חגים ומועדים וימים מיוחדים
דבר החסידות – פרשת שקלים
- פרטים
- קטגוריה: פורים
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 19:34
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 445
ב"ה
דבר החסידות – פרשת שקלים
לתת מכל הלב
מסופר על הרבנית רבקה [זוג' של אדמו"ר מהר"ש, דור רביעי בשושלת חב"ד], שפעם הגיעה אליה אשה אחת ואמרה: "בני חולה, ומבקשת אני שהרבנית תתן לי עבורו פירות מרוקחים".
אמרה הרבנית למשרתת לתת לאשה מכל מיני המרקחת שהיו אצלה. נתנה לה והלכה.
אולם המשרתת חשדה באשה שמשקרת היא, לכן הלכה בערב לביתה כדי לבדוק אם אמת הוא שהילד חולה. והנה ראתה שחשדה התאמת – הילד בריא, וסביב השולחן יושבים אורחים, שותים תה, ומטיבים את לבם במיני המרקחת של הרבנית...
היטב חרה לה למשרתת שכך רימתה את הרבנית. הלכה וסיפרה זאת לרבנית. כששמעה הרבנית מיד שמחה ואמרה "נו, ברוך השם! הילד בריא! כל כך הצערתי בשבילו. נו, ב"ה ב"ה!"...
(ע"פ שמועות וסיפורים (להרה"ח רפאל נחמן כהן) ח"א עמ' 84)
~~~
לויים במחצית השקל? (עיוני)
במשנה (שקלים פ"א ה"ד) נחלקו תנאים האם כהנים [ולויים*] חייבים במחצית השקל: "אמר רבי יהודה: העיד בן בוכרי ביבנה, שכל כהן שהוא שוקל אינו חוטא. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: לא כי, אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא". כלומר, לדעת בן בוכרי שבט לוי פטור ממחצית השקל, ולדעת ריב"ז חייב.
ובירושלמי נתבאר טעמם:
לדעת בן בוכרי – כי בפסוק (ל, יג) נאמר "כל העובר על הפקודים" ושבט לוי לא נפקד.
ולדעת ריב"ז – "אמר רבי ברכיה: טעמא דרבן יוחנן בן זכאי: "זה יתנו" – שנים עשר שבטים יתנו", כלומר, למדים מהגימטריא של ז"ה שכל שנים עשר השבטים יתנו. ועל מה שנאמר דווקא "העובר על הפקודים" משיב הירושלמי: "כל העובר על הפקודים – כל דעבר בימא" [=כל מי שעבר בים-סוף] והרי גם שבט לוי עברו בים-סוף.
וצריך להבין:
הרי מחצית השקל נועדה "לכפר על נפשותיכם" מחטא העגל (ירושלמי שקלים פ"ב ה"ג), ואם כן, מדוע בכלל התחייבו שבט לוי, הרי הם לא חטאו בעגל, ולשם מה הם זקוקים לכפרה (כפי שהקשה בשירי קרבן על הירושלמי שם)?
ויש לבאר:
חז"ל אומרים (ע"ז ה, א) שבשעת מתן תורה ניתנה לישראל "חרות ממלאך המות". אבל לאחר שחטאו בעגל ניטלה מהם 'חרות' זו. לכן נצטוו לתת מחצית השקל כדי ש"לא יהיה בהם נגף".
ועל פי זה מובן, שלמרות ששבט לוי לא חטאו בעגל – הרי הם הושפעו מהתוצאה – שהתבטל ה'חרות' ממלאך המוות, וגם הם צריכים להגן על עצמם מ'נגף' ע"י נתינת מחצית השקל.
אבל ההסברים בירושלמי דורשים ביאור:
א) מהי ראייתו של רבי ברכיה מהפסוק "זה יתנו", הרי בכל מקום ששבט לוי אינו נמנה במניין השבטים (כמו בדגלים ועוד) נמנים אפרים ומנשה לשני שבטים, ואם כן מהי הראיה מ"זה יתנו" שגם שבט לוי בכלל, אולי הכוונה לשנים-עשר שבטים כולל אפרים ומנשה ללא שבט לוי?
ב) המשך דברי הירושלמי "כל דעבר בימא" ודאי צריכים ביאור – מה הקשר בין זה שעברו בים-סוף לחיובם במחצית השקל?
אלא, מצינו בדברי חז"ל (ב"ב טז, ב) שהמילה "זה" מתייחסת להקב"ה בכבודו ובעצמו. והטעם, מבאר ב"ערכי הכינויים" (ערך "זה")** כי "כל הנבראים הם משתנים, מה שהיה אתמול אינו היום, ומה שהוא היום אינו למחר, ולא יצדק עליו לומר 'זה הוא', אבל הקב"ה אין לפניו שינוי, כמו שכתוב (מלאכי ג, ו) אני ה' לא שניתי".
והנה מצינו בגמרא (ב"ב קטו, ב) מצינו שנצחיותם של י"ב השבטים נלמדת מאותו הפסוק במלאכי "אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" – שכשם שהקב"ה קיים לעולם כך י"ב השבטים יהיו קיימים לעולם ("גמירי דלא כלא שבטא").
א) וע"פ זה מובנת הוכחת רבי ברכיה מ"זה יתנו" שמדובר בשנים-עשר השבטים כולל שבט לוי, כי "בני יעקב" הם השבטים כולל לוי, ולא מנשה ואפרים!
והנה הכתוב "זה קלי ואנוהו" המורה על נצחיותו של הקב"ה נאמרה בקריעת ים סוף. ולכן מצינו שים סוף נקרע לשנים-עשר גזרים כנגד י"ב שבטים (כאמור שנצחיותם של השבטים קשורה בנצחיות הקב"ה).
ב) ולפי זה מובנים היטב דברי הירושלמי "כל דעבר בימא" – כי כשם שבקריעת ים סוף נחשב לוי במניין השבטים וזכה למעבר בפני עצמו, כך גם במחצית השקל נחשב לשבט בפ"ע ולכן גם כהנים ולויים חייבים במחצית השקל.
שבת שלום!
מבוסס על: רשימות חוברת קלז (בסיומה של רשימה ארוכה ועמוקה לפרשת שקלים שנכתבה ע"י הרבי בפאריז ונדפ' בחוב' קלג-קלז). נד' בתוספת פיענוחים ברשימות ח"ג עמ' 75. העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" שמות (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' תקלב-ג, תקמא-ג.
______________
*) למרות שבמשנה נאמר רק כהנים – מבואר בתוס' (מנחות כא, ב. ד"ה כל) ש"לבן בוכרי אפילו לויים פטורים כמו כהנים" [ומ"ש ברמב"ן עה"ת (תשא ל, יב) דלויים חייבים לדברי הכל – צ"ע. ואולי י"ל טעמיה – דכיון דלא אישתמיט בשום מקום בש"ס להזכיר גם לוי, עכצ"ל דרק בכהן פליגי. וראה עוד בנידון ברשימות חוב' קלד סעיף ח].
**) וראה מהרש"א מנחות נג, א. אגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"א ע' רסה ואילך.