חברו ברבים, והמכנה שם רע לחברו" (שם נח' ב')
ה' ישמור ויציל!! ולכן על האדם להזהר מאוד לפני שהוא מדבר, ולשים לב שאין בדיבורו פגיעה בבני האדם, ויזכה על ידי כך לחיי העולם הבא.
ד. עלינו לכבד כל אדם בשל חשיבותו הרבה, שנאמר "חביב אדם שנברא בצלם" (אבות ג). האדם מכונה "נזר" (= כתר) הבריאה", כלומר, הדבר הכי חשוב בבריאה. הוא נברא בצלם אלוקים (כולל הגויים), ניתנה לו דעת ותבונה, הריהו עולם ומלואו ואין שני לו. ואם גוי צריך לכבד, קל וחומר את ישראל, העם הנבחר, שהרי לנו נתן ה' נשמה קדושה וטהורה שחצובה מתחת כסא הכבוד, חלק א-לוק ממעל, והמכבד כל אדם ובפרט יהודי שהוא בן של ה', הריהו בגדר נותן כבוד לה', ושכרו גדול מאוד!
ה. נאמר בתורה: "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוקיך" (ויקרא כה, יז).
לא תונו = אונאת דברים. שהיא האיסור שלא לומר לאדם דברים המצערים אותו.
למשל, אדם שחזר בתשובה - אל תזכיר לו את עברו, כי הוא עשה תשובה. זה נמחק כלא היה. אדם שעובר יסורים, חולי, או קובר ילדיו ח"ו, אל תאמר לו, "זה בגלל שאתה חוטא", שהרי אינך נביא. עליך לנחמו, לעודדו, ולא לזרות לו מלח על פצעיו.
וכך כל אדם מצווה לשמור על כבוד אישתו היקרה, כפי שציוו חכמים שאדם יאהב את אישתו כגופו, ויכבדה יותר מגופו (רמב"ם, אישות טו, יט) וכן נאמר, "לעולם יהא אדם זהיר באונאת אישתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרבה" (בבא מציעא נט, א) כלומר היא מאוד רגישה ולכן היא נעלבת בקלות, והקב"ה תובע את עלבונה! ובפרט שהיא אשת חיקך ובת בריתך, אשר על ידה אתה ניצל מן החטא וכן מגדלת היא את ילדיך ועוד.
וכן צריכים אתם להזהר בכבוד ילדיכם ולדבר עמם בדרך ארץ ובכבוד, ולא לומר להם ח"ו מילות גנאי שהורסות את נפשם ולא בונות אותם, אלא להדריכם בדרך הטובה. האדם הינו בעל שכל ועליו לבחון את דיבוריו, כי זה הדבר שמייחד אותו מכל הבריאה כולה, שבדיבורו הזך והטהור הוא בונה עולמות, ואם לא, ח"ו הוא מחריב עולמות! ולכן אמרו חז"ל: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" (שם נט א), ולכן מדריכנו הרמב"ן לדבר בנחת עם אדם ובכל עת (אגרת הרמב"ן) וה' ישלם שכרך בעוה"ז ובבא.
ו. מחקרים הוכיחו שמילים קשות פוגעות גם בצומח ודומם. קללות שנאמרו לשעועית חסמו את צמיחתה ("המהפך") ואורז שקיללוהו - השחיר והתקלקל. מכאן נסיק שאם דיבורינו משפיע לרעה על צומח ודומם, כל שכן שמשפיע לרעה על אדם בעל שכל ורגשות.
ז. לגבי שאלתך האם דודך נפגע בשל דמעותיך, ראשית עלינו לדעת שבעניינים שבין אדם לחברו, מדקדקים עמנו משמים כחוט השערה! לפעמים אדם רואה שבאות עליו צרות, מכה אחרי מכה, מחלות, יש לו כבר מנוי בקופת חולים... והוא לא תופס על מה ולמה בא לו כל זה! הוא אינו זוכר שלפני 10 שנים הוא פגע בחברו או באשתו אפילו גפיעה קטנה, ושום דבר לא יעזור לו עד שיתקן את אותה פגיעה! ("נתיבי אור").
במקרה שלך אין אנו יודעים חשבונות שמים, אולי דודך נענש כרגע על עבירה אחרת שעשה, אך יש מקרים שרואים בבירור שהעונש ניתן בשל פגיעה בזולת, כמו בסיפור עם פנינה שציערה את חנה העקרה "לשם שמים" - על מנת שתתפלל מעומק ליבה לילדים. ומה קרה לבסוף? על כל ילד שנולד לחנה מתו לפנינה שני ילדים (שמואל א א). משום שאין לצער שום אדם אפילו לשם שמים, ואם ציער לשם שמים עליו לבקר מהר את סליחת חברו שאם לא כן הוא עתיד לתת את הדין!
ח. ונסיים סיפור מצמרר שסיפר הרב זילברשטיין שליט"א ("ברכי נפשי"): הגיעה אלי אישה פלונית וכבר בתחילת דבריה פרצה בבכי נסער. היא סיפרה שבמקום עבודתה יש 5 נשים, חברותיה לעבודה, שפגעו בה על ימין ועל שמאל. הן העלילו עליה עלילות שווא שלא היו ולא נבראו, הציקו לה באופן חמור, העליבו אותה ברבים, ועוד. התנהגותן המחפירה נמשכה לאורך תקופה ארוכה, היא סיפרה, ובמשך כל הזמן הזה היה לי חיי מרורות, לא יום ולא לילה. ואני לא הגבתי כנגדן במאומה! פגעו בי ושתקתי. צחקו ממני ולא החזרתי להן. ומה קרה לבסוף? הקב"ה גבה את שלו! כל 5 הנשים שפגעו בי נתקפו במחלה הקשה רח"ל! אף עחת לא יצאה בלא פגע!
הנשים החולות שלחו אלי שלוחים רבים כדי שאסלח להן על מה שעשו לי, אבל גם אם אומר "סלחתי", לא יהיה זה בלב שלם, לאחר כל מה שעברתי וסבלתי.
זה מה שקורה כשאדם עושה מעשים ללא חשבון! לפעמים נראה לו שהוא חופשי לעשות כרצונו ואף אחד לא ישיב לו כגמולו, אך הקב"ה לא שוכח מאומה! "יש דין ויש דיין"! יהי רצון שנזכה להחיות אנשים בדיבורינו ולא להמיתם, שנבין את הכח שבפינו כמו שנאמר "מוות וחיים ביד לשון" אמן! כן יהי רצון!
לע"נ שלום בן שמעה, שמעה בת זהרה, עפרה בת שושנה, יהודית בת קדיה, זהר בן מלכה, הגאון הרב מרדכי צמח בן מזל טוב. ת.נ.צ.ב.ה
לתרומות להפצת דף זה: 052-3430069
