יהדות
בּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ
- פרטים
- קטגוריה: יהדות
- פורסם בשישי, 08 אפריל 2022 08:31
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 382
בּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ
הרב ש. ב. גנוט שליט"א
כשאנו רואים כמה התוה"ק מדגישה את חשיבות מעלת האהבה לה', עד כמה היא משמעותית, וכיצד היא מגדירה את מעלת אברהם אבינו. שהיא כלל המצוות וההכנה לכל המצוות, אנו מבינים שצריך להשקיע ברכישתה מחשבה רבה וכח רב, בפרט אם בה תלוי כל השכר העצום שהקב"ה נותן ושומר חסד, רק לאוהביו.
כיצד נזכה לאהוב אותו יתברך?
ידידי הטוב הרה"ג רבי אהרן גינוער שליט"א מסביר בספרו "שמחתני השם בפעלך", ספר שייצא בס"ד בקרוב לאור עולם, כי ככל שהאדם יגדיל את התבוננותו בגדלות מי שהוא עובד אותו, כך תגדל אהבתו. האדם בטבעו רוצה להשתייך לדבר גדול, בעל כח, חכמה ואמצעים. ככל שתגדל הבנתו עד כמה הבורא יתברך גדול בכל התחומים, יוצר אדיר ומייצר פעיל, גדול וגיבור לצד היותו אוהב, רחום וחנון, כך תגדל אהבתו אליו ורצונו העז לשרתו, וכדברי הפסוק הנ"ל, "וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם ה' לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים".
וכך מסביר הרמח"ל זי"ע במסילת ישרים (פרק יט): "השמחה, והוא עיקר גדול בעבודה, והוא מה שדוד מזהיר ואומר (תהלים ק): "עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה". ואומר (שם סח): "וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה". ואמרו רז"ל (שבת ל'): אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה. ועל הפסוק שזכרנו למעלה "עבדו את ה' בשמחה, אמרו במדרש (מדרש שוח"ט): א"ר כשתהיה עומד לפני להתפלל יהא לבך שמח עליך שאתה מתפלל לאלקים שאין כיוצא בו, כי זאת היא השמחה האמתית שיהיה לבו של אדם עלז, על שהוא זוכה לעבוד לפני אדון יתברך שאין כמוהו, ולעסוק בתורתו ובמצותיו שהם השלימות האמתי והיקר הנצחי, ואמר שלמה במשל החכמה (שה"ש א'): "משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך", כי כל מה שזוכה האדם להיכנס יותר לפנים בחדרי ידיעת גדולתו יתברך, יותר תגדל בו השמחה, ויהיה לבו שש בקרבו", עכ"ל.
ובחובת הלבבות (שער עבודת האלוקים פ"ג): "מצוות התורה יש תכלית למספרן, והן מגיעות עד סך ידוע והוא תרי"ג מצוות, אך מצוות השכל כמעט שאין להן תכלית, כי בכל יום יוסיף האדם דעת בהן, וכל אשר תוסיף הכרתו ויבין טובות האלקים, ועוצם יכלתו, ומלכותו, יוסיף להכנע לו ולהשפל לפניו. ועל כן אתה רואה דוד ע"ה מתחנן אל האלקים להעיר אותו עליהן ולהסיר מסך הסכלות מעל עיניו, כמ"ש: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך הורני ה' דרך חקיך וגו' הדריכני בנתיב מצותיך וגו' הט לבי אל עדותיך וגו' ואומר: "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד", רצה לומר כל מה שאנו חייבין מעבודתך על התמדת טובותיך, אין קץ לו, מפני שאין קץ לאופני טובותיך עלינו. וכבר נאמר על קצת הפרושים, שהיו כל ימיהם בתשובה, מפני שהיו מחדשים בכל יום תשובה בעבור תוספת הכרתם בגדולת האלקים, בכל יום וקיצורם במה שהם חייבים לו מן העבודה בשעבר, כמ"ש דוד ע"ה: יום ליום יביע אמר וגו' ואומר: פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך", עכ"ל.
"מצוה ג' היא שציוונו באהבתו יתעלה. וזה שנחשוב ונתבונן במצוותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו תכלית ההנאה, וזאת היא האהבה המחויבת. ולשון ספרי לפי שנאמר ואהבת את ה' אלוקיך איני יודע כיצד אוהב את המקום, תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. הנה בארנו לך שבהתבוננות תעלה בידך ההשגה, ותגיע ההנאה, ותבא אהבה בהכרח". (רמב"ם סהמ"צ מ"ע ג).
מה הקשר בין הפעולות לאהבה?
ככל שהקב"ה כל כך גדול, ואני כה קטנטן, והוא בחר בי לשרתו, קירבני מעפר ואפר, לעמוד לפניו ולהלל אותו על גדולתו שהיא בלי חקר, כך האהבה תגדל, מרוב תפיסת גדלותו והפער הלא נתפס, כיצד היוצר האדיר, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, בוחר בי לעשות רצונו, הרי מבין אני מיום ליום כמה אני אפסי לעומתו, והנה הוא בכל זאת מעונין בי. הפערים ההולכים וגדלים, מרחיבים את האהבה עד אין סוף.
כדאי מאוד לכולנו להשקיע במחקר וחיפוש, עד כמה גדול ורם הוא ה"בוס" שלנו, זה שאנו אמורים לעסוק בו בכל העת, במחשבותינו, במעשינו ובכל תהלוכתינו איתו, יום יום, שעה שעה, לחדש מיום אל יום את החיבור והדביקות, האהבה והרצון, התשוקה והחמדה, הכבוד וההילול. כך יהיה לנו טוב כאן בעבודתנו, בכל מהלך יומינו, לדעת שיש לנו בן ברית, שאין דומה לו בכל התחומים, שאוהב אותנו בלי סוף, מעוניין וחושק בנו, והוא מחכה ומצפה שנתקרב אליו בעבותות אהבה, והוא מביט ושמח על כל התקדמות שלנו אליו, גדולה או קטנה.
"דבר ידוע וברור, שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם, עד שישגה בה תמיד כראוי, ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה, כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך, אינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה, לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג" (רמב"ם תשובה פ"י).
"שורש אהבת ה' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך (דברים ו' ד') ציוונו בוראינו לעבדו ביראה שתהא אהבת נפשינו קשורה בנפשו בשמחה ובאהבתו ובלב טוב ושמחת האהבה כך היא עזה ומתגברת על לב אוהבי ה'... שאפילו אינו נהנה כנגד תגבורת ותוקף יראת ה' ושמחת בוראו וכל חבת שעשוע ילדיו כלא היו, כנגד שעשועי לב האוהב את ה', בכל לבו, ובכל נפשו, ובכל מאודו, בכל הרהוריו, איך לעשות רצון האוהב הבורא ית', ולזכות את הרבים, ולעשות קידוש ה', ולמסור עצמו באהבת הבורא, כאשר עשה פנחס הכהן אשר מסר נפשו באהבת יוצרו לקנא לשמו. ושלא לחמוד ממון במקום שיש קדוש ה' במונעו לקחת ממון כמו שמצינו באברהם (בראשית י"ד כ"ג) אם מחוט ועד שרוך נעל.
וכן באלישע שלא רצה לקחת ממון מנעמן. ושלא לבטל דברי תורה בשביל תענוגים ושעשוע ילדיו וחיבת נשיו. וכן לעזוב טיולים ונעימות מזמורים כדי שיהיה לבו שלם בשמחת ה' וטורח ועמל בדבר שהוא רצון הבורא.
ועליו לקחת משל מבשר ודם אם הי' יודע דבר שהוא רצון המלך לעולם לא יניח ולא ישקוט עד שישלים רצון המלך שהוא רמה ותולעה כמוהו ויהי' שמח שמחה גדולה על אשר באו מעשיו לפני המלך. מכ"ש לרצון הבורא שהוא חי וקיים על אחת כמה וכמה שיש לו לטרוח ולבקש איך יעשה וישלים רצון מצותיו" (ספר חסידים סי' יד).