פורים

פרשת ויקרא – הקשר למגילת אסתר ושבת זכור

פרשת ויקרא  – הקשר למגילת אסתר ושבת זכור.

מאת: אהובה קליין.

פרשת ויקרא - היא הפרשה הראשונה – הפותחת את חומש ויקרא - החומש השלישי מתוך חמישה חומשי תורה ומדוע נקרא החומש בשם זה ? התשובה מופיעה במילות הפתיחה לפרשה זו:

"וַיִּקְרָא, אֶל - מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן - הַבָּקָר וּמִן -הַצֹּאן....." [ויקרא, א', א'- ב']

בדומה לכך- גם החומש הראשון נקרא: "בראשית" על סמך הפסוק הראשון בספר: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ".

בפי חז"ל נקרא חומש ויקרא בשם: 'תורת כוהנים'  מהטעם : שמלמד אותנו בחלקו הראשון [החל מפרק א' עד פרק י"ז ועד בכלל] הלכות הקורבנות - אשר מחייבות בעיקר את הכוהנים המשרתים במשכן - את עבודת ה' וחשוב להדגיש: כי בתוך הלכות אלו ישנן הלכות המחייבות את כל ישראל, כגון: שהם  מחויבים להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש כפי שמוזכר גם בספר שמות:

"וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּוהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ" [שמות י"ט, ו']  בחלקו השני של החומש - בעיקר הלכות הקשורות לכוהנים.

השנה, שנה מעוברת - לכן, אנו קוראים את פרשת ויקרא סמוך לחג הפורים. שבת זו נקראת גם בשם: 'שבת זכור' – היות ואנו קוראים על זכירת עמלק - לפי שהמן היה - מזרע עמלק:

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.  אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹקים..." [דברים כ"ה, י"ז- י"ח] ובפורים מגילת אסתר מתארת לנו  את מזימותיו של המן מזרע עמלק.

השאלות הן:

א] מה משמעות הקריאה אל משה בתחילת הפרשה?

ב] מהו הקו המשותף בין פרשה זו לפרשת זכור?

 ג] מה הקשר למגילת אסתר?

 תשובות.

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה"; הרמב"ן סבור: כי בניגוד לשאר המקומות , יש כאן קריאת ה' אל משה מהטעם: שלא היה יכול משה לבוא אל אוהל מועד - לגשת למקום ששם שוכן אלוקים ,אלא רק על ידי קריאה מאת ה' כפי שהכתוב מתאר: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ, שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת--אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" [שמות כ"ה, כ"ב].

היות ומשה ידע שה' יושב בין שני הכרובים ,התיירא משה לבוא אל אוהל מועד, אלא עד שיקרא אליו ה' לבוא למשכן .  כך התרחש גם בזמן הר סיני,  כפי שנאמר: "וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִתּוֹךְ הֶעָנָן". [שם : כ"ד, ט"ז]

דעת מקרא: מעלה אפשרות: אולי הייתה הקריאה: "משה, משה" כמו במקרה  הסנה , לפתוח עמו במילים.

רבותינו  סבורים: כי לדיבור אל משה קדמה קריאה, הדבר אינו  משהו חריג: לכל הדברות שבתורה, לכל האמירות ולכל הציוויים -  קודמת קריאה. לפני כל מסירת תוכן למשה, באה הקריאה – "משה, משה".

הקריאה, משמשת - יצירת קשר עם משה. הפניה אליו,  היא - תשומת לב  באופן פרטי - יוצרת מפגש, כמו שאמרו רבותינו - 'משה  משה', לשון חיבה ולשון זירוז' -  ה' קורא לו מתוך חיבה ומשה מזדרז לקיים את הציווי, לכן קודמת הקריאה לדיבור, שהקריאה, מהווה קשר בין משה לקב"ה . 

מובא במדרש : כי יש קשר בין פרשת פקודי – האחרונה בחומש שמות לבין פרשת ויקרא שהיא הראשונה בחומש ויקרא: הרי נאמר בפרשת פקודי: "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד" [שמות מ, ל"ה]  כלומר - משה לא יכול היה לגשת אל המשכן- כאשר השכינה הייתה  באוהל מועד- והענן היה מכסה את המשכן - על כן, מתי  בכל זאת ,היה יכול משה לבוא לשם?

התשובה היא: כאשר ה' קרא למשה, רק אז יכול היה לגשת לשם , זאת כדי לעודד את משה להמשיך במילוי תפקידו - כמי שקיבל את  תורת אלוקים לעם ישראל.

רש"י מסביר: באמצעות שני פירושים:

א] לכל הדיברות ,לכל האמירות ולכל הציוויים - קדמה הקריאה לפי שזו לשון חיבה - לשון שמלאכי השרת משתמשים בה.

כפי שנאמר: "וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ ,קָדוֹשׁ , קָדוֹשׁ,  ה' צְבָאוֹת; מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ". [ישעיהו ,ו, ג]

ב] רש"י מבאר : מדוע לא נאמר: "ויקרא ה' אל משה מאהל מועד וידבר אליו"? התשובה לכך היא: כי נושא הקריאה - אינו ה', אלא הקול, כאילו כתוב: "ויקרא קול אל משה זו מדרך הלשון לייחס את הקריאה אל  הקול - שהוא הנושא –כדוגמת הכתוב: "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינו". [ישעיהו [מ', ג']

עוד דוגמא: "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן" [שם ו', ד']

"נתיבות שלום"- מסביר: ה' קורא למשה מאוהל מועד בעניין נושא הקורבנות כמו שכתוב: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה -..." עניין הקורבנות מהדברים הנעלים ביותר כמו שנאמר במסכת  אבות:

"שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק ...... [אבות א, ב] הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים"

 הקשר לפרשת זכור:

לעניות דעתי, כמו שה' מצווה את משה  בתחילת הפרשה וקודמת לה קריאה- המשמשת מבוא ויצירת קשר למשה ומיד בעקבות זה בא הציווי -

בפרשת 'זכור' אומנם אין את עניין הקריאה - אבל קיים ציווי לכל עם ישראל- וזה ציווי לדורי דורות!

כנאמר: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.  אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹקים.. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה'-אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח". [דברים כ"ה, י"ז- י"ט]

עלינו לדעת  ולהכיר את-זהותו של עמלק. עמלק הוא בנו של אליפז בן עשיו ותמנע  פילגשו. ממנו יצא עם הקרוי בשם זה. מעניין כי: בנבואת בלעם-עם זה  מכונה בשם: "ראשית גויים"

זהו אויב מיוחד במינו אשר מצטיין בשנאה יתרה לעם ישראל ללא כל סיבה מוצדקת, הוא אורב לו בכל זמן  ועל סמך העבר ניתן להסיק : כי הוא מתקיף במיוחד בעת שחלה ירידה רוחנית בעם,  כמו שניתן  לראות זאת גם בפרשה: הציווי החשוב הזה: למחות את עמלק .

 מסביר ה"נתיבות שלום": מלחמת עמלק-  היא מלחמה רוחנית נגד ישראל! תכלית ה' :להביא את העולם הזה  לתיקון  שאז תתמלא  הארץ דעה את ה' לעולם שכולו טוב-  לבוא הגאולה.  תפקיד עם ישראל: לקיים את המצוות ועל ידי  שבירת רוח הטומאה - שהיא קליפת  עמלק - כוח הרע של הבריאה כפי דבריו של האלשיך: שרו של עמלק אינו כשאר שרי אומות שהקב"ה ברצונו מעביר אותם מהעולם, אלא עמלק - הוא כוח הטומאה בעולם - עם ישראל מצווים בכבודם ובעצמם להעביר אותו מהעולם- וכל עוד הדבר אינו נעשה- אין ה' שלם וגם לא כיסאו!

מכאן שכל עבירה שיהודי עושה – הוא גורם לחיזוק  קליפת עמלק וכל מצווה שהוא מקיים - הוא מחליש את עמלק.

כאשר יצאו עם ישראל ממצרים - והגיעו לרפידים - שם המקום רומז על התנהגותם: ךפידים- מלשון "רפו ידיהם" מן התורה. לכן לא היה בכוחם של ישראל  למחות את עמלק! למעשה ,היו הזדמנויות רבות שה' היה יכול כבר להביא את העולם לתיקון המיוחל- אלא שבכל עת  שה' כבר חפץ להביא את התיקון הזה, דווקא אז עמלק מתגבר ומתחזק- וכדי לנצח אותו- אין הדבר תלוי בעוצמת הכוח הצבאי- או מספר כלי הנשק- אלא תלוי בעם ישראל- שעליו להתחבר לתורה הקדושה ולקיים את  ציווי התורה - הלכה למעשה. זוהי מלחמה רוחנית לדורות - ועל כן הוא ציווי  כה חשוב- לכל עם ישראל למחות את זרע עמלק מן השורש ולא לקחת שלל ממנו, כפי שראינו ,כאשר שאול נלחם נגד עמלק הוא השאיר את אגג ולקח מבעלי החיים שלהם.

חז"ל אומרים: שהם היו מכשפים גדולים והטמינו את כוחות הטומאה בבקר ובצאן והיו צריכים להשמיד גם אותם וכיוון שהדבר לא נעשה , נדחה הקץ וכך היה גם בזמן מרדכי ואסתר שהופיע המן מזרע עמלק- הייתה עת גדולה- זמן המסוגל להביא את העולם הזה לתיקון!

 הקשר למגילת אסתר.

המגילה מספרת לנו  על המן - הבא מזרע עמלק – העושה יד אחת עם המלך אחשוורוש:   להשמיד לאבד ולהרוג  את היהודים. והנה מופיעים מרדכי ואסתר:

"אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי.  ו אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה--אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.  וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ--כִּי אֵין לָהּ, אָב וָאֵם; וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת". [מגילת אסתר  ב, ה -ח]

גדולתו של מרדכי היהודי: הוא אינו מתרפס לפני אותו רשע ואינו משתחווה לו, בניגוד לאחרים.  הוא מזהה  את רצון המן להשמיד את כל היהודים, הוא שולח [בידי שליחים] ציווי לאסתר המלכה: לפעול! בתחילה היא  נמנעת בטענה: כי לא נקראה אל המלך מזה שלושים יום.

אך מרדכי אינו מוותר - שולח בשנית שליחים אל אסתר בהודעה:

"אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים.  כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת". [מגילת אסתר ד, י"ג- ט"ו] ומכאן והלאה- אסתר תפשה מנהיגות ביתר שאת והתוצאה ידועה –הגזרה נהפכה מרע לטוב-  אורה ושמחה ליהודים.

ה"נתיבות שלום" טוען שבתקופה זו הגיעה  העת המסוגלת לתיקון העולם- לפי שעמדו להקים את בית המקדש השני .

 האר"י הקדוש טוען: כי המן ידע על כך שמרדכי פועל באמצעות התיקונים לבנות את הבית השני ועל כן ניסה לקלקל.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ישנו קשר בין פרשת ויקרא- בה- משה נקרא על ידי ה' - כדי למלא ציווי!

 כך גם בפרשת זכור עם ישראל מתבקש למלא את צווי מחיית עמלק ובמגילת אסתר-  מרדכי ואסתר- פועלים בנחישות לממש ציווי אלוקי זה. והתוצאה: "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר; וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא - יָסוּף מִזַּרְעָם" [מגילת אסתר, ט, כ"ח]

פרשת תצווה ומגילת אסתר - מה הקשר ?

פרשת תצווה ומגילת אסתר - מה הקשר ?

מאת: אהובה קליין

פרשת תצווה פותחת בפסוקים: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית--לַמָּאוֹר:  לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד.   בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר--לִפְנֵי ה':  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". [שמות  כ"ז, כ'- כ"א]

במגילת אסתר, מסופר על המן מזרע עמלק שרצה להשמיד את היהודים: "וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין- שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם.  אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ". [מגילת אסתר-ג', ח-י]

תגובת מרדכי לגזרה:

"וּמָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת-כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר; וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה.  וַיָּבוֹא, עַד לִפְנֵי שַׁעַר-הַמֶּלֶךְ:  כִּי אֵין לָבוֹא אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ שָׂק". [אסתר, ד.א- ג]

כאשר מרדכי שלח בידי השליחים להודיע לאסתר המלכה: שעליה לגשת למלך כדי שיחוס על עם ישראל מפני רצון המן להשמידם, תשובתה לשליחים הייתה:

"....וַאֲנִי, לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ--זֶה, שְׁלוֹשִׁים יוֹם" [שם, ד, י"א]

תשובת מרדכי בידי השליחים לאסתר הייתה:

"וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר:  אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים.  כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת". [שם . ד'- י"ג- י"ד]

תגובת אסתר:

"וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי.  לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם--גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי.  י וַיַּעֲבֹר, מָרְדֳּכָי; וַיַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צ ִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר" [שם .ד, ט"ז- י"ז]

 השאלות הן:

 א] מה מסמל שמן זית זך כתית שנועד - להעלות נר  תמיד?

 ב] מה הייתה מטרת מרדכי?

 ג] כיצד הגיבה  אסתר?

תשובות.

סמל- שמן זית זך כתית.

במדרש  רבה נאמר: "אמר הקב"ה למשה: וייקחו אליך שמן זית זך, לא שאני צריך להם, אלא שתאירו  לי  כשם שהארתי לכם, כדי להעלות אתכם בפני כל האומות" וכשם שהשמן מאיר- באותו אופן בית המקדש מאיר לכל העולם, שנאמר: "והלכו גויים לאורך" [ישעיהו ט]

על פי דברי חז"ל:- תפקידו של בית המקדש היה להאיר לעולם כולו ,זאת בנוסף  להאיר לעם ישראל. ההוכחה לכך: שלמה המלך היה מתפלל בחנוכת המקדש : "וגם אל הנכרי...ובא והתפלל [בבית המקדש] אתה תשמע השמים.." [מלכים ח] גם בברכת השדה- זוכים אומות העולם על ידי המקדש, שהרי בחג הסוכות היו נוהגים - עם ישראל להקריב שבעים פרים בבית המקדש כנגד שבעים אומות העולם.

מכאן  נסיק כי - לשמן הזית יש תפקיד מרכזי בבית המקדש להאיר- אורה וברכה רוחנית ואורה וברכה גשמית.

אך  לאחר שבית המקדש נחרב – שמן הזית מסמל את עם ישראל–כפי שאומר הנביא ירמיהו: "זית רענן יפה- פרי תואר קרא ה' שמך" [ירמיהו י"א]

הטעם לכך:

 לפי  שבעוד שכל המשקים מתערבבים זה בזה, לעומתם- השמן תמיד עולה  וצף מעליהם - כך גם ישראל אינם יכולים להתערבב עם הגויים.

 

רעיון נוסף: כשמערבבים את כל המשקים אין להבחין בסוגיהם השונים- איזה תחתון ואיזה מהם עליון- לעומתם השמן תמיד יצוף למעלה ולא יתמזג עם שאר המשקים, כך גם ישראל – בשעה שעושים רצונו של מקום הם מתעלים מעל הגויים.

עוד מסר מעניין בפי חז"ל: אמר הקב"ה אתם  דומים ליונה, ההוכחה לכך: כששלח  נח  אל מחוץ התיבה את היונה היא שבה אליו:  "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ.." [בראשית  ח, י"א] כשם שהיונה הביאה אורה לעולם בשמן זית- אף עם ישראל  המשול ליונה – מצווה  להביא שמן זית ולהדליק לפני בורא עולם.

במדרש רבה נאמר: "וכי לא נקראו רק  בזית הזה  בלבד, והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים –נקרא ישראל בגפן ובתאנה, בתמר ובארז באגוז וכו"?

אלא הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואחר כך מורידין אותו וחובטים אותו, ומעלין אותו לגת וטוחנין אותו, רק אחרי כל החבטות והמכות האלו- נותן שמנו. כך ישראל, באין אומות העולם חובטין אותן ומכים אותן וחובשין וכופתין אותן בקלדין, ואחר כך עושין תשובה"

מכאן, שהשמן הזך מצד אחד יכול להאיר למרחקים ולהפיץ גם ברכות ,אך מנגד יכול לשמש מצב  הפוך- חלילה- כאשר עם ישראל נוטש את התורה.

לכן, כשם שהמנורה במשכן – ייעודה להאיר לעם ולעולם- כך גם עם ישראל- באין מקדש היום:

"וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" [שמות כ"ה, ח]

מרדכי היהודי ואסתר המלכה –נושאים בשליחות חשובה בזמן שהמן מזרע עמלק – שואף   להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים בשושן- וזה לנסות בכל מאמציהם להציל את העם מהשמדה המונית ולהעלותו לדרגה גבוהה וזכה -בה ימלא את ייעוד האור- להאיר לגויים.

מטרת מרדכי היהודי:

על פי רש"י:  נודע למרדכי על פי החלום: כי הגזירה על היהודים שהחליט עליה המן  - היא בהסכמת אלוקים לפי שהיהודים השתחוו לצלם בימי נבוכדנצאר ונהנו מסעודת אחשוורוש.

בעניין אותו המשתה שהמלך ערך: מי שחושב שהקב"ה- מוותר על עוברי עבירה טועה!

שהרי אמר הקב"ה לשבטים: אתם מכרתם את יוסף אחיכם מתוך מאכל ומשתה, כך אמכור אתכם גם אני וזהו שנאמר: "והמלך והמן ישבו לשתות" ומה עבירת מכירת יוסף שנעשתה  תוך כדי שאחיו ישבו ושתו בעודו מתחנן על חייו  מתוך הבור- יוסף מחל להם בלב שלם- למרות זאת העניש ה' אותם, קל וחומר לעבירה שאין מוחלים עליה, שהקב"ה יעניש לבסוף, ובנימין שלא השתתף במכירת יוסף- זכה שמזרעו יעמוד גואל לעם ישראל — הלוא הוא מרדכי היהודי בכבודו ובעצמו!

מרדכי  היהודי לא השתחווה להמן!

חז"ל מסבירים את הסיבה לכך:  כאשר נשאל המן מדוע אינו משתחווה אליו כשאר האנשים? ענה להם: כי אני יהודי ואסור לי להשתחוות לאדם, ענו לו: הרי יעקב אבינו השתחווה לעשיו שבע פעמים לפי שנאמר:

 

"וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־ גִּשְׁתּ֖וֹ עַד־ אָחִֽיו"׃ [בראשית  ל"ג, ג] ענה להם מרדכי: באותו הזמן היה זקני- בנימין במעי אמו- והוא לא השתחווה, לכן גם אני, שבא מזרעו, לא אשתחווה!

לכן מטרת מרדכי היהודי הייתה להגן על עם היהודי שיקיים את ייעודו ויתקן את מעשיו.

במדרש רבה [אסתר ז, ז]  מסופר:

"בשעה שנחתמו אותן איגרות  ונתנו ביד המן, ראה מרדכי שלוש תינוקות שהיו באים מבית הספר, ורץ מרדכי אחריהם וכו', כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות, שאל לאחד מהם: פסוק לי פסוקך. אמר לו:

"אַל-תִּירָא, מִפַּחַד פִּתְאֹם;    וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים, כִּי תָבֹא".[משלי ג, כ"ה]

פתח השני ואמר: אני קריתי היום וכו"

"עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל." [ישעיהו ח, י]

פתח השלישי ואמר:

"וְעַד-זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד-שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל; אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט". [ישעיהו מ"ו, ד].

כיוון ששמע מרדכי כך, שחק והיה שמח שמחה גדולה, אמר לו המן: מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו? אמר לו: על בשורות טובות שבישרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו וכו"

תגובת אסתר המלכה,

לאחר שמרדכי שלח לה  מסר חשוב באומרו לה:

 " אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים.  כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶווַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר..."

תגובתה הייתה:

"לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם--גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי.  וַיַּעֲבֹר, מָרְדֳּכָי; וַיַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר- צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר". [אסתר. ד, ט"ז-י"ז]

הסוף ידוע שהכול הסתיים בנסי נסים והתהפך לטובה לעם היהודי אשר בשושן. המן הוביל את מרדכי היהודי ברחובות העיר.

"וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן; וְהָעִיר שׁוּשָׁן, צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה.  לַיְּהוּדִים, הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן, וִיקָר.  וּבְכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל-עִיר וָעִיר, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, מִתְיַהֲדִים--כִּי-נָפַל פַּחַד-הַיְּהוּדִים, עֲלֵיהֶם".

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי אסתר ומרדכי היהודי - קיימו במסירות נפש את הייעוד של העם היהודי לתקן את הדרך  בה הלכו בשושן ולהשיב את האור חזרה - זאת על מנת  להאיר את העולם באור המנורה שבמקדש.

זהו הקשר בין מגילת אסתר לפרשת תצווה.

ויפים דברי ישעיהו הנביא:

"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח. כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה', וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ [ישעיהו ס.א-ג]

 

 

 

 

קריאת המגילה בקיבוץ חילוני קודם הפורים

הרב שמואל ברוך גנוט

קריאת המגילה בקיבוץ חילוני קודם הפורים

תושבי קיבוץ שאינם שומרים תומ"צ מתקרבים ליהדות ע"י פעילי ארגון קירוב-רחוקים, ובני הקיבוץ מוכנים לבוא בהמוניהם ולשמוע את קריאת המגילה כהלכתה, רק בתנאי שיקראו את המגילה לפני פורים, משום שבפורים הם 'עסוקים' במסיבת הפורים המקומית. ושאל הרב שרגא גבהרד שליט"א, העוסק רבות בקירובם אל אבינו שבשמים, האם ניתן לקרוא להם את המגילה לפני פורים, והאם יש בזה סרך ממצות קריאת המגילה.

א] תשובה: כתב הטור (סי' תרפ"ח): "שדרו ממתיבתא היכא דנפיק בשיירה או נפיק בספינתא קורא בי"ד וכל תקנה שיכול לעשות כדי שיקרא בי"ד יעשה ואם אין יכול לעשות קורא אותה בי"א בי"ב בי"ג, אבל בעשירי ומי' ולמטה אינו יכול לקרותה, וכ"כ רע"ם ז"ל. וכתב שמברך לפניה ולאחריה כשקורא אותה מי"א ולמעלה. ובה"ג ז"ל כתב שהאידנא אין קורין אותה כלל אלא בי"ד אפילו מי שיוצא בשיירא וטוב לקרותה בלא ברכה". והב"י כתב שכ"כ הרוקח, והביא ד' הבה"ג שכתב שאלו שאין באפשרותם לקרוא בי"ד, יקראוג' ימים קודם כבני הכפרים, ויקראו בלא ברכה. וכתב: ויש מרבותינו אומרים שאם אין בידם מגילה, מוטב שיקדימו ויקראו ממה שלא יקראו כלל וכן נראה בעיני דגרסינן בירושלמי (מגילה פ"א ה"א) תניא כל החדש כשר לקריאת מגילה שנאמר (אסתר ט, כב) "והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה", אמר רבי חלבו ובלבד עד ט"ו הא דתימא כל החדש כשר לקריאת מגילה בשביל הולכי דרכים שאין בידם מגילה. 

והב"י הביא שנחלקו הראשונים בדבר האם אכן ניתן לקרוא מגילה בשעת הדחק קודם י"ד, וכתב לבסוף כך: "ונ"ל דההיא דירושלמי דכל החדש כשר לקריאת מגילה לא ס"ל לתלמודא דידן מדלא מייתי לה ומ"מ בשעת הדחק שאי אפשר בענין אחר כלל, כדאי הוא הירושלמי לסמוך עליו. ומיהו כל שקרא שלא בזמנה אם נזדמנה לו מגילה בזמנה, חוזר וקורא כדין בן כפר שהקדים ליום הכניסה, שאם היה בעיר בי"ד חוזר וקורא עמהם". והשו"ע (תרפח, ז) פסק כך: "המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו, יקראנה בי"ג או בי"ב או בי"א, בלא ברכה; ואם אי אפשר להמתין עד ימים הללו, י"א שקורא אפילו מתחלת החודש. הגה: והכי נהוג; מיהו אם נזדמן לו אח"כ מגילה, חוזר וקורא אותה ביום י"ד, אפי' קראה תחלה ביום י"ג, מ"מ קרא אותה שלא בזמנה". וכ' הט"ז שכאשר קורא שוב בי"ד, עליו לקרותה בברכה, וכ"פ המשנ"ב. ובקריאה זו צריך מנין יהודים, עי' במג"א ומשנ"ב, ועי"ש כל פרטי הדינים בזה.

ב) ויל"ע בדבר טובא, דהא אם נפסק שניתן לקרוא מגילה בשעת הדחק גם ג' ימים קודם לפורים, א"כ מדוע אם התאפשר לו לקרוא שוב בי"ד, מברך. והלא יצא כבר ידי הקריאה בקריאה שקרא לפני פורים. ובשלמא צריך לקרוא את המגילה שוב, כיון שלא הוכרעה ההלכה בברירות כדעת הסוברים שאפשר לקרוא קודם הפורים, ולכן יקרא שוב, לצאת ידי הראשונים שא"א לקרוא לפני י"ד. אך מדוע שיברך כעת, כאשר יתכן וכבר יצא י"ח קריאתו ביום שקרא, וצ"ע. ושו"מ שכן העיר הערוה"ש, הכותב כך: "המג"א כ' דצריך עשרה כדין שלא בזמנה דצריך עשרה, ולא אבין כיון שהיא בלא ברכה אינה אלא כלימוד בעלמא, והרי אינה מתקנת חכמים כלל, ולכן י"א דאם א"א לו להמתין עד ימים הללו יכול לקרא אפילו מר"ח לזכרון בעלמא, מיהו אם מזדמן לו אח"כ מגילה ביום י"ד חוזר וקורא אותה בברכה, דהקריאה שעברה לאו כלום היא, וכמ"ש,וכו', ונ"ל דקורא בלא ברכה וממילא דא"צ עשרה וי"א שקורא בברכה [ט"ז סק"ט] ולענ"ד לא נראה כן", עכ"ל הערוה"ש, וצ"ע כנ"ל.

והנראה בזה דהנה הגר"א ז"ל בביאורו ציין למש"כ השו"ע לעיל סעיף ה' בשם הירושלמי, שהולכי מדבר וספינה קורין בי"ד, אע"פ שהם בני הכרך, וכתב הגר"א: הא דאפשר הא דלא אפשר. ומקורו טהור מד' בעה"מ בריש מגילה שהביא המו"מ בענין וכתב: "אי נמי יש לומר הא דאפשר לית הא דלא אפשר ליה", עכ"ל ועי"ש.

והכי כתב בסדור רב עמרם גאון וז"ל: "המבקש לצאת לדרך, ומבקש לקרות מגלה בי"א בי"ב בי"ג, אם יכול ליקח עמו מגלה יעשה, דשדרו מן מתיבא כל תקנה שיכול כדי שיקרא אותה בזמנה יעשה. ואם אין יכול, קורא או בי"א או בי"ב או בי"ג וכו', דחכמים הקילו על הכפרים שיהיו מקדימין ליום הכניסה, כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין. ומכאן אנו למדין שאע"פ שזמן מגלה בי"ד, משום מים ומזון תקנו חכמים להקדים, וכש"כ הכא שאינו יכול ואי אפשר לו, שמשימין אותו כבני כפרים מק"ו, ויקרא". וכ"כ בסידור רש"י (סי' שלב) ובמחזור ויטרי (סי' רמג).

ודברים אלו נותנים לנו לחדש ולומר שחז"ל אכן תיקנו ב' תקנות לקריאת המגילה. תקנה באפשר, שבה נאמר שקוראין בזמנה די"ד וט"ו, ותקנה שניה לאנוסים שאי אפשר להם, והוא כדמצינו דומה לזה שתיקנו קריאה נפרדת לבני הכפרים, ואמרו דה"ה באנוסים ובשעת הדחק כה"ג. וממילא לפי"ז כאשר הולך במדבר או מפרש בים קורא בג' ימים קודם הפורים, עושה הוא כן כדינו, כתקנת מי שאי אפשר לו. אך כאשר יתאפשר לו לקרות בי"ד או ט"ו, אזי חלה עליו תקנת הקריאה הנוספת, ככל ישראל, היכולים לקרות בזמנה, וע"כ מברך על הקריאה. 

ובהבנת ד' הירושלמי דכ' דכל החודש כשר לקריאת המגילה, הנה לולי דמיסתפינא הייתי מחדש ואומר דאכן ב' תקנות ניתקנו בקריאת המגילה. א) מדין נס חודש אדר, וכפי שהזכירו בירושלמי מהפסוק במגילה "והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה". וזאת תקנה להודות ולהלל בקריאת המגילה על הנס שהמן טעה וחשב שחודש אדר רע לישראל, כמובא במדרשים. (ובפרט למש"כ בספה"ק שאכן חודש אדר היה חודש שמזלו רע לישראל, והקב"ה הפך את מזלו לטובה. שלפי"ז אכן באמת החודש גופא נהפך מיגון לשמחה). ב) מדין נס יום הפורים עצמו. וע"כ היכול לצאת ידי הקריאה רק קודם הפורים, אכתי שייך בו התקנה לקרות בכל חודש אדר, כיון שגם על עיצומו של נס החודש אנו מודים, וע"כ כל החודש כשר, מצד תקנה זו, לקריאת המגילה. ועי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קצג.

ג) ולעצם שאלתנו, הנה בני הקיבוץ אינם נחשבים לאנוסים וכהולכי מדבר וימים, כיון שרק טעמי נוחות בעלמא מונעים מהם לקרוא מגילה בזמנה, וא"כ פשוט שאינם כבני הכפרים וכהמפרש בים והיוצא בשיירא, וממילא עליהם לקרוא המגילה בזמנה. ומנגד, מכיון שבסופו של דבר לא יקראו הם בי"ד כתקנת חז"ל, ושרויים הם בריחוק רוחני גדול, אולי היה מקום לקרוא להם מגילה בלא ברכה, גם קודם הפורים. ובפרט שאין איסור לקרוא מגילה ללא ברכה בכל זמן ועת, ורק על הקורא להדגיש להם שבקריאה זו אינם יוצאים י"ח המצוה. אך מצד שלישי, יתכן שעדיף שלא לקרוא להם המגילה קודם זמנה, כדי שלא יסברו שניתן להחיל תמורות ורפורמות בקיום ההלכה וכו'. ומכיון שנדברתי בזה עם כמה ת"ח מופלגים וכ"א נטה להכריע לצד אחר, על כן ראוי שהשאלה למעשה תונח על שולחנם של גדולי ישראל, וככל אשר יכריעו, נעשה.

קריאת מגילת אסתר- בפורים-מה גנוז בה?

קריאת מגילת אסתר- בפורים-מה גנוז בה?
מאת: אהובה קליין.
 
[המאמר מוקדש לעילוי נשמת אימי ז"ל - חיה בת בן-ציון]
 
קריאת מגילת אסתר היא  אחת המצוות החשובות בפורים,אותה אנו קוראים בבית הכנסת והכול חייבים בקריאתה:אנשים,נשים ויש לחנך גם את הקטנים לקרותה.
המגילה מתארת בפרטי פרטים את גזירת המן הרשע מזרע עמלק-אשר רצה להשמיד את היהודים בטענה שהם אינם מאוחדים,כפי שאמר למלך אחשורוש:
"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל המדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם.."[מגילת אסתר ג,ח]
בסופו של דבר, המן אינו מצליח במזימתו ובעזרת הקב"ה הכול מתהפך לטובת היהודים,ואילו המן ומשפחתו נענשים.

השאלות הן:
א] מהי מטרת קריאת מגילת אסתר ומדוע הכול חייבים לקרותה?
ב] כיצד יש  לקרוא את המגילה ומה גנוז בה?
ג] מדוע חשב המן כי ניתן בקלות להשמיד את היהודים?
ד] מהן המצוות הנוספות שיש לקיים בחג הפורים?

התשובה לשאלה א]
הרמב"ם אומר: כי מצוות קריאת מגילה היא חובה בפורים על כולם, ונחשבת למצוות "עשה" מדברי סופרים,ואפילו הכוהנים בזמן עבודתם מבטלים את מלאכתם כדי לבוא להאזין למקרא מגילה וגם מבטלים תלמוד תורה  כדי לקיימה.
מצווה  לקרוא את כולה  בלילה וביום.
מטרת קריאת המגילה היא לפרסם את הנס של השגחת ה' על עם ישראל ועל הניסים שעשה ועושה לנו מתוך הגנה עלינו  מפני  אויבנו.

התשובה לשאלה ב]
במסכת מגילה[פרק ב',משנה א'] נאמר:"הקורא את המגילה למפרע,לא יצא ידי חובתו"
כלומר יש לקרוא את המגילה ברציפות-לפי סדר הפרקים,פרק ב' לאחר א' וכן הלאה,והטעם לכך: כי רק כך ניתן להבחין ביד ה' גם אם הניסים אינם גלויים לעין ,אלא הכול נראה בדרך הטבע ואפשר לראות באופן ברור כי כוח עליון מכוון את האירועים באופן פלאי. 
מתוך הקריאה במגילה מתגלה לנו הנצחיות המיוחדת  וההבנה כי בכל דור ודור קמים עלינו האויבים לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם.
ואין האירוע  הזה-המספר  על המן ומזימותיו הוא חד פעמי,אלא הרצון לכלות את עם ישראל,לובש צורה ופושט צורה בכל דור ודור מחדש.

התשובה לשאלה ג]
מסתבר, כי בשיא הצלחתו של המן- הוא היה מוקף באוהביו שהציעו לו מידי פעם עצות,כמו שכתוב:ויבא את אוהביו ואת זרש אשתו"[מגילת אסתר  ה,י]
"ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו"]שם  ה,י"ד]
אך, לאחר כישלונו של המן אוהביו  הפכו לחכמיו,כפי שנאמר:

"ויאמרו לו חכמיו:"
וחז"ל מפרשים: כי חכמיו:"אמרו לו:אומה זו[ישראל] נמשלו לכוכבים ונמשלו לעפר,כשהם יורדים,הם יורדים  עד עפר,כשהם עולים, עולים עד למעלה  ככוכבים"
-הכוונה: העפר הוא גוש מלוכד אחד ואילו הכוכבים מפוזרים,כאשר עם ישראל נמצא בירידה-הכול  מתלכדים לגוש אחד של עפר,אבל כאשר הוא עולה –הוא מפורד ככוכבים.

גם כיום כאשר אנו שרויים במצב של משבר-אנו מתלכדים כאיש אחד,אך כאשר המצב נראה טוב,ישנן מחלוקות בעם.
המן המשיך להקשיב לחכמיו:כאשר התלונן בפניהם כי מרדכי אינו כורע ואינו משתחווה לו,אמרו לו:לעזוב את מרדכי כי בעבר כל מי "שהתחיל" עם היהודים נחל כישלון,כגון: עמלק בזמנו של משה, אגג בתקופת שאול...
המן ענה להם: כי היהודים של היום אינם אותם יהודים של הזמנים הקדומים,כאשר היו נאמנים לאלוקיהם-הוא השגיח עליהם,אך כעת הם שונים וכך ה' נטש אותם,כעת הם בגלות ואפשר  להציק להם.
ענו לו:"אם כך,עשה לו עץ ותלה את מרדכי עליו"

בלילה האחרון קודם תלייתו של מרדכי ,כביכול, ישב בבית המדרש ולמד תורה עם  כל החכמים.
למחרת בבוקר כאשר המן נצטווה להרכיב את מרדכי על הסוס ברחובות,ראה כי מרדכי  מלמד  תורה בני נוער רבים.
מייד רץ לספר ליועציו-"חכמיו",אמרו לו:"אם מזרע היהודים.."כלומר אם גם הילדים לומדים תורה לא תוכל לחסל אותם [על פי  מדרש של חז"ל]

התשובה לשאלה ד]
מצוות נוספות  בפורים הם:

משתה ושמחה,
מצווה לערוך סעודת פורים ולשתות יין ולשמוח.
וזהו ביטוי גשמי לשמחה,כי גם הנס היה נס גשמי,המן רצה להרוג את כל הגוף היהודי.
מסיבה זו, אנו משמחים את הגוף במאכל ומשקה.
וזאת בניגוד לחג חנוכה שאז היונים רצו להשמיד אותנו רוחנית-ואסרו עלינו לקיים את מצוות התורה,לכן בחנוכה בטויי השמחה הם רוחניים כמו: הדלקת  החנוכייה ותפילת הלל.

משלוח מנות: כנגד חשיבתו של המן –שחשב שהיהודים אינם מלוכדים,באה מצוות משלוח מנות- במטרה ללכד את העם.

מתנות לאביונים:
 הרמב"ם אומר:"מוטב לאדם להרבות מתנות לאביונים,מלהרבות בסעודתו,שאין שמחה גדולה ומפוארת,אלא לשמח לב עניים ויתומים.

כאשר יהודי רוצה לשמוח, עליו לחשוב גם על הנזקקים כדי שהשמחה תגיע גם אליהם.
לסיכום,לאור האמור  לעיל ניתן להסיק כי קריאת המגילה מחייבת  את כולם-מגדול ועד קטון-כדי להודות לה' על הנס שאירע ליהודים וגזירת המן לא יצאה לפועל,יחד עם זאת עלינו תמיד לפקוח עין ,להיות ערניים כלפי כל האויבים הזוממים מידי דור ודור להשמידנו. ובזכות מעשים טובים וקיום המצוות,
ה' לא ייטוש את עמו לעד.
 

שבת זכור

שבת זכור

מאמר מאת: אהובה קליין.

 בשבת הסמוכה לפורים- נוהגים לקרוא את פרשת זכור  מתוך חומש דברים [כ"ה, י"ז- י"ט]  בה אנו מצווים  לזכור את אשר עשה עמלק לעם ישראל בדרך כאשר יצאו ממצרים,

וזאת מהטעם : כי המן הרשע אשר תכנן להרוג  ולהשמיד את  היהודים – ולא עלה בידו , היה מזרע עמלק.

וכך הכתוב מתאר את עמלק: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.   אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָייֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים." [שם  כ"ה, י"ז- י"ח]

השאלות הן:

א] מיהו עמלק?

ב] מה ניתן ללמוד מהפטרת פרשת זכור- בשמואל- א, ט"ו- ב- ל"ד]

 

זהותו של עמלק.

עמלק הוא בנו של אליפז בן עשיו ותמנע  פילגשו. ממנו יצא עם הקרוי בשם זה. מעניין כי: בנבואת בלעם-עם זה  מכונה בשם: "ראשית גויים"

זהו אויב מיוחד במינו אשר מצטיין בשנאה יתרה לעם ישראל ללא כל סיבה מוצדקת, הוא אורב לו בכל זמן  ועל סמך העבר ניתן להסיק כי הוא תוקף במיוחד בעת שחלה ירידה רוחנית בעם,   כפי שניתן  לראות זאת גם בפרשה :

לאחר שנעשו לעם ישראל ניסים  ביציאתם ממצרים, הם מגיעים לרפידים ושם העם  צמא למים וכשהצימאון  גובר הם באים למשה  בטענה: "למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בניי ואת מקניי בצמא"? [שמות י"ז, ג]

הכלי יקר אומר: רעיון מעניין, כאשר ישראל חונים ברפידים ומתחילים לריב עם ה' ועם משה  הם נופלים באמונה, ישנה ירידה רוחנית. אם נתבונן בשם: "רפידים"- נראה את המילים: פרידים, וכמו כן רף ידים, "והא בהא תליא- כי על ידי שני מיני פרידים אלו שנפרדו מאת ה' ופירוד לבבות שביניהם, באו לידי  רפיון ידיים, ומטעם זה לא היה לעם מים ברפידים - לפי שרפו ידיהם מן התורה שנמשלה למים, על כן חסרו מים.

עמלק דומה לזבוב המסמל את יצר הרע- אך בכוח פיו הקטן הוא מתקשה לעשות נקב בגוף האדם, אלא  כאשר הוא רואה  איזה פצע, או, שחין- הדבר מקל עליו לחדור בקלות לגוף במצב זה -הוא עלול להתנחל שם ולגרום ולהרחיב את הפרצות.

היצר הרע אינו יכול לחדור אל תוך הצדיק הקשור לתורה ומצוותיה, אך אצל אדם החוטא -ישנן פרצות שדרכן הוא חודר ומרחיב  את הפרצה וגורם לנזקים גדולים.

מטרת עמלק לשמש "שוט" לעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, כאשר העם יורד באמונתו בבורא עולם וגם  אינו מלוכד כאיש אחד, עמלק מזהה את הרפיון ומיד יוצא למלחמה נגדנו.

הרמב"ם אומר: כי ישנה מצווה מיוחדת למחות את עמלק - זוהי מלחמת מצווה. את עמלק ניתן לפגוש גם אחרי סיפור המרגלים כאשר הוציאו את דיבת הארץ רעה, עמלק נלחם נגד ישראל.

 גם המן הרשע היה מזרע עמלק והציק רבות ליהודים, אך לאחר שעם ישראל חזרו בתשובה, המן הובס יחד עם עשרת בניו.

הרמב"ן אומר: כי עונשו של עמלק כה חמור- היות והוא  בא כמתגבר על ה'- זהו מאבק  נגד ה' .ודבר נוסף שיש ליחס אליו- עמלק מתעבר על ריב שאינו שייך לו - מבלי כל התגרות  מצד עם ישראל.

המלבי"ם  מסביר: "שלא היה דרך מלחמה כנהוג, רק דרך כפירה נגד ה' ומשטמת נצח נגד מחצבתם, הנשמר בלבם דור, דור"

הפטרה לשבת זכור [ קוראים בספר שמואל-א ,ט"ו] .

מסופר על עם ישראל שבראשם עמד המלך שאול- שנלחם בעמלקי, למרות ששמואל הזהיר את שאול להכות את עמלק ללא חמלה ולהשמידו. שאול בחטאו- חמל על אגג – מלך עמלק ועל הצאן והבקר.

כתגובה- שמואל בעצמו הרג את אגג והודיע לשאול על  הפסד מלוכתו היות ולא ציית לציווי ה' - להשמיד את עמלק כולו- כולל הצאן והבקר .כפי שנאמר: "ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך:...." [שמואל-א, ט"ו, כ"ח] "וישסף שמואל את- אגג לפני ה' בגילגל " [שם, ל"ד]

תוקף הצו האלוקי של השמדת עמלק בתורה-  הוא המסביר את חטאו החמור של שאול אשר לא הקפיד על כל הפרטים במלחמה נגד אויב אכזרי זה.  לכן  נושא זה נבחר  כהפטרה לשבת זכור. כדי להצביע  מצד אחד על הקשר שבין הצו האלוקי להשמדת עמלק - שנכתב בתורה לדורות –לבין  הציווי   מאת ה' בפי  שמואל אל שאול המלך ומצד שני על השלמת מילוי הצו- על ידי אסתר המלכה ומרדכי- צאצאי שאול המלך במהלך התרחשות נס פורים.

 בקהלת רבה כתוב :"רשב"ל אומר: כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן, ומניין שנעשה אכזרי במקום רחמן? שנאמר [שמואל-א, כ"ב]"ואת נוב עיר הכהנים הכה  לפי חרב" ולא תהא נוב כזרעו של עמלק, ורבנן אמרין: כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שמידת הדין פוגעת בו שנאמר: [ שמואל –א, ל"א]"וימת שאול ושלושת בניו"

לסיכום, לאור האמור לעיל-  ניתן להסיק: כי  את הצו האלוקי: מחיית עמלק יש לקיים בכל דור ואין לרחם על אכזרים - כי מי שמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר במקום שעליו להיות רחמן.

 

שיכורים ולא מיין - הרב ש. ב. גנוט

שיכורים ולא מיין

 

 * כניסה לבית היין המופלא של שיכורי תורה וחסידות * הרב ש.ב. גנוט *

 

מוצאי פורים דפרזים. ההסעות מבני ברק לישיבה הגיעו סוף סוף, לאחר שבני ברק כולה היתה שרויה בפקק צוואר אחד גדול ובלתי נגמר. האוטובוס, שמומן על ידי הת"ת הישיבתי (לכל בחור שמתכוון לאסוף כסף למחרת ברחבי ירושלים), היה מלא וגדוש בקולות צוהלים, בפרצופי מספר "צדיקים" רציניים ובגיהוקי שיכורים. פה ושם התפרצו שניים- שלושה בחורים שתויים בשירה אדירה, מעורבת בשברי "מסילת ישרים", כותרות מעיתוני התקופה ו"נ נח נחמן מאומן". ניסיתי להתגבר על המהומה ולחשוב קצת בראש צלול. ראשי היה כבד עלי מליל  השימורים הקודם של 'פורים דפרזים', הדי התזמורת וסבב ההתרמות הבלתי נגמר בבתי בוגרי הישיבה בבני ברק. לקחתי כדור "אקמול" לפני שנסעתי לירושלים ורציתי לנמנם קצת, אך לשווא. 


 "שמואל ברוך! שמעת על החידוש של ה"מנחת חינוך" על מחיית עמלק בנשים?", נשמעה זעקה לצידי. יענקי (שם בדוי), חבר ב"ועד" שלי, התיישב לידי, מדיף ריח צחנה של יין חצי- מתוק. 
 "שמעתי. אתה מתכוון לנושא של "נשים לאו בנות מלחמה". הלא כן?"
 "אהה! בדיוק! פצצה עולמית! אז נכון שה"מנחת חינוך" מדבר שטויות?"
 "שטויות???" אני בהלם, מתחיל להבין שיענקי שתוי לחלוטין. הוא תופס אותי בזרועי בצורה כואבת ומתחיל לדרוש ולדרוש ולדרוש. הבחורצ'יק מחה כפיים, געה כמו פרה באחו, התיישב על רצפת האוטובוס, צרח ו... דיבר רק בלימוד. "כלה מחופתה", חיוב נשים במחיית שבעה עממין, דאגה לספק לחם ומזון לפי הרדב"ז ו"מלחמת מצווה". ניסיתי להפסיק אותו, להתווכח קצת, אך הוא המשיך לצרוח בגרון ניחר. הפקק בכביש ירושלים- תל אביב התארך והתארך, האוטובוס כולו היה אפוף ריח צחנה ויין, צווחות  ושירה, "וורטים" וצחוק מתגלגל ויענקי השיכור ממשיך בשלו, "חיוב נשים במצוות מחיית עמלק".
 כשהאוטובוס נעצר ברחוב הפסגה 32, מול "פולדא" קרוב לכביש, הקיא יענקי את קרבו וכרעיו. בתוככי הקיא המחריד הוא המשיך לתפוס בדש חולצתי ולצרוח ש"אתה מבלבל ת'מוח שזה דין ב"איבוד זרע עמלק" ולא ב"איבוד אומת עמלק".
 לא נעים לספר, לא נעים לכתוב, לא נעים לפרסם. אך היתה זאת שלולית הקיא הקסומה ביותר שראיתי בחיי.

 ************* 

פורים התשנ"ו. מאות בני הישיבה עולצים ושמחים בחדר האוכל של הישיבה, לקול צלילי התזמורת. פורים דירושלים מביא לישיבה, מטבע הדברים, בחורים בני ברקים ויתר חוגגי "פורים דפרזים", שכבר מגיעים למסיבת הפורים שתויים בעליל, מבושמים למחצה, לשליש או לרביע. והשמחה כדת, אין אונס. בפרט כשכל שיכור עושה "מה בראש שלו"...
 הטבחים בישיבה עמלו והכינו כיבוד עשיר כיד המלך. הכל הונח בשולחן צדדי, שבמרכזו ניצבה עוגת קצפת ורודה עם דובדבנים. העוגה היתה ענקית וכל מספר דקות הגיע בחור אחר, חתך לעצמו נתח מהעוגה, בירך ואכל לתאבון. 
 במהלך הלילה נעמד לו שיכור אחד (שנקרא לו נחום, לצורך העניין). עטוף בטלית, על סטנדר. הסטנדר והשיכור שעליו ניצבו סמוך ונראה לשולחן הכיבוד ונחום, עטוף כאמור בטלית, החל לומר "קדיש דרבנן" בקול גדול ומסתלסל. במהלך ה"קדיש" הארוך והמוזר הניף נחום את רגלו ו... תחב את נעלו בתוך עוגת הקצפת הוורודה. העוגה נהרסה כליל. 
 "מזיק!" צעקתי לו מלמטה, מתחת הסטנדר, הטלית וה"קדיש דרבנן".
 ונחום השיכור, "אלטֶער בּוֹחֶר" חשוב לכשעצמו, התפכח בשניה אחת מיינו. הוא הביט בי הלום רעם, הוריד את הרגל מהעוגה הדביקה שהפכה לעיסה כואבת, והחל לדון בקולי קולות האם הוא חייב לשלם על העוגה, כמה הוא חייב בדיוק ולמי הוא חייב. האם העוגה שייכת לישיבה, ולמי בכלל שייך רכוש הישיבה, או שאולי העוגה שייכת ל800 בחורים ביחד, ואז אין לו "חיוב השבה", כי לכל בחור יש בעוגה "פחות משווה פרוטה"...
 ובצד השני ניצב לו הכהן הגדול מאחיו, מרן הגרב"ש דויטש שליט"א, ושאל בזחיחות פורימית מתוקה "איפה מוזכר יין בש"ס?" -והשיכורים החלו לענות, והציטוטים נערמו בזה אחר זה, בקול תרועה רמה.
 ---כי אלו הם השיכורים שלנו

 *********** 

בראדין התקבצו בני הישיבה, סביב הכהן הגדול רבנו הסבא קדישא בעל "חפץ חיים" זי"ע. המשתה נערך כדת, השירה פרצה לגבהי רום וכולם הביטו בחרדת אלוקים ברבנו רבי ישראל מאיר הכהן, שנהרה היתה שפוכה על פניו הקדושות. ואז קם שיכור אחד מבני הישיבה, שיכור כלוט, עליו כתב הרמב"ם ב"פירוש המשניות" במסכת נזיר שפטור הוא מכל המצוות, ו... תפס את ה"חפץ חיים" בזקנו.
כולם הזדעזעו ורעדו מפחד. אוי לאותה בושה וכלימה, אויה לבזיון התורה של הדור כולו. שיכור, בחור מבני הישיבה דראדין, פשוט יושב ליד ה"חפץ חיים" ומושך בזקנו של הסבא קדישא. ניסו להזיזו, ניסו להודפו בכח גדול, אך לשווא. השיכור לא נע ולא זז, ממשיך לאחוז בזקנו של ה"חפץ חיים". 

 ו"החפץ חיים" פונה אליו בנחת רוח ומבקשו שיעזוב את זקנו, אך הבחור מוכן לכך רק בתנאי אחד: "אני עוזב לרבי את הזקן, רק אם הרבי יבטיח לי שאשב עימו במחיצתו בעולם הבא!"...
 המשך הסיפור המרטיט אינו נוגע לענייננו (הסוף היה, אגב, שה"חפץ חיים" הסכים לבסוף להבטיח לו שהוא יישב עימו במחיצתו בעולם הבא, בתנאי שיעזוב את זקנו ובתנאי שיבטיח לו דבר אחד, שלא ידבר לשון הרע מכאן ואילך, עד יום מותו. הבחור השיכור לא הסכים להתחייב לא לדבר יותר לשון הרע ובראדין אמרו שאותו בחור  אמנם צמח וגדל לתלמיד חכם גדול וצדיק, אך עם ה"חפץ חיים" הוא לא ישב, ככל הנראה, בגן העדן...). מה שחשוב לנו הוא להפנים כיצד נראו השיכורים בישיבות הקדושות. שיכור כלוט, שמעיז למרוט לרבן של כל בני הגולה את הזקן, אך מה חשוב לו כעת? לשבת עם ה"חפץ חיים" בעולם העליון! 
 ********** 
 מאז ש"קם רבה ושחטיה לרב זירא" (מגילה ז, ב) בגלל השכרות ביין, ראינו בישיבות ובהיכלי התורה והחסידות מראות שמימיים ממש, שעלו מכבשונם של שיכורי- התורה. בעוד שהסקרים מצביעים על כך ש-70% מבני הנוער הישראלי מתבוססים במדמנת האלכוהול בכל סופשבוע, ונראים בהתאם, שוחים בגלי אלימות ונסיעה פרועה וקטלנית בכבישי הארץ. הרי שהשיכורים החד- שנתיים שלנו מגלים טפחיים של סודות מתוקים, המוכיחים כי לא פסה לה פנימיות ממחוזותינו.  
*********  
כמעט בכל מוצאי שושן פורים אנו עולים ירושלימה, יחד עם ידיד טוב ותלמיד- חכם, כדי למלא מצברים אצל רבי צבי מאיר.  
רבי צבי מאיר מצוי בשנים האחרונות במוצאי פורים דמוקפין בת"ת ויז'ניץ' בשיכון חב"ד, בין השעות שבתחילת הלילה ועד כמעט הנץ החמה. אנו מתעדכנים מהמונים, המתגודדים באזור, האם ר' צבי מאייר כבר הגיע וקופצים בינתיים לנשום את סוף ה"טיש" בבעלזא (המסתיים מוקדם יחסית) וממשיכים ל"טיש" התוסס- מאד בראחמסטריווקא, שם מחלק הרבי שליט"א ברכות כיד המלך, כשרוחו מבודחת עליו, ויש אומרים שהרבי לגם כמה וכמה לגימות הגונות. 
 ראחמסטריווקא עמוסה באלפי חוגגים והרבי מדבר ומדבר, טופח על הקודקודים ומבקש- מברך על "תפילת שחרית לפחות שעתיים, תפילת מנחה לפחות שעה, תפילת מעריב גם כן לפחות שעה"... הרבי מדבר בקול רם על תפילה ארוכה ורצינית בהשתפכות הנפש, על יראת שמים וחסידות, וקדושה, וטהרה, והכל בחיוך גדול, כובש לבבות.
משם אנו עוברים לקאליב, לשמוע את ה"סולו קאקאש" הנודע בקול הזמיר של הרבי הקשיש, אוד מוצל מאש, שמעשן סיגריה לכבוד פורים עד האמצע, ומוסר אותה לבחור צעיר מאושר, שזכה לקבל את הסיגריה של הרעבע.  
ממול כבר הגיע רבי צבי מאייר ואנחנו נכנסים. כבר מאוחר, השיחה כבר החלה והחושך המאפיין אופף את הכל. עלטה כמעט גמורה, המופרעת באורותיהם של מכשירים סלולריים (כשרים). רבי צבי מאיר יושב על במה מוגבהה, ליד גדרות ומחסומים, ומדבר בחום רב. רבי צבי מאיר סולד נוראות מה"רעביסטווע" והוא מפרסם, בכל פורים ופורים , מכתב נרגש וארוך, בו מתחנן הוא לציבור הגדול והענק שלא לנהוג בו "מנהג אדמורו"ת ורעביסיטווע", ושחס וחלילה חס ושלום לא יחשדוהו חלילה בכגון דא... רבי צבי מאייר מקפיד לקרוא לאלפי תלמידיו בשם ה"חברים", והוא מבקש מכל "החברים" שלא להרגיש פגועים חלילה, אם במקרה לא רקדו איתם במעגלים (המתחילים ב- 3בלילה בערך), כי "לא התכוונו לפגוע באיש, ואנחנו רוקדים עם מי שעומד לידינו באותו הרגע, בלי קפידות ובלי חשבונות". רבי צבי מאיר שליט"א, שאלעד גם היא יונקת ממנו אור תורה וחיזוק, על ידי הארגון הקדוש "אש קודש" המקומי, מבקש במכתבו את סליחת "החברים" על שבעקבות הדחיפות והדוחק נאלץ לעלות על במה ולא לשבת עם "החברים", אך שלא תטעו חס ושלום, אין זה "מטעמי רעביסטווע'"... 
רבי צבי מאיֶיר מדבר שעות. בוכה וצוחק, מחייך ונוזף, כואב ועולז. הוא מזכיר כל מספר דקות שלא לשכוח לקרוא קריאת שמע, לפני "חצות". כל מספר דקות ישנה תזכורת להמונים, הצובאים בכל שנה ושנה יותר  ויותר על הפתחים, לקרוא קריאת שמע בדקדוק. בהמשך מתחילות הסליחות. מעמד נורא הוד של "סליחות למוצאי פורים", בבכיות ובדמע, בקולות וברקים, קבלת עול מלכות שמים ותשובה מאהבה באמת. לפני שנתיים נסובה השיחה על תורה ובשנה  שעברה דיבר המשפיע הצדיק על 'נושא בעול עם חברו', שנרגיש את השני, שיהיה אכפת לנו ממנו.  
ירושלים כולה חוגגת ועולזת, אורזת את שקיות הצלופנים ומנקה את שאריות הסעודה ומשלוחי- המנות, ואילו בת"ת ויז'ניץ' מתכנסים מאות יהודים, גועים בבכי פנימי ושבים בתשובה שלמה מאהבה רבה, אהבת עולם  טהורה לריבונו של עולם. 
ואז, אז מגיע לו שלב הברכות.  
לרבי צבי מאיר עולים עשרות עשרות של "חברים" קרובים, רובם המוחלט שיכורים כלוט. שיכורים מתגוללים שם בכל פינה, בוכים ומתנדנדים, מקיאים (סליחה!...) ושוכבים על ספסלים. והשיכורים (וגם אלו שעדיין לא...) ניגשים לרבי צבי מאיֶיר ומבקשים ברכה. רבי צבי מאיֶיר צוחק ובוכה, מתפלל ומבקש, מרצין ומחייך בקול.  
ומה מבקשים שיכורים, חוץ מ"זיווג הגון בקרוב"? 
"לדעת ש"ס", "לדעת באמת ובעומק, בעיון ובבקיאות, תלמוד בבלי וגם תלמוד ירושלמי", "לדעת את כל התורה בפנימיות", "ללמוד תורה לשמה", "תורה לשמה", "תורה לשמה", "בבא קמא- בבא מציעא- יבמות- כתובות, וגם ליקוטי מוהר"ן"... 
בקבוקי היין נשפכים כמים והשיכורים עוברים בסך. אילו לא ראיתי בכל שנה (עוד בגילגולי המקומות האחרים של "נחלת יעקב" של רבי צבי מאייר) לא האמנתי. בכיות של שיכורים על "תורה לשמה" ו"תלמוד בבלי- ירושלמי". 
בחוץ יהום הסער ושיכורי רחוב יפו יעברו עוד עבירה פלילית כלשהי, שנקווה שלפחות קשורה היא רק לנהיגה במהירות מופרזת. הרחוב החילוני יגהק גיהוק של ריקנות פורימית חלולה, ובירושלים? בירושלים יבכו שיכורים על "חולין ויבמות, בבא קמא ובבא מציעא "לשמה", וגם "נועם אלימלך" ישר והפוך, באיכות ובכמות, וגם "ליקוטי מוהר"ן, "לשמה, לשמה, לשמה"... 
--- שיכורים אנחנו, שיכורים מאהבת הקב"ה ובית יינו המופלא.  

 

 

שמחה בשושן

שמחה בשושן
שיר מאת: אהובה קליין ©

העיר שושן לבשה חג
שמחה מרוממת עד הגג
היהודים יצאו לרחובות
ברינה תופים ומחולות.

על פיה נהפכה הקערה
הגזרה משמים התבטלה
לא עוד עם  מפוזר ומפורד
כי אם כולו מלוכד ומאוחד.

יד אלוקים בדבר
שומר בניו מכל משמר
צופה ומביט במעשיהם
לוחם ומביס אויביהם.