חגים ומועדים וימים מיוחדים
לקראת יום עצמאות השבעים למדינת ישראל - בעין המקרא.
- פרטים
- קטגוריה: ספירת העומר
- פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 19:49
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 1016
לקראת יום עצמאות השבעים למדינת ישראל - בעין המקרא.
מאת: אהובה קליין.
אין הדבר מובן מאליו כי אנו חוגגים השבוע את יום עצמאות השבעים למדינת ישראל .
לאורך כל ההיסטוריה - עם ישראל ידע עליות ומורדות, ופעמים שהשמחה הייתה מעורבת בעצב ,לא תמיד הדברים מובנים וגם אם ישאלו שאלות- לעיתים לא נקבל עליהם תשובות מיד.
המספר שבעים - הוא מספר טיפולוגי- מספר עם ייחוד של קדושה ומופיע פעמים רבות בהקשרים שונים בתנ"ך:
להלן מס' דוגמאות:
שבעים פנים לתורה,
שבעים שמות לירושלים.
שבעים פרים היו מקריבים בחג סוכות בזמן בית המקדש ,כנגד שבעים אומות.
שבעים שמות בני נח - כנגד שבעים אומות העולם.
שבעים לשונות.
כאשר יעקב יורד מצרימה עם פמלייתו התורה מציינת את מספרם:
"כׇּל־ הַנֶּ֧פֶשׁ לְבֵֽית יַעֲקֹ֛ב הַבָּ֥אָה מִצְרַ֖יְמָה שִׁבְעִֽים" [בראשית מ"ו, כ"ז].
בני ישראל הנודדים במדבר מגיעים למקום הנקרא אילים, כפי שנאמר:
"וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם". [שמות ט"ו, כ"ז]
שבעים זקנים- הוו את הסנהדרין.
אחד הדברים שנאמרו עליהם "אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי קומה, ובעלי חכמה, ובעלי מראה, ובעלי זקנה, ובעלי כשפים, ויודעים בשבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי המתורגמן" [גמרא: בבלי סנהדרין י"ז, ע"א].
דוד המלך מדבר על תוחלת חיי האדם:
"יְמֵי-שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה.."
המספר שבעים- בגימטרייה- האות ע'.
מכאן רמז להתבונן על ארצנו - בעין טובה ולראות את כל הטוב שבה.
הידעתם שארצנו הקטנה מככבת מידי יום , בחדשות העולם ,לעומת זאת - ישנן הרבה מדינות גדולות ועשירות - שכמעט ואינן מופיעות בתקשורת.
אין זה סוד, שאנו מוקפים על ידי שבעים זאבים - הלוטשים עיניהם לעבר מדינתנו הקטנה והמיוחדת ולא זו בלבד, אלא מידי פעם אף מאיימים עלינו ובנוסף עסוקים בהכנות למלחמה נגדנו, עליהם אומר דוד המלך: "חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה". [תהלים ל"ז, ט"ו]
מתברר שיש משהו בארצנו , שאין דוגמתו בשום מקום בתבל כפי שהתורה מתארת לנו: "וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם. אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ: תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". [דברים י"א, י"א- י"ב]
ההסבר: בהיות עם ישראל עם נבחר – אשר כרת ברית נצחית עם ה' במעמד הר סיני- דוגמת ברית נישואין בין חתן לכלה, עם ישראל התחייב לקבל את התורה - עוד בטרם הייתה בידו, באומרו - כאיש אחד בלב אחד: "וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע".[שמות כ"ד, ז]
מכאן והלאה- עם ישראל חייב לקיים את התחייבותו כלפי ה' לעד , מנגד - הקב"ה מביט על עם ישראל בכל יום ויום וזוכים אנו לברכת שמים- לגשמים בעתם –ובתנאי שנציית לציוויי ה', אך כאשר עם ישראל מפר, חלילה את הברית הנצחית - קיומנו בארצנו הקדושה - מוטל בסכנה.
על מנת להיות איתנים בצדקת דרכנו - עלינו להיות מחוברים אל תורתנו הקדושה ולזכור את הבטחת ה' לאבותינו: אברהם יצחק ויעקב והבטחה שניתנה למשה - גדול הנביאים – מנהיגם של ישראל.
הבטחת הארץ ניתנת לאברהם: "וה' אמר- אל-אברם אחרי היפרד לוט מעמו שא נא עינך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה: כי את כל-הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד- עולם" [בראשית י"ג, י"ד -ט"ז]
הקב"ה חוזר על הבטחתו לאברהם סמוך לברית בן הבתרים: "ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את—הארץ הזאת לרשתה:"[שם ט"ו, ז]
ובברית בן הבתרים הקב"ה חוזר על הבטחת הארץ כפי שנאמר: "וביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור: לזרעך נתתי את- הארץ הזאת מנהר מצרים ועד הנהר הגדול נהר-פרת..." [שם ט"ו ,י"ח-כ"א]
כשאברהם בן תשעים ותשע שנים ,ה' משנה את שמו: מאברם לאברהם - נאמר: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את-כל—ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלוקים"
ה' מבטיח למשה את הבטחת הארץ- כפי שכתוב: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻורֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ".
חז"ל אומרים: במסכת ברכות [ה, א] "שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן, אלא על ידי ייסורים ; אלו הן: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא"
לאור כל האמור לעיל , הדבר המתבקש הוא - להיות דבקים במצוות התורה ולהאמין בכל מה שהובטח לאבותינו ולנו למען נמשיך לחיות פה בארץ ישראל. כדברי דוד המלך: "וַיּיתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם; וַעֲמַל לְאֻומִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻוקָּיו -- וְתוֹרֹותָיו ינְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ".[תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]