יהדות

מלחמת החכמה מול הקוקה- קולה והמסטיק

פרטים: קטגוריה: אמונה; פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 14:21; נכתב על ידי Super User; כניסות: 626

מלחמת החכמה מול הקוקה- קולה והמסטיק

/ הרב שמואל ברוך גנוט/

1. כאשר ניצבים מול אויב או בר- פלוגתא, אנו צריכים, כדבר ראשון, לדעת מה הם מטרותיו במלחמתו נגדנו. כאשר התקשורת השמאלנית יוצאת חוצץ נגדנו דבר יום ביומו ואש התבערה שהם מציתים, עולה עשרת מונים על להבות מדורות ל"ג בעומר ב"מגרש המדורות", אנו צריכים להבין מהי מטרתם, מה הם רוצים להשיג במלחמתם הפסיכולוגית, כדי שנבין כיצד להשיב מלחמה שערה.

דבר אחד ברור הוא התקשורת אינה מתענינת בכבוד האשה החרדית, בהצלחתה או ברווחתה. אותה חבורה תקשורתנית שונאת את החרדית המצויה, בדיוק כפי שהיא שונאת את החרדי המצוי. אין להם שום סנטימנטיקה ואמפטיה לאשה החרדית, האם למשפחה ברוכת ילדים, יותר מבעלה יושב האהלים או לבוש השחורים. הם מתעבים את כולנו במידה שווה, מבלי להפלות אף אחד או אחת בגודל השנאה, הזלזול והתיעוב.

התקשורת מעוניינת, בעצם, בדבר אחד. בהפלתו של ימין הישראלי ובהרחקתו מכס השלטון. החרדים הם רק כיסוי ועלה תאנה לכך.

כל אוחז מחשבון-כיס-צמוד יודע אל נכון שמחנה הימין הישראלי, שווה מעט יותר, במספר המנדטים שלו, ממחנה השמאל המורחב. בכל פעם השבשבת הישראלית נעה 2-3 מנדטים לכאן או לכאן והימין מצליח להרכיב את ממשלתו רק בזכות קולות הדתיים והחרדיים. כל עוד האיזון הזה יישמר פחות או יותר, יוכל הימין להרכיב ממשלות בישראל. התקשורת והשמאל יודעים זאת היטב והם מנסים לפורר את הגוש החוסם הזה בכל דרך אפשרית. האג'נדה הבטחונית הימנית מקובלת יותר על רוב בני החברה הישראלית ולכן הימין מנצח בבחירות. אך כשמסיטים את הנושא הבטחוני-מדיני מראש סדר היום המקומי, ניתן להגיע למהפך שלטוני בזכות העברת סדר היום הציבורי מנושאי צבא וביטחון, שלום ופלשתינאים, לכיוון מלחמת הדת וההסתה-הסטה של סדר היום לכיוונים אחרים.

התקשורת ניסתה בקיץ האחרון להעביר את סדר היום הציבורי מנושאי בטחון אל הנושא החברתי, אך כשהתאוותנים והנהנתניים התל-אביבייים שבו לבתיהם, (כי בכל זאת קר ברחובות ואולי כבר נמאס לאכול סושי לאחר ההפגנה) וחדלו להפגין, מנסה התקשורת להסיט את הויכוח הציבורי הקבוע מנושאי בטחון אל נושאי דת וחרדים מתוך שתי מטרות: 1. להעניק משנה חשיבות למפלגות השמאל, שהדומיננטיות שלהם בתחום זה גדול יותר מזה של הימין, גם הימין החילוני. 2. כדי להחדיר לדעת הקהל שהחרדים אינם פרטנרים שווים להשתתפות בהנהגת המדינה ושאי אפשר להכניס את "החשוכים" הללו לקואליציה אפשרית בהווה ובעתיד, וזהו, זהו כל הסיפור.

כאשר נבין שמדובר במלחמה פוליטית, נבין את צורת המשחק אחרת לגמרי, לא טובת הנוסעת האומללה מאשדוד, שנאלצה, רחמנא ליצלן, לעבור 5 ספסלים אחורנית, ולא רווחת האשה החרדית, עומדת למול עיני התקשורת, המנסה (והמצליחה) להשליט את סדר היום שלה על המרחב הציבורי במדינה. אלא רק פוליטיקה במיטבה. הרחקת השותף הקואליציוני החרדי מכס השלטון, תביא אולי, לעליית השמאל להנהגת המדינה.

--- וכן, חוץ מהפוליטיקה, השמאלן המצוי גם שונא חרדים. הם שונא אותנו. אך אם וכאשר היינו חברים בקואליצית השמאל, היה הוא מוכן לסלוח לנו על 'הדרת הנשים', הסחטנות, הפרזיטיות, אי הגיוס לצה"ל וקוי המהדרין. אך כשהחרדים מסייעים לימין ולנתניהו, אין סליחה, הבנה או מחילה.

2. רחמי המרובים נתונים בימים אלו לחרדים שבינינו שמאזינים, קוראים ושומעים תקשורת חילונית. אם פעם נאלצנו כולנו להאזין לרדיו באוטובוס, הרי כיום, ברוך ה', גם באוטובוסים שלנו אנו מתנזרים מתקשורת חילונית. וטוב לנו, שקט לנו בראש ובלב.

אך אלו שעדיין לא השכילו להינזר כליל מתקשורת-ארצית על כל ענפיה, מתוסכלים, כאובים ופגועים. התקשורת מכה בנו, הצבור החרדי, בכל רבע שעה עגולה ולא עגולה, ועל ראש סדר היום ניצב החרדי והוא נתלה על עמוד הקלון, חוטף חרפות וגידופים מלומדים, נאלץ להאזין לדברי שטות מטורפים הנשמעים מפיותיהם של מומחים לכל נושא, חוץ מהנושא המדובר. והם, הניזונים מהתקשורת, זועמים, כואבים, מושפלים.

- "שמעת מה... אמר? שמעת מה הרב... ענה ל... על...? שמעת על ה... שאמר שהחרדים הם...?" - "לא, וזה... דוקא הגן עלינו! כל הכבוד לו!"

הבעיה שלנו נעוצה במידת החשיבות שאנו מעניקים לאותם אפסים ונבערים. "ומותר האדם מן הבהמה אין". "אין" זהו כלום, אין בו "יש" כלל. אלו שפועלים לפי רצונות בטנם וליבם, מאוויהם ותחושותיהם, מבלי להתגבר, מבלי לעמול על הנפש ולהתרומם, אין ביניהם ובין הבהמה מאומה.
ואנו מתרגשים, לטוב או למוטב, שאחד מהם ומהמונם אמר משהו נגנו או בעדנו. מי הם בכלל?! מדוע להתרגז מהם?!

לפני מספר שנים ראיתי שסיפרו ליהודי חכם אחד, שפלוני כתב עליו מאמר בתקשורת , השמיץ וגידף אותו כיד המקלדת הטובה עליו. הרים אותו יהודי חכם את משקפיו ואמר: "אותו כותב מוכר לי מהישיבה כבחור בינוני בלימוד. הרי אם אותו כותב היה פה איתנו בכולל, אף אחד מאיתנו לא היה מתפעם מסברותיו והבנתו. רמתו האינטלקטואלית נמוכה בהרבה מרוב הלומדים כאן. אז רק בגלל שהוא מפרסם את דבריו בעיתון, יש להם לפתע חשיבות יתר ?!"

אין ספק שהתקשורתנים אוחזים כח רב בידם האוחזת במיקרופון, מפני שהציבור הרחב, זה שאינו חושב ומעמיק, לוקח אותם כתורה מסיני ורוכש את הגיגיהם הרדודים, נוטפי הארס והשנאה. אך אנו, בני הקבוצה החושבת היחידה שנותרה במזרח התיכון כולו, שלומדים גמרא,רשב"א ורבנו חיים הלוי, מהר"ל ורבי צדוק הכהן, בודאי לא צריכים להתרגש, להזדעזע או לשמוח שהתקשורתן הזה אמר כך וחבירו אמר כך.

אינני מכיר ברמה האישית כותבי תקשורת חילוניים. אך כותבים חרדיים אני, וגם אתם, מכירים היטב. אנו פוגשים אותם בגובה העיניים ויודעים מהי רמתם הרוחנית או הלמדנית. ישנם בחורים רבים משיעור א' בישיבה גדולה, שהבנתם העמוקה בניתוח אנליטי או בהעמקה, גבוהה פי כמה וכמה מחלק גדול מהאנשי התקשורת החרדים הנחשבים. כשחלקם אמרו סברה או רעיון תורני, לא הסכמנו איתם בכלל, בלשון המעטה. והנה הם אוחזים מקלדת בידם ולפתע כולם קוראים אותם בשקיקה, כועסים, שמחים, עצובים, מתרגזים, כי הרי "כך כתבו בעיתון" או מפני ש"ממש אמרו ברדיו"...

ואם הכותבים שבינינו כך, כל שכן וקל וחומר כשמדובר באישי תקשורת חילוניים, שלא קראו ולא שנו, לא חשבו על דבר רוחני לעומק ולא ריסנו את גופם ולו פעם אחת, פעם אחת בלבד, כדי, למשל לא לנגוס בקוביית שוקולד שוייצרי 6 שעות לאחר אכילת בשר.

עצם הגדלת כח התקשורת בעינינו. עצם נתינת חשיבות כה גדולה למילה הכתובה, לכל מילה כתובה ומודפסת, נותנת כח ביד נבערי דת ודעת להציק ולהרגיז אותנו.

--- "הוא" אמר?! "הוא" ממש אמר ככה?! נחמד מאד. מה אכפת לנו?! הקושיה החריפה על 'אשת אח' ששמעתי אתמול מבן 17 מישיבת פוניבז' היא הרבה יותר ברמה מכל "רעיון מחשבתי" של תקשורתן זה או אחר. באמת.

העולם החרדי חלוק לשניים בימים אלו. אלו שנחשפים לאנשי ההבל הללו, כועסים ופגועים,חשים נרדפים וכואבים. ואלו שהתקשורת בזויה בעיניהם, שאינם שומעים או יודעים על תקשורת חילונית, ששים ושמחים, הם ודף הגמרא המתוק והמשכר כל כך.

3. וכן, אם בעבר נלחמנו בפילוסופיה היוונית העמוקה והסבוכה. גדולינו עמדו בפרץ למול אריסטו ואפיקורוס, תמסטיוס וסוקרטס. הרי שהיום אנו מתמודדים ב-10 שניות של אייטם, מול אנשים, שהפה שלהם רץ בהרבה הרבה יותר מהר מהמוח. מהר, תענה מהר, זרוק משפט שנון ועובר-מסך ותמשיך הלאה, לאייטם הבא. מבלי להבין את השני, מבלי לשמוע אותו אפילו במשך 5 דקות רצופות, בנושאים שנחשבים לציפור נפשו. כיצד ניתן להבין את עמדת ההלכה והחרדים בנושאים כה מהותים, עדינים ודקיקי נפש ומחשבה, אם המרואיין החרדי מקבל רק 3 דקות להסביר את עמדתו, והוא נקטע בעשר שאלות באמצע?!

הקב"ה מזכה אותי בימים אלו לערוך את ספר "העקדה" של רבינו יצחק ערמאה זי"ע, כך שנחשפתי לעמקות המחשבתית האדירה של גדולינו. עמקותם היא כ"כ מיוחדת ומורכבת. אי אפשר להבין לעומק, וגם לא להבין באופן שטחי, את דברי גדולינו, מבלי להתנתק כליל מכל הסובב ולעיין ולעיין ולעיין. לא מדובר במשחקי מילים ובחרצובות לשון זריזות, אלא בתהומות של עומק והתמודדות מול חכמי אומות העולם האמיתיים, שהיו חכמים באמת, בדרגת חכמה הקרובה לדרגה הנמוכה בנבואה, כדברי ה"עקדה".

כשאנו לומדים על מלחמת החכמה והתרבות של תקופת החשמונאים עם חכמי יון, אנו מבינים ויודעים שאכן, היתה זאת מלחמה חכמה אמיתית. חכמת הפילוסופיה היוונית העמוקה, למול החכמה האלוקית, התורה הקדושה. זאת היתה מלחמה אמיתית, מלחמה של חכמה ותבונה, העמקה והבנה. ההתמודדות עם חכמי יון היתה התמודדות אמיתית, ברמה גבוהה. שם, בימים ההם בזמן הזה, היו לנו לפחות פרטנרים אמיתיים לויכוחים עמוקים. היום אנו מתווכחים עם אנשי מסטיק עגול, בירה קרה וקוקה- קולה. מלחמה של חכמה ועמקות מחשבתית, מול מיקרופון ומקלדת.

לכן אין דבר משפיל יותר מלהסביר כעת את עמדתנו בנושא "הדרת נשים", "שירת נשים" ו"קוי מהדרין". אין לנו פרטנר חיצוני לויכוח או להסברה. ואם נרצה בכל זאת להסביר לעצמנו, לתוככי המחנה שלנו, את עמדתנו שלנו בתחומים ונושאים אלו, נעשה זאת מתי שאנו נרצה ונראה לנכון. לא בזמן שמספר רדודי מחשבה מנסים להכתיב לנו במה לחשוב ועל מה להתעסק כרגע. ברגע זה, לא- ידידי התקשורתנים, אנחנו רוצים לדבר על הלכות חנוכה או עשרה בטבת, על דעת רבנו אפרים בחנ"נ בבשר בחלב, או, להבדיל אלף שנות אור, על דו"ח מבקר המדינה המזעזע על התנהלות העירייה המקומית שלנו. אם לכם מתחשק לדבר עכשו על אוטובוסי "מהדרין", זה לא אומר שאנחנו חייבים לעבור לדום ולדבר דוקא על זה.

בהזדמנות, הזדמנות שתראה לנו לנכון, נשב ונחשוב יחד על "הדרת הנשים", תפקיד הנשים בעולמנו על פי תורה, וההסתכלות הרוחנית-תורתית לכל הנושאים הללו. כעת הרבה יותר מעניין אותנו לשמוע מה היה בתחרות החנוכיות היפה של "דרכי חינוך" בעירנו.

4. אך למרות הכל, צריך לומר בקול צלול וברור: האלימות היא דבר פסול בתכלית. האלימות נוגדת את דרך החכמים ובעלי הדעת. האלימות הבזויה של אותם חדלי אישים לבושי ביגוד חרדי, חייבת כל גינוי ומחאה.

אלו הבריונים שמכים, צועקים, יורקים, מתלהמים ונוקטים בדרכים הפסולות גם על רבותיהם שלהם, אינם ראויים לשום צל"ש. אנחנו בזים לכם, לא פחות ממה שאתם בזים לנו ולרבותינו. לא אכפת לנו שהתקשורת קושרת אותנו איתכם, כי מה שיגידו בתקשורת לא מעניין אותנו. אך אנחנו עצמנו בזים לדרך האלימות שאימצתם לעצמכם, בדרך אל רכישת כתר הקדושה והטהרה, כביכול.

"אוֹן אלימות!!"- זעק מרן הגרא"מ שך זצוק"ל, כאשר הוציא הוא רבבות להקים את 'דגל התורה'- "בלי אלימות!!". האלימות היא מפלטם של אלו שאינם יודעים לנצח בלי ידים. האלימות היא כלי פריקת התסכול של פושעים ועבריינים. "הקול קול יעקב והידים ידי עשו".

כן. לפעמים צריך לאחוז בחרב ובחנית. פנחס הרג את זמרי, שמעון ולוי הרגו את שכם (וחלק מרבותינו המפרשים כותבים שגם יעקב אבינו ע"ה הסכים עם מעשיהם באופן עקרוני), החשמונאים הרגו יוונים, מרן החפץ חיים זצ"ל כאב ותהה מדוע בני הישיבות לא יצאו למלחמת מצוה נגד הקומוניזם, שהחל להתפשט בשלהי חייו, ומרן הרב שך זצ"ל כאב ותהה מדוע לא יצאנו עם חרב ורובה מול חנות לממכר 'דבר אחר' הראשונה בארץ ישראל. כאשר גדולי התורה וההלכה יורו לנו לאחוז ברובה ולירות, על פגיעה באושיות התורה וההלכה, אנחנו נהיה הראשונים שנעשה זאת. --- אך לירוק על ילדה בת שמונה? זה לא משפיל את נשמתכם האישית?

--- מעליב אותנו שאתם חושבים לעצמכם שאתם משתייכים למחנה החרדים לדבר ה'.