חגים ומועדים וימים מיוחדים
לבישת הבגדים של רשב"י במערה
- פרטים
- קטגוריה: ספירת העומר
- פורסם בשני, 12 אוקטובר 2020 17:36
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 766
הרב שמואל ברוך גנוט
מח"ס משנת תפילין, שלהי דקייטא, ויאמר שמואל
אלעד
לבישת הבגדים של רשב"י במערה
הגמרא מספרת על שהותם של רשב"י ובנו במערה, ומסופר שם כך: "והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, כולי יומא גרסי, בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו". והיינו שישבו הם כל היום והתכסו בתוככי החול, ורק בשעת התפילה לבשו בגדים.
והנה נאמר בשבת (י,א): "חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחביריו שתורתן אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה". וכתבו התוספות:" כגון רבי שמעון בן יוחי וחבריו - והא דאמר לקמן (דף לג:) כי הוה מטי (זמן תפלה) [עידן צלויי] לביש ומכסי ומצלי ההוא מצלי היינו ק"ש". והמהרש"א (שבת לג,ב) כתב: "בעידן צלויי לביש ומכסי כו' לאו משום שלא יהא לבו רואה את הערוה דהא מכסי בחול הוו כפרש"י אלא משום הכון לקראת אלהיך וגו' כדאמרינן בפ"ק". והדברים תמוהים במאד, שהרי מצינו שצריך להתלבש לתפילה, משום 'הכון לקראת ה' אלוקיך', כמובא בשבת (י,א) "רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי אמר הכון לקראת וגו' ", אך לא לענין ק"ש. וא"כ, מדוע הוצרכו רשב"י ובנו להתלבש לכבוד ק"ש?
ובתחילה עלתה מחשבה לפני שמכיון ורשב"י ובנו לא התפללו, אזי להק"ש שלהם היה דין תפילה, כי אז עמדו לפני המלך, בקבלת עול מלכות שמים. ודבר זה מדוייק בלשון הגמ', שאמרה שרשב"י 'מצלי', שהוא תפילה, וא"כ הכיצד שייך לומר שרק קרא ק"ש. אלא בהכרח שדין תפילה היה בק"ש דיליה. (אולי מפני שסבר שקבלת עומ"ש מספיקה לתפילה, או שזהו מהני לדין תפילה מה"ת, או שעיקר תפילה עניינה דביקות בה', וקיים כן בק"ש). ומצאתי בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' קפ"ה), שכתב: אולם נראה להב"י ומחבר [סי' מ"ז ס"ח] דיש להסתפק אי סגי בק"ש סמוך לאה"ר דמקרי והוא ששנה על אתר, די"ל דק"ש מקרי תפלה לענין זה. ועיין תוס' שבת י"א ע"א ההוא מצלי היינו ק"ש עיי"ש. ועיין בירושלמי שבת פ"א סוף ה"ב דלרשב"י במקרא מדה ואינה מדה, ועיין תוס' מו"ק ט' ד"ה כאן, ואתי שפיר דלרשב"י בירושלמי הנ"ל קרי ק"ש מצלי בשבת וכבתוס' הנ"ל, דהוה כגדר תפלה לדידיה", עכ"ד.
ודודי הגרא"ש מאיר שליט"א הראני את דברי הצל"ח (בברכות כא,א), וז"ל בקוצר: וכבר אמרו על רב יהודה דמתלתין יומין לתלתין יומין הוה מצלי לפי שהיה עוסק בתורה וסמך על מה שאמרו חברים שעוסקין בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה שהיא מדרבנן וכו', ואם קרא ק"ש היה קורא בברכותיה וכבר יצא ידי תפלה. ומצאתי סמך לדברי אלה מדברי התוס' במס' שבת דף י"א ע"א בד"ה כגון רשב"י וחביריו, שכתבו והא דאמר לקמן כי מטי זמן תפלה הוה לביש ומכסי ומצלי ההוא מצלי היינו ק"ש, עכ"ל התוס'. ולכאורה יפלא איך קורא ק"ש מצלי. ולפמ"ש ניחא, שהיה קורא ק"ש בברכותיה ויצא ידי צלותא דאורייתא. ועוד אני תמה, והלא רב יהודה שהיה תורתו אומנתו מסתמא בירך ברכת התורה בכל יום, והרי והערב נא היא בקשה ויוצא ידי חובת תפלה של תורה, עכ"ל. הרי לנו שסבר הצל"ח שאכן דין תפילה היה לק"ש דרשב"י, כיון שהוסיף את ברכותיה, או מפני שבירך ברכות התורה.
ונראה לבאר הענין באופן אחר, מחודש ונפלא, והוא דדין 'הכון לקראת אלוקיך' כלל אינו דין בהלכות תפילה, אלא הוא דין כללי, בו אנו מצווים להתכונן ולעמוד בצורה נאותה לפני ה'. וקיום מצות ה'היכון לקראת אלוקיך' מתקיימת בכל זמן שאדם עומד לפני ה' ומתקשר עימו, שאז על האדם לעמוד בצורה נאותה, לבוש בבגדים. וחז"ל קבעו שמכיון והאדם עומד לפני בוראו בכל יום בתפילה, לכן ה'היכון' מתקיים בשעת התפילה. אך רשב"י שלא התפלל, קיים את דין ה'היכון' בשעת ק"ש. אשר אינו דין מהלכות תפילה דווקא.
והנה כתב הרמב"ם (תפילה ה,ה):"תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש". והקשה הלח"מ אמאי זנח הרמב"ם האי קרא המובא בגמ', של 'הכון לקראת אלוקיך' וציין לברכות ל' ב' ששם הובא, בענין דומה, קרא ד'השתחוו לה' בהדרת קודש', והמפרשים תמהו דאכתי לא ברירא אמאי שינה הרמב"ם והביא פסוק זה.
ולדברינו מחוור שפיר, דכיון דבקרא ד'הכון' הוא דין כללי, אשר אינו שייך רק בהלכות תפילה, ע"כ בחר הרמב"ם קרא ד'השתחוו לה' בהדרת קודש', המלמד שבשעת ההשתחוויה, התפילה, צריכים לעמוד בהדר. ונפלא.
ודודי ידידי הגרא"ש מאיר שליט"א הראני לדברי הש"ס בברכות (נא,א) שם נאמר גבי ברכת המזון "וכשהוא מיסב ואוכל יושב ומברך", וכתב שם הריטב"א (בהוצאת מוסד הרב קוק) שצריך לישב ולברך בישיבה ובכוונה משום 'הכון לקראת אלוקיך'.וכן ציין לד' הפלא יועץ (ערך לבוש) שכתב שמדין 'הכון' עלינו ללבוש בגדים וכו' בשעת תפילה, ברכהמ"ז ותלמוד תורה. וחזי' דאכן 'הכון' הוא דין כללי, שאינו שייך רק בתפילה, אלא בכל דוכתי דעומד קמי המרא, רק חז"ל אמרו שנקיים זאת בתפילה, וכמשנ"ת בס"ד.
ואמנם יש לציין דרש"י בברכות (כה,א) שבק"ש אינו צריך ללבוש כל בגדיו כבתפילה , כי "בתפילה צריך הוא להראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה, אבל קריאת שמע אינו מדבר לפני המלך".וחזי' דרש"י סבר שדין 'הכון' הוא דין מיוחד בתפילה,כיון שרק בזה נחשב כזמן בו עומדים לפני המלך, ומשא"כ בק"ש. וכנראה דהתוס' והרמב"ם לא סברו כן, וכנ"ל.
ובשו"ע (צא, ב) כתב:'צריך לאזור אזור בשעת התפלה, אפילו יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה, משום הכון (עמוס ד, יב) אבל שאר ברכות מותר לברך בלא חגורה, מאחר שיש לו מכנסים. הגה: ואין לבו רואה את הערוה'. ואילו בשו"ע סי' ז' ב' כתב: 'הטיל מים ולא שפשף, אע"פ שצריך לברך אשר יצר, אין צריך ליטול ידיו אלא משום נקיות או משום 'הכון'. וכתב הביאה"ל שם:'או משום הכון - עיין לקמן בסימן צ"א ס"ב, וצ"ע. ואולי לזה כיוון הגר"א במה שציין, ועיין פ"א דשבת ר"ל דף י' ע"א שמשם נובע הדין דשו"ע', עכ"ל. ואולי בדרך אפשר ובדרך דוחק שברכת אשר יצר שאני, כיון שהיא הברכה הראשונה שביום הנאמרת עוד קודם התפילה, ולכן מקיימים בה כבר את ה'הכון', ומשא"כ בשאר ברכות היום, שבירכום אחר שכבר קיים את דין ה'היכון' ע"י לבושו בתפילה, וכמשנ"ת, וצ"ע.