חגים ומועדים וימים מיוחדים
דיני ומנהגי סעודת פורים
- פרטים
- קטגוריה: פורים
- פורסם בשני, 12 אוקטובר 2020 14:18
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 625
דיני ומנהגי סעודת פורים
והצעה אחת לשמחה, בזמן הסעודה.
* האם הסעודה בבוקר או בצהריים? מדוע קרעפלאך, כרוב כבוש ואוזני המן? האם הילדים צריכים גם להשתכר? ומתי צריך לקרוא קריאת שמע במוצאי פורים?- הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א כותב לנו בקצרה על דיני ומנהגי הסעודה, המאכלים והשתיה, וגם קצת הסברים ומחשבות על מהותו של יום הפורים * א פריילאכען פורים*
מצוה מ'דברי קבלה' לסעוד בפורים סעודת פורים. הרמ"א כתב בשם ה"כלבו" שיש לאכול מאכל זרעונים בפורים, זכר לזרעונים שאכלו דניאל וחבריו בבבל. ומדוע מזכירים את דניאל בפורים?- כנראה משום שדניאל הוא התך, אחד מגיבורי מגילת אסתר, כמובא בדברי חז"ל. –ה'אורחות חיים' והמגן אברהם ועוד פוסקים כתבו שנאכל את הזרעונים בלילה. והמשנה ברורה כתב שגם אסתר המלכה אכלה זירעונים, כפי שנאמר בגמרא במגילה: "וישנֶהָ לטוב", שהאכילה זרעונין.
סעודת פורים בבוקר או אחה"צ
לדעת המהרש"ל, ה'מטה משה' וה'מור וקציעה'- עלינו לאכול לחם בסעודת פורים, כיוון שנאמר שעלינו לעשות את ימי הפורים לימי "משתה ושמחה", הכוללים סעודת פת, כפי שמצינו שכתבו הראשונים שצריך לאכול פת בסעודת יום טוב, בו יש דין של "שמחה". ואולם הגאון החיד"א כתב בספרו "ברכי יוסף" שאין צורך לאכול פת, וכן גם רואים אנו בדברי הרמב"ם, שהזכיר רק אכילת בשר ויין ולא כתב הוא שצריך לאכול לחם. והגרב"צ פלמן שליט"א כתב שלדעתו צריך לאכול בסעודה דברים הסועדים את הלב, וזוהי גדרה של הסעודה, וכתב שניתן לאכול, למשל, אורז, שהוא משביע וסועד את הלב (כפי שכתב המשנ"ב בסי' ר"ח), וכתב שהסכים איתו הגראי"ל שטיינמן שליט"א. ואכן, הגרב"צ פלמן לא הזכיר שזכה או ל"הסכמה" גם מה"מקור חיים", רבי יאיר בכרך זצ"ל בעל ה"חוות יאיר", שכתב: "ויש לאכול אורז, שהוא מאכל חשוב. וממאכלי סעודות".
בבגדד, כך מעיד מרן ה"בן איש חי", נהגו לטגן לכבוד סעודת פורים מוליתא בקטניות ובשר יחדיו. וה"יפה ללב" כתב שמנהג עדתו לאכול בליל פורים ובבוקר של פורים מאכלי חלב, כפי שאוכלים בחג מתן תורה בשבועות, כי הרי בפורים קיבלנו שוב את התורה באהבה וברצון (כמובא בשבת דף פ"ח א').
בשר עוף או בשר בקר?
האחראיות על בישולי סעודת הפורים, שמנה לב לדברים הבאים: ה"לקט יושר", תלמידו של ה"תרומת הדשן", כותב כי אין שמחה אלא בבשר וביין ולכן עלינו לחלק לסועדים מנת בשר, "ובשר עוף אינו נקרא בשר". דברים דומים נכתבו גם על ידי המהר"י נג'אר זצ"ל, בעל "לימודי ה'", שלא יוצאים ידי שמחת סעודת פורים בבשר עוף. וכבר פלפלו בעניין בספרי הפוסקים שבזמנינו וכתבו שבוודאי שזהו עניין רק להידור מצוה, אך אינו מעכב מעיקר הדין, והגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א מסכם וכותב שכל דור ודור לפי רגילותו לעניין השמחה, ומכיוון שאנחנו שמחים גם בבשר עוף, ניתן לאכול בסעודה גם בשר עוף. ודבר מעניין: ישנם הנוהגים לאכול תרנגול- הודו, לרמז שאחשוורוש מלך מהודו ועד כוש...
לכוון לשם מצווה בארוחת בוקר
אנו אוכלים בדרך כלל את סעודת פורים לאחר תפילת מנחה, שאנו מתפללים כבר בזמן "מנחה גדולה", ואנו סועדים לאחריה את סעודת הפורים. (וכדברי הרמ"א: "ונוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה, וערבית יתפללו בלילה, ומתפללים מנחה תחילה בעוד היום גדול, ורוב הסעודה צריכה להיות ביום, ולא כמו אלו שנוהגים להתחיל סמוך לערב ועיקר סעודתם היא בליל ט"ו). ואולם, ה"לקט יושר" כותב שרבו על "תרומת הדשן" אכל שתי סעודות, אחת בבוקר לפני תפילת מנחה ולאחר מכן את הסעודה העיקרית. והשל"ה הקדוש, כמובא ב"משנה ברורה", כתב שהמשובח ביותר הם אלו שעורכים את סעודתם בבוקר.
מסיבה זו, כדאי לשבת ולאכול ארוחת בוקר מסודרת (ויבורכו נותני "משלוח המנות" שבחרו להעניק לכולנו מנות ארוחת בוקר חלביות, טעימות וקלות לאכילה, במקום חפיסות ופלים ומיני שוקולדים... בזכותם כולנו אוכלים דבר מה מזין, בתוך קלחת ההתרוצצויות וכמויות הענק של "משלוחי המנות"...) ולכוון בסעודה זו שאנו מקיימים בה מצוות סעודת פורים. דברים אלו נכתבו באגרתם של היעב"ץ, היוסף אומץ למהר"י יוזפא, ה'יסוד ושורש העבודה' וה'מעשה רב' של הגר"א ז"ל מוילנא, והגרמ"מ קארפ שליט"א רואה לנכון לנהוג כך, כדי שלא נסתבך בשאלה מדוע מותר לנו לאכול קודם קיום מצוות "משלוח מנות" ו"מתנות לאביונים", כי אנו אוכלים ארוחת בוקר לשם מצוות סעודת פורים.אני חושב שכדאי בפרט לנשים, השותות כוס קפה ואוכלות מאפה, לפני ששמעו מגילה, לכוין באכילת העוגה ושתיית הקפה-'לשם מצות סעודת פורים'.
לקרוא "קריאת שמע" קודם חצות
עלינו לאכול סעודת פורים בקיבוץ בני משפחתנו, חברינו או מכרינו, כי ריבוי המוזמנים מוסיף שמחה בלבבות. ועלינו להיזהר שהשמחה תהיה שמחה של מצוה, קדושה ואורה, להיזהר ולדקדק בהלכות נטילת ידים, ברכות הנהנין וברכת המזון כדין, ולכוון לשם מצוות סעודת פורים, ונדליק בסעודה נרות המשמחים לב ונפש. -אלו שסעודתם נמשכת עד מאוחר בלילה, כפי הנהוג בחצרות האדמורי"ם ובהרבה מבתי ישראל, צריכים לקרוא קריאת שמע קודם חצות הלילה. וכך המנהג בחצרות סאטמר, וכך נוהגים גם ב"שולחן" הטהור של ויז'ניץ, כמובא ב"לוח דבר בעיתו". ובשולחן שעורך ב"שושן פורים" המשפיע הגה"צ רבי צבי מאיר זילברברג שליט"א, ראיתי בעיני שהוא מזהיר מספר פעמים, בנחרצות ובבירור, שעל כל משתתפי ה"שולחן" לקרוא קריאת שמע קודם חצות, כי השמחה הגדולה וההשפעות הרבות הבאות ממנה, אל להם לבוא על חשבון ההלכה הצרופה.
כמה משתכרים?
הגמרא מורה לנו לחיוב להשתכר בפורים, עד שלא נדע בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי". הגמרא מספרת על רבה ורבי זירא, שערכו יחדיו את סעודת הפורים שלהם. רבה השתכר ובתוך שכרותו שחט את רבי זירא. כאשר התפכח רבה מיינו ונודע לו ששחט את ר' זירא, התפלל רבה ור' זירא קם לתחיה. מכיוון שהגמרא כותבת את שני העניינים יחדיו, דייקו כמה מרבותינו הראשונים שכיום, לאחר שרבה שחט את רבי זירא, התבטלה חובת השכרות. ה"אורחות חיים" כתב שלכן עלינו לשתות רק "שישתה יותר מלימודו" ולא יותר. אך הרי", הרא"ש והרמב"ם וגם השולחן ערוך, הכריעו לנו שעלינו להשתכר כהוגן, עד שנירדם מתוך השכרות, אך הרמ"א כת שאין צורך לשתות אלא יותר מלימודו, ופסק הרמ"א שישתה מעט ויילך לישון, ומתוך השינה לא יידע בין "ארור המן לברוך מרדכי"...
ראוי להזכיר שנשים אינן מצוות בשתיית יין בפורים, ובשו"ת אבני צדק וב'מועדים וזמנים' כתבו שגם אין לחנך את הילדים לשתות ולהשתכר. ישנו נידון בהלכה האם צריך להשתכר ולשתות דוקא בתוך הסעודה עצמה וכך ראוי לעשות.
אוזני המן ושאר מטעמים
מנהג ישראל לאכול בפורים "אוזני המן". באידיש מכנים את העוגיות הללו בשם "המן- תש", כי תש כוחו של המן בראותו את שלושת האבות, המרומזים בשלושת צלעות העוגיה. מנהג צאנז לבצוע בפורים את החלה לאורכה, וב"לוח דבר בעיתו" מובא מנהג עתיק לבצוע את החלה במשיכה לכאן ולכאן, בלי סכין, לרמז על "וישסף שמואל את אגג", סבו של המן הרשע. מנהג קהילות רבות גם לאכול "קרעפלאך", כיסני בשר, לרמז שהדין (המרומז בבשר) מכוסה ברחמים (הבצק הלבן). מנהגנו לאכול כרוב ממולא בבשר ואורז, זכר לזרעונים שאכלו אסתר ונערותיה, וזכר לכך שהבשר והאורז מכוסים בכרוב (וסיבה נוספת לדעתי: הכרוב משובח וגם טעים...). ב"לוח דבר בעיתו" מספר לנו שבסדיגורה שרים משירי יום הכיפורים בפורים, כי הרי כולנו מכירים את דברי האריז"ל ש"פורים כפורים", ומרן הגר"י הוטנר זצ"ל, ה"פחד יצחק", העתיר בתפילה בסעודת היום: "וקבל ברחמים וברצון סדר שתייתינו"...
של יהודי תימן להרים את הכוס, לשתות ולהכריז: "ארור המן", והמסובים עונים "ברוך מרדכי" ולהכרזת "ברוך מרדכי" עונים "ארור המן", וגם בהכרזת "ארורה זרש", ו"ברוכה אסתר".
ואגב, גם נשים חייבות בסעודת פורים (פרי מגדים תרצ"ה) וחייב אדם לחנך את ילדיו למצווה זו. ולגבי מצוות "מתנות לאביונים"- הפרמ"ג כתב שישנה חובת חינוך על האב לחנך את הקטנים להעניק מתנות לאביונים, אך מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א אמר לי שאצלנו לא נהגו כן (וכנראה יוצאים בזה כשהאב שולחם לתת את מתנותיו שלו לעניים).
שמחת הפורים- עיקר היום: מחשבות ליום השמחה
מלבד קיום מצוות קריאת המגילה, מתנות לאביונים, סעודת פורים והשתיה כדת, ישנה מצווה עיקרית ובסיסית בפורים, המניעה את כל מצוות היום המיוחד של פורים- והיא מצוות השמחה.
סערת הררי משלוחי המנות, הלחץ החברתי המתלווה אליהם וההתרוצצויות האין- סופיות בפורים, לא מאפשרים לנו לנשום ולשמוח. כך שהעיקר חסר מן הספר. קיימנו את הכל, לפי כל ההלכות והדקדוקים, אך בעצם לא עשינו מספיק. לא עצרנו לרגע משטף יום הפורים ואוקטבותיו הרמות ו... פשוט שמחנו.
ברובד הפשוט, והנכון כל-כך, השמחה היא מנוע הכרחי לכל יהודי. ה"חינוך" כותב לנו שהאדם, באשר הוא אדם, חייב לשמוח מידי פעם, לא להיות "סיר לחץ" ולשמוח בעבודת ה' שלו. אי אפשר לעלוז כל החיים, אך מידי פעם בפעם- השמחה נחוצה כאוויר לנשימה. אדם שמח הוא אדם מאושר, שעבודת ה' שלו נעשית ביתר יעילות ונכונות פנימית. אם נמצא את עצמנו במוצאי פורים עם הררי ממתקים ובונבונירות, קרעי צלופנים וכעסים על אלו ששכחו להחזיר לנו משלוח מנות, החמצנו בעצם את עיקר מהות היום.
הספרים הקדושים מסבירים את עניין השכרות בפורים כ"הפשטת המלבושים". כך מצאנו אצל נח, שלאחר ששתה יין לשכרה, אזי "וישכר ויתגל בתוך אהלו". בפורים אנו משילים מעלינו את "המלבושים" החיצוניים העטויים על נשמתנו ולבבנו בכל ימות השנה, ואנו מגיעים אל הנקודה הפנימית, הפנימית ביותר, עמוך עמוק, בנפשנו, בה אנו דבקים בהקב"ה ורוצים בקרבתו, באמת ובתמים, באהבה ובשמחה.
"עמלק" (240) הוא בגימטריא "ספק" (240). שורשו של "קליפת עמלק" שבתוכנו הוא הספק, המנכר בנו ובעבודתינו על כל צעד ושעל. אך בפורים, כשאנו משילים מעצנו את כל הקליפות של ה"אני" שלנו, ואנו אפילו קצת שתויים ופחות חושבים על "מה יגידו עלינו" ו"איך אנחנו נראים", אנו יכולים לגעת, לפחות ליום אחד, בנקודה ההכי- פנימית אצלנו, שבאמת אנו מאמינים בהקב"ה,אנו עבדיו וצאן מרעיתו, שבאמת אנו רוצים וחפצים בו, ועל כך, ורק על כך- שמחתנו ואושרנו.
הגמרא אומרת שבהר סיני קיבלנו את התורה בכפייה ("כפה עליהם הר כגיגית"), אך בפורים שבנו וקיבלנוה מאהבה. כי בפורים אנחנו יכולים לחוש באמת, אם רק נתבונן, בתוך מצב חוסר הפיכחות והלחץ החברתי התמידים, שבאמת "הקדוש ברוך הוא! אנחנו אוהבים אותך!"...
האריז"ל כותב ש"פורים כפורים". מדוע? כי ביום הכיפורים אנו ב"תשובה". תשובה היא שיבה, אנו שבים אל ה'. ובעוד שביום הכיפורים אנו נוגעים בנקודתנו הפנימית דרך צום ותפילה, פחד וחרדה, הרי שביום הפורים אנו שבים אל נקודת האהבה שלנו להקב"ה, דרך השמחה והשתייה אם אין לנו זמן לשמוח כל הפורים, נוכל להקדיש לכך את זמן סעודת הפורים. אז, שכבר כולנו רגועים ושלוים יחסית, נוכל להתבונן באמת ש"הדר קיבלוה מאהבה", שאנו באמת רוצים בקרבת אלוקים ושאין לנו- בתוככי הלב פנימה- שום ספיקות בתורה ובאלוקיה. וכן, אז ממילא יהיה לנו הרבה מה לשמוח ולשמוח ולשמוח...
----- פורים כשר, שמח ונפלא!!!