יהדות

 

איריס יפרח - אמו של אייל

 

לפני 19 שנה, הקב"ה זיכה אותנו בנשמה. השמש זרחה עלינו. קיבלנו מהקב"ה פיקדון של שמחה, פיקדון של נתינה, פיקדון של אהבה, פיקדון של ענווה כל מידה טובה שאמא יכולה להתפלל שיהיה לילד שלה.  לפני ח"י ימים, השמש שקעה והקב"ה ביקש את הפיקדון בחזרה. אני רוצה לבקש סליחה מאייל, על שלא התפללתי עליו מספיק. סליחה שלא הערכתי את הנשמה הגבוהה שלו.

 

השותפות שלנו עם הקב"ה לא הסתיימה. היא ממשיכה, למרות שהוא לקח את החלק שלו, השותפות שלנו ממשיכה באמונה. התפקיד שלנו הוא לאחד את עם ישראל, לאחד אותנו עם עצמנו. אני לא יודעת מה היינו עושים בלי האמונה. האמונה היא עמוד השדרה שלנו. הלב שבור, אבל הרוח איתנה, לא נשברת.

אני מבינה שאמונה זה דרגות. הניסיון הגדול במהלך האלוקי הזה - הקב"ה בדק אותנו ובוחן אותנו כל החיים, כל הזמן. וזה שלבים, והקב"ה אומר לנו: אתם רציתם ואני נתתי, עכשיו נראה אתכם. ואנחנו מטפסים עוד שלב. אנחנו מאמינים שזה מבחן של אמונה, וכל פעם זה עוד דרגה מחדש. אני מתפללת לה' שיתן לנו כוח להבין את העוצמות שלו. זה מבחן האמונה בעוצמות הכי גדולות שיש. בימות משיח הקב"ה מטלטל את החבל ואנחנו מחזיקים אותו בשתי ידיים, לא באצבע. וזה אייל שלנו, לא מוותר.

היו פה תפילות בלי סוף והקב"ה גאל אותנו מאי הוודאות. גם זה סוג של גאולה. לא השארנו פינה בלב, היינו בטוחים שהם חוזרים. והם חזרו, הם חזרו.

אומרים שהילדים שלנו מלאכים, שהילדים שלנו  קדושים. עכשיו אני מבינה את השלמות הזו שהיתה בבן שלי. עכשיו אני מתפללת מעומק הלב. הוא עכשיו ליד אבא, אבא מחבק אותו. אני בטוחה ומשוכנעת שהתפילות שלנו התקבלו. יש לנו מליץ יושר משלנו, ממש ליד ה'. הוא ידע איך להתפלל עבורנו, איך לבקש. כי הוא כזה. כל דבר עושה בשלמות.

הייה שלום בן יקר שלי.