חגים ומועדים וימים מיוחדים
פניני תורה ל"בין הזמנים"
- פרטים
- קטגוריה: סוף השנה
- פורסם בחמישי, 24 ספטמבר 2020 18:48
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 721
פניני תורה ל"בין הזמנים"
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
תפילה בדרכים:
אין להתפלל בשטח שאינו מוקף מחיצות, אך להולכי דרכים מותר, וטוב שיעמדו בין האילנות שבצידי הדרך (שו"ע ומשנ"ב צ, ה). בשעת תפילת שמונה עשרה צריך לחבוש כובע על - הראש, כפי שהדרך לעמוד בפני אנשים חשובים, ולא יסתפק בכיסוי הכיפה (משנ"ב צא, יב). - כשתלוי לאדם תיק או מצלמה וכדו' על כתפיו, עליו להורידו לכתחילה ב'שמונה עשרה', אך בקריאת שמע יכול להשאירו על כתפו (ערוה"ש צז, ז, ועי' שו"ע ומשנ"ב סג,ט). ואין לאחוז בשעת התפילה תינוק על ידיו (משנ"ב צו,ד). והוראת מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א היא שגם בפסוקי דזמרה וקר"ש אין להחזיק תינוק.
מילגת "ישיבת בין הזמנים":
מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הורה שמילגת "ישיבת בין הזמנים" שקיבל בן ישיבה הסמוך על שולחן הוריו, שייכת לאביו, וכמובן שהאב יכול להעניקה לבנו. ברכה על ים המלח: הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאין לברך ברכת "עושה מעשה בראשית" על ראיית ים המלח, ואף שבבבא בתרא (עד, ב) נאמר שימה של סדום מקיף את א"י, ומשמע שיסודו מזמן בריאת העולם, מ"מ מכלל ספק לא יצאנו ואפשר שים המלח נוצר לאחר מכן. וכן אין ליטול 'מים אחרונים' ממי ים המלח, הנחשבים ל'מלח סדומית'. וב"נמוקי או"ח" (סרכ"ח) כתב בשם "פרי תבואה" שהרואה את ים המלח אינו מברך, משום שהוא מין קללה שנעשתה בגזירת הפיכת סדום ומשום שאינו ים מששת ימי בראשית, (כמבואר ברש"י בראשית יד, ג וב"ר פמ"ב, ה).
נסיעה למקום ללא מנין:
מרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל הורה שאין לצאת ביודעין למקום שאין בו מנין לתפילה, מלבד לצרכי בריאות, מצוה או פרנסה. (ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ו סכ"א ושלהי דקייטא סקט"ו).
נהג אוטובוס מחלל שבת:
הורו חז"ל שאין לצאת לדרך עם אדם רשע, "פן תספו בכל חטאתם". ומה עם נהג אוטובוס מחלל שבת, המוגדר ע"פ הלכה כרשע? שמעתי ממו"ר מרן הגר"ח קניבסקי - שליט"א שמותר לנסוע איתו, משום שנהג אינו חלק מהנוסעים, אלא רק האדם שמשמש ומוביל אותם לדרכם. ואמנם אין להתפלל ליד הנהג הרשע, כמובא ב"ספר חסידים" שלא להתפלל ליד אדם רשע, כיוון שהשכינה מתרחקת ממנו ומעלים את עיניו מהמתפלל ליד רשע, אוי לרשע ואוי לשכנו.
נטילת ידים בים:
הנוגע בגופו, בו יש מלמולי זיעה, צריך ליטול ידים, (שו"ע ומשנ"ב ס"ד). והנוגע בגופו הרחוץ ממי הים באמצע אכילתו, כתב השדי חמד בשם שו"ת כפי אהרן שכיון שכל עיקר הטעם שצריך נטילה הוא משום מלמולי זיעה, אם כן אם שהה כעת בים ורחץ גופו במים והסיר משם מלמולי זיעה, אין קפידא אם נוגעים ידיו בבשרו. ואולם שמעתי ממו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שגם במקרה כזה צריך ליטול את ידיו שוב, מפני שלא פלוג רבנן. וכן מובא שהורה מרן רה"י הגראי"ל שטיינמן שליט"א.
ברכת ציצית לאחר רחצה בים:
הרמ"א (ח, יד) כתב שאין מברכין על הציצית כאשר פשטה ודעתו להחזירה ולהתעטף, ורק בשהה כתב המשנ"ב שראוי לברך, ובביה"ל הביא מנהג רבנן קשישאי שבירושלים נהגו לברך על הציצית כשיוצאים מבית המרחץ ונדחק ליישב המנהג שלא לברך. ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סל"ב) הביא בשם מרן החזו"א זצוק"ל שאפילו אם פשט את הטלית גדול למשך שעה, אינו מברך עליה שוב. וכתב: ולא שמענו השיעור בזה לדעת החזו"א, וכתב שבימינו שהציצית היא כשיעור וראויה לברכה כטלית גדול, אם שהה אפילו כשעה, נקרא "שהה" וראוי לברך, אך כתב שלא נהגו כן והנוהג לברך לאחר שהיה ארוכה בים, יש לו על מי לסמוך. ואמנם מרן רה"י הגראי"ל שטיינמן שליט"א העיד שמרן החזו"א זצוק"ל פשט את טליתואחר תפילת מוסף ביום הכיפורים והתעטף בה שוב לאחר שעתיים וחצי ולא בירך עליה, מספק שמא לא חשוב עדיין לזמן מרובה שצריך לברך כשפושט את טליתו כדי להשיבה. (וע"ע במנוחת אמת (פט"ו) ובשלהי דקייטא ספ"א).
חלוק מגבת בים ובבריכה:
כתב המשנ"ב (קנח, מה): "כתב המג"א בשם התשב"ץ: לא ינגב ידיו בחלוקו שקשה לשכחה ועיין בפמ"ג שמסתפק אם דוקא חלוקו או כל בגדיו במשמע", עכ"ל. ושמעתי ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שיש להסתפק האם המתנגב בחלוק מגבת הוא גם "קשה - לשכחה", כיון שישנם כאלו שהולכים בו כמו "חצי בגד", ביציאתם מהבריכה והים וכדו', או שנחשב הוא למגבת, וצ"ע. ואמנם כבר דנו האחרונים בדברי התשב"ץ עצמו האם הקפידא היא דוקא במי נטילה טמאים או גם בכל מים, (עי' בנפש חיה ס"ב ובמאסף לכל המחנות ס"ב סק"ד ובשמירת הגוף והנפש סנ"ז).
מציאת חפץ פחות ערך:
מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א הורה שכשמוצא חפץ פחות ערך, כגון צעצוע ים פשוט או גלגל ים פשוט הנמכר במספר שקלים בודדים, והמאבד לא יטרח ויגיע לקחתו ממנו אם יכריז עליו, שאינו חייב להרימו כדי ללכת ולהחזירו בעצמו. שהרי התורה אמרה "והיה עמך עד דרוש אחיך אותו", והמוצא אינו חייב להוליכו בעצמו לבית המאבד.
אכילה בטיול ובעמידה:
חז"ל במסכת קדושין אומרים שהאוכל בשוק דומה לכלב, ויש אומרים שנפסל לעדות בגלל זלזולו בעצמו. ואמנם מובא בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שהאוכל בדרכים באוטובוס אינו נחשב כהאוכל בשוק. חז"ל במסכת גיטין אוסרים לאכול או לשתות בעמידה. ושמעתי ממו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שהמנהג להקל לאכול ממתקים וכדומה בטיולים.
אבידה ומציאה בים:
שכח מגבת בים וכשהגיע שוב לאותו המקום כעבור זמן, מצא באותו המקום מגבת כמו שלו, כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי"ז) שהמיקום אינו נחשב לסימן, וכבב"מ כג,ב. אך בפתחי חושן (פ"ג סי"ח) כתב שבמקרה זה יכול הוא לקחתו, כיון שגם חבירו לא יוכל להוציאו ממנו, כיון שאין לו סימן בדיוק כמוהו. וממו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שמעתי שכאשר יש לו אומדנה חזקה שאכן מדובר בחפץ שלו, יכול לקחתו. וב"משפט האבידה" כתב שאם החליף בשפת הים את בגדו עם בגדי אחרים,יכול להשתמש בו, אך במקביל גם יכריז עליו. אך אם נראה לו בבירור שחבירו לא לקח במקביל את בגדו, אין להשתמש בבגד, ויכריז עליו, דרך מדורי "השבת אבידה" בעיתון, כשבדרך כלל אדם שנאבד לו דבר מה, בודק שם.