יהדות

פרטים

קטגוריה: אמונה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 19:43

נכתב על ידי Super User

כניסות: 365

הרב הגאון רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א

מחה"ס האצטגנינות באספקלריא של תורה, עוד אבשלום חי, ומהדיר ספרי עקידת יצחק ועוד

מהותו של נס

איתא בסוטה (ב, א): "אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר (תהלים סח) "אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות". איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני", עי"ש תירוץ הש"ס ובד' רש"י והמאירי שם.

כדי לעמוד על קושיית חז"ל, שמצד אחד מצינו שזיווגו של אדם נקבע מן השמים כבר ארבעים יום קודם יצירתו ומצד שני קשה לזווגו כקריעת ים סוף, וכפי שמורה פני המציאות, כמה קשיים ותהפוכות, יסורי נפש וגוף, עוברים רבים בדרך למציאת זיווגם, נקדים ונבין את מהותו של הנס אל מול הטבע, וכדלהלן:

נאמר בשבת (נג, ב): "תנו רבנן: מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו. אמר רב יוסף: בא וראה כמה גדול אדם זה, שנעשה לו נס כזה. אמר לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית".

ובשבת (לב, א): "רב לא עבר במברא דיתיב ביה גוי, אמר: דילמא מיפקיד ליה דינא עליה, ומתפיסנא בהדיה. שמואל לא עבר אלא במברא דאית ביה גוי, אמר: שטנא בתרי אומי לא שליט. רבי ינאי בדיק ועבר. רבי ינאי לטעמיה, דאמר: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס - שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס - מנכין לו מזכיותיו. אמר רבי חנין: מאי קראה (בראשית לב) "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת". רבי זירא ביומא דשותא לא נפיק לביני דיקלא".

וכן מצינו בתענית (כ, ב): " רב הונא הוה ליה ההוא חמרא בההוא ביתא רעיעא, ובעי לפנוייה, עייליה לרב אדא בר אהבה להתם, משכיה בשמעתא עד דפנייה. בתר דנפק נפל ביתא. ארגיש רב אדא בר אהבה איקפד, סבר לה כי הא דאמר רבי ינאי: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס, ואם תימצי לומר עושין לו נס - מנכין לו מזכיותיו. אמר רב חנן: מאי קרא - דכתיב (בראשית לב) "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת".

איתא בתהילים (עז, יב- יג): "אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי יָהּ כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ, וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה".

וביאר המלבי"ם וז"ל: "אֶזְכּוֹר. ר"ל כי יחקור על מעללי י-ה, שגדר המעללים הם הפעולות היוצאות ע"י תכונות הנפש ומדותיה, ואצל ה' יכוין על הפעולות שיעשה מצד מדותיו, לרחמים וחנינה וחסד או להעניש וכדומה, והנה מעללי ה' נחלקים לשנים, א] המעללים שינהיג על פי חוקי הטבע הקבועים מששת ימי בראשית, ב] המעללים שיעשה כפי הנס והפלא והירוס ושידוד הטבע, שע"א אזכר מעללי יה כי אזכרה מקדם פלאך, שהם המעללים שיעשה מצד ההנהגה הפלאיית, וזאת שנית. "וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ"- שהם הפעולות שעושה על פי הטבע כפי הסדרים והחוקים שגבל בעת הבריאה, " וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה"- ואשיח ואחקור במדותיך כפי ההנהגה הזאת".

"והנה כפי ההנהגה הטבעיית ראינו שמדותיו הוא שפעליו יהיה להם טבע קיים מתמיד בל ישתנה לעולם, וכפי מדותיו בהנהגה הפלאיית ראינו שדרכו להרוס סדרי ההנהגה הקבועים ולהנהיג הנהגה שהיא בלתי מתמדת, כי הנס הוא רק לפי שעה, ובאמת הפועל האלהי מצד שלימותו ראוי שיהיה שלם ומתוקן וקבוע בתכלית השלמות, עד שלא יצטרך להרסו ולבטלו בשום פעם, כי מתנאי החרש החכם שתהיה מלאכתו שלמה ולא יצטרך להרסו ולתקנו בשום פעם, שזה מורה שמצא איזה חסרון במלאכתו, וא"כ יקשה איך יצויר שישדד ה' לפעמים חוקי הטבע כאילו לא השלים מלאכתו בכל האופנים ויצטרך לתקון ולשנות ולהרוס.

"אולם התשובה מבוארת, שמצד עצם הפועל והבונה יתברך לא היה מציאות שישנה לפעמים סדרי המלאכה אשר גבל בימי הבריאה, כי מלאכתו ערוכה ושמורה בתכלית החכמה עד שיספיק להנהיג בו הנהגת העולם לנצח, וצורך הנס הוא רק מפני האדם שהוא בעל בחירה והוא מקלקל לפעמים הסדר בבחירתו כי נתן לו רשות, ואז יצטרך העושה לתקן את מלאכתו כפי הצורך כפי מעשה בעלי הבחירה, וז"ש", עכ"ד המלבי"ם ז"ל.

המלבי"ם מייסד לנו בדבריו יסודות גדולים בהשקפת התורה על הנהגת הבורא ית"ש בהנהגת עולמו בדרכי הטבע ובדרכים ניסיות, למעלה מדרך הטבע.

לדבריו, ישנם שתי הנהגות בעולם, הנהגה טבעית והנהגה ניסית. ההנהגה הטבעית היא אותה הנהגה שברא הבורא יתברך שמו בשלמות ללא פגם, ובה העולם וסדריו אמורים להתנהל לכתחילה. אולם לעיתים פוגם  האדם במשך חייו, ומקלקל בשלמות הבריאה והמעשים, ולכן מוכרח הקב"ה, כביכול, לשדד את מערכות הטבע ודרכי ההנהגה המקובלת והסדירה בעולמו ולעשות  נס ושינוי מדרכי הטבע, כדי לתקן את המקולקל ואת הטעון תיקון.

לפי דברים יסודיים אלו, אנו מבינים שכאשר אדם נזקק לנס כדי לנהל את חייו ומאורעותיו, מוכח שהוא לא התנהג כיאות ולכן נאלצו מן השמים לשנות בעבורו את סדרי בראשית והנהגת הטבע, כדי לאפשר לו להמשיך ולחיות כיאות, למרות חסרונותיו. משום שאם היה מתנהג כיאות בכל דרכיו, לא היה נצרך לנס ושינוי כדי לחיות את חייו למישרין, כיון שהנהגת הטבע עצמה היתה  
מאפשרת לו לחיות כראוי, ללא תקלה ופגע. לפיכך, כך נראה, אמרו חז"ל שאדם שנעשה לו נס, מנכין לו מזכויותיו.

לאור זאת יובן היטב כיצד מצינו מחד שארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזים מהשמים שבת פלוני לפלוני וזיווגו של אדם נקבע מראש, ומאידך- קשה לזווגו כקריעת ים סוף וניכר שהזיווג מגיע בדרכים ניסיות, מופלאות ולא שגרתיות.

כי אכן כן, מצד שלמות ותיקון הבריאה הסדיר, האדם היה מוצא את זיווגו בקלות ובנינוחות, כי הנהגת טבעו של עולם קבעה כבר מראש את זיווגו הראוי ואם כן, היה עליו למצוא את אבידתו- עזרתו ללא טירחה ועגמת נפש. אך כיון שהאדם קילקל את מעשיו ושינה בכך את סדרי בראשית והנהגת הטבע הפשוטה, לכן נצרך הוא לנס מופלא, של השגת שידוכו בדרך ניסית, הדומה לנס המופלא של קריעת ים סוף.