קביעת מזל האדם- לפי מזל הלידה או מזל ההריון

פרטים

קטגוריה: אמונה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 19:42

נכתב על ידי Super User

כניסות: 553

הרב הגאון רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א

מח"ס האיצטגנינות באספקלריא של תורה, עוד אבשלןם חי,

מהדיר ספרי עקידת יצחק עה"ת

בית וגן- ירושלים

קביעת מזל האדם- לפי מזל הלידה או מזל ההריון

איתא בשבת (קנו, א): "כתיב אפינקסיה דרבי יהושע בן לוי: האי מאן דבחד בשבא - יהי גבר ולא חדא ביה. מאי [ולא חדא ביה]? אילימא ולא חד לטיבו - והאמר רב אשי: אנא בחד בשבא הואי! אלא - לאו חדא לבישו, והאמר רב אשי: אנא ודימי בר קקוזתא הוויין בחד בשבא, אנא - מלך, והוא - הוה ריש גנבי! - אלא: אי כולי לטיבו, אי כולי לבישו. (מאי טעמא - דאיברו ביה אור וחושך.) האי מאן דבתרי בשבא - יהי גבר רגזן. מאי טעמא - משום דאיפליגו ביה מיא. האי מאן דבתלתא בשבא - יהי גבר עתיר, וזנאי יהא. מאי טעמא - משום דאיברו ביה עשבים. האי מאן דבארבעה בשבא - יהי גבר חכים ונהיר, מאי טעמא - משום דאיתלו ביה מאורות. האי מאן דבחמשה בשבא - יהי גבר גומל חסדים. מאי טעמא - משום דאיברו ביה דגים ועופות. האי מאן דבמעלי שבתא - יהי גבר חזרן, אמר רב נחמן בר יצחק: חזרן במצות. האי מאן דבשבתא יהי - בשבתא ימות, על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא", עכ"ל הגמרא.

למדנו מדברים אלו שמזל האדם נקבע לפי יום לידתו, וכפי שכתב ריב"ל בפנקסו שע"פ כל יום שנולד, כך יקבעו תכונותיו, מידותיו ואופיו. 

והנה נאמר בנדה (טז, ב): דרש רב חנינא בר פפא, אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, שנאמר "והלילה אמר הורה גבר"[1], נוטל אותה טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו, רבש"ע טיפה זו מה תהא עליה, חכם או סכל, עשיר או עני, גבור או חלש, אבל צדיק ורשע לא קאמר, כדאמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך"[2], עכ"ל הגמרא.

מדברי חז"ל אלו למדנו שמזל האדם נקבע לפי רגע ההריון, וא"כ יש לדעת לפי איזה זמן נקבע מזל האדם, האם לפי זמן ההריון או לפי זמן הלידה.

שטחנו שאלה זו קמיה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, ותשובתו היתה: "זה וזה גורם".

הבה ונברר דבר זה לאשורו, בסייעתא דשמייא.

דברי הראשונים והקדמונים

הר"ן בדרשותיו (הדרוש השמיני) כתב שהמזל נקבע לפי שני הזמנים גם יחד, ואלו דבריו: "אמרו  המלאך הממונה על ההריון לילה שמו, נוטל את הטיפה ומניחה לפני הקב"ה, ואומר טיפה זו מה תהא עליה, חכם או טפש, עשיר או עני, אבל צדיק ורשע לא קאמר. הנה ביארו שהחכמה והעושר תלוים במזל כפי רגע ההריון והלידה", עכ"ל.

וכך כתב רבנו בחיי בספרו כד הקמח (ערך השגחה): "ופתח דבריו לומר כי ממסלת הכוכבים והמזלות בימי הלידה ורגעי ההריון נותנין לנולד הרעות והטוב כדעות הוברי שמים המה", עכ"ל.

גם מדברי האברבנאל (דברים פ"ד) אנו רואים שמזל האדם נקבע לפי שני הזמנים יחד, רגע ההריון ורגע הלידה. האברבנאל דן בהרחבה במהות המזלות והשפעת על עם ישראל. הוא פורס רשימת הוכחות להימצאות המזל והשפעתם על ישראל מחד, ודברי חז"ל המוכיחים להיפך מאידך, והוא מאריך בענין בטוב טעם ודעת. בתוך דבריו כותב הוא כך:  "וחמשית מן הכתובים אמר איוב "יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר"[3]. ויתר הפסוקים שגלה בהם דעתו שהיו הדברים מסודרים ומחוייבים מהמערכה השמימיית ומפני זה היה מיחס רעותיו אם ליום הלידה ואם לרגע ההריון.

והאברבנאל ממשיך וכותב: "הנה כפי אשר יראה לי בתשובת הספק הזה. ראוי שתדע שההוראות השמימיות נשער בהם עתה כפי העיון הזה ב' מינים מההוראה. המין הא' הוא הוראת המערכת באישים בכל א' וא' בפרט כפי שעת מולדתו או כפי שעת ההריון כפי דעות בעלי החכמה ההיא. וענין ההוראה הזאת שהמזלות כולם והכוכבים ממסלותם הם מתנועעים תמיד בגלגליהם, וכפי מה שיהיו בשעת ההריון או בשעת הלידה אם במעלה הצומחת ואם במצב שאר המזלות הי"ב כולם, והכוכבים ממקומותיהם ומצביהם ומבטיהם אלו עם אלו תהיה ההוראה על המתהוה או על הנולד מהתכונות שיהיו בו או מהדברים שיתחדשו עליו. ולכן נקראת ההוראה הזאת מערכה לפי שהיא כפי הערך והיחס שיש למזלות ולכוכבים אלו עם אלו באותה שעה ונקראת ג"כ מזל", עכ"ל.

ובהמשך כותב האברבנאל:

"והנה ב' המינים מההוראות האלה נבדלים זה מזה בהבדלים עצמיים. כי הנה המין הראשון הוא לפרטים כפי שעת ההריון או הלידה לכל אחד ואחד. והמין השני מההוראה הוא בערך האומה בכללה. ועוד שהמין הראשון הנזכר הוא לכל אדם יהיה מאיזה אומה שיהיה, כי תמיד תהיה ההוראה עליו כפי שעת ההריון או הלידה.אמנם המין השני מההוראה הוא מיוחד לאומה מהאומות ולעיר מהערים ולמחוז מהמחוזות לא ישתתף בו אחר. ועוד שהמין האחד מהוראת המערכה הוא הכנה להוראת השנית, כי כפי מה שיקבל הנולד מהמערכת בשעת מולדתו יושפעו עליו משר האומה אשר לו. ועוד שהמין הראשון מההוראה שתעשה המערכה בהריון או בלידה בפרטים תבטל מפני ההוראה השנית הכוללת. וכמו שכתבו התוכניים שהגזרה הכוללת תבטל הפרטית. ולכן בבא רעב או דבר בעיר מהערים או ימותו הנמצאים שם עם היות הוראתם הפרטית מורה על אורך החיים, לפי שההוראה הכוללת לאומה או לעיר תבטל הפרטית. והוא ענין אמרם ז"ל במכילתא פרשה ח' משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע[4].

ובהמשך כתב: "ומשני מיני ההוראות מהמזל האלה אין ספק שההוראה השנית אשר כפי האומה ועיר או המחוז, עם היות שכל האומות יש להם שר מלמעלה, האומה הישראלית אין מזל ולא כוכב ולא שכל נבדל ממונה עליה כי אם הסבה הראשונה יתברך מבלי אמצעי. ועל זה נאמר "ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלהיך אותם"[5]. אמר שלא אמר זה על ההוראה הפרטית שיעשה המזל על האדם בשעת ההריון או בשעת הלידה, כי בידוע היה שבעבור זה לא יבאו אנשים לעבדם כיון שאחרי אותה ההוראה הראשונה לא ירעו וגם היטב אין אתם. וההוראה הראשונה כבר היתה אין להם יכולת לשנותה".

בהמשך מתייחס האברבנאל בדיוק לשאלה זו והוא מסביר את דברי הגמרא, שדנה האם מזל יום גורם או מזל שעה גורם, בשאלה האם שעת ההריון גורמת או שעת הלידה, וז"ל:

"ואמנם דעת רז"ל המקיימים הדעת הזה מהמזל והוראת המערכת, גם כן הם מזה המין. תראה זה מבואר בענין רבי אלעזר בן פדת בשלהי סדר תעניות[6] לפי שבביאור אמרו שלא נולד בשעתא דמזוני ובמאמר רבא בני חיי ומזוני לאו בזכות תליא מילתא וכו', בשלהי מועד קטן דף כ"ח מבואר גם כן שלא דיבר כי אם כפי שעת המולד ולכן אמר שלא בזכותא תליא מילתא, לפי שהילד ביציאתו לאויר העולם אין בידו לא זכות ולא חובה, אבל הענין תלוי כפי שעת ההריון או הלידה, וכמו שהוכיח מרבא[7] ורב חסדא. וכן ענין דוד ושאול היו כפי מזלם בלידה, והסוגיא במסכת שבת תורה על זה בביאור, כי שם עשו הבדל אם מזל יום גורם ואם מזל שעה גורם, רוצה לומר אם תהיה השעה הראשונה כפי שעת ההריון או כפי שעת הלידה. ואין ספק שהיה דעת רבי חנינא שהיתה ההוראה כפי עת ההריון, ולכן אמר הוא עצמו בהגדת נדה פרק כל היד שהמלאך מביא הטפה לפני הקדוש ב"ה וכו'. וביאורו עוד ענין המעלה הצומחת באמרם מאן דאתיליד בכך הוי כך, והיתה סברת ר' חנינא שמזל מחכים ומזל מעשיר ויש מזל לישראל כפי ההוראה ההיא, כי אין להמלט ממנה ור' יוחנן וחבריו אמרו שכבר יוכל להמלט ממנה בצד מן הצדדין וסבה מן הסבות[8] וכמו שאבאר, אם כן בזה המין מהוראת המזל צדק מאמר האומר שהאומה הישראלית היא תחת המערכה והמזל", עכ"ל.

רבנו מהר"י ערמאה בספרו עקידת יצחק (שער כ"ב) כתב: "מאמרנו אשר זכרנו בפתח השער, הוא מה שיורה על אמיתת זה תכלית ההוראה בשתובן כונתו. וזה שדרש רבי חנינא כי אע"פ שיש מלאך ממונה על שעת ההריון, והוא מזל המולד,שנוטל אותה הטיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ושם נאמר מה תהא עליה, לפי הכח שמסר הש"י ביד המלאך ההוא מהתחלה הבריאה, ומשם תהיה לה כח על כל אחד מהתוארים ההם, אם למעלה ואם לפחיתות", עכ"ל.

ובהמשך כתב העקידה: "והנה באמת המלאך הממונה מלפנים על ההריון על האופן שזכרנו, ראוי שיקרא בשם הזה, לפי שכבר יפלו בשאלה זו ענין הלילה וסגולותיו, וזה כי השאלה הזאת ודאי היא עמוקה, וחשכה כחשכה של לילה אצל השכל האנושי, שלא יסבול היות דבר גזור בהשאר טבע הבחירה קיים ביד האדם, כמו שכתבנו בשער תשעה עשר, גם כי מסגולתה שלא יהיה שם רק העדר ההכרח אל אחד הענינים, מאחר שנשארה חפשיות הבחירה בידו, וגם הסגולה השנית, להיות הכל תלוי ועומד, עד שידון כפי מעשיו, והרי הגזרה היא בתוחלת ממושכה עד הזמן ההיא. ולזה באמת בהיות היראה בידו הנה הכל בידו, הפך מה שהובן מהמאמר הזה תחלה נצטדק מאד, באמרו "מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך"[9] וכו', כי במה שיעבוד ביראה לבד הנה יזכה בכולם", עכ"ל.

הרי שבעל ה'עקידה' כתב שהרגע הקובע למזל הוא רגע ההריון, המשול ללילה, משום שבעצם מושג המזל ישנה שאלה עמוקה, שהיא "חשכה כחשכה של לילה אצל השכל האנושי", כיצד יתכן שהמזל קובע את תכונות האדם ומהלכיו בעוד שהאדם נבחר, לכאורה, לקבוע בעצמו את דרכיו ואורחותיו, לפי כח הבחירה שלו.

לעומתו, כותב הרלב"ג בתחילת ספר איוב, וז"ל: "וכראות איוב כי אין דובר אליו דבר פתח פיהו וקלל את יומו, לפי שדעתו היה כמו שיתבאר מדבריו שכל מקרי האדם הם מוגבלים ומסודרים לפי מערכת הכוכבים בעת הלידה", עכ"ל.

ואלו דברי שו"ת התשב"ץ (ח"ב סימן א): " והדרך הפילוסופי הוא שההכנות המזגיות הם מסודרות מפאת הגרמים השמיים, ועל זה תראה משפט אחד יגזור פלוני יוליד בנים או בנות כך וכך ויהיו וכו' ויתחתן עם פלונית, וזה קודם היצירה זמן מרובה. ואף על פי שהאדם בחירי לבטל זאת הגזרה אם יתנהג ע"פ שכלו, אבל אם יתנהג לפי טבעו הגזרה היא מתקיימת וכשהיא מתבטלת מפני הנהגת שכלו זהו שמא יקדמנו אחר בתפלה, ועל זאת ההנהגה המוגבלת נאמר מ' יום קודם יצירת הולד וכו', ולקחו זמן נהוג להם ביצירה או נאמר שהוא נאמר להם בדקדוק ומ' יום קודם יצירת הולד, ר"ל ברגע ההריון ואתיא כרבנן דס"ל א' זכר וא' נקבה נגמרים למ' יום ולא כר' ישמעאל כמו שמוזכר במ' נדה בפ' המפלת (ל' ע"א)", עכ"ל.

וכך כתב בעל ה'גדולי תרומה' בספרו בינה לעיתים (ח"א דרוש ד): "[הנהגת האדם נקבעת] מצד הוראת המזל. כי כפי מצב הכוכבים בשעת יצירתו או הולדו, כן יהיה בו כח שמימיי לאחד מהנטיות ומפאת ההתמזגות אשר בכחותיו שהם מושפעים כפי העת מצבא השמים. והם מבוא גדול בפעולות, כאשר הוא מפורסם מטבע ההרכבה" עכ"ל.

המהרי"ט בדרשותיו (פרשת בלק, דרוש ראשון) מחדד את הדבר וכותב בנחרצות ששני רגעים קובעים את מזל האדם, רגע ההריון ורגע הלידה, וכך הוא כותב בענין דברי איוב וכאבו על מר גורלו:  

"ועל השניה מפאת המזל, ובהמתיק דבריו שהיה מתמרר בבכי, והוא מה שפתח בקללה לקלל את יומו (ראה שם ב, יד), כי האמין היות תולדות האדם ומעשהו מחויבים מפאת המערכה ובמזלא תליא מילתא, על פי שני רגעים, רגע ההריון ורגע הלידה, ולכן היה מקללם (שם ג, ג), "יאבד יום אולד בו, והלילה" הניתן להריון גם הוא יאבד. ואמר (שם, ד), "היום ההוא יהי חושך", כי אם היה אומר שלא תזריח שמשו, לא יקרא אבוד לגמרי אלא שנתארכה הלילה, כי אי אפשר לעולם שלא יהא חצי כדור העולם מאיר וחצי חשוך; והיאך יאבד ולא יתחשב כלל, שלא ישמשו בו מאורות והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום (ע"פ בראשית א, ב); אכן "אל ידרשהו אלוה ממעל" (איוב שם) כאשר דרש בתחילת ימי בראשית (שם, ג), "ויאמר אלהים יהי אור", אלא "אל תופע עליו נהרה" (איוב שם)", עכ"ל.

&&&&&

שורש ומזל אחד לרגע ההריון ורגע הלידה

נדמה שפתרון הדבר נמצא בדברי הראב"ע ז"ל (שמות פ"ב) הכותב את הדברים הבאים: "רובי הנולדים הם סמוכים לתשעה חדשים. והיודע עת ההריון יכול לדעת עת הלידה. והיודע עת הלידה יכול לדעת עת ההריון, כי דבר מנוסה הוא לקדמונים. וחמשה פעמים נסיתיו גם אני, כי מקום מזל הלבנה ומעלתה ברגע ההריון, היא מעלת מזל הצומח ברגע הלידה. גם מעלה הצומחת רגע ההריון, שם תהיה הלבנה רגע המולד. והנה המעמד הקוצב הם רנ"ט ימים ושליש יום. והאמצעי רע"ג. והגדול שהוא הארוך רפ"ז. וחכמי המולדות יודו כן", עכ"ל.

וכ"כ הרשב"ץ ז"ל בספרו מגן אבות (פרק ד המיוחד לתחיית המתים), וז"ל:

"וחכמי המשפט נותנים גבולים להריון והם ג' כדעת רז"ל, אלא שנתחלפו להם בשיעוריהם, כי הזמן הקצר להם הוא רע"ג כדברי חז"ל והאמצעי רע"ז ושלשית והארוך רפ"ז ימים. ונותנים בזה כלל כי במקום מזל הלבנה ומעלתה בעת ההריון הוא מעלת הצומח בעת הלידה, ומעלת מזל הצומח בעת ההריון שם תהיה הלבנה בעת הלידה והם ג' זמנים הנזכרים, ואנחנו על דעת רז"ל נסמוך כי הם דברי קבלה", עכ"ל.

ובדומה לכך כתב המהראנ"ח בדרשותיו (פרשת אמור) וז"ל: "כל מקרה האדם מסודרים ומוגבלים לפי מערכת הכוכבים בעת ההריון, לפי ששעת ההריון יש לה הוראה על שעת הלידה ושעת הלידה יש לה הוראה עכ"פ על מעשי איש ופקודתו כל ימי צבאו", עכ"ל.

נמצאנו למדים שזמן ההריון וזמן הלידה, שורש אחד להם, ואם כך, עולים הדברים יפה, כאשר שניהם יחד קובעים את מזל האדם, כאשר בעצם- אחד הם.

דברים אלו נכתבו במפורש בביאור הגר"א ז"ל לספר איוב. איוב טען שכל הצרות והיסורים הבאים עליו, הם תוצאה ממזלו הרע, והסביר הגר"א ז"ל (בביאורו לספר איוב), שחז"ל[10] אמרו שמזל ליל עיבורו של איוב ויום לידתו היה תשעה באב, כי עיבורו של איוב היה י"ב חודש, ומזל החורבן שלט בליל עיבורו וגם בליל לידתו.

וכך כותב הגר"א ז"ל: "המאמר הזה נמשך למה שאמר תחילה "אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו", אשר הרצון בזה שקילל מזל היום שנולד בו, כי חשב שהכל תלוי במזל, ולכן קילל ב' המזלות, מזל העיבור ומזל הלידה, ולפי שהלידה היא על פי הרוב ביום, לכן קילל יום הולדו (או אפשר שהוא ידע שהוא נולד ביום), ואמר: "יאבד יום אולד בו". אבל זמן העיבור הוא מיוחד בלילה. ולכן קילל מזל ששלט בליל עיבורו.

ועל זה השיבו אליפז הלאה (ד, ה) הלא יראתך כסלתך כו', וכמו שיתבאר שם שכוונת אליפז היה להוכיח שאין תלוי במזל כלל, ואמר "יאבד יום אולד בו", פירוש שהייתי עתיד להיוולד בו, ואם כן אם היה היום נאבד קודם הולדו שוב, לא היה נולד. "והלילה אשר הורה גבר" , פירוש המלאך שאמר הורה גבר. ולפי שהיום קודם במעלה והלילה היא קדומה אל היום בטבע, וכמו כן העיבור והלידה, הלידה קודמת אל העיבור במעלה, לכן הקדים היום והלידה אשר ב' אלה קודמים במעלה.

וכתב הגר"א ז"ל: "והנה לפי שהוא כלל גדול בחכמת המזלות, שהמזל שהוא משמש בעת העיבור, אותו מזל עצמו משמש בעת הלידה, ורז"ל אמרו שאותו היום ט' באב היה, נמצא היה העיבור י"ב חודש, ולכן קילל מזל היום ומזל הלילה, והכל אחד".

&&&&

ואלו דבריו הנשגבים של הראב"ד ז"ל, בהקדמתו לספר יצירה:

"באותו רגע שהאשה יולדת מלמטה, הנשמה נשלמת מלמעלה ומשתלחת מן המלכות אל בני אדם, אשר ביתם אל הנולד, ובעת שהנשמה משתלחת וכו', משם תקבל כל העתידות לבוא עליו, ולפיכך ראוי לך להתבונן כי המוליד בשם, רצה לומר שכותב קיע למקשה ומולידה טרם זמן עיתה, פעמים שהורג שתי נפשות ופעמים שגורם לנולד ימים רעים וצרות משונות זו מזו והאלוקים דמו יבקש".

ומסביר הראב"ד: "וביאור זה על דרך משל, נאמר כי עובר זה ראוי להיוולד ביום פלוני במילוי הלבנה... בא המשביע והולידו טרם שנתמלאת הלבנה ובהיותה מביט אליה משונאיה וממבטלי כוחה, הנה הילד ההוא שנולד בזמן ביטול כח חיותו ימים בימים מועטים ודמו מיד זה הפושע יבקש האלוקים, כי ביטל גזירת יוצר והמית את הנפש הזאת והולידו בלא זמנו וגורם לו ליקח ממון שאינו שלו ולישא אשה שאינו שלו, וכללו של דבר שינה עליו כל סדרי בראשית, ודי בזה לכל מבין, כמו שתרגו' דידעתא עידן מולידיהן דיעלי טינרי כד מצטערין איילתא תנטור תספור ירחים תמלאנה ידעת עת לדתנה, פירוש: כאשר תצטער האילת ללדת אזי תספר ירחים למפרע ותדע מתי ובאיזו מעלה מהמעלות התחילה להתעבר, וזה סדר המנין. דע כי אין האשה יולדת אלא לספר הריו"ן או למספר עב"ר, והם רע"א ורפ"ו ימים ורכ"א ימים, וסימן חסר ליד"ה מהריו"ן ישאר רכ"א".

הראב"ד מאריך בענין בדברי קבלה עמוקים ומסיים ש"אם תדע יום העיבור, תדע יום הלידה", והמעיין בדבריו בהרחבה, יראה לנכון ששורש ומזל אחד להם, וכדברי רבותינו דלעיל.

[1] איוב ג, ג.

[2] דברים י, יב.

[3] איוב ג, ג.

[4] בב"ק ס, א: "תאני רב יוסף מאי דכתיב (שמות יב, כב) "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר", כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה, שנאמר (יחזקאל כא, ח) "והכרתי ממך צדיק ורשע".

[5] דברים ד, יט.

[6] שם.

[7] צ"ל רבה.

[8] שבת קנו, א: "איתמר רבי חנינא אומר מזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל, ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי יוחנן מניין שאין מזל לישראל שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה גויים יחתו ולא ישראל".

[9] דברים י, יב.

[10] ראה במדרש איוב.

התפילה / לאה רבי

פרטים

קטגוריה: אמונה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 19:41

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1073

היתה לי נטייה הפוכה, ויצאתי ממנה. זה אפשרי

פרטים

קטגוריה: אמונה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 18:46

נכתב על ידי Super User

כניסות: 307

הכותל המערבי

פרטים

קטגוריה: אמונה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 18:38

נכתב על ידי Super User

כניסות: 575

איך אנחנו מאחלים 'מזל טוב'?

פרטים

קטגוריה: אמונה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 18:36

נכתב על ידי Super User

כניסות: 420

איך אנחנו מאחלים 'מזל טוב'?

** "ראו כי רעה נגד פניכם", הזהיר פרעה את משה רבינו, בהסתמכו על חכמי המזלות, שאמרו שדמם של ישראל יישפך במים בהיותם במדבר **כולנו מאחלים "מזל טוב". אך הרי כולנו יודעים ש"אין מזל לישראל"? ** האם האסטרולוגיה היא חכמה אמיתית או סיפורי בדיות דמיוניים? האם מותר להתייעץ עם אסטרולוגים לפי ההלכה? ** בעקבות הספר החדש 'האיצטגנינות באספקלריית התורה' של הרה"ג רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א **

נולד לנו בן בשעה טובה וכולם ניגשו, עם חיוך זוהר, לחצו יד ואיחלו לנו "מזל טוב". ואני חשבתי לעצמי, עם כל "מזל טוב" שכזה, האם האדם שעומד ממולי שם לב למה שהוא אומר כעת? הרי "אין מזל לישראל", ומדוע הוא מברך אותי בברכת "מזל טוב"? וממתי בכלל אנחנו מאמינים במזלות, עד שכולנו מברכים זה את זה שיהיה לנו "מזל טוב"? והאם מישהו בכלל יודע עד כמה קשה לשנות את מזלו של האדם, שכולנו מברכים בכזאת פשטות שיהיה לשני מזל טוב?

לא רק אנשים רגילים שכמותינו מברכים זה את זה בברכת מזל טוב. גם לאה אמנו איחלה לעצמה ולבנה מזל טוב. "וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד", ופירש רש"י: "בא מזל טוב". האם לאה אמנו האמינה בכוחות המזלות?!

כשראשי ישיבות ותלמידי חכמים, אדמורי"ם וצדיקי עולם, מרביצי תורה ברבים, כבר מאות שנים, נוטלים את הכתובה בידיהם, ומכריזים את המילים: "בסימן טוב ובמזל טוב". כיצד אנו כופרים מחד בכח מערכת המזל, אך אנו, רבבות יהודים בכל הדורות, כותבים על שטר הכתובה שהנישאים זה עתה יזכו למזל טוב? ומדוע אנו מקפידים לכתוב בכל הזמנה לחתונה נוסח זה, של "בסימן טוב ובמזל טוב"?

"אֱלֹקינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. בְּסִימָן טוֹב וּבְמַזָּל טוֹב הָחֵל עָלֵינוּ אֶת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶֹה הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם. חֲשֹוּכִים מִכָּל חֵטְא וָפֶשַׁע. וּמְנֻקִּים מִכָּל עָוֹן וְאַשְׁמָה וָרֶשַׁע". כך מבקשים בהרבה מקהילות ישראל בסדר ערבית למוצאי שבת. "בסימן טוב ובמזל טוב"? אנחנו מאמינים בכוחות המזל?

השבוע הוציא הרב הגאון רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א את הספר הנפלא 'האיצטגנינות באספקלריית התורה". הספר בן כ-500 עמודים. לא, לא נצליח להכניס כאן 500 עמודים, אבל אולי הגיע הזמן שנטעם יחד וננסה להבין, מהי בכלל חכמת האיצטגנינות, הנקראת בזמננו בשם אסטרולוגיה. האם זאת חכמה אמיתית או שטות קדומה של הגויים הקדמונים. האם אנחנו, כיהודים, צריכים להתייחס למזלות או שבאופן גורף "אין מזל לישראל"? המאמר מבוסס על אוצרותיו של הרב פישר בענין, מתוך הספר הנפלא 'האיצטגנינות באספקלריית התורה', המופץ על ידי 'גיטלר'.

כולנו מכירים את הסיפור מהגמרא על רבי עקיבא ובתו. זהו הסיפור המדויק המובא בגמרא:  החוזים בכוכבים אמרו לרבי עקיבא שביום שהיא תתחתן, יכיש אותה נחש ותמות. היה רבי עקיבא דואג מאוד מכך. בליל כלולותיה נעצה את הסיכה שלה בתוך הקיר ונכנסה הסיכה בעינו של הנחש בבוקר, כשהוציאה את הסיכה, נמשך הנחש המת עם הסיכה. שאל אותה אביה, רבי עקיבא, מה עשית -שזכית להינצל? אמרה לו, בערב בא עני וקרא בדלת. היו טרודים כולם בסעודת החתונה ואף אחד לא שמע אותו. באתי ולקחתי את המנה שנתת לי ונתתי לו. אמר לה אביה:  מצוה עבדת. יצא רבי עקיבא ודרש "וצדקה תציל ממות" ולא רק ממיתה משונה אלא מהמיתה עצמה.

הגמרא מספרת עוד סיפורים על כך שחכמי המזלות אמרו שיקרו לאנשים אסונות כבדים, אך זכות המצוות והחסד שלהם הצילו אותם. הגמרא במסכת שבת מביאה שב'פנקסו של רבי יהושע בן לוי' מובא כיצד המזל יכול להשפיע על כל אדם, לפי יום לידתו. מי שנולד ביום ראשון יגדל כך וכך. מי שביום שני, יגדל לכך וכך, וכן הלאה, תיאור מפורט לכל ימי השבוע.  נשים לב שחז"ל לא כפרו בדברי האיצטגנינים, חכמי המזלות. חז"ל לא התייחסו כקישקוש מוחלט לדברי האיצטגנינים, ורק אמרו שהמצוות והמעשים הטובים יכולות להציל את היהודי מהמזל הרע.

הרמב"ם: פתי מאמין לכל דבר!!

הרמב"ם כותב על חכמת האסטרולוגיה: "ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהןם... כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן, אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים "תמים תהיה עם ה' אלהיך".

לדברי הרמב"ם, לא זאת בלבד שהאסטרולוגיה אסורה באיסור התורה של "לא תעוננו", אלא שכל חכמת האסטרולוגיה הינה שקר וכזב, תוהו והבל, ואין בה שום תועלת.

הרמב"ם שנה את משנתו זו במקומות רבים. בהלכות תשובה, הלכות עבודה זרה, וגם במכתב מרתק וארוך שכתב לחכמי העיר הצרפתית מארישלא.

וכך כותב הרמב"ם במכתבו המעניין: "אין ראוי לו לאדם להאמין אלא באחד משלשה דברים. הראשון דבר שתהיה עליו ראיה ברורה מדעתו של אדם כגון חכמת החשבון, וגימטריאות, ותקופות. והשני דבר שישיגנו האדם באחד מהחמש הרגשות, כגון שידע ויראה שזה שחור וזה אדום וכיוצא בזה בראית עינו. או שיטעום שזה מר וזה מתוק. או שימשש שזה חם וזה קר. או שישמע שזה קול צלול וזה קול הברה. או שיריח שזה ריח באוש וזה ריח ערב וכיוצא באלו. והשלישי דבר שיקבל אותו האדם מן הנביאים ע"ה ומן הצדיקים וצריך האדם שהוא בעל דעה לחלק בדעתו גם במחשבתו כל הדברים שהוא מאמין בהם, ויאמר שזה האמנתי בו מפני הקבלה. וזה האמנתי בו מפני ההרגשה. וזה האמנתי בו מפני הדעה. אבל מי שיאמין בדבר אחד שאינו משלשת המינים האלה, עליו נאמר פתי יאמין לכל דבר. וכן צריכים אתם לידע שכבר חיברו הטיפשים אלפים ספרים וכמה אנשים גדולים בשנים לא בחכמה אבדו כל ימיהם בלמידת אותם ספרים, ודימו שאותם ההבלים הם חכמות גדולות ועלה על לבם שהם חכמים גדולים מפני שידעו החכמות ההן. והוא הדבר שטועים בו רוב העולם או הכל, אלא אנשים יחידים השרידים אשר ה' קורא. הוא דבר שאני מודיע לכם והוא החולי הגדול והרעה החולה שכל הדברים שימצאו כתובים בספרים יעלה על לבם בתחלה שהם אמת, וכל שכן אם יהיו הספרים קדמונים. ואם נתעסקו אנשים רבים באותם ספרים ונשאו ונתנו בהם מיד יקפוץ דעתו של נמהר לומר שאלו דברי חכמה. ויאמר בלבו אכן לשקר עשה עט סופרים, ובחינם נשאו ונתנו אלו באלה הדברים. וזאת היא שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם לפי שמצאו ספרים רבים באלה הדברים של דברי החוזים בכוכבים שדברים אלו הם עיקר עבודה זרה, וטעו ונהו אחריה ודמו שהם חכמות מפוארות ויש בהן תועלת גדולה ולא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכבוש ארצות אלא דימו שאותן יועילו להם ולפיכך קראו אותם הנביאים ע"ה סכלים ואוילים. ודאי סכלים ואוילים היו ואחרי התוהו אשר לא יועילו ולא יצילו כי תוהו המה הלכו".

הרמב"ם כותב שהוא למד בעיון ודקדוק רב  את כל ספרי האסטרולוגיה שנכתבו בזמנו, ולדבריו, הכל שטויות והבלים. הוא ממשיך וזועק מרה על הענין, במילים הבאות: "דעו רבותי שכל אותם דברים של גזרת הכוכבים שהם אומרים יארע כך ולא יארע כך ומולדו של אדם ימשוך ויהיה כך ויארע לו כך ולא כך כל אותם הדברים אינם דברי חכמה כלל אלא טיפשות, וראיות ברורות יש לי שאין בהן דופי לבטל כל עיקרי אותם הדברים. ומעולם לא נתעסק בענין זה ולא חבר בו ספר אחד מחכמי יון שהם חכמים ודאי, ולא חברו אותם בחבוריהם. ולא עשו אותו הטעות שקראוהו חכמה כי אם חכמי הכשדים והכלדיים והמצריים והכנעניים, וזו היתה אמונתם ודתם באותן הימים. אבל חכמי יון והם הפילוסופים שחברו בחכמות ונתעסקו בכל חכמה השתדלו בראיות ברורות לבטל כל דבריהם שרש וענף. וגם חכמי פרס הבינו שכל אותן החכמות שעשו הכשדיים והכלדיים והמצריים והכנעניים הם שקר, ואל תדמו בנפשכם שאותם הדברים אין שום ראיה להם ולפיכך לא נאמין בהם, אלא ראיות ברורות ונכוחות שאין בהם דופי יש לי לבטל כל אותם דברים. ולא ידבק בהם כי אם פתי שיאמין לכל דבר או מי שירצה לרמות אחרים"...

ידוע שהרמב"ם סבר שחכמי הפילוסופיה היוונית היו האנשים החכמים בתבל, מלבד חכמי ישראל הקדושים, ומכיון שחכמי יוון לא כתבו שום ספר על האסטרולוגיה, אלא רק חכמי פרס ובבל, אז בהכרח שכל החכמה הזאת אינה אמינה... הרמב"ם ידע שחז"ל הזכירו רבות את חכמת האסטרולוגיה, אך הוא כותב שכל האיזכורים בש"ס בעד חכמת המזלות, לא נפסקו להלכה והם דעות יחידות ולא מקובלות.

האם הבחירה החופשית

נוגדת את המזל הקבוע מראש?

הרמב"ם באגרתו לחכמי מרשיליא טוען שכל מושג הבחירה האישית בטוב וברע וציוויי התורה להתרחק מהרע ולבחור בטוב, נוגד את חכמת האיצטגנינות. שהרי לא יתכן שכבר מראש נגזר על האדם, על ידי המזל שנקבע לו ברגע לידתו, מה יקרה לו בהמשך חייו ומה תהיה דרגתו הרוחנית בעתיד. הרמב"ם כותב ש"אל יעבור במחשבתך שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או קמצן או נדיב, וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה ואין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע, וכיון שכן הוא, נמצא שזה החוטא הוא הפסיד את עצמו". הראב"ד חלק על הרמב"ם והבסיס למחלוקתם היתה קיימת כבר בתקופה קדומה יותר, תקופת הגאונים.

השואל בתשובת הגאונים שאל שהנה אף אם אין מזל לישראל, אך הרי כולם מודים שהמזל שולט וקובע באומות העולם, ואם כן כיצד הצטוו בני נח על הגזל, העריות ושפיכות הדמים, הרי אם מזל יום או מזל שעה גרם לו שיהיה גנב או שופך דמים, אם כן כיצד ניתן לבוא אל האדם בטענה על מעשיו הרעים והרי מזלו הקבוע מראש הוא זה שגרם לו לעשות את מעשיו הרעים, כפי שגרם לו לעשות מעשים טובים. הגאון משיב לו בהרחבה על שאלתו ומבהיר שישנם שני סוגים במאמיני חכמת האיצטגנינות. ישנם הסבורים שהמזלות קובעים את כל מהלכי העולם והאדם, והאדם נע במהלך חייו במסלול קבוע ומתכונן מראש לפי גזירת הכוכבים, וכל מעשה, דיבור ומחשבה שלו נגזר עליו בגזירת הכוכבים, ואין ביכולתו לשנות, להוסיף ולגרוע מאת אשר נגזר עליו מאומה. הלך מחשבה זה, קובע הגאון, מנוגד בתכלית לתורתינו הקדושה ועוקר הוא לחלוטין את יסוד הבחירה החופשית, הנתונה בידי כל אדם, לבחור בטוב או ברע.

ככל הנראה התפשטה בדורו של הרמב"ם בין חכמי חכמת האסטרולוגיה ההנחה שהמזלות קובעים את כל מהלכי האדם, שנע במהלך חייו במסלול קבוע ומתכונן מראש לפי גזירת הכוכבים, וכל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו נגזרים עליו בגזירת הכוכבים, ואין ביכולתו לשנות, להוסיף ולגרוע מאת אשר נגזר עליו מאומה. הלך מחשבה זה, קובע הרמב"ם, מנוגד בתכלית לתורתינו הקדושה ועוקר הוא לחלוטין את יסוד הבחירה החופשית, הנתונה בידי כל אדם, לבחור בטוב או ברע.

ואולם ישנה גישה נוספת להבנת כח המזל, וכפי שהציגה הגאון ז"ל בתשובות הגאונים,  לפיה המזל יכול לקבוע נטייה מסוימת בטבע האדם ולנטותו לתאווה או מידה מסוימת, יותר או פחות מיתר בני האדם. אך ביכולת האדם, בעל הבחירה, לכוף את נטייתו הטבעית, הבאה לו מכח מזלו, ולשנותה כרצונו.

אברהם אבינו היה... חוזה בכוכבים

לעומת דעת הרמב"ם, המכנה את חכמת האיצטגנינות כהבל- הבלים, את מאמיניה כ'פתי מאמין לכל דבר' ואת דברי חז"ל בענין כ'דעת יחיד', הרי שדברי חז"ל הקדושים במקומות רבים מוכיחים שרבותינו התייחסו בכובד ראש ובמשנה חשיבות לדברי האסטרולוגים, והקדמונים וגאוני הדורות סברו שיש להעניק לחכמה זו משקל רב, לייקרה ואף לחשוש ברצינות לדברי חכמיה, החוזים בכוכבים, וכך גם פסק הרמ"א (יו"ד רפב) להלכה ולמעשה.

הרמב"ן והנמוקי יוסף חלקו על דברי הרמב"ם והוכיחו שחזיון הכוכבים והמזלות הינה חכמה גדולה ונכונה וגזירה שגזר הקב"ה להנהיג את עולמו כך. ואמנם לעיתים עושה הקב"ה ניסים ומבטל מיראיו את אשר נגזר עליהם מגזירת הכוכבים, וביכולת האדם לבטל את אשר נגזר עליו בגזירת המזל, על ידי תפילה, צדקה או מצוה. ואמנם אין לדרוש ולחקור אחר דברי החוזים בכוכבים. אלא יתלה האדם עצמו בהקב"ה, שיצילו מכל פגע רע. אך אין מניעה לשמוע לדבריהם ולא לנהוג בדברים שיודע הוא שהם כנגד המזל. הרמב"ן כתב שמכל דברי חז"ל מוכח שחכמינו העניקו משקל רב לחכמת האיצטגנינות. ואכן, חכמינו ז"ל התייחסו באין ספור מקומות לחכמת המזלות.

חכמינו אמרו (במסכת מועד קטן) ששלושת הדברים החשובים לאדם ביותר בעולם החומרי, בנים, חיים ומזונות, אינם תלויים בזכויותיו של האדם, אלא במזלו. שהרי רבה ורב חסדא היו שניהם חכמים וצדיקים באותה המידה, וראיה לכך שכל אחד משניהם יכול היה להוריד גשמים בכח תפילתו, ובכל זאת היו הבדלים ביניהם בענינים אלו. רבה חי 92 שנה ואילו רבה חי רק 40 שנה. בביתו של רב חסדא נערכו 60 שמחות על 60 חופות שהעמידו בניו ובנותיו, נכדיו ונכדותיו , ואילו בביתו של רבה היו 60 אבילויות ומכאובים. בביתו של רב חסדא היה שפע כלכלי גדול, עד שאפילו הגישו בפני הכלבים לחם סולת משובח, אך הכלבים, מרוב שהיו שבעים ומדושנים, לא ניגשו לאוכלו. ואילו בביתו של רבה לא הגישו לפני בני המשפחה אף לחם שעורים זול ופשוט, מרוב עניותם.

הגמרא בשבת (קנו, א-ב) אומרת ש"רב סבר שאין מזל לישראל. ומניין שאין מזל לישראל? שנאמר (בראשית טו) ויוצא אתו החוצה. אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם  בן ביתי יורש אתי, אמר לו לאו כי אם אשר יצא ממעיך. אמר לפניו רבונו של עולם נסתכלתי באיצטגנינות שלי (ופירש רש"י: איצטגנינות - חכמת המזלות) ואיני ראוי להוליד בן". אמר לו הקב"ה: "צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל". ועוד דבר מדהים:  הגמרא בבבא בתרא (טז, ב) ובעוד מקומות אומרת שאברהם אבינו בעצמו היה חוזה בכוכבים גדול  וכל מלכי העולם היו מגיעים אליו, כדי להתייעץ איתו על חכמת הכוכבים והמזלות.

החכם רבי אברהם בן רבי חייא הנשיא  הוכיח מדברי חז"ל אלו שאברהם אבינו עסק בחכמה זו, והיא חכמה אמיתית ושאין בעיסוק בה איסור, שהרי התורה מעידה על אברהם אבינו (בראשית כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורתי", וחז"ל אמרו שאברהם אבינו הכיר את כבוד קונו בהיותו בן שלש שנים ובכל זאת עסק באיצטגנינות בשעה שהתורה העידה בו ששמר את מצוות ה'.  וכותב הראב"ח : "ומכאן נאמר על חכמת מהלכות הכוכבים שאין בה שום אשמה, ונאמר על דברי הכלדיים, אם הם דומים לדברי חכמת הכוכבים, שאין בה שום אשמה מן הצד אשר הם דומים בה אליה... ונראה עוד ממנו שחכמת מהלכות הכוכבים חכמת אמת היא וראוי להחזיק בה וללמוד אותה, מפני שהקב"ה אמר לאברהם אבינו "צא מאיצטגננינות שלך, שאין מזל לישראל", ולא אמר "צא מאיצטגנינות מפני שאינה חכמה ולא ראיותיה אמת ולא ראויה ללמוד אותה".

ללא ללכת לאסטרולוגים, אך לחשוש לדבריהם

כתב הטור (יו"ד סי' קעט): "המחשב השעות והעתים לומר יום פלוני ושעה פלוני יפה לצאת, כתב הרמב"ם מעונן כגון אלו שאומרים באיצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית חדש פלונית או שעה פלונית רעה לדבר פלוני, ואסור לעונן, אף על פי שלא עושה מעשה אלא שהודיע אותן הכזבים שהסכלים מדמין שהם דברי אמת, וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו חוברי שמים, הרי זה לוקה". הטור לא הזכיר את דעת החולקים והביא רק את דעת הרמב"ם ופסק כמותו. לעומת זאת, הבית יוסף הביא את דעת הרמב"ן והנמוקי יוסף, החולקים על דעת הרמב"ם.

השולחן ערוך (יו"ד קעט, א) פסק: "אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות". וכתב הרמ"א: "משום שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך (ב"י בשם תוספות דע"פ ובשם ספרי). וכ"ש דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ומכשפים".  וכתב הרמ"א: "במה שאדם יודע שהוא כנגד המזל, לא יעשה ולא יסמוך על הנס, אלא שאין לחקור אחר זה משום תמים תהיה". הרי שהרמ"א פסק להלכה כדעת הרמב"ן, שכאשר האדם יודע על עניני המזלות, לא יפעל כנגד  הנראה ממהלכיהם ולא יסמוך על הנס. אך אין לחקור לכתחילה מדעת עצמו אחר מהלכי הכוכבים והמזלות.

אין לי מזל טוב. איך אשנה אותו?

ישנם הרבה יהודים שהם מרגישים ש"אין להם מזל טוב". המציאות, כך לפחות לפי תחושתם האישית, מוכיחה להם שמזלם אינו טוב והם רוצים לשנותו, אך הם אינם יודעים כיצד לעשות זאת. איך בדיוק משנים את המזל לטובה?

חז"ל כבר אמרו שאין מזל לישראל ושבכח היהודי,שנשמתו חצובה תחת כסא הכבוד, לשנות את מזלו לטובה או לרעה, לפי מעשיו והתנהגותו. הזוהר הקדוש כותב שהמזל שולט רק על עמי הארצות, אך העוסק בכל כוחו בעסק התורה- אין המזל שולט עליו. לדברי הזוה"ק, מזל בני חיי ומזוני שלט על ישראל רק קודם מתן תורה, אך לאחר קבלת התורה, זוכים עוסקיה ועמליה להתעלות מעל מערכת המזל. אם כך, אם אנו רוצים לשנות את המזל לטובה, עלינו פשוט להיות שקועים בעסק התורה הקדושה...

הקדמונים הסבירו לנו שבכח הציבור היהודי לשנות את המזל. כאשר האדם הוא כמו קנה אחד, יכול המזל לגבור עליו. אך כשכל הקנים הדקים והחלושים מצטרפים יחד לחבילת קנים גדולה, איתנה וחזקה, יכולים הם, בכח הכלל, לשנות את מזל היחיד למזל הציבור ולהביא לו ברכה ושפע. כשהיהודי חי לעצמו, יכול המזל הרע להרע את חייו. אך כשהיהודי אינו פורש מדרכי הציבור ומשתתף עם הציבור בשמחתו ובעצבונו, במעשיו ובהליכותיו, מתפלל תפילה בציבור ודואג לשלום כל אחד ואחד מהציבור- זוכה הוא למזל הציבור כולו!

לדעת רבי אשר מלוניל לאדם ישנו מזל בסיסי והמצוות והזכויות יכולים להוסיף או לגרע ממזלו. הקדמונים כתבו שצדיק עם מזל רע יכול למות בגזירת ראש השנה עם מעט עוונות, ורשע עם מזל טוב יכול לחיות עם מעט מצוות.  רבנו בחיי כותב שכוונת חז"ל שבני חיי ומזוני תלויים במזל היא שניתן לבטל את השפעת המזל על ידי זכויות, אך בשלש דברים אלו צריכים לצרף גם תפילה וצעקה. הקדמונים כתבו  ששינוי המזל נעשה ע"י כח התפילה והתעוררות רחמי שמים, ולמרות המזל, ברכת ה' תסייע לנו.

הגר"א ז"ל מוילנא כתב שההולך בטוב ועושה רצון ה'- זוכה לקבל שפע מהקב"ה אף מעל המזל, ומקיימי המצוות מתעלים גם מעל מזל בני חיי ומזוני . גם שינוי המקום, כך לימדונו חז"ל, יכול לשנות את המזל ולקרוע גזר דין. ומנגד, העתקת מקום המגורים לאדם שמזלו טוב- עלולה לגרום לו לשינוי מזלו לרעה. חז"ל הקדושים בבבלי ובירושלמי הורונו ששינוי השם משנה מזל וכתב המהר"ל ששינוי השם מועיל אף ללא חטא ותשובה.

גם כשהמזל אינו טוב, נוכל לשנותו ברצות הית"ש במספר דרכים ואופנים, ולא נישאר שרויים תחת השפעת מערכת המזל, כי בידינו הדבר. חז"ל אמרו ש'אין מזל לישראל' ושעם ישראל נמצאים מעל המזל, כאשר הקב"ה ב"ה משגיח בעצמו, ללא עולמות אמצעיים, על נבחריו, בני אברהם יצחק ויעקב. כדי לזכות לכך, עלינו להתעלות בתורה ומצוותיה ולהיות אנשי סגולה מורמים.

להשגת הספר האיצטגנינות לאור ההלכה:

הפצה ראשית: גיטלר

הכתובת להשגת הספר: הרב הגאון רבי  אליעזר פישר שליט"א

מרכז ספיר 3/49, ת.ד. 16202, ירושלים 91161

טלפון בישראל : 02-6521690

פקס : 02-6526453

נייד : 054-7298752

אימייל : This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.