יהדות

צדיק? ורע? לו? רשע? וטוב? לו?

הם שואלים למה הצדיקים סובלים .

הם שואלים למה לרשעים טוב .

הם שואלים ואני מסתכלת: איפה יש צדיק שסובל. מעולם לא ראיתי צדיק שסובל. ומעולם לא ראיתי רשע שטוב לו .

ראיתי צדיקים עניים. ראיתי צדיקים חולים. ראיתי צדיקים שבקושי יכולים לאכול .

ראיתי צדיקים נסתרים שחיים בבתים פשוטים ואף אחד לא יודע כלום. ראיתי צדיקים גלויים שמוקפים בהמוני אנשי קשי יום ובקושי יש להם זמן לעצמם. ראיתי צדיקים שלומדים קשה ועובדים קשה. אבל מעולם לא ראיתי צדיק שרע לו .

לצדיק אף פעם לא רע. לצדיק טוב .

גם כשהצדיק עובר סבל, הוא מבין שהסבל שלו הוא חלק מהמסע שהוא עובר כאן, בעולם הזה .

גם כשהצדיק עובר סבל, הוא מבין שהסבל נועד לטהר אותו , להביא אותו לקרבה יותר גבוהה אל הבורא יתברך. ולכן בתוך תוכו הוא לא סובל בגלל הסבל הזה. אלא הוא מודה לאלקים גם על כך .

והרשע ?

ראיתי רשעים שגרים בארמונות. ראיתי רשעים שגרים בדירות פאר. ראיתי רשעים שמחליפים רהיטים כל שנתיים , ומחליפים אישה כל שנה. ראיתי רשעים עם יאכטות, עם מטוסים פרטיים. עם טלויזיה בכל חדר, עם בריכת שחיה מתחת לבית, ועם מגרש טניס צמוד .

האם הם מאושרים??? האם הם מאושרים ???

האם טוב להם??? האם באמת טוב להם ???

האם ראיתם אי פעם שחקן קולנוע בהוליווד שבאמת טוב לו? מיליונר סעודי שבאמת טוב לו ?

הרי כל חייהם הם רק רצים ורצים, מחפשים את מה שלא יוכלו להשיג לעולם. הם רצים ורצים - והנשמה שלהם בוכה ובוכה. הם עושים כל מה שביכולתם לעשות - ובתוך תוכם הם אומללים . כל מה שיש להם, לא מספיק טוב. תמיד הם יבדקו מה קורה אצל השכן. תמיד הם יחפשו את מה שאין להם. ובתוך תוכם הם תמיד ידעו שבאמת אין להם כלום .

הצדיק מקושר אל הבורא, ולכן הוא מאושר .

הרשע איבד את הקשר הזה, במו ידיו, ולכן הוא אומלל .

הצדיק, גם בתוך קשיי חייו, הוא אדם מאושר .

הרשע, גם בתוך רצפת בהט ועמודי שש, הוא אדם אומלל .

זהו חוק טבע כזה. האמת כתובה להם על המצח . האומללות פשוט קורנת ממצחם של הרשעים. האושר הפנימי פשוט קורן ממצחם של הצדיקים . שום נתונים כלכליים לא ישנו את המציאות הזו, ושום עובדות סטטיסטיות. מי שמקושר אל הבורא הוא האדם המאושר. הוא מאושר פה, בעולם הזה, והוא מאושר שם, בעולם הבא. ומי שלא מקושר אל הבורא, גם אם יהיה מוקף בכל אוצרות תבל, בתוך תוכו הוא יהיה אומלל. הוא ירגיש כלי ריק .

 

 

עדין יש מי שישאל, למה ד' דואג להוסיף "אתגרים" דוקא לאלו שקרובים אליו. למה דוקא הקרובים עוברים יותר נסיונות וקשיים. למה דוקא הצדיקים נתקלים שוב ושוב בדילמות, בבעיות, באבני דרך שצריך לדלג עליהם, ואילו הרשעים - הכל הולך להם כל כך חלק, כל כך פשוט, כל כך נטול בעיות ...

אבל אם מבינים שהעולם אינו אלא מסלול שאנחנו עוברים, מעין טיול של הנשמה בתוך עולם של גוף, אז הבעיה הזו גם היא נפתרת .

נניח בוס של חברת ענק מצליחה מחליט לארגן טיול בחו"ל עבור כל אחד מעובדי החברה. לעובדים הזוטרים הוא מעניק שבוע נופש בתורכיה, למנהלת המכירות הוא מעניק שבוע של טיולי קניות באירופה, ולעובדים הבכירים, שאוהבים אתגרים, הוא נותן כמה ימים של מסע רגלי מפרך בדרום אמריקה.

יבוא מישהו מהצד ויטען, איפה פה הצדק? למה העובדים הזוטרים קיבלה נופש, והעובדים הבכירים קיבלו עבודה קשה? למה אפילו בחופשה שלהם הם צריכים לעבוד כל כך קשה ?

והתשובה על כך תהיה פשוט חד משמעית: מי שיכול לטפס, אוהב לטפס. מי שיכול לעמוד במשימות מורכבות, פשוט רוצה את המשימות הללו. בתוך תוכו הוא בוחל בטיולי נופש פשוטים ומשעממים, ומעדיף במקומם טיולים מרתקים, מסעירים, מלאי אתגרים ומשימות .

ואם כך בטיולים, שבהם אין משמעות אמיתית למשימות שאנחנו עומדים בהם (או לא עומדים בהם ...), על אחת כמה וכמה שהדבר נכון גם כאן, בעולם שלנו. כי כאן, אם נצליח בעזרת ד' לעמוד באתגרים שלנו, תהיה לכך השפעה מופלאה גם על אנשים אחרים, ועל עולמות אחרים. כי כאן, האבנים שנצליח להזיז, יכולים לסייע לבניה של העולם המדהים הזה, שד' נטע אותנו בתוכו .

ולכן, עד כמה שקשה לנו לתפוס את זה, כשאנחנו בעיצומו של המסע , ובעיצומם של ה"קיטורים", כיאה למסע המפרך שלנו, בעצם, אנחנו צריכים רק לשמוח על כך שד' בחר בנו לתת לנו מסע כל כך מרתק. ולא סתם טיול משעמם.

אבל גם אז נותרת שאלה אחת פתוחה: מה אשמים הרשעים על כך שחייהם ורדרדים כל כך, ומשעממים כל כך? אולי אם הם היו מקבלים אתגרים נוספים, הם היו מצליחים להתעורר, ולצאת מרשעותם ? למה ד' לא מכניס להם קצת יותר קשיים, כדי שיוכלו להתמודד איתם, וכך להתעורר ?

ואולי זו עוד דרך לפרש את שאלתו של ירמיהו הנביא, בפרק י"ב :

מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה ???

למה אתה, ד', מאפשר לרשעים להצליח? למה אתה מאפשר להם לתת את הרושם בעולם כאילו הדרך שלהם צודקת??? למה שלא תעיר אותם ???

וכאן מגיעה התשובה המדהימה, הרב מימדית, של הבורא יתברך :

"כִּי אֶת-רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ, וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת-הַסּוּסִים ;

וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ, וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן"

ובהקשר שלנו,  יש כאן תשובה גם לירמיהו: דיני שמיים הם מסובכים ואדם אנושי לעולם לא יוכל להבינם עד הסוף.

אבל יש כאן תשובה גם לרשעים עצמם : אם במירוץ הרגלי נכשלתם, איך תרצו להתחרות עם הסוסים ? אם אפילו במסלולים הפשוטים אתם נכשלים, איך אתם רוצים להצליח להשתלב במסלולים מסוכנים יותר , ונועזים יותר ?

קודם תלמדו אלף בית. קודם תעשו את החובות המוטלות עליכם, במסגרת החיים הפשוטים, והמשעממים שלכם. ואחר כך - אחר כך, יתכן וד' יחליט להציב בפניכם אתגרים נוספים . אתגרים שירוממו אתכם הלאה, עוד רמות קדימה, עוד רמות בדרך העולה בית א-ל. בהצלחה לכולנו, בחיים טובים ומאושרים ובחסד וברחמים.