יהדות

פרטים

קטגוריה: אמונה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 12:13

נכתב על ידי Super User

כניסות: 491

"ראיתי דתי גונב. איך זה יכול להיות ????"

בדור שלנו, כל אדם דתי שהולך ברחוב, אוטומטית הופך להיות נציג של הדת.
ואם הוא לובש כובע שחור ובגדים שחורים, הוא בכלל הופך להיות נציג של אלקים.
ועל אחת כמה וכמה אם הוא בעל תפקיד רשמי כלשהו...

וכך נוצר מצב שבו אם אי פעם פגשתם דתי גנב, או דתי שקרן, או דתי שמתנהג בצורה לא מוסרית, ישר תשליחו מההתנהגות שלו לחברה כולה. ואם נתקלתם בחוסר צדק באיזשהו מנגנון דתי, ישר תחשבו שמקור חוסר הצדק הוא ברעיון אותו מנגנון זה אמור לייצג. 

וזו טעות איומה.

לא שאין דתיים גנבים, או דתיים שקרנים, או דתיים שמתנהגים בצורה לא מוסרית, אבל הדתיים הללו הם פשוט לא דתיים. הם יכולים ללבוש שטריימל בגובה 2 מטר - אבל הם לא באמת עובדים את אלקים, כי הם לא באמת שומעים לחוקיו. ולכן התלבושת שלהם אינם אלא תחפושת.

הדבר דומה לחייל טוראי שלובש בגדים של סגן אלוף, ועושה פאדיחות: האם מזה תסיקו מסקנה כלשהי לגבי הצבא? לא. אתם רק תסיקו מסקנה לגבי החייל, שהוא עושה פאדיחות בלבוש הלא-מתאים שלו.

וכנ"ל כאן, בגדים ו"התנדנדויות" אינם ערובה לכלום. רק ה` יודע מי קרוב אליו ומי רחוק ממנו. רק ה` יודע מי "גדולים" ומי "קטנים". ולכן, אל תתנו להתנהגות מוסרית יותר-או-פחות שנתקלתם בה, לפגוע בקשר שלכם עם אלקים.

מצאתי סיפור יפה באתר של שופר, בשמו של החיד"א (רבי חיים יוסף דוד אזולאי, מגדולי חכמי ירושלים, ותלמידם של האור החיים הקדוש והרש"ש הקדוש), כאן: http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=7211

מספר החיד"א, על פי מעשה המובא בספר `קב הישר`: 

מעשה באיש עשיר אחד שהיה לו סך עצום ורב והיה למדן מופלג וחסיד במעשיו ולעת זקנתו עלה בדעתו לילך וליסע לארץ ישראל. 
ובנסיעתו הגיע לעיר אחת, קהילה קדושה מערי הישמעאלים וראה אדם אחד ושמו רבי אלכסנדר, שהיה רוב היום בבית הכנסת עוסק בתפילתו ועומד בטלית ובתפילין – והיה סובר בדעתו, שהאיש הנזכר לעיל שעוסק בתפילתו הוא איש כשר ונאמן. 

והמתין האיש העשיר עד שסיים תפילתו ואמר לו: 
`בבקשה ממך באשר אני היום בארץ נכריה והארץ היא משובשת בגייסות וחילות ומתירא אני ליסע עם הממון שלי מחמת אחריות הדרך – קח מאתי הממון עם האוצר כלי כסף וכלי זהב תחת ידך, עד בואי אליך, כי בדעתי ליסע בעצמי להכין לי איזה עיר ובית לישב בארץ ישראל.

והשיב לו רבי אלכסנדר: `טוב הדבר, תן לי ממונך עם הארגז ואני אציג המטמון שלך בתוך החדר אשר אוצרותי שמה ואתה לך לשלום, לארץ הקדושה.

והבטיח לו, כשיחזור לבוא אליו, אזי יתן לו הפקדון במלואו. 

וכן עשה העשיר הנזכר לעיל ונתן לו הארגז עם המעות וכליו, כלים מכלים שונים בפקדון.

והלך העשיר עם אשתו לשלום, לארץ ישראל ובחר לישב בקהילת קדש חברון.  וחזר בעצמו אחר הממון ופקדון שלו. 

וכאשר בקש העשיר פקדונו מהאיש רבי אלכסנדר המתפלל בתפילין ובטלית – אז כיחש בו האיש ואמר: 
`לא ידעתיך ומעולם לא ראיתיך בעיני!` 

ויחרד האיש העשיר מאד ונפל על פניו ובכה והתחנן לו – 

והאיש אטם אוזנו ממנו והעז פניו עליו וקלל אותו ואמר שמעולם לא לקח ממנו שום פקדון.

והלך האיש העשיר ממנו בפחי נפש והלך לבית הכנסת ונשא לבו אל השמים ואמר:
 `רבונו של עולם! אתה אדון הכל, עליך יש לי התרעומת, כי סבור הייתי שהאיש, רבי אלכסנדר, הוא צדיק גמור, כאשר ראיתי אותו מעוטף בטלית ותפילין רוב היום ועומד ומתפלל לפניך בכונה גדולה – ועכשיו אני רואה שהוא עושה הכל ברמאות ואין לבו שלם אתך, לכן אני מוסר דיני לשמים, תנקום את נקמתי ממנו, כדי שידעו הכל את ידך הגדולה והחזקה. כי אין לי שום תרעומת על שום בריה כי אם עליך!`

ובכה בלב נשבר ומר – ומיד נגלה אליו אליהו הנביא ואמר לו:
 `אל תירא! לך אצל אשתו ואמור לה סימן, שאכל בחג הפסח, הוא ואשתו חמץ. וגם סימן שני אמור לה שבעלה שאכל גם ביום הכפורים בהשכמה, קודם שהלך לבית הכנסת.

וכשהלך בעלה רבי אלכסנדר לחוץ לשוק באיזה משא-ומתן, הלך האיש העשיר לאשתו ואמר לה הסימנים הנזכרים לעיל. וסברה אשתו שבעלה צוה כן – ותכף הלכה והחזירה לו הפקדון.

והלך העשיר בשמחה ובטוב לבב לדרכו לשלום.

אז כן. יש אנשים כאלו, שמתנדנדים כל היום, והכל רק בשביל ה"רושם", אבל באמת אין הם שומרים על חוקיו של הבורא - לא על החוקים ש"בין אדם למקום", ולא על החוקים ש"בין אדם לחברו". 

אז מה?

האם ניתן חס ושלום לאנשים המושחתים הללו לחסום לנו את הדרך לגן עדן? 

אז אנא חישבו על זה, בפעם הבאה שאתם נתקלים באדם מושחת שחובש כיפה, או כשאתם מגלים שחיתויות במוסד כלשהו, שאמור להיות "מוסד דתי"...

והכי פשוט, כשנתקלים בתופעה כזו, מומלץ פשוט לקרוא את פרק פ"ב בתהילים, שנראה כאילו הוא נכתב אתמול:

מִזְמוֹר, לְאָסָף:
אֱלֹקִים, נִצָּב בַּעֲדַת-אֵל;    בְּקֶרֶב אֱלֹקִים יִשְׁפֹּט.
עַד-מָתַי תִּשְׁפְּטוּ-עָוֶל;    וּפְנֵי רְשָׁעִים, תִּשְׂאוּ-סֶלָה.
שִׁפְטוּ-דַל וְיָתוֹם;    עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ.
פַּלְּטוּ-דַל וְאֶבְיוֹן;    מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ.
לֹא יָדְעוּ, וְלֹא יָבִינוּ-    בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ;
יִמּוֹטוּ,    כָּל-מוֹסְדֵי אָרֶץ.
אֲנִי-אָמַרְתִּי, אֱלֹהִים אַתֶּם;    וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם.
אָכֵן, כְּאָדָם תְּמוּתוּן;    וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ.
קוּמָה אֱלֹקִים, שָׁפְטָה הָאָרֶץ:    כִּי-אַתָּה תִנְחַל, בְּכָל-הַגּוֹיִם.