חגים ומועדים וימים מיוחדים
הכותל לפנינו - אלוף עוזי נרקיס
- פרטים
- קטגוריה: ספירת העומר
- פורסם ברביעי, 23 ספטמבר 2020 20:50
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 644
דרוכים ונחפזים ירדנו במעלות הרחבות אל שער המוגרבים.
רצנו בסימטה אפלולית, ימינה במדרגות, ושוב ימינה....
קצרי רוח וחסרי סלבנות, והנה, הכותל לפנינו!
רעד עבר בי. הנה הוא, ממש כשם שהיכרתיו.
שגיא ומתנשא. נורא הוד ונשגב.
אותם שרכים בינות לאבנים הכבדות... שמות החקוקים באבן.
הרכנתי ראשי באלם.
ברחבה הצרה: צנחנים מלוכלכים, עייפים, עמוסי נשקם לעייפה.
והם בוכים,
זה איננו "בכי הכותל המערבי".
לא, אין זה אותו נהי לו הסכין הכותל באלפי שנותיו.
זהו בכי אחר - של התפעמות, של התרגשות פלאית,
של התגלות ראשונית עם כותל עתיק ונורא הוד.
והנה הם מתרפקים ומנשקים אבניו,
צנחנים מחוספסים ולמודי קרב,
ושפתיהם - תפילה.
דומה ששבו הם אל בית קודשם...
ורם ונישא מעל כולם - הרב גורן.
עוטה טלית, תוקע בשופר ושואג כארי:
"ברוך אתה ה' מנחם ציון ובונה ירושלים. אמן!"
ולפתע הבחין בי הרב גורן,
אחזני בזרועותיו, והטביע על לחיי נשיקה מצלצלת.
והכל מתחבקים ומתנשקים....
הרב גורן, כאילו חיכה לרגע זה כל ימיו,
אומר תפילת "קדיש" ו"א-ל מלא רחמים", לזכר הנופלים על קדושת השם
בשיחרור בית המקדש, הר הבית, וירושלים עיר האלוקים -
"בגן עדן תהא מנוחתם... ונאמר אמן".
הבכי הכבוש מתגבר לזעקה. פרץ הרגשות אינו יודע מחסום.
השמחה, הצער, ההתרגשות, האושר והכאב
- הכל הופך לגוש אדם רוטט ובוכה.
והדמעות זולגות מעיני הכל.
ושוב תוקע השופר. תקיעה ושברים בעיקבותיה.
והרב גורן שואג כמשולח: "לשנה הזאת, בשעה הזאת - בירושלים!"
נדמה לי כי יכולתי לכל. עד לרגע הזה. אין מי שיעמוד נוכח השעה הזאת.
"נעבור לדום ונצדיע!" קראתי בגרון ניחר.
"ונשיר התקוה", הוסיף בהתרגשות בר-לב.
פתחנו בשירה. ואל קולותינו הצטרפו הצנחנים - צרורים ועמומים.
בבכי ובשירה
כאילו ביקשו להביע במילות ההמנון הלאומי
את כל אשר בליבם.