חגים ומועדים וימים מיוחדים
דבר החסידות – פרשת זכור
- פרטים
- קטגוריה: פורים
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 19:35
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 471
ב"ה
קוראים יקרים, שלום וברכה!
א) מפני ריבוי החומר השבוע – הנני שולח 2 מיילים: הראשון – פ' תצוה ופ' זכור (במייל זה), והשני – תענית אסתר ופורים (ישלח אי"ה בהמשך השבוע או במוצש"ק).
ב) מצו"ב הוספה מעניינת לטור של השבוע האחרון (פ' תרומה) בעניין דצח"מ והממוצעים שביניהם – ראה בתחתית המייל.
—Ÿ–
דבר החסידות – פרשת זכור
שנאה לעמלק
מסופר על הרה"ק רבי הלל מפאריטש, מגדולי חסידי חב"ד בדורות הראשונים, שמתחילה היה נוסע אל הרה"ק רבי מרדכי מטשרנוביל.
פעם הזדמן לשם הרה"ח רבי זלמן זעזמער, מחסידי אדמו"ר הזקן בעל התניא, והיה זה פרשת זכור.
הבחין ר' הלל שר' זלמן שונא את עמלק בשנאה בלתי רגילה, עד שפניו נעשו אדומים מרוב כעס ושנאה.
- שאל אותו ר' הלל: מהיכן קבלתם שנאה כזו לעמלק?
- השיב לו ר' זלמן: מהיכן שאני קבלתי זאת אינך יכול לקבל (היינו אצל אדמו"ר הזקן. כי כבר נסתלק), אבל אצל הרבי שלי בליובאוויטש שם אתה יכול לקבל מעין זה.
ומאז התחיל ר' הלל לנסוע לליובאוויטש ונתקשר לאדמו"ר האמצעי, ונעשה לאחד מגדולי חסידיו.
וגם על ר' זלמן עצמו מסופר שבצעירותו לא היה חסיד חב"ד. ופעם נכח בקריאת פ' זכור עם הרה"ח רבי בנימין קלעצקער מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן וראה איך שפניו נעשו להבים משנאת עמלק, ושאל אותו "מה עשה לך עמלק יותר מלכל יהודי, שאתה שונא אותו כל כך?", וענה לו שיסע לליאוזנה ואז יבין. ואכן נסע ר' זלמן והפך לחסיד של רבינו הזקן.
(ע"פ כתבי הרה"ח ר' נפתלי יוניק, ששמע רובם מפי הרב הלל סולצובסקי, רבה של פרילוקי. לקוטי סיפורים (ר"מ פרלוב) עמ' רצ. רשימת הרה"ח ר' אלי' חיים רויטבלט ששמע מהחסיד ר' מאיר שמחה חן, נד' בהערות וביאורים אה"ת תצוה-פורים ה'תשנ"ג)
~~~
זה לעומת זה
איתא בספה"ק מגלה עמוקות (ס"פ ויחי) שעמלק ר"ת: עמרם משה לוי קהת.
ויש לבאר הקשר ביניהם – שבכוחם של ארבעה צדיקים אלה, מכניעים ומבטלים קליפת עמלק.
דהנה בחטא עמלק נאמרו (בפ' זכור) ארבעה עניינים: א( "בדרך בצאתכם ממצרים". ב) "אשר קרך בדרך". ג) "ויזנב בך". ד) "ולא ירא אלקים".
וכנגד אלו עמדו ארבעה צדיקים קהת, לוי, משה ועמרם, כדלהלן:
א) "בדרך בצאתכם ממצרים" – שאז היו בני ישראל בבחינת 'אחור', כמו שכתוב (ירמי' ב, ב) "לכתך אחרי במדבר", ומבואר בחסידות שהלכו אחרי הקב"ה נגד רצונם וטבעם, וזהו בחי' אחוריים "שהוא מכריח וכופה את לבו להטות לבבו אליו ית'", ובבחינת 'אחור' יכול להיות שליטה לעמלק ח"ו.
– וכנגד זה עמד קהת, שבניו היו נושאי הארון, וכתב הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"ב הי"ג) "כשנושאין אותו על הכתף – נושאין פנים כנגד פנים" ומקור הדברים במדרש (במדב"ר פ"ה, ח): "בני קהת היו מהלכין אחוריהם ופניהם לארון כדי שלא ליתן אחור לארון**" – היינו שזה היה התיקון לעמלק.
ב) "אשר קרך בדרך" – שקרר את לבן של ישראל, כמבואר בחסידות (אוה"ת דרושי פ' זכור) שעניינו של עמלק הוא לקרר את ישראל מעבודת ה', וכן "הקירן לפני אומות העולם, משל לאמבטי רותחת וכו' אע"פ שנכוה אלא הקירה לפני אחרים" (פסיקתא דרב כהנא פ' זכור).
– וכנגד זה עמד לוי, שנקרא על שם (זכרי' ב, טו) "ונלוו גוים רבים אל ה'" (תנחומא ויל"ש ר"פ שמות), היינו שלא רק לב בני ישראל אלא גם האומות ילוו על בנ"י להדבק על ידם בקב"ה. וזהו היפך קרירות עמלק – דיבוק וחמימות בקדושה.
ג) "ויזנב בך" – דרשו רז"ל (תנחומא, יל"ש ותיב"ע עה"פ) שהיה חותך מילות (של בנ""י) וזורקן כלפי מעלה.
– וכנגד זה עמד משה, שהיה להיפך – שנולד כשהוא מהול (סוטה יב, א).
ד) "ולא ירא [עמלק] אלקים" [מלהרע לך. רש"י].
– וכנגד זה עמד עמרם, שהיה ירא אלקים בתכלית, עד שלא מת אלא בעטיו של נחש (ב"ב יז, א).
נמצאנו למדים מפרשת זכור:
שמתי יכול עמלק לפגוע ביהודי ח"ו – רק כשהוא נמצא במצב של 'אחור', כי עמלק הוא מלשון "מליקה" שהיא מן העורף (ויקרא א, טו ובפרש"י), היינו כאשר "פנו אלי עורף" (ירמי' ב, כז), שעושים הכל באופן של 'מצות אנשים מלומדה'.
ובמה הוא מתחיל – בקירור. כי חום הוא סימן של חיות, שעודנו חי. כידוע שכל חי מתנועע, וכל תנועה מולידה חום. וקרירות היא היפך כל עבודת ה' – שצריכה להיות בחיות וחמימות.
שבת שלום ופורים שמח!
מבוסס על: חלק מרשימת הרבי [שדיבר ב]שמחת בית השואבה תרצ"ב, אטוואצק. י"ל ברשימות חוברת ז. ובתוספת פיענוחים בספר "רשימות" ח"א עמ' 75 ואילך. וביתר עיבוד ב"אוצר רשימות" (תורת חב"ד לבני הישיבות. תשס"ח) עמ' מג-ו.
______________
*) דרושי פ' זכור בתורה אור (לאדמו"ר הזקן) תצוה פד, ד ואילך. וראה גם לקו"ת בלק עב סע"א ואילך: "ועמ"ש בפ' תצוה . . ענין ב' המדרגות בחי' פנים ובחי' אחור שיש בקדושה . . ובחי' אחור דקדושה עומד לנגדו בחי' עמלק, משא"כ בבחי' פנים כו' ע"ש".
**) וגם הארון עצמו היו מונחים בו הלוחות שהיו נקראים "משני עבריהם" (תשא לב, טו), היינו שלא היה בהם בחי' אחוריים כלל (ראה אבות פ"ה מ"ו ובפי' הרע"ב. ירושלמי שקלים פ"ו ה"א).